Rif Ketubot 47a {Ketubot 87a}

47a

{Ketubot 87a}

אמר רב א"ר חייא דלא נדר ודלא שבועה הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה נקי נדר ונקי שבועה בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה
ה"ק לה מנקית מנדר מנקית משבועה

Rav {our gemara: Rava} said in the name of R' Chiyya: "That there is no vow and no oath," he is not able to compel her to swear, but his heir can compel her to swear. "Clean from vow and clean from oath," neither he nor his heirs can compel her to swear.
This is what he means to say: you are clean {/free} from a vow and clean from an oath.

שלח ליה ר' זכאי למר עוקבא בין דלא נדר בין נקי נדר בנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשיו משביעין אותה מנכסיא אלין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה
א"ר נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא נדר בין נקי נדר בין דלא שבועה בין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסיא אלין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה
א"ר נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים

Rav Zakkai sent to Mar Ukva: Whether he wrote to her "no vow" or "clean from vow in my assets," he is not able to compel her to swear but his heirs can compel her to swear. "From these assets," neither he nor his heirs can compel her to swear.
Rav Nachman cited Shmuel in the name of Abba Shaul ben Imma Miryam: Whether "no vow" or "clear from vow," whether "no oath" or "clean from oath," whether "from my assets" or "from these assets," neither he nor his heirs may compel her to swear. But what shall I do? For the Sages said that someone who comes to be paid from the assets of the heirs is only paid together with an oath.
Rav Nachman cited Shmuel: The halacha is like Abba Shaul son of Imma Miryam.
{The above was actually an amalgam of two girsaot. See inside, that the last statement of Rav Nachman is actually going on a brayta which stated what was first attributed to Rav Nachman.}

והני מילי דכתב לה דלא נדר ודלא שבועה אי נמי נקי נדר נקי שבועה בלחוד ולא כתב לה בין ממני בין מיורשי אחרי
אבל אי כתב לה בין ממני בין מיורשי אחרי גובה בלא שבועה
ואפילו היא פוגמת כתובתה בין ממנו בין מיורשיו אחריו
כסתם מתני' דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו וכו'

And these words are where he wrote her "no vow and no oath," or else "clean from vow and clean from oath" only, and did not write to her "whether from me or from my heirs after me." However, if he wrote to her "whether from me or from my heirs after me," she collects without a ketuba. And even if she impairs her ketuba, whether from him of from his heirs after him. In accordance with the plain Mishna which taught "'A vow or an oath I do not have, nor to my heirs, nor to my successors, upon you, upon your heirs, or upon your successors' -- he is not able to compel her to swear, not he, nor his heirs, etc."

ואמרינן שבועה מאי עבידתה ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפוגמת כתובתה
וה"מ בבא ליפרע מנכסי יתומים אבל יתומים שבאו ליפרע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות ללוה כגון מלוה דכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא להאי שטרא מהימנת עלאי כדאמר ליה פרענא מהימן דקי"ל תנאי שבממון קיים ואפילו מת מלוה ונפל ליה שטרא קמי יתמי ואמר להו כבר פרענא לאבוכון מהימן ואע"ג דלא כתב ליה מהימנת עלאי ועל ירתאי
מאי טעמא דשטר מעקר עקיר דלא מצי למימר ליה אי פרעתן הוה לך למיקרע שטרא אי נמי מיכתב תברא עילויה משום דא"ל אנא אהימנותא דכתבת לי סמכי

And we say: What is the nature of this oath? And Rav Nachman cited Rabba bar Avuah that it is upon the woman who impairs her ketuba.
And these words are when coming to be paid from the assets of the orphans, but orphans who come to be paid from the one who borrowed using a bond where there is in it trust, such as a lender who writes for the borrower "whenever you say you have paid this bond, you will be believed to me," then when he says to him "I paid it" he is believed. For we establish that a stipulation in monetary matters is valid, and even if the lender dies and the bond falls before the orphans, and he says to them "I have already paid your father," he is believed, and even though he did not write for him "you are believed to me and to my heirs."
What is the reason? The document us entirely uprooted, and one cannot find to say "if you had paid us, you should have torn up the document, or alternatively, to have gotten a written receipt upon it," for he will say that them "I relied on the trust that was written to me."

