Rif Ketubot 62a {104a - b}

62a

{Ketubot 104a continues}

וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם
וכל זמן שהיא בבית אביה גובה עד כ"ה שנים

מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים

THE SAGES, HOWEVER, RULED: SO LONG AS SHE LIVES IN HER HUSBAND'S HOUSE {A WIDOW} MAY RECOVER HER KETHUBAH AT ANY TIME, BUT AS LONG AS SHE LIVES IN HER FATHER'S HOUSE SHE MAY RECOVER HER KETHUBAH ONLY WITHIN TWENTY-FIVE YEARS.

IF {THE WIDOW} DIED, HER HEIRS MUST MENTION {and claim} HER KETUBA WITHIN TWENTY-FIVE YEARS.

Gemara:

אמר ליה אביי לרבא אתיא קודם שקיעת החמה גביא אחר שקיעת החמה אחילתא
א"ל אין כל מדת חכמים כן היא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן.

הא דקתני יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנה
אוקימנא בפרק כל הנשבעין שנשבעה ומתה:

Abaye said to Rava {in our gemara, to Rav Yosef}: If she comes before sunset {at the end of the 25th year} she collects it, but after the sunset she has surrendered it {and cannot claim it}.
He said to him: Yes. All measures of the Sages are such {=exact}. He immerses in 40 seah. In 40 seah minus one kortov, he is not able to immerse in them.

This that they teach {in the Mishna}, that her heirs mention her ketuba up to 25 years, we establish in perek kol hanishbain that she swore and then died.

{Ketubot 104b}

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו בששטר כתובה יוצא מתחת ידה או בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה והלכה כדברי מי
שלח ליה בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה והלכה כדברי חכמים [אבל] שטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה כתובתה לעולם [והלכה כדברי חכמים]

Rav Nachman bar Rav Chisda sent to Rav Nachman bar Yaakov: Will our Master instruct us whether it {=the dispute} is where the document of the ketuba came out from under he hand {=she produced it} or where the document of the ketuba did not come out from under her hand, and also in accordance with whom is the halacha?
He sent him {a reply}: Where the document of the ketuba did not come out from under her hand, and the halacha is like the words of the Sages. [However], if the document of the ketuba did come out from under her hand, she collects her ketuba always. [And the halacha is like the words of the Sages.]

כי אתא רב דימי אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה ורבי אבהו א"ר ינאי אפילו תוספת יש לה דא"ר אייבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמו
וכן הלכתא.

When Rav Dimi came, he cited Rabbi Shimon ben Pazi who cited Rabbi Yehoshua ben Levi in the name of Bar Kappara: They only learned this regarding the 100 and 200, but she does not receive the addition.
And Rabbi Abahu cited Rabbi Yannai: She even has the addition. For Rabbi Aibo cited Rabbi Yannai: The stipulations of the ketuba are like the ketuba.
And so is the halacha.

חמותיה דרב חייא אריכא מדפתי איתת אחוה הואי זנה עשרים וחמש שנים בבי נשא
לסוף אמרה ליה הב לי מזוני אמר לה לית לך מזוני הב לי כתובה
אמר לה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך
תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר רב שילא
א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה
אמר זניתה עשרין וחמש שנין בבי נשא וחיי דמר דבכתפאי אמטיה לה
א"ל טעמא מאי אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרינן מחמת כיסופא הוא דלא תבעה הא נמי מחמת כיסופא הוא דלא תבעה זיל הב לה

The mother-in-law of Rabbi Chiyya Aricha of Difri was the wife of his brother {who died childless and whose estate was inherited by Rabbi Chiyya}. She was maintained for 25 years in he father's house. At the end of this, she said to him, "give me maintenance." He said to her "you do not have {any more}." "Give me my ketuba." He said to her, "you have neither maintenance nor ketuba."
She summoned him to a court case before Rabba bar Rav Shela.
He said to him {=Rabbi Chiyya}, "tell me the circumstances of the matter, how it was."
He said: I maintained her for 25 years while she stayed in her father's house and, by the life of Master {=Rabba bar Rav Shela}, I carried it to her on my shoulder.
He {=Rabba bar Rav Shela} said to him: What is the reason that the Sages said that so long as she is in her husband's house, she collects the ketuba forever? For we say that it is because of shame that she did not claim it. Here as well, it was because of shame that she did not claim it {=the ketuba}. Go and give it to her.

לא אשגח ביה
אזל כתב לה אדרכתא אנכסיה
אתא לקמיה דרבא
א"ל קא חזי מר היכי דנן
א"ל שפיר דנך
א"ל איזיל ולהדר אפירי מן ההוא יומא עד השתא
אמר לה אחוי אדרכתיך חזא דלא הוה כתיב בה ואשתמודענא דנכסין אלין דמיתנא אינון
אמר לה הא אדרכתא לאו שפיר כתיבא
אמרה לי' תיזיל אדרכתא אישקיל מיומא דשלימו ימי אכרזתא עד השתא
אמר לה הני מילי היכא דליכא טעותא באדרכתא אבל הכא דאיכא טעותא באדרכתא ל"ל בה אמרה

He disregarded this {ruling}. Whereupon he {=Rabba bar Rav Shela} wrote for her an adrachta on his property {to seize it -- this follows the tirpha document}. He {=Rabbi Chiyya} came before Rava.
He {=Rabbi Chiyya} said to him {=to Rava}, "Does Master see how he judged me?!"
He said to him: He judged you well.
She {=the widow} said to him: If so, let him go and refund all the fruits from that day until now.
He {=Rava} said to her: Show me your adrachta.
He saw that there was not written upon it "And we have ascertained that this estate belonged to the deceased."
He {=Rava} said to her: This is not a properly written adrachta.
She said to him: Let the adrachta go off {and forget about it}, but let me take from the day that the announcement terminated until now.
He said to her: There words are where there is no error in the adrachta, but where there is an error in the adrachta, there is no validity to it.

אמרה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא
אמר לה בהא אפי' רבה בר רב שילא טעי הוא סבר הני והני דידיה נינהו
ולא היא זימנין דמיגבו לה ואזלא ומשבחא להו ואמר לה שקילי דידך והב לי דידי ואתי לאפוקי לעז על בי דינא:

She said {to him}: But Master is the one who said that {the omission of} pledging property is regarded as mere scribal error {but we regard it as having been written}.
He said to her: In this {we cannot say it is scribal error, for} even Rabba bar Rav Shela erred in it. He thought that since both this and that belong to him {what matter does it make if from his own of from Rav Chiyya's brother}. And it is not so. There are times where she could collect {that specific property}, and she goes and improves them {while the lands of her husband deteriorate}, and then he says to her take your own and give me mine, and a stigma would fall upon the court.

הדרן עלך פרק הנושא את האשה
END PEREK TWELVE

BEGIN PEREK THIRTEEN
Mishna:

שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבשלום חנן אומר שני דברים

TWO JUDGES OF CIVIL LAW WERE {ADMINISTERING JUSTICE} IN JERUSALEM, ADMON AND CHANAN BEN AVSHALOM.
CHANAN SAYS TWO RULINGS