Rif Ketubot 48b {88a - 88b; 90a}

48b

{88a}

אמר רבי זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי:

Rabbi Zerika cited Rav Yehuda: They only learned this where the orphans said "Father said to us 'I borrowed and repaid,'" but if they said "Father said to us 'I did not borrow,'" they {=the others} are paid without an oath, for whoever says "I did not borrow" is like one who said "I did not pay."

והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה
אמר ר' אחא שר הבירה מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא
ורבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו למדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין
וקיימא לן כרב נחמן דהילכתא כוותיה בדיני
ועוד דהוא מסקנא דשמעתא ועוד הא מקשינן בערכין בפ' שום היתומים ואי חייש לשובר התם נמי לגבי הא דאמר רבא אמר רב נחמן ליחוש
ופרקינן התם כיון דקאמר טעמא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו למדינת הים דאלמא הא דאמר רבא א"ר נחמן הלכה היא וטעמא דיליה טעמא מעליא הוא

"And one {=a woman} who is paid not in his presence, she only is paid with an oath":
Rav Acha, the governor of the castle said: A case came before Rav Yitzchak Nafcha in Antochia {the capital of Syria} and he said: They only learnt the ketuba of a wife because of maintaining pleasant relations, but a creditor, no.
And Rava cited Rav Nachman: Even a creditor, so that it does not come to be that each person takes his fellow's money and go to another country. And you are shutting the doors before borrowers.

And we establish like Rav Nachman, for the halacha is like him in monetary matters.
And furthermore, this is the conclusion of this section. And furthermore, behold we ask in Arachin, in perek shum hayesomim, "and if you worry about the receipt, so too by that which Rava cited Rav Nachman, we should worry!" And we resolve, "there since he says the reason, that it should not come to be that every person will take his fellow's money and go to an overseas country." Thus, it is clear that that which Rava cited Rav Nachman is halacha, and his reason is a fine reason.

אלא מיהו חזינן לרבוותא דלא חייש להא דרבא אמר רב נחמן וסמכו להו בהא מילתא אגמרא דבני מערבא דמתמהי התם ונפרעין מן האדם שלא בפניו כשריבית אוכלת בו ובית דין גובה ריבית כשערב לו מן העובד כוכבים אלמא מילתא פסיקתא הוא גבייהו דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו

However, we have seen the {post-Talmudic} Sages that they are not concerned for the statement of Rava cited Rav Nachman. And they rely in this matter on the Yerushalmi, that they are astonished there: "and do we collect from someone when not in his presence? When interest is eating it. And do Bet Din collect interest? When he was a guarantor for a gentile." Thus it is clear that it is a ruled matter by them that we do not allow payment from a man not in his presence {to creditors}.

ואנן מסתברא לן דלא עדיף הא דאמרינן בגמרא דבני מערבא מהא דאמרינן בגמ' דילן משום רבי יצחק נפחא לא שאנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא וכבר דחאה רב נחמן
אבל ודאי אי מצינן לשדורי ליה ולאודועי ליה משדרינן ומודעינן ליה כי ההוא דאמרינן התם
ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מקמי דליתבעיה ללוה
סלקיה רב חנין בריה דרב ייבא
אמר רבא מאן חכים למעבד כי האי מילתא אלא רב חנין בריה דרב ייבא קסבר נכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה
וקי"ל המלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע מן הערב תחלה
ואי לא אפשר לשדורי ליה ולאודועיה עבדינן כרב נחמן

And we are of the opinion that this that it says in the Yerushalmi is not greater than that which we say in our own gemara in the name of Rabbi Yitzchak Nafcha, that "they only learned this by the ketuba of a wife, because of maintaining pleasant relations, but a creditor, no." And Rav Nachman already pushed that off.

But certainly, if we can find a way to send to him and inform him {the borrower}, we will send and inform him. Like this that we say there {Bava Batra 174a}, "there was a judge who allowed to lender to descend to the assets of the borrower before making a claim to the borrower.
Rav Chanin son of Rav Yeva removed him {from being a judge}. Rava said: Who is as wise to do so, as Rav Chanin son of Rav Yeva. He holds that the assets of a man are his guarantor, and we establish that if one lent his fellow with a guarantor {backing up the loan}, he may not claim from the guarantor first.

