Rif Moed Katan 13b {Moed Katan 21b continues; 22a - 22b}

13b

{Moed Katan 21b continues}

ת"ר אבל ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום מתנחמים

ת"ר אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום ואי לא ידעי ושאלו בשלומיה מודע להו שהוא אבל ולא מהדר להו שלמא
משלשה ועד שבעה אי לא ידעי ושאלו בשלומיה מהדר להו שלמא ולא צריך לאודעינהו
משבעה ועד שלשים הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום ואחרים אין שואלין בשלומו אלא לאחר שלשים יום

והני מילי בשאר קרובים אבל על אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו אלא לאחר שנים עשר חדש

The Sages learnt {in a brayta}: A mourner, in the first days, does not go to the house of {another} mourner. From then on, he goes, but he does not sit in the place of the comforters but rather in the place of the comforted.

The Sages learnt {in a brayta}: A mourner, in the first three days, is forbidden in greeting {others and others should not greet him}. And if they did not know and greeted him, he lets them know that he is a mourner but he does not return greeting to them. From three until seven, if they did not know and they greet him, he may return their greeting and needs not inform them {that he is a mourner}. From seven until thirty, he may greet others that the others are dwelling in peace and the others may not greet him until after 30 days.

And these words are regarding other relatives {who died} but for his father or his mother, they do not greet him until after 12 months.

{Moed Katan 22a}

תנו רבנן שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן ממקום רחוק מונה לעצמו ומכאן ואילך אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו
רבי שמעון אומר אפי' ביום שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהן

ואיפסיקא הלכתא בהדיא כר"ש והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבית

The Sages learnt {in a brayta}: A mourner, in the first three days, if he comes from a close place may count amongst them {the other mourners, and finish shiva with them}; from a distant location, he counts to himself {beginning shiva just then}. And from then on {after three days} even if he comes from a close place, he counts to himself.
Rabbi Shimon says: Even on the 7th day, if he comes from a close place he counts with them.

{Moed Katan 22a}
And we explicitly rule the halacha like Rabbi Shimon, provided that comforters are found by the head of the household.

וכמה מקום קרוב י' פרסי סוגיא דחד יומא כיון דאלו שמע ביומא קמא הוה קא מצי למיתי כמאן דאיתי מעיקרא דמי

And what is the distance to a "close place?" 10 parsaot, the travel of one day. Such that if he heard on the first day, he has the ability to come, he is like one who came initially.

אמר להו רבא לבני מחוזא כגון אתון דלא אזליתו בתר ערסא כד מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו ומנו

Rava said to the residents of Mechoza: Such as you who do not go after the coffin, once you turn your face from the outer gate of the city, you begin to count.

תנו רבנן על כל המתים כולן מדחה מטתו ה"ז משובח על אביו ועל אמו הרי זה מגונה
היה ע"ש או ערב יו"ט או שהיו גשמים מזלפין על מטתו הרי זה משובח לפי שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו
על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט על אביו ועל אמו ממעט
על כל המתים כולן רצה חולץ רצה אינו חולץ על אביו ועל אמו חולץ

The Sages learnt {in a brayta}: For all the dead {relatives}, if he hurries to take out the bier, this is praiseworthy. For his father and for his mother, this is worthy of scorn.
If it was erev Shabbat or erev Yom Tov, or rain was dripping on the bier {and he hurries it}, this is praiseworthy, for he only does it for the honor of his father and mother.
For all the dead, if he wishes to, he reduces his business, and if he wishes, he does not reduce. For his father or for his mother, he reduces.

{Moed Katan 22b}
For all the dead, if he wishes to, he doffs and if he wishes to, he does not doff. For his father or for his mother, he doffs.

פירוש חולץ כתפו ומוציא זרועו מן הקרע של חלוק ונמצא זרועו עם כתפו מגולין

To explain: He removed the clothing from his shoulder and puts his arm through the rip of the cloak, and thus his arm and his shoulder are exposed.

על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש

For all the dead, he may go to the house of joy {for a celebration} after 30 days. For his father and for his mother, after 12 months.

Rif Moed Katan 13a {Moed Katan 20b continues; Ketubot 4a; Moed Katan 21a - 21b}

13a

{Moed Katan 20b continues}

אבלות בלא אנפה לא נהוג אבלות

mourning, but not in his presence do not practice mourning.

ולא אמרו בכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו אבל אחי אשתו או אחותו לא
דתניא מי שמת חמיו וחמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבלות וכן היא שמת חמיה וחמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות
ותניא אידך אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו
קשיאן אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בחמיו וחמותו וכאן בשאר קרובים שמע מינה
תנ"ה לא אמרו בשביל כבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד

And they only said that {he should maintain mourning} for his wife's honor regarding {the death of} his father-in-law and mother-in-law, but for his brother-in-law or sister-in-law, no.
For they learnt {in a brayta}: One whose father-in-law or mother-in-law died is not permitted to force his wife to apply kohl to her eyes or to arrange her hair, but rather he overturns his mattress and practices mourning with her. And so too she, where her father-in-law or mother-in-law died, is not permitted to apply kohl to her eyes or to arrange her hair, but rather she overturns her mattress and practices mourning with him.
And another brayta states: Even though they said that he is not permitted to force his wife {to apply kohl, etc.}, in truth {often = halacha lemoshe miSinai} they said that she mixes for him the cup and arranges for him the bed, and washes his face, hands, and feet.
These appear to contradict one another {in that in one, he must himself keep mourning and in the other he does not and she washes his face, etc.}? Rather do we not derive from this that here it is for his father-in-law and mother-in-law, and here is for other relatives. We indeed so deduce.
A brayta also says so: They only said {he should maintain mourning} for his wife's honor for his father-in-law and mother-in-law.

{Ketubot 4a}

גרסינן בכתובות בפרק קמא
תניא הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש. ונוהג שבעת ימי משתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבלות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום ודוקא אביו של חתן ואמה של כלה דליכא איניש דטרח להו אבל איפכא לא
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתנו מים ע"ג בשר אבל לא נתנו מים ע"ג בשר מזדבן:

We learn in Ketubot in the first perek: They learnt {in a brayta}: Behold, if his bread was baked, his meat slaughtered, and his wine mixed, and the father of the groom died or the mother of the bride died, they take the corpse to a room and the groom and the bride to the bridal-canopy, and they consummate the marriage with an {single} intercourse of mitzvah and then separate.
And they practice the seven days of feasting, and afterwards practice seven days of mourning, and all those days he sleeps amongst men and his wife sleeps amongst women. And they do not hold back adornments from the bride all 30 days. And specifically the father of the groom and the mother of the bride, for there is no one {else} who will trouble for them {to have them married another time}, but the opposite {his mother or her father} no.

Rafram bar Pappa cited Rav Chisda: They only taught this where they placed water on the meat, but if they did not place water on the meat, it can be sold.

אמר מר הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אין אבלות במועד אבל דברים שבצנעא נוהג

Master said: He sleeps amongst the men and his wife sleeps amongst the women. This supports the statement of Rabbi Yochanan. For Rabbi Yochanan said: Even though they said there is no mourning on the Moed, things in private are practiced.

{Moed Katan 21a}

ואלו דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובהלכות ובהגדות ואם היו רבים צריכים לו אינו נמנע
ומעשה ומת בנו של ר' יוסי בצפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו ובתו של רבי בבית שערים ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו

תנא ובלבד שלא יעמיד מתורגמן ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר' אלעאי ונכנס לבית המדרש כל היום כולו ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא ור' חנניה בן עקביא לתורגמן והתורגמן השמיע לרבים

And these are the things that a mourner is forbidden in them: He is forbidden in work, washing {his body}, anointing, wearing sandals, and marital relations. And he is forbidden to read in the Torah, Neviim, and Ketuvim, and to learn Mishna, Midrash, Halacha, Haggadah. And if the public needs him, he does not hold back.

And there was an incident in which the son of Rabbi Yossi died in Tzippori and he entered the study hall and expounded the entire day; and the daughter of Rabbi {died} in Bet Shearim and he entered the study hall and expounded the entire day.

A tanna taught: So long as he does not set up a meturgeman {announcer who repeats loudly what he said to the audience}.
Rather, how should he conduct himself?
Like this that they learnt {in a brayta}: There was an incident in which the son of Rabbi Yehuda beRabbi Ilai died and he entered the study hall the entire day, and Rabbi Chanania ben Akavia entered and sat on his side, and he {Rabbi Yehuda beRabbi Ilai} whispered to Rabbi Chanania ben Akavia, and Rabbi Chanania ben Akavia to the announcer, and the announcer made it heard by the audience.

הא דאמרי' אסור ברחיצה לא שנא רחיצה בחמין ולא שנא רחיצה בצונן דגרסי' בתעניות בפ' קמא והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור להעביר את הזוהמא מותר:

This that they said that he is forbidden to wash, there is no distinction between washing with hot or washing with cold, for we learned in Taanit, in the first perek: And the halacha is that a mourner is forbidden {to wash his body}, whether with hot or cold, and his face, and his face, hands and feet, with hot it is forbidden and with cold it is permitted. And to anoint, even any amount, is forbidden; to remove the sweat, it is permitted.

תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח לתפילין ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר
אבל ביום שני מותר וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפילו באו פנים חדשות

ת"ר אבל שלשה ימים ראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה

The Sages learnt {in a brayta}: A mourner, the first three days, it is forbidden for him to put on tefillin.

And the conclusion is that he is only forbidden the first day, for the main bitterness is the one day, for it is written {Amos 8:10}:

י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל-שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל-כָּל-מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל-כָּל-רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. {פ}

10 And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and the end thereof as a bitter day. {P}

A mourner on the second day {and on} is permitted, and once he puts them on on the second day, he does not return and take them off, even if new people come.

{Moed Katan 21b}
The Sages learnt {in a brayta}: A mourner in the first three days is forbidden in performing work, and even if he is a poor person who draws sustenance from charity. From then on he does it discreetly within his house, and a woman spins with a spindle within her house.

