Rif Bava Kamma 31b {87b - 89a}

31b

{Bava Kamma 87b}

אמר ליה לא זיכתה התורה לאב אלא שבח נעורים בלבד
ורבי יוחנן אמר אפילו פצעה פצעה
ס"ד צערה דידה הוא ואפילו ר' אלעזר לא קא מיבעי ליה אלא חבלה דאפחתה מכספה אבל פצעה דלא אפחתה מכספה לא קא מיבעיא ליה
אמר רבי יוסי בר חנינא שפצעה בפניה דאפחתה מכספה
והלכת' כרבי יוחנן הלכך ניזקא דאפחתה מכספה דאביה הוי ושבת אפילו רב מודה דכיון דמעשה ידיה דאביה הוא שבתה נמי דאביה הוא אבל צער דלא אפחתה מכספה דברי הכל דידה הוא והוא הדין לבשתה:

He {=Resh Lakish} said to him: The Torah only granted the father the income of her youth.
And Rabbi Yochanan said: Even regarding wounding.
Does this really arise in your mind? Her pain belongs to her?! And even Rabbi Eleazar does not ask except regarding an injury, {Bava Kamma 88a} through which her pecuniary value is decreased, whereas regarding mere wounding, through which her pecuniary value would not decrease there was never any question.
Rabbi Yossi bar Chanina said: The wound was made in her face, thus causing her pecuniary value to be decreased.
And the halacha is like Rabbi Yochanan. Therefore, depreciation {or: damage}, that her pecuniary value was decreased, belongs to her father, and Loss of Time, even Rav admits, that since her handiwork is to her father, her Loss of Time as well belongs to her father. But suffering, which does not cause her pecuniary value to be decreased, all agree that it belongs to her, and so is the law regarding her embarrassment.

{Bava Kamma 87a}

Mishna:

זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק ורפוי וצער ושבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אין משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות
המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה והחובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן
החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו
החובל בעבד כנעני של חבירו חייב
ר' יהודה אומר אין לעבדים בשת:

ON THIS [POINT] THE LAW FOR MAN IS MORE SEVERE THAN THE LAW FOR CATTLE, VIZ., THAT MAN HAS TO PAY FOR DEPRECIATION, PAIN, HEALING, LOSS OF TIME AND DEGRADATION; AND HE PAYS ALSO FOR THE VALUE OF EMBRYOS, WHEREAS IN THE CASE OF CATTLE THERE IS NO PAYMENT FOR ANYTHING BUT DEPRECIATION, AND THERE IS EXEMPTION FROM [PAYING] THE VALUE OF EMBRYOS.

ONE WHO STRIKES HIS FATHER AND HIS MOTHER WITHOUT, HOWEVER, MAKING A BRUISE ON THEM, OR ONE WHO INJURED HIS FELLOW ON THE DAY OF ATONEMENT IS LIABLE FOR ALL [THE FIVE ITEMS].

ONE WHO INJURES A HEBREW SLAVE IS SIMILARLY LIABLE FOR ALL OF THEM, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF LOSS OF TIME IF HE IS HIS OWN SLAVE. ONE WHO INJURES A CANAANITE SLAVE BELONGING TO ANOTHER PERSON IS [SIMILARLY] LIABLE FOR ALL [THE FIVE ITEMS].
RABBI YEHUDA SAID: NO DEGRADATION IS PAID IN THE CASE OF [CANAANITE] SLAVES.

{Bava Kamma 88a}

Gemara:

והלכתא עבד פסול לעדות ויש לו בשת
וגר כשר לעדות ויש לו בשת
וחרש יש לו בשת שוטה אין לו בשת
קטן אי מכלמי ליה ומיכלים אית ליה ואי לא לית ליה:

And the halacha is that a servant is invalid for testimony and has degradation {/embarrassment}, while a convert is valid for testimony and has degradation; A deaf-mute has degradation; A lunatic does not have degradation.
And a minor, if you shame him and he is shamed, he receives, and if not, he does not receive.

