1b
(Note: Here is a video of the Rif on Nedarim 5 through 7. Text follows:
)
{Nedarim 5b continues}
כר' יהודה דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין:
היכי דמי אילימא דאמר זוזא הדין לצדקה והדין נמי. צדקה עצמה היא.
אלא כגון דאמר ודין ולא אמר נמי מאי והדין נמי לצדקה קאמר או דילמא והדין לנפקותא בעלמא קאמר ודיבורא הוא דלא אסקיה ואסיק תלמודא בתיקו והלכך אזלינן לחומרא:
אמר רבי יוסי בר' חנינא מודר אני לך שניהם אסורין מודר אני ממך הוא אסור וחבירו מותר.
ומיירי דאמר מודר אני לך מאכילה או מהנאה אבל בסתם הוי ידים שאינן מוכיחות:
אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה דא"כ נתני ר"ע מחמיר:
במאי פליגי במנודה אני לך
דר"ע סבר לישנא דנדויא הוא ורבנן סברי לישנא דשמותא הוא.
דההוא גברא דאמר משמתנא בנכסי דבריה דר' ירמיה בר אבא
אתא לקמיה דר"ח
אמר לית דחש להא דר"ע
דקסבר במשמתנא פליגי.
אמר רבי אילא אמר רב נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו.
נדוהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו.
שנא' כי מתו כל האנשים המבקשים וגו'
ותניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני:
אמר רבי אבין הוי קאמינא קמיה דרב הונא.
שמעה לההיא אתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה ושמתה ושרא לה לאלתר ושרא לה באנפה.
ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו
וש"מ נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו
וש"מ אין בין נדוי להפרה כלום.
א"ר גידל ת"ח היה מנדה לעצמו ומיפר לעצמו.
פשיטא מ"ד אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קמ"ל.
היכי דמי כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוי מיחייב בר בי רב שמתא הוה משמת נפשיה והדר משמת בר בי רב וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה.
שנאמר נשבעתי ואקיימה וגו'.
והא מושבע מהר סיני הוא
אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה
like Rabbi Yehuda, who said that handles which are not explicit are not handles. For we learnt: The essential part of a get is "Behold you are permitted to any man." Rabbi Yehuda says: And this {document} should be from me to you as a book of dismissal and a letter of release."
אתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים:It was stated {by Amoraim}: Handles which are not explicit, Abaye said that they are handles and Rava said that they are not handles.
{Nedarim 7a}
איבעיא להו יש יד לצדקה או אין יד לצדקה{Nedarim 7a}
היכי דמי אילימא דאמר זוזא הדין לצדקה והדין נמי. צדקה עצמה היא.
אלא כגון דאמר ודין ולא אמר נמי מאי והדין נמי לצדקה קאמר או דילמא והדין לנפקותא בעלמא קאמר ודיבורא הוא דלא אסקיה ואסיק תלמודא בתיקו והלכך אזלינן לחומרא:
אמר רבי יוסי בר' חנינא מודר אני לך שניהם אסורין מודר אני ממך הוא אסור וחבירו מותר.
ומיירי דאמר מודר אני לך מאכילה או מהנאה אבל בסתם הוי ידים שאינן מוכיחות:
It was a question to them:
Is there a handle to charity or is there not a handle to charity?
How so? If you say that he said, "these zuzim to charity, and these also," then it is {designation} of charity itself.
Rather, such as he said "and this" and he did not say "also." What? Did he thus say "and these also are for charity," or perhaps did he thus say "and these for some general expenditure." And it is an unclear statement. And the Talmud concludes with a teku {leaving it unresolved}. Therefore, we go stringently.
Rabbi Yossi beRabbi Chanina said: "I am avowed to you," both of them are forbidden. "I am avowed from you," he is forbidden and his friend is permitted.
And this is talking about where he said "I am avowed to you from eating," or "from benefit," but plainly, without elaboration, these are inexplicit handles.
ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמירIs there a handle to charity or is there not a handle to charity?
How so? If you say that he said, "these zuzim to charity, and these also," then it is {designation} of charity itself.
Rather, such as he said "and this" and he did not say "also." What? Did he thus say "and these also are for charity," or perhaps did he thus say "and these for some general expenditure." And it is an unclear statement. And the Talmud concludes with a teku {leaving it unresolved}. Therefore, we go stringently.
Rabbi Yossi beRabbi Chanina said: "I am avowed to you," both of them are forbidden. "I am avowed from you," he is forbidden and his friend is permitted.
And this is talking about where he said "I am avowed to you from eating," or "from benefit," but plainly, without elaboration, these are inexplicit handles.
אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה דא"כ נתני ר"ע מחמיר:
"Rabbi Akiva was inclined in this to be stringent":
Abaye said: Rabbi Akiva admits in terms of lashes that he is not lashed, for if so, it should have taught "Rabbi Akiva is stringent."
אמר רבינא נדינא ממך דכ"ע לא פליני דאסור משמתינא ממך דכ"ע לא פליגי דשרי.Abaye said: Rabbi Akiva admits in terms of lashes that he is not lashed, for if so, it should have taught "Rabbi Akiva is stringent."
במאי פליגי במנודה אני לך
דר"ע סבר לישנא דנדויא הוא ורבנן סברי לישנא דשמותא הוא.