Rif Moed Katan 12b {Bechorot continues; 20b}

12b

{Bechorot continues}

דאמרינן בבכורות לענין נפל הוא
דאמר ר"ש ב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל וקאמר רב אשי שאם מת הולד ביום ל' כאלו מת ביום שלפניו שהוא כ"ט
כלומר כנפל הוא חשוב ואינו מתאבל עליו
וראיה לדבר דהא גמרי לה מדאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ושמע מינה דלקולא אמר רב אשי הכל מודים לענין אבלות דיום שלשים כיום שלפניו דמי דאלמא לא מיחייב עליה אבלות הלכך לא מצית למימר כיום שלפניו אלא כיום כ"ט ואי הכי היכי גמרינן לה מינה דיום ל' לענין שמועה כיום ל"א
אלא ודאי טעות הוא בידי האומר כך ואינו אלא כמו שכתב בעל הלכות דיום ל' כתוך ל' הוא והויא לה שמועה קרובה

that we say in Bechorot is in regards to a miscarriage. For Rabban Shimon ben Gamliel said: Anything which sustains for thirty days is not a miscarriage. And Rav Ashi said that if the child dies on the thirtieth day, it is as if it died the day that was lefanav, which is {correctly translated} the 29th. That is to say that it is considered like a miscarriage, and he does not mourn upon it.

And a proof to the matter is that we learn it from this that Shmuel said that the halacha is like the words of the more lenient by mourning, and we deduce from this that Rav Ashi was speaking leniently. All agree that in terms of mourning, the thirtieth day is like the day that was lefanav = before it, and therefore it is clear that he is not obligated on it mourning. Therefore, we cannot find to say that "like the day that was lefanav" means anything but the 20th day. And if so, how can we learn from it that the 30th day, in terms of a report, is like the 31st. Rather, certainly it is an error in the hands of he who spoke such, and it is rather in accordance with what the Baal Halachot wrote, that the 30th day is like within the 30 days, and is thus reckoned to be a near report.

והאי דאמרי' היכא דמית הולד בתוך ל' יום הוא נפל ולא מיחייב עליה אבלות ה"מ היכא דלא קים ליה ביה שכלו לו חדשיו אבל היכא דקים ליה ביה שכלו ליה חדשיו מיחייב לאתאבולי עליה
דגרסינן בפרק אם לא הביא כלי בריה דרב דימי בר יוסף אתיליד ליה ההוא ינוקא שכיב בגו תלתין יומין הוה יתיב וקא מתאבל עליה
א"ל אבוה צודניאתא קא בעית למיכל
א"ל קים לי בגויה שכלו לו חדשיו

And this that we said that where the child dies within 30 days, it is a miscarriage and he is not obligated on it mourning, these words are where it is not established to him that it finished its months {of gestation in the womb}, but if it is established for him in it that it finished its months, he is obligated to mourn for it.
For we learn in perek Im lo heivi keli {Shabbat 136a}: The son of Rav Dimi had a child born to him, and it died within 30 days. He sat and mourned for it.
His father {Rav Dimi} said to him: Are you doing this because you wish to eat tzavronita {tasty food served to mourners}?
He said to him {his father}: It is established for me that it finished its months.

{Moed Katan 20b}

ולענין שמועה רחוקה דאינה נוהגת אלא יום א' בלבד איבעיא לן קורע או אינו קורע ומסקנא אינו קורע דליכא קריעה בלא ז' אלא בכבוד אביו ואמו אבל בחמשה מתי מצוה לא דתניא מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו חלוק בתוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע וא"ר זירא בד"א בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו קורע והולך

And as regards a distant report, that it {mourning} is only practiced for one day, it is a question for us, does he tear or does he not tear. And the conclusion is that he does not tear, for there is no tearing without 7 {shiva}, except for the honor of his father and his mother, but for the {other} five dead {relatives} for which one has an obligation {the seven listed in the pasuk are: father, mother, spouse, son, daughter, brother, sister}, no.
For they learnt {in a brayta}: If one does not have a cloak to tear and he manages to get a hold of a cloak within 7, he tears; after 7, he does not tear. And Rabbi Zera said: Where are these words spoken, by the five commanded dead, but for his father and for his mother, he continues to tear.

ת"ר כל האמור בתורת כהנים כהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן אלו הן אביו ואמו ובנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו הבתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו וכל מי שמתאבל עליו מתאבל עמו בביתו כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבא בריה באנפה נהוג

The Sages learnt {in a brayta}: All mentioned in Vayikra that a Kohen may render himself ritually impure for them, a mourner mourns upon them. These are they: His father, his mother, his son, his daughter, his brother, his sister, and his wife. They added upon them: His brother and unmarried sister from his mother, and his married {nesuah} sister whether from his father or from his mother. And all that he mourns upon, they mourn with him in his house, like this that Rav said to Chiyya his son, and so did Rav Huna say to Rava his son: in his presence, practice

Rif Moed Katan 12a {Moed Katan 24b continues; 24a - 24b; 19b - 20a; Bechorot}

12a

{Moed Katan 24b continues}

שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל ז' אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:

For it is written {Devarim 16:16}:

טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי ה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה, רֵיקָם.

16 Three times in a year shall all thy males appear before the LORD thy God in the place which He shall choose; on the feast of unleavened bread, and on the feast of weeks, and on the feast of tabernacles; and they shall not appear before the LORD empty;

Shavuot is connected to Pesach. Just as Pesach has a makeup period of all seven days, so does Shavuot have a makeup period of all seven days.

{Moed Katan 24a}

רבן גמליאל אומר ר"ה ויוה"כ כרגלים:
אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל

{Moed Katan 24b}

אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד
אמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני של חג הרי כאן כ"א יום ולא צריך למנקט אחר החג אלא תשעה ימים בלבד ומקצת יום שלשים ככולו
וכן הלכתא:

"Rabban Gamliel says: Rosh haShana and Yom Kippur are like Festivals":
Rav Gidel bar Menashya cited Shmuel: The halacha is like Rabban Gamliel.

Rav Pappa directed Rav Avia the elder, and expounded: One day before Rosh haShana and Rosh haShana, we have here 14.

Ravina said: Therefore, one day before Succot, and Succot, and the 8th day of Succot {which is a separate Festival}, we have here 21, and he only needs to take {as a period of mourning} after Succot 9 days; and part of the 30th day is like all of it.
And so is the halacha.

{Moed Katan 19b}

ל' יום מנ"ל אתיא פרע פרע מנזיר
כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים
והתם מנ"ל אמר רב מתנה סתם נזירות ל' יום מאי טעמא אמר קרא יהיה בגימטריא תלתין הוו

Thirty days, from where do we {know}?
Let us bring it as a link פרע פרע from nazir. It is written here {Vayikra 10:6: by restrictions on mourning customs for the sons of Aharon}:

ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה.

6 And Moses said unto Aaron, and unto Eleazar and unto Ithamar, his sons: 'Let not the hair of your heads go loose, neither rend your clothes, that ye die not, and that He be not wroth with all the congregation; but let your brethren, the whole house of Israel, bewail the burning which the LORD hath kindled.

and it is written there {Bemidbar 6:5}:

ה כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר-יַזִּיר לַה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

5 All the days of his vow of Naziriteship there shall no razor come upon his head; until the days be fulfilled, in which he consecrateth himself unto the LORD, he shall be holy, he shall let the locks of the hair of his head grow long.

Just as over there {by nazir} it is thirty days, so too here {by mourning} it is thirty days.

And there, how do we know {that it is thirty days}? Rav Matna said: Plain nazir-ship is thirty days. What is the reason? The verse stated {same pasuk} יִהְיֶה which in gematria sums to 30.

{Moed Katan 20a}

ומנין לאבילות שהוא שבעה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבלות שבעה
ואימא כעצרת דחד יומא הוא ההוא מיבעי' ליה לכדר' שמעון בן לקיש דאמר משום רבי יהודה נשיאה מנין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד
דכתיב והפכתי חגיכם לאבל ואשכחן עצרת דאיקרי חג וחד יומא הוא:

And from where that mourning is 7 {days}? For it is written {Amos 8:10}:

י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל-שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל-כָּל-מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל-כָּל-רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. {פ}

10 And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and the end thereof as a bitter day. {P}

Just as a Festival is seven, so is mourning seven.
And say it is like Shavuot which is one day!? That is needed, for what Rabbi Shimon ben Lakish said, that he cited Rabbi Yehuda Nesia {the Amora}: from where that for a distant report {mourning} is only practiced one day? For it is written {Amos 8:10}:

י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל-שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל-כָּל-מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל-כָּל-רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. {פ}

10 And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and the end thereof as a bitter day. {P}

and we find Shavuot which is called a Festival and it is one day.

ת"ר שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים ושמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד
איזו היא רחוקה ואיזו היא קרובה?
קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר ל' דברי ר' עקיבא וחכ"א אחד שמועה רחוקה ואחד שמועה קרובה נוהג ז' ול':

The Sages learnt {in a brayta}: A near report, one practices {mourning} seven and thirty, and a distant report is only practiced one day. What is distant and what is near? Near is within thirty days {of death} while distant is after thirty. These are the words of Rabbi Akiva. And the Sages say: For both a distant report and a near report one practices seven and thirty.

אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין הלכה כדברי המחמירין חוץ מזו שאע"פ שר"ע מיקל וחכמים מחמירין הלכה כר"ע דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל:

Rabba bar bar Chana cited Rabbi Yochanan: Any place where you find an individual lenient and the many stringent, the halacha is like the stringent ones, except for this one, where even though Rabbi Akiva is lenient and the Sages are stringent, the halacha is like Rabbi Akiva, for Shmuel said: The halacha is like the words of the lenient one by mourning.