{Bava Kamma 87a}
Mishna:

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב
והן שחבלו באחרים פטורין
העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין
אבל משלמין לאחר זמן
נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם:

A DEAF-MUTE, AN IDIOT AND A MINOR ARE AWKWARD TO DEAL WITH, AS HE WHO INJURES THEM IS LIABLE [TO PAY], WHEREAS IF THEY INJURE OTHERS THEY ARE EXEMPT.
[SO ALSO] A SLAVE AND A [MARRIED] WOMAN ARE AWKWARD TO DEAL WITH, AS HE WHO INJURES THEM IS LIABLE [TO PAY], WHEREAS IF THEY INJURE OTHERS THEY ARE EXEMPT, THOUGH THEY MAY HAVE TO PAY AT A LATER DATE; FOR IF THE WOMAN WAS DIVORCED OR THE SLAVE MANUMITTED, THEY WOULD BE LIABLE TO PAY.

{Bava Kamma 88a}

Gemara:

אמיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא הות נסיבא ליה לרב אבא
כתבתינהו לניכסה לרב שמואל ברה
אזל רב שמואל בר אבא לקמיה דרבי ירמיה בר אבא
אוקמיה בנכסיה מהא דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהוא ברשות האב
מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב
וכי מאית אב מיהת אית ליה ללוקח ואף על גב דמת הבן בחיי האב ולא אתי לידיה דבן קנה לוקח
כר"ש בן לקיש דאמר לא שנא מת האב בחיי הבן דאתו לידיה דבן ולא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן קנה לוקח
אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הרי אמר שמואל זו אינו דומה למשנתנו משום תקנת אושא
דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות
וכן הלכתא:

The mother of Rav Shmuel bar Abba from Akrokania was married to Rav Abba. She wrote {=bequeathed} her assets to Rav Shmuel her son.
{Bava Kamma 88b}
Rav Shmuel bar Abba went before Rabbi Yirmiyah bar Abba, and he established him in his assets from this which they learnt {tnan}: If a man assigns his possessions to his son, to take effect after his death, the father is not able to sell them because he assigned them to the son, and the son is not able to sell because it is in the domain of the father. If the father {still} sold, they are sold until he dies. If the son sold, the purchaser has nothing until the father dies.

And yet, when the father dies, the purchaser {from the son} has. And even though the son died in the lifetime of the father, and it never entered the hands of the son, the purchaser acquires. Like Rabbi Shimon ben Lakish, who said: It does not matter if the father died in the lifetime of the son, such that it entered the hand of the son, or if the son died in the lifetime of the father, such that it did not enter the hand of the son, regardless the purchaser acquires.

They came before Rav Yehuda. He said to them: Behold, Shmuel said that this is not similar to our Mishna, because of the enactment of Usha. For Rabbi Yossi bar Chanina said: In Usha they enacted that a woman who sold assets of melog in the lifetime of her husband and then dies, the husband can take them out of the hands of the purchasers.

And so is the halacha.

{Bava Kamma 89a}

אמר רבא הלכתא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות
מ"ט חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן
ואי קשיא לך הואיל וטובת הנאה לאשה אמאי קתני גבי אשה פגיעתן רעה תזבין לכתובתה בטובת הנאה ותשלם השתא התם משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו

Rava said: The halacha is that satisfaction of the benefit {tovat hanaah} belongs to the woman, and the husband will have no right to enjoy any profit.
What is the reason? It was only profits that the Rabbis enacted for him, but profits of profits they did not enact for him.
And if it is difficult for you, since the satisfaction of the benefit is to the woman, why does it teach by a woman that THEY ARE AWKWARD TO DEAL WITH? Let her sell her ketuba for the satisfaction of the benefit, and pay? There {it is not practical} because of Shmuel. For Shmuel said: He who sold a deed of debt to his friend, and then turns around and forgives it {the debt}, it is forgiven. And even