And if it is not possible to send to him and inform him, we act like Rav Nachman.

{Ketubot 88b}
Mishna:

הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה
כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בע"ח שהוציא שט"ח ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו
ר' שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך האשה גובה שלא בגט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול

IF SHE PRODUCED A GET WITHOUT A KETUBAH,
{Ketubot 89a}
SHE IS ENTITLED TO COLLECT THE AMOUNT OF HER KETUBAH.

{IF SHE, HOWEVER, PRODUCED HER} KETUBAH WITHOUT A GET AND, WHILE SHE PLEADS, MY LETTER OF DIVORCE WAS LOST', HE PLEADS, 'MY QUITTANCE {=receipt} WAS LOST', AND SO ALSO A CREDITOR WHO PRODUCED A BOND OF INDEBTEDNESS THAT WAS UNACCOMPANIED BY A PROSBUL, THESE ARE NOT PAID.

RABBAN SHIMON BEN GAMLIEL RULED: FROM THE TIME OF DANGER, A WOMAN IS ENTITLED TO COLLECT HER KETUBAH WITHOUT A GET AND A CREDITOR IS ENTITLED TO COLLECT {HIS DEBT} WITHOUT A PROSBUL.

Gemara:

(הוציאה גט אוקמה שמואל במקום שאין כותבין כתובה והלכתא כותיה):

(*
"If she produced a get":
Shmuel establishes it as in a place where they do not write a ketuba, and the halacha is like him.
*)

Mishna:

שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות
שתי כתובות וגט אחד או כתובה ושני גיטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת
שהמגרש את אשתו והחזירה על דעת כתובתה הראשונה החזירה:

{A WOMAN WHO PRODUCED} TWO GETs AND TWO KETUBOT MAY COLLECT PAYMENT OF THE TWO KETUBOT.
{IF SHE PRODUCES, HOWEVER.} TWO KETUBOT AND ONE GET; OR ONE KETUBAH AND TWO GETs; OR A KETUBAH, A GET, AND {EVIDENCE OF HER HUSBAND'S} DEATH, SHE MAY COLLECT PAYMENT FOR ONE KETUBAH ONLY. FOR ANY MAN WHO DIVORCES HIS WIFE AND THEN REMARRIES HER CONTRACTS HIS SECOND MARRIAGE ON THE CONDITION OF THE FIRST KETUBAH.

{Ketubot 90a}

קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה גר שנתגייר ואשתו עמו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה

{IN THE CASE OF} A MINOR WHOM HIS FATHER HAD GIVEN IN MARRIAGE, THE KETUBAH OF HIS WIFE REMAINS VALID, SINCE IT IS ON THIS CONDITION THAT HE KEPT HER AS HIS WIFE.
{The last part of the Mishna, about one who converts with his wife and the ketuba remaining valid, is missing.}

Rif Ketubot 48a {87b - 88a}

48a

{Ketubot 87b}

האי שטרא חספא בעלמא הוא

אמר רבא בריה דרבה באומרת אמנה היתה ביני לבינו

But is not that document a mere potsherd?
Rava son of Rabba said: Where she says "It was a deed of trust between me and him."

ושמעינן מהא דאי לא אמרה הכין הוה ליה ההוא שטרא חספא בעלמא ולא גביא ביה מידי:

And we derive from this that if she does not say so, this document is a mere potsherd, and she cannot collect with it anything at all.

ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה
סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאוריי' דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת
ואמרינן לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה
ואמר מר כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמין והא נשבעת ונוטלת היא
ועוד אין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות
אלא אמר רבא מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל

"IF ONE WITNESS TESTIFIES AGAINST HER THAT [HER KETHUBAH] HAS BEEN PAID, SHE IS NOT PAID EXCEPT WITH AN OATH":
Rami bar Chama wished to assume that the oath was Biblical, for it is written {Devarim 19:15}:

טו לֹא-יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, לְכָל-עָו‍ֹן וּלְכָל-חַטָּאת, בְּכָל-חֵטְא, אֲשֶׁר יֶחֱטָא: עַל-פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל-פִּי שְׁלֹשָׁה-עֵדִים--יָקוּם דָּבָר.