רב בר אחוה דר' חייא דהוא בר אחתיה דר' חייא סליק להתם
א"ל אבא קיים
א"ל אימא קיימת
א"ל אימא קיימת
א"ל אבא קיים
א"ל לשמעיה חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ
ש"מ תלת ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל וש"מ שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום א' וש"מ מקצת היום ככולו

Rav the son of the brother of Rabbi Chiyya who was also the son of the sister of Rabbi Chiyya left {Bavel} for there {Eretz Yisrael}.
{How is this possible?
Rashi explains: Rabbi Acha from Kafri married Leah and fathered Aibo. Leah died and he married Rachel , and she {Rachel} already had a daughter from another man, and from her {Rachel} he fathered Rabbi Chiyya. Aibo married the daughter {that is, his step-sister} and they had Rav. Thus, Rav bar Aibo was the son of the brother of Rabbi Chiyya from his father's side and the son of the sister of Rabbi Chiyya from his mother's side.}
He {Rabbi Chiyya} said to him: Is {your} father {Aibo} alive?
{Moed Katan 20b}
He {Rav} said to him: Better to ask "is {my} mother alive?"
He {Rabbi Chiyya} said to him: Is {your} mother alive?
He {Rav} said to him: Better to ask "is {my} father alive?"
{Or alternatively, father is alive, implying not mother.}
He {Rabbi Chiyya} said to his attendant: Remove for me my sandals and bring after me a vessel to the bathhouse.
We deduce from this three things. We deduce from this that a mourner is forbidden in wearing sandals.
And we deduce from this that a distant report only is practiced {mourning} one day.
And we deduce from this that part of the day is like all of it.

א"ר יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד

Rabbi Yossi bar Avin said: If he heard a near report on the Festival, and at the termination of the Festival it has become a distant report, it counts for him and he only practices one day {of mourning}.

תני ר' אדא דמן קסרי קמיה דרבי יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד בלבד

וכתב בעל הלכות שאם שמע שמועה ביום ל' שנוהג ז' ושלשים כשומע ביום כ"ט ומסתברא כוותיה ואיכא מ"ד דשמועה ביום ל' כשמועה ביום ל"א ואינו נוהג אלא יום א' בלבד ואיתלו בההיא דאמרי' בבכורות בפ' יש בכור לנחלה

אמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות דיום שלשים כיום שלפניו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל וקא סברי דיום שלפניו כיום אחד ושלשים הוא וגמרינן מינה ליום שמועה והא טעותא רבתא היא דהאי

Rabbi Adda of Caesaria taught {tnei} before Rabbi Yochanan: If he heard a near report on Shabbat and at the termination of Shabbat it has become a distant report, it counts for him and he only practices one day {of mourning}.

And the Baal halachot wrote that if he heard a report on the thirtieth day, that he practices 7 and 30, just as if he heard it on the 29th. And it is logical like him. And there is one who says that a report on the thirtieth day is like a report on the 31st day, and he only practices one day, and he bases this on this that we say in Bechorot in perek Yesh Bechor LaNachalah, "Rav Ashi said: All agree in terms of mourning that the 30th day is like the day "lefanav," for Shmuel said that the halacha is like the words of the more lenient opinion by mourning" and he {this opinion} holds that the day "lefanav" is the 31st day {=the day in front of it, meaning after it, rather than the day before it}, and that we learn from this about the day of hearing the report. And this is a great error. For this

Rif Moed Katan 11b {Moed Katan 19b continues; 20a; 24b}

11b

{Moed Katan 19b continues}

אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים כשחל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב והוא הדין אפי' יום ששי
מאי טעמא דאכתי לא שלים אבלות דיליה אלא רגל הוא דמפסיק ליה אבילות
הלכך אין מותר לרחוץ עד דחייל רגל
וקי"ל כוותיה

Rav Huna son of Rav Yehoshua said: All agree that when his third day {of shiva} falls on erev the Festival, that he is forbidden in washing {his body} until the evening, and the same is true even on the sixth day.
What is the reason? He has not yet finished his mourning, but rather it is the {onset of the} Festival which interrupts his mourning. Therefore he is not permitted to wash until the onset of the Festival.
And we establish like him.

{Moed Katan 20a}

והלכת' למעשה הקובר את מתו ברגל לא חיילא עליה אבילות אלא לאחר הרגל ונקיט ז' ימי אבלות מיו"ט האחרון ואע"ג דלא נהיג ביה אבילות עולה למנין שבעה ולא נקיט לבתר הרגל אלא ששה ימים בלבד
ומאן דשכיב ליה שכבא ביו"ט שני שהוא יו"ט האחרון או ביו"ט שני דעצרת נוהג בו אבלות דהוא יום מיתה ויום קבורה
והכי אסכימו באבלות דיום ראשון דאורייתא הוא דכתיב ואכלתי חטאת היום וכתיב ואחריתה כיום מר
ויו"ט אחרון מדרבנן הוא וכיון דאבלות דיום ראשון מדאורייתא ויום טוב אחרון מדרבנן אתי עשה דיחיד דאורייתא ודחי עשה דרבנן

And the practical halacha is that if one buries his dead on the Festival, mourning does not take hold upon him until after the Festival, and he has 7 days of mourning from the last day of Yom Tov, and even though he does not conduct on that day any mourning, it counts to the number of seven, and he does not take after the Festival, only 6 days.
And one who has someone pass away on the second day of Yom Tov of the exile of the last day of Yom Tov, or on the second day of Yom Tov of the exile of Shavuot {which is otherwise only one day}, he practices mourning customs on it, for it is the day of death and the day of burial.

And so did they conclude regarding mourning, that the first day {of mourning} is Biblical, for it is written {Vayikra 10:19, after Aharon's sons passed away}:

יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה.

19 And Aaron spoke unto Moses: 'Behold, this day have they offered their sin-offering and their burnt-offering before the LORD, and there have befallen me such things as these; and if I had eaten the sin-offering to-day, would it have been well-pleasing in the sight of the LORD?

and it is written {Amos 8:10}:

י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל-שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל-כָּל-מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל-כָּל-רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. {פ}

10 And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and the end thereof as a bitter day. {P}

And the last day of Yom Tov is rabbinic. And since the mourning of the first day is Biblical and the last day of Yom Tov is Rabbinic, the positive Biblical commandment of the individual comes and pushes away the Rabbinic positive commandment.

הקובר את מתו ברגל אע"פ שאין רגל עולה לו למנין שבעה עולה לו למנין שלשים דכי תנן והרגלים מפסיקין ואינן עולים למנין שבעה הוא דאינן עולין דמצות שבעה אינה נוהגת ברגל אבל למנין ל' הואיל ומצות ל' נוהגת ברגל דהא אינו מגלח ברגל וכן הלכתא:

If one buried his dead on the Festival, even though the Festival does not count for him to the count of seven, it does count for him to the count of thirty. For when they learnt {in the Mishna} that "the Festivals interrupt but do not count," it was to the count of seven that they do not count, for the commandment of seven is not conducted on the Festival, but to the count of thirty {they do}, since the commandment of thirty of conducted on the Festival, since one may not shave on the Festival.
And so is the halacha.

{Moed Katan 24a}

מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת:
בעא מיניה ר' יוחנן משמואל יש אבלות בשבת או אין אבלות בשבת
אמר ליה אין אבלות בשבת
תניא כל שבעה קרעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע ובשבת קרעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע
ודוקא על אביו ועל אמו אבל על שאר קרובים אפי' תוך שבעה מחליף ואינו קורע שכל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע ואותם קרעים אינן מתאחין

"Because they said that Shabbat counts but does not break off {the mourning}":
Rabbi Yochanan inquired of Shmuel: Is {the actual practice of} mourning conducted on Shabbat or is mourning not conducted on Shabbat.
He said to him: Mourning is not conducted on Shabbat.

They learnt {in a brayta}: All seven, he rips {his clothing} in his front, and if he comes to change {his clothing} he changes and rips. And on Shabbat, he rips behind him and if he changes, he changes and does not rip.
And this is specifically on his father and mother {'s death}, but on the other relatives, even within seven, he changes and does not rip, for any rip not at the time of his heat is not a rip. And these rips may not be rejoined.

אמר רב משרשיא בר תחליפא אמר רב כהנא אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות פח"ז פריעת הראש חזרת הקרע זקיפת המטה חובה נת"ר נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצה בחמין רשות
אמר רבי יעקב אמר ר' יוחנן לא שנו פריעת הראש חובה אלא שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחין עליו והויא פריעת הראש רשות
ומסקנא דברים שבצנעה כגון כסוי הראש ורחיצה בחמין ותשה"מ וכיוצא בהן נוהג בהן בצנעה
דאמר אביי אשכחיה לרב יוסף דפריש ליה סודרא ארישיה וקא אזיל ואתי בביתיה אמר ליה לא סבר לה מר דאין אבילות בשבת אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דברים שבצנעה נוהג:

Rav Mesharshia bar Tachlifa cited Rav Kahana who cited Shmuel: Pachaz is an obligation {on Shabbat} and Neter is optional. Pachaz = head uncovered; returning of the rip; setting the bed upright is an obligation. Neter = wearing sandals, marital relations, bathing with hot water -- is optional.
Rabbi Yaakov cited Rabbi Yochanan: They only taught this regarding {refraining from} head uncovering as required {on Shabbat} regarding someone who does not have sandals on his feet, but if he has sandals on his feet, his sandals prove for him, and the uncovering of the head is optional.
And the conclusion is that things in private, such as covering the head, washing in hot water, marital relations and the like, he practices them {the mourning} in private.
For Abaye said: I saw Rav Yosef {when in mourning, and it was Shabbat} spread a cloth on his head and come and go in his house. He said to him: Does Master not hold that there is no mourning on Shabbat. He said to him: So said Rabbi Yochanan: Things in private are practiced.

{Moed Katan 24b}

ר' אליעזר אומר משחרב ביהמ"ק עצרת כשבת:
וקי"ל עצרת כרגלים
דאמרינן דרש רבי ענני בר ששון על פתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר
דאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מנין לעצרת שיש לו תשלומין כל שבעה

"Rabbi Eliezer says: Once the Temple was destroyed, Shavuot is like Shabbat":
And we establish that Shavuot is like the Festivals.
For we say: Rabbi Anani bar Sasson expounded at the entrance of the house of the Nasi: One day before Shavuot, and Shavuot, behold there is 14. {For the period before Shavuot counted at the first seven and Shavuot counted as a week}.
For Rabbi Eleazar cited Rabbi Oshaya: How do we know that for Shavuot one can make up for it all seven days {such that it in effect a seven day holiday}?

Rif Moed Katan 11a {Moed Katan 18b continues; 19a - 19b}

11a

{Moed Katan 18b continues}
Mishna:

אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל ה"ז יכתוב
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר העזרה
רבי יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על ירכו תכלת לציציתו

They may not write a promissory note on chol haMoed, and if he does not believe him {that he will pay without this note} or if he does not have what to eat, he may write.
Thye do not write {Torah} scrolls, tefillin and mezuzot on chol haMoed, and they may not correct even a single letter, even in the Torah scroll in the Azara {of the Temple, which was used to establish the correct girsa for all sifrei Torah}.
Rabbi Yehuda says: A man may write tefillin and mezuzot for himself, and spin on his thigh blue strings for his tzitzit.

