Rif Ketubot 27a {Ketubot 63b continues; 64a}

27a
{Ketubot 63b continues}

היכי דמיא מורדת
אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא (הויא מורדת ולא) כייפינן לה
מר זוטרא אמר כייפינן לה
הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מינה רב חיננא מסורא
ולא היא התם סייעתא דשמיא הוה

How so a rebellious woman?
Amemar said: Where she says "I like him but I am tormenting him." But if she says "he is repulsive to me," {she is not a rebellious woman and} we do not compel her.
Mar Zutra said: We compel her.
There was such an incident and Mar Zutra compelled her, and from this union came Rav Chinena from Sura.
And this is not so {and it is not a good thing to compel}. Over there, there was the help of Heaven.

כלתיה דרב זביד אימרדא הות תפיסה חד שיראה
יתבי אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו ויתבי וקאמרי מרדה הפסידה בלאותיה הקיימין
אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא מחנפיתו ליה
והא אמר רב כהנא מיבעי בעי לה רבא ולא איפשיט
פירוש בלאותיה בלאות נדונייתא

The daughter-in-law of Rav Zevid rebelled, and grabbed a silk cloak.
Amemar, Mar Zutra, and Rav Ashi sat, and Rav Gamda sat by them. And they sat and said: A rebellious woman loses her worn-out clothing which are extant.
Rav Gamda said to them: Because Rav Zevid is a great man, do you flatter him? But Rav Kahana said that Rava asked this question but it was unresolved.
To explain: "her worn out things" are the worn-out items of her dowry.

איכא דאמרי יתבי וקאמרי מרדה לא הפסידה בלאותיה הקיימין
אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא אפכיתו לדינא עליה
והא אמר רב כהנא מבעיא בעי לה רבא ולא אפשיטא
והשתא דלא איתמר לא כמר ולא כמר תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ובהלין תריסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל

There are some {girsaot} that say: They sat and said: A rebellious woman does not lose her worn-out clothing which are extant.
Rav Gamda said to them:
{Ketubot 64a}
Because Rav Zevid is a great man, do you turn the law against him? But Rav Kahana said that Rava asked this question but it was unresolved?!

And {continues the gemara}, now that it is not stated, neither like Master nor like Master, if she seized it, we do not take it from her, but if she did not seize if, he do not give it to her. And we wait for her 12 months, a year, for the bill of divorce, and in these 12 months, a year, she does not have provisions from the husband.

הדין הוא דינא דגמרא אבל האידנא בבי דינא דמתיבתא הכי דייני במורדת
כד אתיא ואמרה לא בעינא ליה להאי גברא ניתיב לי גיטא יהיב לה גיטא לאלתר ואי תפסה מידי מכתובתה מפקינן ליה מינה ומהדרינן לבעל
והני מילי במאי דכתב לה בעל מדיליה אבל מאי דאיתיאת מבית נשא בין תפסה ליה בין לא תפסה ליה כל מאי דאיתיה בעיניה יהבינן לה ואי ליכא מידיה דאיתיה בעיניה ואיכא מידי דאתי מחמתיה יהבינן ליה ניהלה ואי ליכא מידי דאיתיה בעיניה ולא מאי דאתי מחמתיה אלא אתאבדו להו לגמרי לא מפקינן מיניה דבעל ולא כלום וה"מ בנכסי מלוג אבל בנכסי צ"ב כל מידי דאיתיה בעיניה שקלה ליה
ואף על גב דבלו ליה טובא והוא דחזי למאי דהוה חזי מעיקרא כגון דחזי לאשתמושי ביה מעין מלאכה דידיה אבל מאי דבלו ליה לגמרי ולא חזי לאשתמושי ביה כדמיעקרא משלם לה דמיהן כדמעיקרא מדידיה וכל שכן מאי דאיגניב או מאי דאיתניס דמשלם לה בעל מדידיה משום דברשותיה קיימי (כדמעיקרא) כדתנן אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו

Such is the law laid down in the gemara, but nowadays, in the courts of the Metivta, they rule as follows by a rebellious woman:
When she comes and says "I do not want this man, let him give me a get," he gives her a get immediately {rather than waiting the 12 months}, and if she seizes anything from her ketuba, we take it away from her and return it to the husband.
And these words are in what the husband wrote to her of his own {assets}, but that which she brought from her father's house, whether she seized it or did not seize it, all that exists extant we give to him, and if there is nothing brought that is extant and there is something which came from it, we give it to him. And if there is nothing extant nor anything which came from it, but rather it is entirely lost to them, we do not take away from the husband {their value} at all. And these words are about assets which are melog, but assets which are iron sheep, anything which is extant he takes, and even though they are extremely worn out, and this is where they are fir for what they were initially fit for, such as that they are fit for use for some of his work. But that which is entirely worn out and is not fit for any purpose as it was initially, he pays their initial value from his own assets. And certainly that which stolen or accidentally destroyed, the husband pays her from his own, because they stood in his domain as we learn {in a Mishna}: If they die, they die to him, and if they increase, they increase to him.

וחזינן לגאון דאמר דיהיב לה עיקר כתובה מנה מאתים בלחוד כי היכי דלא להווין בנות ישראל הפקר אבל מאי דכתיב לה מדיליה בין תוספת בין מתנה לא יהבינן לה מידי
ודינא דגמרא אפילו עיקר כתובה לא יהבינן לה כדאמרינן בריש פירקא תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת למוחלת ולמורדת אלמא מורדת אין לה לא עיקר ולא תוספת
הדין הוא דינא דמורדת דנהיגין רבנן במתיבתא מכמה שני עד השתא

And we have seen a Gaon that says that he gives her the main ketuba of 100 or 200 only, so that the daughters of Israel are not treated as ownerless property, but that which he wrote to her of his own, whether as an addition {to the ketuba} or as a gift, we do not give her at all.
Meanwhile, the law in the gemara is that even the main ketuba we do not give her, as we said at the beginning of the perek, that the conditions of the ketuba are like the ketuba, with a practical application to a woman who sells {or} forgives {her ketuba} and to a rebellious woman. Thus it is clear that {according to the law in the gemara} the rebellious woman does not get either the main ketuba nor the addition.
This is the law of the rebellious woman which the Sages practiced in the Metivta for many years until now.

אבל ודאי הדין תקנתא ליתא אלא היכא דאימרדת איתתא בבעלה ובעיא לאפוקי מיניה מחמת דלא בעי' ליה
אבל היכא דאתמרעא או היכא דאיכא עלה חשש מותא ובעיא למיפק מבעלה כי היכי דלא לירות לה ליתא לההיא תקנתא ולא עבדינן בה עובדא
ובכי האי מילתא איכא למימר היכא דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקון רבנן
ואע"ג דחזינן בהאי מילתא פלוגתא ביני רבואתא מסתברא כמ"ד לא עבדינן תקנתא בכי האי מילתא
ולדברי הכל כל מאן דכייפינן ליה לאפוקי בין מעיקר דינא כדתנן אלו שכופין אותן להוציא ומאי דדמו להו בין מעיקר דתקנתא אי מיתא לה איתתא מקמי דתיפוק מיניה דבעל בגט בעלה ירית לה דלא מיפקע ירושה דבעל אלא בגירושין גמורין
וכן הלכתא

But certainly this fix is only present when the woman rebels against her husband and wishes to leave him because she does not want him. However, where she became deathly ill or where there is worry of death, and she wishes to leave her husband so that he does not inherit her, there is not this fix and we do not practice this in action.
And in such a matter, there is to say that since initially there was inheritance, the Sages did not enact.
And although we see in this matter a dispute among the {post-Talmudic} Rabbis, it is logical like the one who said that we do not perform the enactment in this matter.

And according to everyone, anyone who we force him to divorce, whether because of the actual law, as we learn {in a Mishna} "these that we force them to divorce," as well as those similar to them, or whether sourced in enactment, then if his wife dies before the husband divorces her with a get, her husband inherits her, for we do not uproot the inheritance of the husband except with full divorce.
And so is the halacha.