Ravina {our gemara: Rav Pappa} said: "I am isolated {nedina} from you," all agree that he is forbidden. "I am in shamta {mishmatina} from you," all agree that he is permitted. In what do they argue? By "I am banned {meduna} to you."
{Nedarim 7b}
That Rabbi Akiva holds that it is a language of nidui {isolation}. And the Sages hold that it is a language of shamuta {accursed}.
ופליגא דר' חסדא{Nedarim 7b}
That Rabbi Akiva holds that it is a language of nidui {isolation}. And the Sages hold that it is a language of shamuta {accursed}.
דההוא גברא דאמר משמתנא בנכסי דבריה דר' ירמיה בר אבא
אתא לקמיה דר"ח
אמר לית דחש להא דר"ע
דקסבר במשמתנא פליגי.
And this {understanding by Rav Pappa/Ravina of the dispute between Rabbi Akiva and the Sages} is in disgreement with Rav Chisda. For there was a certain person, who said "I am accursed {mishmatna} in the assets of Rabbi Yirmeya bar Abba," who came before Rav Chisda. He {=Rav Chisda} said: There is none who worry about this of Rabbi Akiva.
Thus he held that they argue in {the language} of mishmatna.
Thus he held that they argue in {the language} of mishmatna.
אמר רבי אילא אמר רב נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו.
נדוהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו.
Rabbi Ila cited Rav: If he {=a Rabbi} banned him in his presence, we only release him in his presence. If he banned him not in his presence, we release him whether in his presence or not in his presence.
א"ר אבין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה ועניות כמיתהשנא' כי מתו כל האנשים המבקשים וגו'
ותניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני:
Rabbi Avin {our gemara: Rabbi Chanin} cited Rav: If one hears mention of the Name {in vain} from his fellow's mouth, he must ban him. And if he did not ban him, then he himself is under the ban. For whenever mention of the Name {in vain} is found, there poverty is found.
And poverty is like death. For it is stated {Shemot 4:19}:
brayta: Rabban Shimon ben Gamliel says {our gemara omits the attribution}: Wherever the Sages cast their eyes is either death or poverty.
And poverty is like death. For it is stated {Shemot 4:19}:
brayta: Rabban Shimon ben Gamliel says {our gemara omits the attribution}: Wherever the Sages cast their eyes is either death or poverty.
אמר רבי אבין הוי קאמינא קמיה דרב הונא.
שמעה לההיא אתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה ושמתה ושרא לה לאלתר ושרא לה באנפה.
ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו
וש"מ נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו
וש"מ אין בין נדוי להפרה כלום.
Rabbi Avin {our gemara: Rabbi Abba} said: I was standing before Rav Huna, when he heard a certain woman utter a mention of the Name in vain, and he placed her under the ban and then released her immediately, and permitted her in her presence.
We deduce from this three things. We deduce from this that one who hears mention of the Name {in vain} from his fellow's mouth is required to place him under the ban.
And we deduce from this that is he placed him under the ban in his presence, we do not release him except in his presence.
And we deduce from this that there need not be between the ban {nidui} and the annulling any time at all.
We deduce from this three things. We deduce from this that one who hears mention of the Name {in vain} from his fellow's mouth is required to place him under the ban.
And we deduce from this that is he placed him under the ban in his presence, we do not release him except in his presence.
And we deduce from this that there need not be between the ban {nidui} and the annulling any time at all.
א"ר גידל ת"ח היה מנדה לעצמו ומיפר לעצמו.
פשיטא מ"ד אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קמ"ל.
היכי דמי כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוי מיחייב בר בי רב שמתא הוה משמת נפשיה והדר משמת בר בי רב וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה.
Rav Gidel said {our gemara: citing Rav}: A Torah scholar may ban himself and annul for himself {his ban}.
This is obvious!
I would have said that one locked up cannot release himself from prison. Therefore it informs us.
How so? Like this of Mar Zutra Chasida, when a disciple incurred a ban {shamta, a less restrictive ban}, he would ban himself and then turn around and ban the disciple. And when he entered his house, he released himself and subsequently released him.
אמר רב גידל א"ר מנין שנשבעין לקיים את המצותThis is obvious!
I would have said that one locked up cannot release himself from prison. Therefore it informs us.
How so? Like this of Mar Zutra Chasida, when a disciple incurred a ban {shamta, a less restrictive ban}, he would ban himself and then turn around and ban the disciple. And when he entered his house, he released himself and subsequently released him.
שנאמר נשבעתי ואקיימה וגו'.
והא מושבע מהר סיני הוא
אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה
Rav Gidel cited Rav:
{Nedarim 8a}
How do we know that we swear to fulfill the commandments? For it is stated {Tehillim 119:106}:
But he is already under an oath from Har Sinai?!
Rather this informs us that a man is permitted to encourage himself.
{Nedarim 8a}
How do we know that we swear to fulfill the commandments? For it is stated {Tehillim 119:106}:
| קו נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה-- לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. | 106 I have sworn, and have confirmed it, to observe Thy righteous ordinances. |
Rather this informs us that a man is permitted to encourage himself.
Posts
No comments:
Post a Comment