15 One witness shall not rise up against a man for any iniquity, or for any sin, in any sin that he sinneth; at the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall a matter be established.

And we say "for any iniquity or for any sin," he does not rise up, but he does rise up to impose an oath. And Master said "anywhere that two {witnesses} obligate him {to pay} money, one obligates him in an oath.
Rava said: There are two answers to the matter. First, that all who are required to swear in the Torah swear in order not to pay, and here she swears and takes. And furthermore, we do not swear on denial of lien of land.
Rather, Rava said: It is Rabbinic, in order to calm the mind of the husband.

{Ketubot 88a}

אמר רב פפא ואי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא
היכי עביד דיהיב לה כתובה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא ומוקי להו להנך קמאי בהלואה
מתקיף לה רב אשי יכולה למימר שתי כתובות הוו
אלא א"ר אשי דמודע להו.

Rav Pappa said: And if he is clever, he will bring her to a Biblical oath. How should he act? That he gives her the {amount of} her ketuba in front of the first witness and {then} the latter witness, and then treats his first payments as a loan.
Rav Ashi objected: She is able to say there were two ketubot.
Rather, Rav Ashi said: that he informs them.

איכא למיבעי הכא מכדי קיימא לן דכל שבועתא דמתניתין בין שבועה דאורייתא בין שבועה דרבנן כולהו חד טכסיסא אית להו לאנקוטי חפצא בידא
למאי הילכתא אר"פ אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא
ומאי נפקא ליה מינה דאי לענין אנקוטי חפצא בידא הא נמי מנקטין לה חפצא בידה
ואי לענין אפוכי שבועה דבדרבנן מפכינן ובדאורייתא לא מפכינן הא נמי אע"ג דמדרבנן היא לא מיתפכא
דלא מפכינן שבועה דרבנן אלא מנתבע לגבי תובע משום דא"ל אנת לית לך גבאי ולא מידי אי קושטא קאמרת דאית לך גבאי אישתבע ושקול
הילכך אי בעי למשקל משתבע ושקיל ואי לא פקע
אבל במחויב תובע שבועה לא מצי לאפוכי עליה דנתבע דכד אמר ליה אישתבע דלית לי גבך מידי או דפרעת לי כך וכך ותפטר יכיל האיך למימר ליה אנא לא בעינן אשתבועי ואפטורי
ואע"ג דהא מילתא טבא היא לדידי לאישתבועי ואפטורי לא בעינא לה אלא את אי ניחא לך לאישתבועי ומשקל לחיי ואי לא זיל דלית לך גבאי ולא מידי

ודמיא לההוא דאמרינן כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו והאי תובעת היא ולא מציא לאפוכה לשבועתא
אם כן למאי הילכתא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא

There is to inquire here, for we establish that all oath in our Mishna, whether a Biblical oath or a Rabbinic oath, all have a single arrangement, to take a {holy} thing in hand {that is, swearing on a sefer Torah} -- To what practical halachic matter, then, did Rav Pappa say {Ketubot 88a} that if he is clever, he brings her to a Biblical oath, and what practical benefit does he gain from it? For if it is to make the oath on an object {=sefer Torah}, here too {without making it Biblical}, she takes the oath on an object {=sefer Torah}. And if it is to flip the oath {on the opposing party}, that in Rabbinic oaths we flip and by Biblical, we do not flip, here as well, even though it is Rabbinic, we do not flip. For we only flip a Rabbinic oath from the claimee to the claimant, for he says to him, "I do not have anything of yours by me. If you are telling the truth, swear and take." Therefore, if he wishes to take, he swears and takes, and if not, he foes off. But where the claimant is obligated to swear, he cannot find to flip upon the claimee the oath, for when he says to him "Swear to me that I do not have anything by you, or that you paid me such and such and that be exempt," the other one is able to say to him, "I do not require an oath to be exempt. And although this matter is good for me to swear and be exempt {rather than letting you possibly swear and take}, I do not wish this. Rather, you -- if it is acceptable for you to swear and take, do so, and if not, go, for you have nothing by me."

And this is comparable to what we say that whoever says "I do not wish to make use of the enactment of the Sages," such as this, we listen to him. And this woman is claiming, and cannot find to flip the oath {upon him}. If so, to what halachic end does he bring her to a Biblical oath??