{Moed Katan 19a}
Gemara:

ת"ר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה דברי רבי מאיר
ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וכותב לעצמו
ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדי פרנסתו

אורי ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבה בר בר חנה לרב חננאל כותב ומוכר כדי פרנסתו:

אמר רב יהודה אמר שמואל וכן תני ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכתא טווה בין באבן בין בפלך והלכתא כותב ומוכר כדי פרנסתו:

תניא בתוספתא דמשקים [פ"ב] כותב אדם חשבונותיו במועד ומחשב אדם יציאותיו במועד ומקבלים קיבולת במועד למוצאי המועד אבל לא ימוד ולא ימנה ולא ישקול כדרך שהוא עושה בחול

The Sages learnt {in a brayta}: A man may write tefillin and mezuzot for himself and others for free. These are the words of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda says: He is allowed to resort to trickery, by selling his own and then writing for himself.
Rabbi Yossi says: He may write and sell sufficient for his livelihood.

Rav ruled for Rav Chananel, and so did Rabba bar bar Chana rule for Rav Chananel, that he may write and sell sufficient for his livelihood.

Rav Yehuda cited Shmuel, and so did R' Chiyya bar Abba teach {tenei} in the name of Rabbi Yochanan: The halacha is that he may spin it, whether with a stone or with a spindle, and the halacha is that he may write and sell sufficient for his livelihood.

They learned in a Tosefta in Mashkim {second perek}: One may write his accounts on chol haMoed, and one may calculate his expenditures, and they may accept contractual work on chol haMoed to be performed after the Moed, but he may not measure, count or weigh in the manner that he does during a normal weekday.

Mishna:

הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה
שמונה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת ל'
מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת והרגלים מפסיקין ואינן עולין
ר' אליעזר אומר משחרב ביהמ"ק עצרת כשבת
ר"ג אומר ר"ה ויוה"כ כרגלים
וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עצרת כרגלים ויוה"כ ור"ה כשבת

If one buries his death three days before the Festival, the decree of seven days {once Yom Tov arrives} is canceled for him.
Eight days before the festival, the decree of 30 days is canceled for him. For they said that Shabbat counts and does not break, and the Festivals break and do not count.
Rabbi Eliezer says: Once the Temple was destroyed, Shavuot is like Shabbat.
Rabban Gamliel says: Rosh haShana and Yom Kippur are like Festivals.
And the Sages say not like the words of this one and not like the words of that one, but rather that Shavuot is like the Festivals and Yom Kippur and rosh haShana are like Shabbat.

Gemara:

ת"ר קיים כפיית המטה ג' ימים קודם הרגל אינו צריך לכפות אחר הרגל דברי ר"א
וחכ"א אפי' יום אחד ואפילו שעה אחת

אמר ר"א הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה
שב"ש אומרים ג' ובה"א אפי' יום אחד

אורי ליה ר' יוחנן לרבי חייא בר אבא אפי' יום אחד ואפי' שעה אחת
רבא אמר הלכתא כתנא קמא דידן דאמר הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל

ומסקנא אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא הלכתא מאי
אמר ליה אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת וכן הלכתא:

The Sages learnt {in a brayta}: If he fulfilled turning over the bed three days before the Festival, he does not need to turn over the bed. These are the words of Rabbi Eleazar.
And the Sages say: Even one day, and even one hour.

Rabbi Eleazar say: These are equal to the words of Bet Shammai and those are equal to the words of Bet Hillel. For Bet Shammai say 3 and Bet Hillel say even 1 day.

Rabbi Yochanan ruled to Rabbi Chiyya bar Abba: Even one day and even one hour.
Rava said: The halacha is like the first Tanna of ours {in the Mishna above}, who said "if one buried his dead 3 days before the Festival..."

And the conclusion: Rav Chaviva from Sura of Perat said to Ravina: What is the halacha? He said to him: Even one day and even one hour. And so is the halacha.

אמר רב גזרות בטלו ימים לא בטלו
שאם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל
ולית הלכתא כרב דקי"ל כאבא שאול דאמר אם חל שביעי להיות ערב הרגל מגלח בערב הרגל ביום שביעי דקסבר מקצת היום ככולו ויום ז' עולה למנין שבעה ועולה למנין שמונה שהוא מכלל ל' ואם לא גלח בערב הרגל ביום ז' שלו מותר לגלח אחר הרגל דכשם שמצות יום אחד ושעה אחת מבטלת גזירת ז' כך מצות יום אחד ושעה אחת מבטלת גזרת ל' ומודים חכמים לאבא שאול ביום ל' שמקצת היום ככולו
אמר רבא הלכתא כאבא שאול ביום שלשים ואין הלכה כמותו ביום ז' ונהרדעי אמרי הלכתא כאבא שאול בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל וכן הלכתא

Rav said: The institution is canceled, but the days are not canceled. Thus, if he did not shave erev the Festival, it is forbidden to shave after the Festival.

{Moed Katan 19b}
And the halacha is not like Rav, for we establish like Abba Shaul who said that if the seventh fell on erev the Festival, he may shave on erev the Festival on the seventh day, for he holds that part of the day is like all of it, and the seventh day counts towards the count of seven and counts towards the count of eight, which is part of 30. And if he does not shave on erev the Festival, on his seventh day, he is permitted to shave after the Festival, for just as the mitzva of one day and one hour nullify the institution of seven, so does the mitzvah of one day and one hour nullify the enactment of thirty. And the Sages agree to Abba Shaul on the 30th day that a portion of the day is like all of it.
Rava said: The halacha is like Abba Shaul on the 30th day and the halacha is not like him on the 7th day.

And the Nehardeans say: The halacha is like Abba Shaul in this and in that.
For Shmuel said: The halacha is like the words of the more lenient.
And so is the halacha.

Rif Moed Katan 10b {Moed Katan 14a; 18a; 18b}

10b

{Moed Katan 14a}
Mishna:

ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית האסורין ומבית השביה ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל לחכם והותר
מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג הזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולים מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל האדם אסורין

And these may wash {clothing} on chol haMoed: One who comes from an overseas country {=outside Eretz Yisrael} or from prison, or from captivity, and one placed in niddui who was released by the Sages, and one who asks {about a Neder} to a Sage and was released.
Hand towels, barber's cloths, bathing towels, a zav {who has some venereal condition causing emissions}, a zava, a menstruant, a woman who gave birth, and all arising from ritual impurity to ritual purity, they are permitted {to immerse} and everyone else if forbidden.

{Moed Katan 18a}
Gemara:

אמר רבי יוסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד
שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד

Rabbi Yossi cited Rabbi Yochanan: If one only has a single garment, it is permitted to wash it on chol haMoed.
Rav Yitzchak bar Yaakov bar Giyurei sent in the name of Rabbi Yochanan: Linen clothing, it is permitted to wash them on chol haMoed.

{Moed Katan 18b}
Mishna:

אלו כותבין במועד קדושי נשים וגטין ושוברין דיאתיקי ומתנה ופרוזבלין אגרות שום אגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות ב"ד ואגרות של רשות
פירוש אגרות של רשות אגרות שאלת שלום וכן פירשו בירושלמי

These they write on chol haMoed: The document of Kiddushin {marriage - nowadays, everyone uses a ring, but via document is also a way of doing this}, bills of divorce, receipts, wills, gifts, pruzbols {which avoids Shemitta canceling debts}, documents of assessment, documents of sustenance {that the husband accepts to support the daughter from his wife's first marriage}, documents of chalitza {certifying that it was done} and refusal {if a girl's brother and mother marriage her off in her youth, when she matures she can get out of this marriage with "refusal"}, documents of court decisions {specifying who gets what}, verdicts of the bet din, and non-obligatory letters.
To explain "non-obligatory letters," letters of greeting. And so is it explained in the Yerushalmi.

Gemara:

אמר שמואל מותר לארס אשה במועד שמא יקדמנו אחר ברחמים
תנא דבי שמואל מארסין ואין כונסין ואין עושין סעודות ארוסין (ונישואין) ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו

Shmuel said: It is permitted to betroth a woman on chol haMoed, lest another one preempt him with mercy.
They taught in the academy of Shmuel: They may betroth but not do nisuin, nor do they make feasts of betrothal (*and nisuin) nor do they perform levirate marriage, for it is a joy for him.

Rif Moed Katan 10a {Moed Katan 17b continues; 18a}

10a

{Moed Katan 17b continues}

והנזיר והמצורע
תניא כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד כשלא היה להם פנאי אבל אם היה להם פנאי לגלח ולא גלחו אסורין והנזיר והמצורע אף על פי שהיה להן פנאי לגלח ולא גלחו מותרין שלא ישהו קרבנותיהם. ואבל שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל מותר לגלח ברגל דכיון דשביעי שלו בשבת אונס הוא לפיכך מותר לגלח ברגל דקי"ל כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו ויום ז' עולה לכאן ולכאן כדבעינן למימר קמן:

"And the nazir and the leper":
They learnt {in a brayta}: All those that they said it is permitted to shave {to a haircut} on chol haMoed was where they did not have a chance {to do so before} but if they had a chance to shave and did not shave, they are forbidden.
And the nazir and leper, even though they had a chance to shave and did not shave, they are permitted, so as not to delay their sacrifices.
And a mourner whose seventh day fell on Shabbat erev the Festival, he is permitted to shave during the Festival {on chol haMoed}, for since his seventh day was on Shabbat, he is a case of ones {since it was not in his control}. Therefore it is permitted to shave during the Festival, for we establish like Abba Shaul who said that part of the day is like all of it, and the 7th day counts this way and that, as we will need to say later on.

