Rif Beitza 14b {Beitza 27a - 27b}

14b

{Beitza 27a}

דאמרי' אמי וורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה
סבר דלא למיחזי ביומא טבא
אתו אמרי ליה לרבי אמי
אמר להו שפיר עבד דלא חזי
איני והא ר' אמי גופי' הוה חזי
ר' אמי מאיתמול הוה חזי וביומא טב שיולי הוא דקא משייל היכי הוה עובדא

For we say: Ami the Verdanaite inspected bechors {for blemishes} for the Nasi's house.
He thought not to inspect on Yom Tov.
They came and told this to Rabbi Ami.
He said to them: He does well that he does not inspect.

Is this so? But Rabbi Ami himself would inspect {on Yom Tov}!
Rabbi Ami would inspect the previous day,
{Beitza 27b}
and on Yom Tov he would ask {the owner} how the blemish occurred. {For if it were deliberately inflicted, the Kohen would be banned from eating it}.

כי ההוא גברא דאייתי בוכר' לקמיה דרבא אפניא דמעלי יומ' טבא בהדי
דקא יתיב רבא וחייף רישי'
דלי עיניה וחזייה למומי'
א"ל זיל האידנא ותא למחר
למחר אתא לקמי'
א"ל אימא לי גופיה דעובדא היכי הוה
א"ל הוו מנחן שערי אחורי דהוצא בהדי דקא עייל לרישי פרטי' לשפתיה
א"ל ודילמא את גרמת לי'
א"ל לא

Just like the man who brought a bechor before Rava in the afternood erev Yom Tov
And Rava was sitting and scrubbing his head.
He lifted his eyes and looked at the blemish.
He said to him: Go now and come back tomorrow.
The next day, he came before him {Rava}.
He {Rava} said: Tell me the substance of the incident {in which the blemish was caused}, how it was.
He said to him {Rava}: We were placing barley behind a thorn fence, and it entered its head {through the thorn fence} and split its lip.
He {Rava} said to him: And perhaps you caused it?
He said to him: No.

מכלל דגרמא אסיר ומנין דגרמ' אסיר
אמר אביי דתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה מום בידים מנין שלא יגרום לו ע"י ד"א
שלא יביא בצק ודבילה ויניח לו לגדי ע"ג אזנו כדי שיבוא הכלב ויטלנו
ת"ל כל מום
אמר מום ואמר כל מום

The implication of this is that causing it is forbidden. And how do we know that causing it is forbidden?
Abaye said: Because we learnt {in a brayta}:
{Vayikra 22:21}:

כא וְאִישׁ, כִּי-יַקְרִיב זֶבַח-שְׁלָמִים לַיהוָה, לְפַלֵּא-נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן--תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן, כָּל-מוּם לֹא יִהְיֶה-בּוֹ.

21 And whosoever bringeth a sacrifice of peace-offerings unto the LORD in fulfilment of a vow clearly uttered, or for a freewill-offering, of the herd or of the flock, it shall be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein.

{thus implying that one should take care that there is no blemish on it.}
This only tells me that there should be no blemished caused by hand {directly}. How do I know that one should not cause it to occur via something else -- that he should not bring dough or pressed figs and place it in the goat's eat such that the dog comes and takes it {and blemishes the goat's ear}?
Therefore it teaches kol mum - any blemish. It said mum {and that was enough} and it said kol mum {to teach that one should not cause any blemish, even indirectly}.

Mishna:

בהמ' שמתה לא יזיזנה ממקומה
מעשה ובאו ושאלו את ר"ט עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבה"מ ושאל ואמרו לו לא יזיזם ממקומן

An animal which died, one should not move it from its place.
There was an incident in which they came and asked Rabbi Tarfon about it, and about challah which had become ritually impure, and he entered the study hall and inquired. And they told him: They should not be moved from their place.

Gemara:

תרגמא זעירי בבהמת קדשים והיתה מסוכנת מעיו"ט
טעמא דבהמת קדשים דאין מאכילין אותה לכלבים
הא דחולין שרי לטלטלה דכיון דמסוכנת היא מעיו"ט דעתיה עילוי' מאיתמול להאכיל לכלבים ולפיכך שרי לטלטלה
דיקא נמי דקתני מעשה ושאלו את ר"ט עליה ועל החלה שנטמאת
כלומר הבהמה שמתה דומיא דחלה שנטמאת היא דאינה ראויה לכלום ש"מ

Ze'iri "translated" this as referring to a sanctified animal which was dangerously ill from erev Yom Tov.
The reason {one could not move it} is that is was a sanctified animal, such that we may not feed it to dogs.
However, profane {=non-sanctified} would be permitted to move, for since it was dangerously ill from erev Yom Tov, his mind was upon it since yesterday to feed it to dogs, and therefore it is permitted to move it.
We may indeed derive this via careful analysis of the Mishna. For it teaches, "there was an incident, and they asked Rabbi Tarfon about it and about challah which had become ritually impure." That is to say, the animal that had died was comparable to the challah which became ritually impure, in that it was not fit for anything.
We so deduce.

Mishna:

אין נמנין על הבהמה בתחילה ביו"ט אבל נמנין עליה מעיו"ט ושוחטין ומחלקין ביניהן
ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד כלי או כנגד הקופיץ
וחכ"א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר

We are not counted initially for {towards participating in purchasing} an animal on Yom Tov, but we may be counted from erev Yom Tov, and slaughter and divide between them {on Yom Tov}.

{Beitza 28a}
Rabbi Yehuda said: One may weigh meat against a vessel or against a cleaver.
And the Sages say: We may not use a scale at all.

{Beitza 27b}
Gemara:

מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים על הבהמה בתחילה ביו"ט
אלא היכי עביד אמר רבא מביא שתי בהמות ומעמידן זו כנגד זו ואומר זו כזו
תנ"ה לא יאמר אדם לחבירו הריני עמך בסלע הריני עמך בשתים אבל אומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע

What is meant by "we may not be counted?"
Rav Yehuda cited Shmuel: We do not initially fix a price for an animal on Yom Tov.
Rather, how should one conduct himself?
Rava said: He should bring two animals and set up one opposite the other and say "this is like that {in value}."
A brayta also says to: A man should not say to his friend {on Yom Tov}: Behold I am with you for a selah's worth, I am with you for two {selahs}, but rather should say to him: behold I am with you for half, a third, or a quarter{of the animal}.