ומסתברא לן דתשובה דהדין בעיא דאע"ג דלא מהני מידי לענין הני אנפי מהני לאנפא אחרינא
דאי (לא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ואמרה לא משתבענא) קדמה ותפסה כתובתה בלא שבועה ואמרה לא מהדרנא ולא משתבענא כיון דקיימא לן דבדרבנן אי לא משתבע לא נחתינן לנכסיה ובדאורייתא נחתינן לנכסיה השתא דמייתי לה לידי שבועה דאורייתא אי אמרה לא משתבענא ולא מהדרנא ליה מידי דדידי שקילנא נחתינן לנכסה ומפקינן מינה בע"כ ואי שבועה דרבנן הוא לא מפקינן מינה:

And it is logical to us that the answer to this difficulty is that even though this helps not in this matter, it helps in another matter. That if (* he does not bring her to a Biblical oath and she says "you did not make her swear *) she preempts and seizes her ketuba without an oath, and she says "I will not return it nor will I swear," since we establish that in Rabbinic matters, if there is no oath, he does not get his assets returned, but by a {Biblical oath, in its absence} we return his assets, then here that he brings her to a Biblical oath, if she says "I will not swear nor return anything to him, for I took my own," we return his assets to him and take it from her against her will. And if it were a Rabbinic oath, we would not take it away from her.

מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים וכו':
תנן התם וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה
יתומים ממאן אילימא מלוה השתא אבוהון שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה
הכי קאמר וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה

"From assets under lien and from assets of orphans...":
They learnt {in a Mishna} there: And also the orphans are not paid except via an oath.
The orphans from whom? If from the borrower, now that their father would have received payment without an oath, will we say that they only with an oath?
This is what it means to say: And so too the orphans from the orphans are not paid without an oath.

Rif Ketubot 47b {87a - b}

47b

{Mishna, 87a, continues}

היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה
עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה
מנכסים משועבדים כיצד מכר כל נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה

IF HER KETHUBAH WAS FOR A THOUSAND ZUZ AND [HER HUSBAND] SAID TO HER, 'YOU HAVE ALREADY RECEIVED [THE FULL AMOUNT OF] YOUR KETHUBAH', AND SHE SAYS, 'I RECEIVED ONLY A MANEH', SHE IS NOT PAID [THE BALANCE] UNLESS SHE TAKES AN OATH.

WHAT IS MEANT BY 'IF ONE WITNESS TESTIFIES AGAINST HER THAT [HER KETHUBAH] HAS BEEN PAID'? IF HER KETHUBAH WAS FOR A THOUSAND ZUZ AND WHEN [HER HUSBAND] SAID TO HER, 'YOU HAVE RECEIVED [THE FULL AMOUNT OF] YOUR KETHUBAH', SHE REPLIED, 'I HAVE NOT RECEIVED IT WHILE ONE WITNESS TESTIFIES AGAINST HER THAT [THE KETHUBAH] HAS BEEN PAID SHE IS NOT PAID UNLESS SHE FIRST TAKES AN OATH.

WHAT IS MEANT BY THE EXPRESSION, 'FROM ASSIGNED PROPERTY'? IF [HER HUSBAND] HAD SOLD HIS PROPERTY TO OTHERS AND SHE SEEKS TO RECOVER PAYMENT FROM THE BUYERS, SHE IS NOT PAID UNLESS SHE FIRST TAKES AN OATH.

Gemara:

ואע"ג דכתב לה בעלה נאמנות לא תפרע אלא בשבועה דלא מהניא נאמנות אלא היכא דהמניה לוה למלוה עליה דידיה ועל ירתיה בתריה
אבל היכא דאיכא עליה חוב לאיניש אחרינא או כתובת אשה או לוקח דזבן מיניה לא מהניא

And even though her husband wrote to her trust, she only is paid with an oath, for trust does not help except where the borrower is trusted by the lender upon himself and upon his heir after him. But where there is upon him a {monetary} obligation to another person, or the ketuba of a wife, or a purchaser who bought from him, it does not help.