ת"ר כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן והני מילי כשתכפוהו אבליו אבל לא תכפוהו אבליו אסור ושאר כל אדם שתכפוהו אבליו הכביד שערו מיקל בתער ולא במספרים ומכבס כסותו במים ולא בנתר ולא בחול ורוחץ כל גופו בצונן אבל לא בחמין
כדגרסי' בתענית אמר ר' אבא הכהן משום ר' יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של ר' יוסי ברבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה ואוקימנא שתכפוהו אבליו:

The Sages learnt {in a brayta}: All these that they said are permitted to shave on chol haMoed are permitted to share during their days of mourning, and these words are where his mourning came strongly upon him {with mourning for one relative following mourning for another relative, such that there are many days he did not shave} but if his mourning does not come strongly upon him, it is forbidden. And everyone else, whose mourning came strongly upon him, if his hair is heavy {thick} he can lighten it with a razor but not with a scissors, and he may was his garment with water but not natron {a cleansing agent} nor with sand, and he may wash his entire body with cold water but not with hot water.
As we learn in Taanit: R' Abba haKoehn cited Rabbi Yossi: There was an incident in which the son of Rabbi Yossi son of Rabbi Chanina died, and he washes with cold water all seven days, and we establish that as a case in which his mourning came strongly upon him.

{Moed Katan 18a}

ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אמרו אסור ליטול צפרניו במועד דברי רבי יהודה
ורבי יוסי מתיר
וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אמרו אסור ליטול צפרניו בימי אבלו דברי רבי יהודה
ורבי יוסי מתיר

אמר עולא הלכתא כר' יהודה באבל והלכתא כר' יוסי במועד
ושמואל אמר הלכתא כרבי יוסי בזה ובזה

דאמר שמואל הלכתא כדברי המיקל באבל וקי"ל כשמואל ול"ש צפרניו דיד ול"ש צפרניו דרגל כולהו שרו
מיהו ה"מ בשיניו אבל בגנוסתרי אסור דאמר ר' חייא בר אשי (א"ר אשי) א"ר ובגנוסתרי אסור

The Sages learnt {in a brayta}: Just as they said that it is forbidden to shave on chol haMoed, so they said that it is forbidden to cut his nails on chol haMoed. These are the words of Rabbi Yehuda. And Rabbi Yossi permits.
And just as they said that it is forbidden to shave during his days of mourning, so did they say that it is forbidden to cut his nails during his days of mourning. These are the words of Rabbi Yehuda. And Rabbi Yossi permits.

Ulla said: The halacha is like Rabbi Yehuda as regards mourning and like Rabbi Yossi as regards chol haMoed.
And Shmuel said: The halacha is like Rabbi Yossi by both this and that.

For Shmuel said: The halacha is like the words of the lenient one by mourning. And we establish like Shmuel.

And it matters not whether they are fingernails or toenails, all they permitted.
However, these words are with his teeth. But with a nail scissors, it is forbidden. For Rabbi Chiyya bar Ashi (cited Rav Ashi) cited Rav: And with a nail scissors it is forbidden.

וחזינן למקצת רבוותא דאמרי דוקא בתוך שלשים אבל בתוך שבעה אסור
ואנן לא ס"ל הכי אלא אפי' בתוך שבעה שרי
וה"מ בימי אבלו אבל במועד אפי' בגנוסתרי מותר
ואיכא מאן דאמר דבמועד נמי בגנוסתרי אסור ומייתי ראיה מיהא דאמר רב שימי בר אבא הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בבי כנישתא בחולו דמועדא ושקלינהו לטופריה בשיניה וקאמר מדשלקינהו בשיניה ש"מ דבגנוסתרי אסור
ואנן לא סבירא לן הכי דאי ס"ד דבגנוסתרי אסור אדאמר ש"מ תלת הוה למימר ש"מ ארבע ונמני ליה בהדייהו ומדלא אמר הכי ש"מ דבגנוסתרי מותר והאי דשקלינהו בשיניה משום דהוה בבי כנישתא דליכא גנוסתרי ולהכי לא חשיב לה בהדייהו ולהכי אצטריך למימר דהוה קאי בבי כנישתא משום דלא תגמר מיניה דבגנוסתרי אסור הלכך לא גמרינן מיניה אלא הנהו תלת בלחוד דגמרי רבנן ותו לא מידי:

And we have seen that a few {post-Talmudic} Sages say that specifically within 30 days of his mourning, but within 7 is it forbidden. And we do not hold this, but rather even within 7 is permitted.
And these words are regarding his days of mourning, but during chol haMoed, even with nail scissors is permitted.
And there is one who says that on chol haMoed as well, with nail scissors it is forbidden. And he brings a proof from this that Rav Shimi bar Abba said: "I was standing before Rabbi Yochanan in the synagogue on chol haMoed, and he cut his nails with his teeth," and he {this man deAmar} states that from the fact that he cut them with his teeth, we may derive that with a nail scissors it is forbidden.
And we do not hold so, for if you think that with nail scissors are forbidden, where it said "we deduce from this three things," it should have said "we deduce from this four things," and listed this {not to use nail scissors} among them. And from the fact that it does not say so, we deduce that with nail scissors are permitted. And this that he {Rabbi Yochanan} cut them with his teeth, this was because he was in the synagogue, where there are no scissors, and therefore it is not counted among them, and therefore it was necessary to state that he was in the synagogue, so that you do not deduce from it that with a nail scissors it is forbidden. Therefore we only learn from it those three that the Sages learned, and further nothing.

ומותר לגלח שפה בחולו של מועד

And it is permitted to shave {/trim} the mustache on chol haMoed.

ת"ר ג' דברים נאמרו בצפרנים קוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע
וטעמא מאי שמא תעבור עליהם אשה עוברה ותפיל
ודוקא היכא דנפלי אבל אי כניס להו לבתר דנפול ושדי להו אבראי לית לן בה
דכיון דאישתנו אישתנו

The Sages learnt {in a brayta}: Three things were said about nails: A righteous man buries them, a chassid {pious man} burns them, and a wicked man throws them.
And the reason why? Lets a pregnant woman pass over them and {because of disgust or witchcraft} miscarry.
And specifically where they fell, but if he gathers them after they fell and casts them outside, we have no concern, for one they changed {their location} they changed {and no longer have a deleterious effect}.

Rif Moed Katan 9b {Makkot 11b continues; Moed Katan 17a - 17b}

9b

{Makkot 11b continues}

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה

כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה בתפלה ובקש עליהם רחמים לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שיודה יהודה וזאת ליהודה

מיד שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא וכו'

And Rabbi Shmuel bar Nachmeni cited Rabbi Yochanan: What is meant by {Devarim 33:6}:

ו יְחִי רְאוּבֵן, וְאַל-יָמֹת; וִיהִי מְתָיו, מִסְפָּר. {ס}

6 Let Reuben live, and not die in that his men become few. {S}

ז וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר, שְׁמַע ה קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה. {פ}

7 And this for Judah, and he said: Hear, LORD, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him, and Thou shalt be a help against his adversaries. {P}

All those 40 years that Israel was in the desert, the bones of Yehuda were rolling in the casket, until Moshe stood in prayer and requested mercy for them before Hashem. He said before Him: Master of the World! Who caused Reuven to admit {about Bilhah}? It was Yehuda {perhaps by admitting about Tamar}. Thus, "and this for Yehuda."
Immediately, שמע ה' קול יהודה {the next part of the verse} - his bones assembled together, etc...

גרסינן בנדרים בפ"ק
אמר רבי אילא נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו

We learn in the first perek of Nedarim {7b}:
Rabbi Illa said: If they placed in niddui to his face {in his presence}, they may only release to his face; not to his face, they may release him either to his face or not to his face.

{Moed Katan 17a}

א"ר חנא אמר רב השומע הזכרה מפי חברו צריך לנדותו ואם לא נדהו הוא בעצמו יהא בנדוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצוי
ועניות כמיתה שנא' כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך
דתניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני

R' Chana cited Rav: If one hears an invocation {of the Divine name} from his friend's mouth, he needs to place him in niddui, and if he does not place him in niddui, he himself is in niddui, for anyplace that invocation of the Name is founds, there poverty is found, and poverty is like death, for it is stated {Shemot 4:19}

יט וַיֹּאמֶר ה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

19 And the LORD said unto Moses in Midian: 'Go, return into Egypt; for all the men are dead that sought thy life.'

{whereas in reality they had merely become poor}
For they learnt {in a brayta}: Rabban Shimon ben Gamliel says: Any place that the Sages cast their eyes, either death or poverty.

אמר רב ייבא הוא קאימנא קמיה דרב הונא שמעה לההיא איתתא דאפקה שם שמים מפומה לבטלה
שמתה ושרא לה לאלתר באנפהא
שמע מינה תלת ש"מ השומע הזכרה מפי חברו צריך לנדותו
וש"מ נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו
וש"מ אין בין נדוי להפרה ולא כלום

Rav Yeva said: I was standing before Rav Huna. He heard a certain woman who cast the Divine Name from her mouth for no purpose. He placed her in niddui and released her immediately in his presence.
We derive from this three things. We derive that if one hears mention {of the Divine Name} from his fellow's mouth, he needs to place him in niddui. And we derive that if one placed someone in niddui in his presence, we only release him to his face. And we derive that there need not be any pause at all between placing in niddui and annulment of this niddui.

אמר רב גידל אמר רב תלמיד חכם מנדה לעצמו ומפר לעצמו
פשיטא מהו דתימא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין
קא משמע לן

Rav Gidel cited Rav: A Torah scholar may place himself in niddui and annul it himself.
This is obvious! I would have said that a prisoner cannot release himself from prison. Therefore it informs us.

א"ר יוסף נדוהו בחלומו צריך עשרה בני אדם להתירו והוא דתנו הלכתא אבל מתנו ולא תנו לא
ואי ליכא דתנו הלכתא אפי' מתנו ולא תנו ואי ליכא ליזיל ולותיב אפרשת דרכים ויהיב שלמא לבי עשרה עד דמיקלען ליה עשרה דתנו הלכתא
אמר ליה רב אשי לרבינא ידע מאן שמתיה מהו דלישרי ליה
אמר ליה לשמותיה שויה שליח למישרי לא שויה שליח
אמר ליה רב אחא לרב אשי שמתיה ושארי ליה בחלמיה מאי
אמר ליה (רב אחא בריה) כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים

Rav Yosef said: If he was placed in niddui in his dream, he needs ten people to release him, and these are ones who {emending the girsa and reading in line with Rif earlier} learn Mishna but not gemara, and if there are none who learn gemara, even those who learn Mishna but not gemara. And if there are not {even these} he should go and sit on the crossroads and greet ten people until ten people reach him that learn gemara {or perhaps Mishna, depending if we reverse this one}.
Rav Ashi said to Ravina: If he knows who put him in niddui {in his dream} may he go to that person {when awake} to get him to release him?
He said to him: To put him in niddui he was appointed as an agent {to have done so in the dream, in that form}, to release, he was not appointed an agent.
Rav Acha said to Rav Ashi: What if the person both put him in niddui and released him in the dream?
He said to him: Just as wheat is impossible without chaff, so too a dream is impossible without extraneous {nonsense} matters {and the release might be regarded as such}.

