Rif Ketubot 44b {85b - 86a} Forgiving A Sold Debt: In General, For a Deathly Ill Man, An Heir, A Women Who Marries

44b

ובפרק מי שמת אמרינן ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול

And in perek mi sheMet we say, "and Shmuel admits that if it was given as the gift of a deathly ill man, he is not able to forgive {the debt}."

וחזינא למקצת רבוותא דאמרי היינו טעמא דמוכר שטר חוב לחבירו דיכול למוחלו בין הוא בין יורש משום דיכול למימר עיינית בחושבני ולא פש לי גביה ולא מידי אי נמי אסתפקא לי מילתא אי פריע אי לא פריע ומספיקא לא מגבינן שטרא הילכך ש"מ דלא מצי למימר הכי משום דסתמיה דשכיב מרע מידק דייק ויהיב אינו יכול למחול

And we have seen that a few of the {post-Talmudic} Rabbis say that this is the reason that one who sells a bond of debt to his fellow, that he is able to forgive it, whether he or the heir -- because he can say "I inspected my calculations and he does not owe me anything at all," or alternatively "The matter is doubtful to me if it was paid off or was not paid off," and from a doubt, we do not collect from a bond. Therefore, we deduce from this that we cannot say this, for since the typical deathly ill person is exact before giving, he is not able to forgive {the debt}.

ואנן מסתברא לן דהאי טעמא ליתיה דטעמא פריכא הוא
דאי איתא להאי טעמא אפי' המכנסת שטר חוב לבעלה הוי יכולה למחול ומדלא יכלה למחול שמעינן דליתיה להאי טעמא
ועוד שכיב מרע גופיה אמאי אינו יכול למחול הא קיימא לן בשכיב מרע דכל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו ואע"ג דסתמיה מידק דייק והדר יהיב אלא ודאי האי טעמא פריכא הוא דשכיב מרע גופיה יכול למחול

And we, to us it is logical that this reason is not valid, for it is a rejectable reason. For if this reason is indeed so, even a woman who brought in a bond of debt to her husband should be able to forgive it. And since she is not able to forgive it, we deduce that this reason is not so.
And furthermore, the dealthly ill person himself, why is he unable to forgive? For behold, we establish regarding a deathly ill person that anyone that if he stood {from his illness} could retract, can retract from his gift. and even though typically he is act and only then gives, certainly, this is a rejectable reason, for the deathly ill person himself is able to forgive.

והא דאמרינן מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול לאו אשכיב מרע גופיה קיימינן אלא איורש קיימינן ומהאי טעמא אין יורש יכול למחול משום דמתנת שכיב מרע עשאוה כמתנת דאורייתא דמטיא ליה לידיה דמקבל והיינו דאמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ומשום הכי לא יכיל יורש למחול דלית ליה מאי דמחיל

And this that we say that "Shmuel admits that if he gave it as the gift of a deathly ill person, that he is not able to forgive it" is not going on the deathly ill person himself, for rather we are going on the heir {to the deathly ill person}. And for this reason, the heir is not able to forgive, because the gift of a deathly ill person is made into a Biblical gift which came to the hands of the person who accepted it. And this is what we say that the words of a deathly ill person are like they are written and given over. And because of this, the heir is not able to forgive {the debt}, for he does not have what to forgive.

ובהדיא אמרינן בפרק מי שמת דטעמא דהאי מילתא כדכתבינן
דאמרינן התם אמר רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא גזירה שמא תטרוף דעתו עליו
ואקשינן ומי אמר רב נחמן הכי
והא אמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול אפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ופריק אינה של תורה ועשאוה כשל תורה דמטיא לידיה דמקבל
ושמעת מינה דמשום דעשאוה כשל תורה הוא דאינו יכול למחול ואיורש קיימינן ולא אשכיב מרע גופיה כדפשטינן

And explicitly we say {=the gemara says} in perek mi sheMet that the reason of this matter is as we have written. For we say there: Rava cited Rav Nachman: The gift of a deathly ill person is merely Rabbinic, as a decree lest he be torn up by his thoughts. And we ask: And does Rav Nachman indeed say this? But Rav Nachman said: Even though Shmuel said that one who sold a bond of debt to his fellow and then turned around and forgave it, it is forgiven, even for an heir, Shmuel nevertheless admits this if it was given as the gift of a deathly ill person, that he is not able to forgive it. Now you can say well if it is Biblical -- because of this he is not able to forgive. But if you say it is Rabbinic, why is he not able to forgive? And it resolves: It is not Biblical but they made it as if Biblical, that it comes to the hand of he that accepts it.
And we derive from this that it is because it was made as if Biblical that he is not able to forgive it, and we are dealing with the heir, and not on the deathly ill person himself, as we have laid out.

ועוד אי הא דאמר שמואל חזר ומחלו מחול משום דיכיל למימר עיינית בחושבנא ולא פש לי מידי גביה הכי איבעיא ליה למימר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ואמר לא פש לי מידי גביה מהימן ולא הוה אמר וחזר ומחלו מחול ומדאמר וחזר ומחלו מחול שמע מינה דאפילו אמר אית לי גביה אלא הרי הוא מחול לו מחול
וטעמא דהמכנסת שטר חוב דאינה יכולה למחול הא קא פריש לה בהדיא מפני שידו כידה דכי היכי דאיהו לא מצי מחיל משום דילה (הם) הכי נמי איהי לא מציא מחלה משום דיליה דכדיליה דמי דאין קנין לאשה בלא בעלה

And furthermore, if this that Shmuel said that if he turned around and forgave it, it is forgiven, is because he is able to say "I looked into my calculations and he owes me nothing," then it would be necessary to say "If one sold a bond of debt to his fellow and turned around and said 'he owes me nothing,' he is believed," and it should not say "and he turned around and forgave it, it is forgiven." We derive from this that even if he said "I have debt from him, but behold it is forgiven to him," it is forgiven.
And the reason for a woman who brings a bond of debt {into marriage}, that she is not able to forgive it, is explained explicitly -- because his hand is as her hand -- for just as he is unable to forgive because of hers, so too she is not able to forgive because of his, for it is as if his. For there is no acquisition for a woman without her husband.

{Ketubot 85b}

קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבה ואתו יורשים קא תבעי לברתה
א"ר נחמן ליכא דליסבה עצה דתיזיל ותיחיל לכתובת אמה לגבי אבוה ותהדר ותירתה מיניה

A female relative of Rav Nachman sold her ketuba for the goodwill {that if her husband died, they would be able to collect}. She was divorced and then died. And the heirs {our gemara omits heirs, and the implication is the buyers} came and claimed from her daughter {who was heir to the ketuba}.
Rav Nachman said {our gemara: to them}: Is there no one to offer her advice,
{Ketubot 86a}
that she can go and forgive the ketuba of her mother towards her father, and turn around and inherit from him.