ומסתייע הדין סברא מהא דגרסי' פרק האשה שנתאלמנה
אמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן
ואמרינן דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה פשיטא לאו כל כמיניה אלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה וכו'
אביי אמר לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר' נתן דאמר ר' נתן מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו
אלמא כל היכא דחב לאחרים וליכא גביה מהיכא דפרע אין הודאתו הודאה והא נמי דכותה

And this position is supported by this that we learn in perek haIsha sheNitalmena:
Rav Yehuda cited Rav: If one says "this is a bond of trust" {that no money was borrowed, but it would be used when the borrowing actually occured}, he is not believed. And we say: The case is where who said it? If that the borrower said it, it is obvious that he is not believed! Rather, that the lender said it? May blessing come upon him {for admitting this}! Etc. Abaye said: In truth, the lender said it, and in such a case where he owed others, and in accordance with Rabbi Natan. For Rabbi Natan said: How do we know that if one is owed money by his friend and his friend by his friend, how do we know that we take from this one and give to that one? Therefore it teaches us: {Bemidbar 5:7}:

ז וְהִתְוַדּוּ, אֶת-חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת-אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו; וְנָתַן, לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ.

7 then they shall confess their sin which they have done; and he shall make restitution for his guilt in full, and add unto it the fifth part thereof, and give it unto him in respect of whom he hath been guilty.

Thus, wherever he owes others and there is not to him what to pay, his admission is not an admission. And this is also like it.

Mishna:

מנכסי יתומים כיצד
מת והניח נכסיו ליתומים והיא נפרעת מן היתומים לא תפרע אלא בשבועה:

WHAT IS THE EXPLANATION OF THE EXPRESSION, FROM THE PROPERTY OF ORPHANS'?
IF [HER HUSBAND] DIED AND LEFT HIS ESTATE TO HIS ORPHANS AND SHE SEEKS TO RECOVER PAYMENT FROM THE ORPHANS, SHE IS NOT PAID UNLESS SHE FIRST TAKES AN OATH.

ושלא בפניו כיצד
הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה

WHAT IS TO BE UNDERSTOOD BY 'AN ABSENT HUSBAND'?
IF HER HUSBAND WENT TO A COUNTRY BEYOND THE SEA AND SHE SEEKS TO RECOVER PAYMENT IN HIS ABSENCE, SHE IS NOT PAID UNLESS SHE FIRST TAKES AN OATH.

{Ketubot 87b}

ר"ש אומר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה

RABBI SHIMON RULED: WHENEVER SHE CLAIMS HER KETHUBAH THE HEIRS MAY IMPOSE AN OATH UPON HER BUT WHERE SHE DOES NOT CLAIM HER KETHUBAH THE HEIRS CAN NOT IMPOSE AN OATH UPON HER.

Gemara:

איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו
אי איתא דפרעה בעדים הוה פרע לה או דילמא אתרמויי אתרמי ליה
ומסקנא בין בעדים בין שלא בעדים לא תפרע אלא בשבועה

The question was raised; What if a woman impaired her kethubah by {admitting that she received part payment in the presence of} witnesses? {Is it assumed that} were {her husband} to pay her {the balance} he would do it in the presence of witnesses, or it was a mere coincidence {that witnesses were present when the first payment was made}?
And the conclusion is that whether with witnesses or not with witnesses, she only collects with an oath.

איבעיא להו פוחתת כתובתה מהו
מי אמרינן היינו פוגמת או דילמא פוגמת מודה במקצת והא לא מודה במקצת
ת"ש פוחתת בכתובתה נפרעת שלא בשבועה פוחתת כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה נפרעת שלא בשבועה

The question was raised: What if a woman declares her {original} kethubah to have been less {than the amount recorded in the written document}?
Is it assumed that such a woman is in the same position as the woman who impaired {her kethubah} or is it possible {that the two cases are unlike, since} the woman who impairs {her kethubah} admits a part {of the sum involved} while this one does not admit a part {of the sum involved}?
Come and hear: A woman who declares that her kethubah was less receives payment without an oath. How so? If her kethubah was for a thousand zuz and when her husband said to her, 'You have already received your kethubah,' she replies. 'I have not received it, but {the original kethubah} was only for one maneh,' she is to receive payment without an oath.