אמר רב הונא באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך
חזר וסרך מנדין אותו מפני חלול השם
ופליגא דרשב"ל דאמר רשב"ל תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה
אמר ר"פ תיתי לי דלא שמתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי מחייב צורבא מרבנן שמתא היכי עביד
כי הא דבמערבא ממנו אנגדא דצורבא דרבנן ולא ממנו אשמתא

Rav Huna said: In Usha they enacted: The head of a bet Din who conducts himself badly, they do not place him in niddui, but rather they say to him: {II Kings 14:10}

י הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת-אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ; הִכָּבֵד, וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ.

10 Thou hast indeed smitten Edom, and will thy heart lift thee up? glory therein, and remain at home; for why shouldest thou meddle with evil, that thou shouldest fall, even thou, and Judah with thee?

If he repeats his evil ways, they place him in niddui because of desecration of the Name.
And this argues with Rabbi Shimon ben Lakish. For Rabbi Shimon ben Lakish said: a Torah scholar who conducts himself badly, they place him in niddui publicly, for it is written {Hoshea 4:5}:

ה וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם, וְכָשַׁל גַּם-נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה; וְדָמִיתִי, אִמֶּךָ.

5 Therefore shalt thou stumble in the day, and the prophet also shall stumble with thee in the night; and I will destroy thy mother.

Cover him like the night.
Rav Papa said: May such-and-such come upon me if it is not so that I never placed a rabbinic scholar in niddui. But rather, when a rabbinic scholar was liable to niddui, how did he do? Like that which they did in the West {Eretz Yisrael} - they were counted to state that a rabbinic scholar was liable to lashes, but were not counted to place him in niddui.

מאי שמתא אמר רב שם מיתה
ושמואל אמר שממה יהיה
אמר רשב"ל כשם שנכנסת ברמ"ח איברים כך כשיוצאת יוצאת מרמ"ח איברים
כשהיא נכנסת דכתיב והיתה העיר חרם חרם בגימט' רמ"ח
וכשהיא יוצאת דכתיב ברגז רחם תזכור רחם בגימטריא כך הוא

What is shamta {niddui}?
Rav said: Death is there {sham mita}. And Shmuel said: Desolate {shemama} he will be.

Rabbi Shimon ben Lakish said: Just as it enters his 248 {rama"ch} limbs, so when it leaves does it leave his 248 limbs.

When it enters, for it is written {Yehoshua 6:17}:

יז וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ, לַה: רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל-אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת--כִּי הֶחְבְּאַתָה, אֶת-הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ.

17 And the city shall be devoted, even it and all that is therein, to the LORD; only Rahab the harlot shall live, she and all that are with her in the house, because she hid the messengers that we sent.

Cherem in gematria is numerically {and in fact the same letters as} ramach.
And when it leaves, for it is written {Chabakkuk 3:2}:

ב ה, שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי--ה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ, בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ; בְּרֹגֶז, רַחֵם תִּזְכּוֹר.

2 O LORD, I have heard the report of Thee, and am afraid; O LORD, revive Thy work in the midst of the years, in the midst of the years make it known; in wrath remember compassion.

In gematria, rachem is such {as well}.

א"ר יוסף שדי שמתא אגנובתיה דכלבא ואיהי דידה עבדא
ההוא כלבא דהוה קא אכיל מסאניה דרבנן ולא ידעי מאן הוא קא משמתי ליה איתליא נורא בגנובתיה ואכלתיה:

Rav Yosef said: One can cast niddui on the tail of the dog and it will do its work.
{our gemara: For} There was a dog which ate the shoes {?} of the Sages, and they did not know who was man. They placed him in niddui and flame seized his tail and consumed him.

{Moed Katan 17b}

מאי שפורי שנפרעין ממנו
מאי תברי
אמר רב יצחק בריה דרב [יהודה] תברי בתי

What is shipurei {shofars}? That {she} it is exacted {para} from him.

What is tavrei {shevarim, with the tav switching with shin of Hebrew - blasts of the shofar}?
Rav Yitzchak son of Rav Yehuda said: Breaking of {some girsaot would add: lofty} houses.

תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני

They learnt {in a brayta}: Rabbi Shimon ben Gamliel says: Any place where the Sages cast their eyes, either death or poverty.

Rif Moed Katan 9a {Moed Katan 16b - 17a; Makkot 11b}

9a

{Moed Katan 16b}

כי ההיא איתתא דהוה יתבה בשבילא קא פשטא כרעא חליף צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה
אמר כמה חציפא הא איתתא
אתאי לקמיה דר"נ א"ל מי שמעת שמתא מפומיה
אמרה ליה לא
אמר לה זילי נהיגי נזיפותא בנפשיך חד יומא

Like this woman who was sitting in a pathway gathering sheaves, and stretched out her leg. A rabbinic scholar passed by and she did not move it out of him way. He said, "how rude is this woman!" She came before Rav Nachman. He said to her, "did you hear shamta come from his mouth?" She said to him, "No." He said to her, "go and practice nezifa regarding yourself for one day."

אמר רב הונא ת"ח שנידה לכבודו נדויו נדוי
דתניא מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב
לרב הוא דאינו מנודה הא מנודה לכ"ע
למאי אילימא למילי דשמיא והכתיב אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'
אלא לכבוד עצמו

Rav Huna said: A talmid chacham who places someone in niddui for his honor, his niddui is valid. For they learnt {in a brayta}: If one is placed in the ban by the teacher, he is under the ban for the student as well; by the student, he is not in niddui for the teacher.
Thus, for the teacher he is not in niddui, but he is in niddui for the entire worlds.
For what? If you say for Heaven, but it is written {Mishlei 21:30}:

ל אֵין חָכְמָה, וְאֵין תְּבוּנָה-- וְאֵין עֵצָה, לְנֶגֶד ה.

30 There is no wisdom nor understanding nor counsel against the LORD. {P}

Rather for his own honor.

{Moed Katan 17a}

א"ר יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במלתא דפסיקא ליה

Rav Yosef said: A rabbinic scholar may execute judgement for himself in something that he certain {that the law is so}.

אמתיה דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דמחי לבנו גדול
אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקא עבר אולפני עור לא תתן מכשול
דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכה בנו הגדול הכתוב מדבר ולא נהגו חכמים קלות ראש בנדויה שלש שנים

The maidservant of the house of Rabbi saw a certain man striking his adult son. She said, "this man should be in niddui, for he violates Lifnei Iver Lo Titen Michshol" {place not a stumbling block before a blind man}. {for the son may turn around and strike his father}
For they learnt {in a brayta}: "Place not a stumbling block before a blind man" -- regarding one who strikes his adult son.
And the Sages respected her niddui for three years.

ההוא צורבא מרבנן דהוה סאני שומעניה
א"ר יהודה היכי לעביד לשמתיה צריכין ליה רבנן לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא
אמר ליה לרבה בר בר חנה מידי שמיע לך בהא
אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא
אם דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו
שמתיה רב יהודה

There was a certain rabbinic scholar {who was a teacher} about whom there were evil reports. Rav Yehuda said,: How shall we do? To place him in niddui -- but the Sages need him! Not to place him in niddui -- but this would profane the name of Heaven!
He said to Rabba bar bar Chana: Have you heard anything about this?
He said to him {Rav Yehuda}: So said Rabbi Yochanan: What is meant by what is written {Malachi 2:7}:

ז כִּי-שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ-דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ: כִּי מַלְאַךְ ה-צְבָאוֹת, הוּא.

7 For the priest's lips should keep knowledge, and they should seek the law at his mouth; for he is the messenger of the LORD of hosts.

If he is comparable to a messenger of the LORD of hosts, seek Torah from his mouth, and if he is not comparable to a messenger of the LORD of hosts, do not seek Torah from his mouth.
{And so} Rav Yehuda placed him in niddui.

לסוף חלש רב יהודה עיילי רבנן לשיולי ביה עייל איהו נמי בהדייהו
כד חזייה רב יהודה אחיך אמר ליה לא מסתייה דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי קא מחיך ביה
א"ל לאו בדידך קא מחיכנא אלא האי דקא מחיכנא דכי אזילנא לעלמא דאתי בדיחא דעתאי דאפילו לגברא רבה כוותיה לא חנפי ליה

At the end, Rav Yehuda grew sick. All the Sages entered to visit him, and he {this scholar} also entered with them. When Rav Yehuda saw him, he {Rav Yehuda} laughed. He {the scholar} said to him: Is it not enough that you place this person {=me} in niddui, but you also laugh at me?! He {Rav Yehuda} said to him: I am not laughing at you, but rather, the reason I laugh is that when I go to the next world, my thoughts are happy that even towards a great man like you I was unbiased.