הלכך ל"ש גבי דידיה ול"ש גבי ירתיה כי אמר פרעתיה נאמן
אלא מיהו נאמן ובשבועה דכיון דלא כתב ליה מהימנת אפילו משבועה לא פטרינן ליה משבועה
דחיישינן דילמא הכי א"ל מהימנת עלאי לבטולי לשטרא דילי ולהוי כמלוה על פה
דאילו מעיקרא כי אמר שטרא פריעא הוא לא כל כמיניה ואי א"ל אשתבע לי דינא הוא דמשתבע ליה ושקיל ולא מצי איהו אשתבועי ואפטורי
אבל השתא דכתב ליה כל אימת דאמרת שטרא פריעא הוא מהימנת עלאי ולא פטריה משבועה איכא למימר מאי נאמן דקאמר ליה נאמן לבטולי שטרא ולא אמרינן ליה לאו כל כמינך דמבטלת ליה לשטרא דאי שטרא פריעא הוא איבעי לך למקרעיה או למכתב עליה תברא

Therefore, it does not matter whether by him or by his heirs, when he says "I paid it," he is believed. However, he is specifically believed with an oath, for since he did not write to him "you are believed, even from an oath," we do not exempt him from an oath, for we worry lest he said to him as follows: "You are believed to me to the extent of nullifying my document, such that it will be an oral loan.
For if initially he had said it was a paid off bond, he would not be believed. And if he said to him "swear to me," the law is that he {the lender} would swear and then take, but he {=the borrower} would not be able to swear and be exempt. But now that he has written to him "whenever you say that the document has been paid off, you are believed to me," yet he does not {explicitly} exempt him from an oath, it is possible to say that what is "believed" that he tells him? It is to nullify the document, such that we cannot say to him "you are not believed to nullify the document, for if it were paid off, you would be required to tear it up or to have a written receipt upon it."

אלא כדאמר פריעא הוא בטיל ליה לשטרא והוה ליה כמאן דטעין ליה מלוה על פה
מנה לי בידך וא"ל אידך נתתיו לך דמשתבע שבועת היסת ומיפטר

Rather, when he said "It is paid off," it nullifies the document, and he is to him like one who claims an oral loan: "There is a maneh of mine in your hands" and he says to him "I have given it to you," that he swears an oath of contradiction and is exempt.

ואשכחן נמי לשון נאמנות בהאי גוונא
דאמרינן בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתיו לך מהו
מגו דאי אמר נאנסו מהימן כי א"ל החזרתיו לך מהימן
או דילמא אמר ליה שטרא בידי מאי בעי
אמר ליה נאמן
ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי אילו א"ל נאנסו מי מצי א"ל שטרא בידי מאי בעי ולאו שבועה בעי
הכי נמי מאי נאמן נאמן בשבועה
הלכך האי מלוה כיון דכתב ליה ללוה מהימנת עלאי סתם ולא פטריה משבועה בהדיא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה והאי נאמן דכתב ליה לבטולי לשטרא הוא דכתב ליה הכי אבל מידי שבועה לא מיפטר והכי [שדר] רב האי גאון ז"ל:

And we have also found this language of being believed in such a context. For we say: Rav Amram inquired of Rav Chisda: If one deposited by his friend with a document {as proof of deposit}, and he says to him "I have returned it to you," what {is the law}?
Since if he had said "they were destroyed by accident {ones}" he would be believed, when he says to him "I returned it to you," he is {also} believed? Or perhaps he can say to him "your document is in my hands so what do you want?"
He {=Rav Chisda} said: He is believed.
But let him say "your document is in my hands so what do you want?" If he had said "they were destroyed in an accident," would he be able to say "the document is in my hands so what do you want?" But does he not still require an oath?
So too here, what is believed? Believed by taking an oath.
Therefore, this lender, when he wrote to the borrower "you are believed to me" plainly, and did not exempt him from an oath explicitly, we say that the hand of the owner of the document is on the bottom, and this "believed" which he wrote to him was written to him to nullify the document, but he did not exempt him from an oath.
And so [sent] Rav Hai Gaon, of blessed memory.

הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו':
יורשין משביעין אותה [על העתיד לבא אבל אין משביעין אותה] לשעבר אבל בין מיתה לקבורה משביעינן לה
ורב מתנא אמר אפילו בין מיתה לקבורה לא משביעינן לה דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא
פירוש דאי מכרזי אתי מיתא לאינוולי
הכא נמי אי אמרת משבעינן לה על מה דזבינא לקבורה לא מזבנא ואתי מיתא לאינוולי הילכך לא משבעינן לה
וכן הלכתא

"A woman who went from the grave of her husband to her father's house...":
The heirs can compel her to swear [on the future but cannot compel her to swear] on the past. But {on expenses} between death and burial, they can compel her to swear.
And Rav Matna said: Even between death and burial, they cannot compel her to swear, for those in Nehardea said: For taxes, provisions and burial they sell without announcing.
To explain: For if they announced, the corpse would come to degrade.
So too here, if you say that we compel her to swear on what she sold for the sake of burial, she will not sell, and it will come to degrade. Therefore, we do not compel her to swear.
And so is the halacha.

Mishna:

הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה
עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים
והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה
הפוגמת כתובתה כיצד

If a woman impairs her ketuba, she is not paid except with an oath. If a single witness testifies about her that it is paid off, she is not paid except with an oath, from the assets under lien and from the assets of the heirs. And she who is paid not before him is not paid except with an oath.
She who impairs her ketuba, how so?