נח נפשיה דרב יהודה אמרו ליה רבנן גברא חשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך זיל לגבי רבי יהודה נשיאה דלישרי לך
אזיל לגביה אמר ליה לרבי אמי זיל עיין ביה בדיניה אי מבעי למשרי ליה שרי ליה
עיין רבי אמי בדיניה סבר למשרי ליה
עמד רשב"ג על רגליו ואמר מה שפחתו של בית רבי לא נהגו חכמים בנדויה קלות ראש ג' שנים יהודה חברנו עאכ"ו
א"ר זירא מאי דקמן דליתי סבי האידנא לבי מדרשא דהא כמה שני לא אתי
ש"מ לא מיבעי למישרי ליה
לא שרא ליה
נפק כי קא בכי ואזל
אתא זיבורא טרקיה אאמתיה ושכיב
עיילוה למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו דעבד כרבי אלעאי

When Rav Yehuda died, they said to him {this scholar in niddui}: "A prominent man like Rav
Yehuda there is not to release you. Go to Rabbi Yehuda Nesiah to release you."
{And it is relevant to note that he was Nesiah, a prince.}
He went to him. He {Yehuda Nesia} said to Rabbi Ami: Go investigate him in his law, and if you can manage to release him, release him.
Rabbi Ami investigated his law and thought to release him.
Rabban Shimon ben Gamliel {should be, as in our gemara, Rabbi Shmuel bar Nachmeni} stood on his feet and said: If the maid of the house of Rabbi the Sages accorded her niddui respect, our colleague Yehuda certainly so!
Rabbi Zera said: What is this before us -- for this old man {Rabbi Shmuel bar Nachmeni} has not come before us to the study hall many years. We may deduce from this {sign} that we may not release him. They did not release him. He left, crying as he went. A bee came and stung him, and he died. They brought him {his body} to the cave of Chasidim {the Pious} and they did not accept him; to the cave of the Judges, and they accepted him, for he did in accordance with Rabbi Ilai's statement:

דתניא ר' אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסי'
וליתא לדרבי אלעאי אלא אע"פ שמתגבר יצרו עליו מיבעי ליה ליתוביה בדעתיה
דקי"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

For they learnt {in a brayta}: Rabbi Ilai the elder says: If a man sees that his inclination overwhelms him, he should go to a place where they do not recognize him, and where black and wrap himself in black, and do what his heart wants, and not profane the name of Heaven in public.
And we do not rule like Rabbi Ilai, but rather, even if his inclination overwhelms him, he is required to overcome it. For we establish: All is in the hands of Heaven except for fear of Heaven.

רשב"ל הוה מנטר פרדסא אתא ההוא גברא וקא אכיל תאני רמא ביה קלא ולא אשגח ביה
אמר ליה להוי ההוא גברא בשמתא
א"ל אדרבה ליהוי ההוא גברא בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נדוי לא נתחייבתי לך
אתא לבי מדרשא ושאיל
א"ל דידיה נדוי דידך לאו נדוי
מאי תקנתיה זיל לגביה דלשרי לך לא ידענא ליה זיל לגבי נשיאה דלישרי לך
דתניא נדוהו ואינו יודע מי נדהו ילך אצל נשיא ויפר לו נדויו

Rabbi Shimon ben Lakish was guarding an orchard. A certain man came and ate dates. He raised his voice to him, but the fellow paid him no heed. He said to him: This fellow should be in niddui.
He {the thief} said to him {Resh Lakish}: "Just the opposite! That fellow {=Resh Lakish} should be in niddui {for putting someone in niddui for no reason}. If I am obligated in money to you, I am not obligated in niddui to you!"
He {Resh Lakish} went to the study hall and asked {regarding this niddui}. They said to him {Resh Lakish}: His niddui {what applied to you, Resh Lakish} is a valid niddui, but your niddui {which you placed him in} is not a valid niddui. What is its fix? Go to him that he should release you. "I don't know who he is." "Go to the nasi {prince} to release you."
For they learnt {in a brayta}: If someone placed him in niddui and he does not know who it was that placed him in niddui, he should go to the nasi who will annul his niddui.

גרסי' באלו הן הגולין
א"ר יהודה אמר רב נידוי על תנאי אפילו מעצמו צריך הפרה מנלן מיהודה
דכתיב אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים

We learn in Elu Hen haGolin {Makkot 11b}:
Rav Yehuda cited Rav: Niddui on condition, even from himself, requires annulment. From where do we know this? From Yehuda {son of Yaakov}, for it is written {Bereishit 43:9}:

ט אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ--מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ: אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים.

9 I will be surety for him; of my hand shalt thou require him; if I bring him not unto thee, and set him before thee, then let me bear the blame for ever.

Rif Moed Katan 8b {Shevuat haEdut; Moed Katan 16a resumes}

8b

גרסינן בפרק שבועת העדות
תנא ארור בו נדוי בו קללה בו שבועה
בו נדוי דכתיב אורו מרוז ואמר עולא בארבע מאות שיפורי שמתיה ברק למרוז
איכא דאמרי גברא רבה הוה ואיכא דאמרי כוכב דכתיב הכוכבי' ממסלותם נלחמו עם סיסרא

We learn in perek Shevuat haEdut:
A tanna taught: The term arur connotes niddui, connotes curse {kelala}, connotes an oath.
Connotes niddui - for it is written {Shofetim 5:23}:

כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ה--אֹרוּ אָרוֹר, {ר} יֹשְׁבֶיהָ: {ס} כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, {ס} לְעֶזְרַת {ר} יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים. {ס}

23 'Curse ye Meroz', said the angel of the LORD, 'Curse ye bitterly the inhabitants thereof, because they came not to the help of the LORD, to the help of the LORD against the mighty.'

And Ulla said: With 400 shofars Barak placed Meroz in shamta {niddui}.
Some say that he {Meroz} was a prominent man, and some say that it was a star, for it is written {same perek, pasuk 20}

כ מִן {ר} שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ; {ס} הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם {ר} סִיסְרָא. {ס}

20 They fought from heaven, the stars in their courses fought against Sisera.

בו קללה דכתיב ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ארור האיש

It connotes cursing, for it is written {Devarim 27}:

יג וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי.

13 and these shall stand upon mount Ebal for the curse: Reuben, Gad, and Asher, and Zebulun, Dan, and Naphtali.

...

טו אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ--וְשָׂם בַּסָּתֶר; וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן. {ס}

15 Cursed be the man that maketh a graven or molten image, an abomination unto the LORD, the work of the hands of the craftsman, and setteth it up in secret. And all the people shall answer and say: Amen. {S}

בו שבועה דכתיב וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' ואומר ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם

It has a connotation of oath, for it is written {Yehoshua 6:26}:

כו וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ, בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ--בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. {ס}

26 And Joshua charged the people with an oath at that time, saying: 'Cursed be the man before the LORD, that riseth up and buildeth this city, even Jericho; with the loss of his first-born shall he lay the foundation thereof, and with the loss of his youngest son shall he set up the gates of it.' {S}

and states {I Shmuel 14:27}:

כז וְיוֹנָתָן לֹא-שָׁמַע, בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת-הָעָם, וַיִּשְׁלַח אֶת-קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ; וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל-פִּיו, ותראנה (וַתָּאֹרְנָה) עֵינָיו.

27 But Jonathan heard not when his father charged the people with the oath; and he put forth the end of the rod that was in his hand, and dipped it in the honeycomb, and put his hand to his mouth; and his eyes brightened.

{and the next verse states:

כח וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר, הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת-הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר-יֹאכַל לֶחֶם, הַיּוֹם; וַיָּעַף, הָעָם.

28 Then answered one of the people, and said: 'Thy father straitly charged the people with an oath, saying: Cursed be the man that eateth food this day; and the people are faint.'

}

{Moed Katan 16a resumes}

אמר רב יהודה אמר שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים ומחרימין לאחר ששים
רב הונא בר חיננא אמר רב חסדא ב' וה' וב'
כלומר אין מנדין אותו לאלתר אלא עד דמתרינן ביה שני וחמישי ושני
וה"מ לממונא אבל לאפקירותא מנדין לאלתר בלא התראה

Rav Yehuda cited Shmuel bar Shelat in the name of Rav: We place one in niddui immediately and renew it after thirty days, and place in cherem after sixty.
Rav Huna bar Chinena cited Rav Chisda: 2 and 5 and 2.
That is to say, we do not place him in niddui immediately, but rather after we warn him on Monday, Thursday, and Monday.
And these words are regarding money matters, but for insolence {to Torah scholars} we place in niddui immediately without prior warning.

ההוא טבחא דאתפקר ברב טובי' בר מתנה אמנו אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל ופייסיה
אמר אביי היכי לעביד לשרי ליה לא חיילא שמתה עליה תלתין יומין לא לשרי ליה קא בעו רבנן לאפטורי
א"ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא
א"ל הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסור טוט שרי
א"ל הני מילי לממונא אבל לאפקרותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין
אלמא קסבר אביי הני בי תלתא דשמתו לא אתו בי תלתא אחריני ושרו
אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דמשמתו אתו תלתא אחריני ושרו
אמר ליה רב אשי לאמימר והתניא אחד מן התלמידים שנדה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו.

A certain butcher was insolent to Rav Tovia bar Matna.
Abaye and Rava were counted and placed him in shamta {=niddui}. At the end he went and apologized.
Abaye said: What should we do? Should we release him? Niddui has not yet been upon him for thirty days! Shall we not release him? The Sages {who placed him in niddui} wish to free him {for they need him - Rashi}.
He said to Rav Iddi bar Avin: Have you heard anything about this?
He said to him {Abaye}: So said Rav Tachlifa bar Avdimi, citing Shmuel: A blast of the shofar and he is bound, a blast of the shofar and he is released.

He {Abaye} said to him: These words are regarding monetary matters, but for insolence, until niddui has applied to him thirty days.
Thus, it is clear that Abaye holds that if a court of three place someone in niddui, three others cannot come and release him.

Amemar said: The halacha is that if three place someone in niddui, three others can come and release him.
Rav Ashi said to Amemar: But they learnt {in a brayta}: If one of the scholars placed someone in niddui and then died, his portion {of the niddui} is not annuled. Does this not mean that it may not be annulled at all?
{Amemar's response:} No! Rather, until another three come and release him.

האי דסבר אביי דלא שרינן שמתא דאפקרותא ואע"ג דמפייס ליה לבעל דינא אלא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין ליתא אלא כי מפייס ליה לבעל דיניה ומפייס שרי ליה לאלתר
ממעשה דר"ש בן לקיש וממעשיה דרב הונא דשמתיה לההיא איתתא דשמעה דאפקה הזכרת השם מפומה כדבעינן למימר קמן
הלכך האי דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל טוט אסר וטוט שרי ל"ש בממונא ול"ש באפקרותא כי מפייס ליה בעל דיניה שרינן ליה לאלתר:

This that Abaye holds that we do not release niddui of insolence, even though he appeases the one he contended with, until niddui applied to him three days, we do not hold that.
Rather, when he appeases the one he contended with, and the person is appeased, we free him immediately. From the incident of Rabbi Shimon ben Lakish and from the incident of Rav Huna, that he placed a certain woman in niddui when he heard mention of the Divine Name from her mouth, as we will want to say. Therefore, this that Rav Tachlifabar Avdimi citing Rav said, that a shofar blast binds him and a shofar blast releases him, it matters not whether it is in monetary matters or in insolence, one he appeases the one he contended with, we release him immediately.

ת"ר מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב מנודה בעירו מנודה בעיר אחרת מנודה בעיר אחרת אינו מנודה לעירו מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא
רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר
ואוקים לעיל דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה:

That Sages learnt {in a brayta}: If one is put in niddui by the teacher, he is so for the student, but if put in niddui by the student, he is not so for the teacher; if put in niddui in his city, he is in niddui in another city; if put in niddui in another city, he is not in niddui in his own city. If he is put in niddui by the Prince (Nasi}, he is in niddui from all of Israel; put in niddui for all of Israel, he is not in niddui by the Prince.

Rabban Shimon ben Gamliel says: If one of the students placed someone in niddui and then died, his portion is not annulled.
And we established this above that three others can come and release him.

ת"ר אין נדוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים
א"ר הונא ונדוי שלנו כנזיפה שלהם ונזיפה שלנו כמה הוי חד יומא

The Sages learnt {in a brayta}: Niddui is not less than thirty days, and nezifa is not less than seven. And even though there is no proof the the matter, there is a remembrance of the matter, for it is states {regarding Miriam with leprosy, in Bemidbar 12:14}:

יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ--הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף.

14 And the LORD said unto Moses: 'If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? let her be shut up without the camp seven days, and after that she shall be brought in again.'

Rav Huna said: And our niddui {in Bavel} is like their {Eretz Yisrael's} nezifa. And our nezifa, how much is it? One day.

Rif Moed Katan 8a {Moed Katan 15b continues; 16a}

8a

{Moed Katan 15b continues}

אבל אסור בעשיית מלאכה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל

מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה
מנודה מותר בעשיית מלאכה דתניא מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו

A mourner is forbidden in performing labor. For it is written {Amos 8:10}

י וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל-שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל-כָּל-מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל-כָּל-רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. {פ}

10 And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and the end thereof as a bitter day. {P}

Just as the Festival {/Succot} is forbidden in performing labor, so too a mourner is forbidden in performing labor.
One placed in niddui is permitted in performing labor, for they learnt {in a brayta}: One who is placed in niddui may teach and they may teach him, may be hired and others may be hired by him.

אבל אסור ברחיצה דכתיב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה
מנודה מהו ברחיצה ולא אפשוט

A mourner is forbidden in bathing, for it is written {II Shmuel 14:2}

ב וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה, וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי-נָא וְלִבְשִׁי-נָא בִגְדֵי-אֵבֶל, וְאַל-תָּסוּכִי שֶׁמֶן, וְהָיִית, כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל-מֵת.

2 And Joab sent to Tekoa, and fetched thence a wise woman, and said unto her: 'I pray thee, feign thyself to be a mourner, and put on mourning apparel, I pray thee, and anoint not thyself with oil, but be as a woman that had a long time mourned for the dead;

and bathing is within anointing.
One placed in niddui, may he bath?
And it is not resolved.

אבל אסור בנעילת הסנדל מדקאמר רחמנא ליחזקאל ונעליך תשים ברגליך מכלל דכ"ע אסירי
מנודה מהו בנעילת הסנדל ולא אפשוט

A mourner is forbidden in wearing sandals, from the fact that the All-Merciful said to Yechezkel {Yechezkel 24:17}

יז הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה--פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ; וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל.

17 Sigh in silence; make no mourning for the dead, bind thy headtire upon thee, and put thy shoes upon thy feet, and cover not thine upper lip, and eat not the bread of men.'

we deduce that for everyone else {who is a mourner} it is forbidden.

One who is placed in niddui, may he wear sandals?
And it is not resolved.

אבל אסור בתשמיש המטה דכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור

A mourner is forbidden in marital relations, for it is written {II Shmuel 12:24}:

כג וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם--הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ, עוֹד: אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי.	23 But now he is dead, wherefore should I fast? can I bring him back again? I shall go to him, but he will not return to me.'
כד וַיְנַחֵם דָּוִד, אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ; וַתֵּלֶד בֵּן, ויקרא (וַתִּקְרָא) אֶת-שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַיהוָה, אֲהֵבוֹ.	24 And David comforted Bath-sheba his wife, and went in unto her, and lay with her; and she bore a son, and called his name Solomon. And the LORD loved him;

which implies that beforehand it was forbidden.

אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו
ומעשה באחד ששמש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גויתו
מנודה מהו בתשמיש המטה ולא אפשוט

Rafram bar Pappa said: It is taught {tana} in Avel Rabbati: A mourner is forbidden to engage in marital relations in his days of mourning.
And there was an incident in which someone engaged in marital relations in his days of mourning, and pigs violated his corpse.

One who is in niddui, may he engage in marital relations?
And it is not resolved.

{Moed Katan 16a}

אמר רבא מנלן דמשדרינן שליחא ומזמנינן לב"ד דכתיב היו לפני ה'.
אתה ופלוני דכתיב אתה והם ואהרן.
מנ"ל דקבעינן זימנא דכתיב מחר.
זימנא בתר זימנא מנ"ל דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד
ומנ"ל דאי אתפקר בשליחא דבי דינא דאתי ההוא שליחא ואמר ולא מתחזי כלישנא בישא
דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה

Rava said: How do we know that we send an agent of the court to call the person {defendant} to court? For it is written {and this is a different derasha in our gemara} {Bemidbar 16:16}

טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח, אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ, הֱיוּ לִפְנֵי ה: אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן, מָחָר.

16 And Moses said unto Korah: 'Be thou and all thy congregation before the LORD, thou, and they, and Aaron, to-morrow;

"You and Ploni" {naming both litigants} -- for it is written {same verse} אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן - "thou, and they, and Aaron."

How do we know that they establish a set time? For it is written {same verse} מָחָר -- "to-morrow."

Time after time {that if he ignores the first summons we give him another}, from where do we know? For it is written {Yirmeyahu 46:17}:

יז קָרְאוּ, שָׁם, פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם שָׁאוֹן, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד.

17 They cried there: 'Pharaoh king of Egypt is but a noise; he hath let the appointed time pass by.'

And how do we know that if he deals disrespectfully with the agent of bet Din, that that agent comes and reports it, and it is not considered lashon hara? For it is written {again regarding maaseh Korach, where Datan and Aviram say in Bemidbar 16:14}

יד אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר--לֹא נַעֲלֶה.

14 Moreover thou hast not brought us into a land flowing with milk and honey, nor given us inheritance of fields and vineyards; wilt thou put out the eyes of these men? we will not come up.'

גרסינן בפרק הגוזל אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי וה"מ לשמתא אבל לפתיחה לא
מ"ט ממונא הוא דקא מחסר ליה דבעי למיתב ליה זוזא לפתיחה.

We learn in perek haGozel {Bava Kamma perek 10 - Bava Kamma 112b}:
Rava said: The agent of the bet Din is believed like two witnesses. And these matters are for placing him in cherem, but for presenting him with a warrant {/bill }, no.
What is the reason? It is money that he causes him to lose, for he must return to him the money for {drafting} the warrant.

{Moed Katan 16a}

ומנא לן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז
דהכי סבר גברא רבה פלוני
דכתיב אמר מלאך ה'
ודמחרמינן דכתיב אורו ארור לדאכיל ושתי בהדיה דכתיב יושביה
ודמפרטינן חטאיה בצבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה'
ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב ואשר לא יבא בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו
ומנ"ל דנייצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שערי ומשביעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים
ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין הן לאסורין מאי לשרושי א"ר יהודה הרדפה

And how do we know that we place him in cherem? For it is written {Shofetim 5:23}:

כג אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ה--אֹרוּ אָרוֹר, {ר} יֹשְׁבֶיהָ: {ס} כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת ה, {ס} לְעֶזְרַת {ר} ה בַּגִּבּוֹרִים. {ס}

23 'Curse ye Meroz', said the angel of the LORD, 'Curse ye bitterly the inhabitants thereof, because they came not to the help of the LORD, to the help of the LORD against the mighty.'

that it is taken to mean that Ploni was a great man, for it is written "said the angel of the LORD."
And that we place in cherem, because it is written "curse ye" -- cursed be he who eats or drinks with him, for it is written {same verse} יֹשְׁבֶיהָ - "the inhabitants thereof."
And that we specify his sin in public, for it is written {same verse} כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת ה - "because they came not to the help of the LORD."

And how do we know that we declare his possessions ownerless? For it is written {Ezra 10:8}:

ז וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה--לְהִקָּבֵץ, יְרוּשָׁלִָם.	7 And they made proclamation throughout Judah and Jerusalem unto all the children of the captivity, that they should gather themselves together unto Jerusalem;
ח וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים--יָחֳרַם, כָּל-רְכוּשׁוֹ; וְהוּא יִבָּדֵל, מִקְּהַל הַגּוֹלָה. {ס}	8 and that whosoever came not within three days, according to the counsel of the princes and the elders, all his substance should be forfeited, and himself separated from the congregation of the captivity.

And how do we know that we contend with him, curse him, beat him, pull out his hair, and make him swear? For it is written {Nechemiah 13:25}:

כה וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם, וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם; וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים, אִם-תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וְאִם-תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם.

25 And I contended with them, and cursed them, and smote certain of them, and plucked off their hair, and made them swear by God: 'Ye shall not give your daughters unto their sons, nor take their daughters for your sons, or for yourselves.

And how do we know that we bind his hands and feet, tie him to a post, and chase after him {put him in niddui}? For it is written {Ezra 7:26}:

כו וְכָל-דִּי-לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי-אֱלָהָךְ, וְדָתָא דִּי מַלְכָּא--אָסְפַּרְנָא, דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ: הֵן לְמוֹת הֵן לשרשו (לִשְׁרֹשִׁי), הֵן-לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין. {פ}

26 And whosoever will not do the law of thy God, and the law of the king, let judgment be executed upon him with all diligence, whether it be unto death, or to banishment, or to confiscation of goods, or to imprisonment.' {P}

What is meant by לִשְׁרֹשִׁי {translated above as banishment}? Rav Yehuda said: hardafa {prosecution - translated above as "chase after him" = put him in niddui}.