במאי גביא בהאי שטרא

With what does she collect?
With that document.

Rif Ketubot 47a {Ketubot 87a}

47a

{Ketubot 87a}

אמר רב א"ר חייא דלא נדר ודלא שבועה הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה נקי נדר ונקי שבועה בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה
ה"ק לה מנקית מנדר מנקית משבועה

Rav {our gemara: Rava} said in the name of R' Chiyya: "That there is no vow and no oath," he is not able to compel her to swear, but his heir can compel her to swear. "Clean from vow and clean from oath," neither he nor his heirs can compel her to swear.
This is what he means to say: you are clean {/free} from a vow and clean from an oath.

שלח ליה ר' זכאי למר עוקבא בין דלא נדר בין נקי נדר בנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשיו משביעין אותה מנכסיא אלין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה
א"ר נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא נדר בין נקי נדר בין דלא שבועה בין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסיא אלין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה
א"ר נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים

Rav Zakkai sent to Mar Ukva: Whether he wrote to her "no vow" or "clean from vow in my assets," he is not able to compel her to swear but his heirs can compel her to swear. "From these assets," neither he nor his heirs can compel her to swear.
Rav Nachman cited Shmuel in the name of Abba Shaul ben Imma Miryam: Whether "no vow" or "clear from vow," whether "no oath" or "clean from oath," whether "from my assets" or "from these assets," neither he nor his heirs may compel her to swear. But what shall I do? For the Sages said that someone who comes to be paid from the assets of the heirs is only paid together with an oath.
Rav Nachman cited Shmuel: The halacha is like Abba Shaul son of Imma Miryam.
{The above was actually an amalgam of two girsaot. See inside, that the last statement of Rav Nachman is actually going on a brayta which stated what was first attributed to Rav Nachman.}

והני מילי דכתב לה דלא נדר ודלא שבועה אי נמי נקי נדר נקי שבועה בלחוד ולא כתב לה בין ממני בין מיורשי אחרי
אבל אי כתב לה בין ממני בין מיורשי אחרי גובה בלא שבועה
ואפילו היא פוגמת כתובתה בין ממנו בין מיורשיו אחריו
כסתם מתני' דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו וכו'

And these words are where he wrote her "no vow and no oath," or else "clean from vow and clean from oath" only, and did not write to her "whether from me or from my heirs after me." However, if he wrote to her "whether from me or from my heirs after me," she collects without a ketuba. And even if she impairs her ketuba, whether from him of from his heirs after him. In accordance with the plain Mishna which taught "'A vow or an oath I do not have, nor to my heirs, nor to my successors, upon you, upon your heirs, or upon your successors' -- he is not able to compel her to swear, not he, nor his heirs, etc."

ואמרינן שבועה מאי עבידתה ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפוגמת כתובתה
וה"מ בבא ליפרע מנכסי יתומים אבל יתומים שבאו ליפרע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות ללוה כגון מלוה דכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא להאי שטרא מהימנת עלאי כדאמר ליה פרענא מהימן דקי"ל תנאי שבממון קיים ואפילו מת מלוה ונפל ליה שטרא קמי יתמי ואמר להו כבר פרענא לאבוכון מהימן ואע"ג דלא כתב ליה מהימנת עלאי ועל ירתאי
מאי טעמא דשטר מעקר עקיר דלא מצי למימר ליה אי פרעתן הוה לך למיקרע שטרא אי נמי מיכתב תברא עילויה משום דא"ל אנא אהימנותא דכתבת לי סמכי

And we say: What is the nature of this oath? And Rav Nachman cited Rabba bar Avuah that it is upon the woman who impairs her ketuba.
And these words are when coming to be paid from the assets of the orphans, but orphans who come to be paid from the one who borrowed using a bond where there is in it trust, such as a lender who writes for the borrower "whenever you say you have paid this bond, you will be believed to me," then when he says to him "I paid it" he is believed. For we establish that a stipulation in monetary matters is valid, and even if the lender dies and the bond falls before the orphans, and he says to them "I have already paid your father," he is believed, and even though he did not write for him "you are believed to me and to my heirs."
What is the reason? The document us entirely uprooted, and one cannot find to say "if you had paid us, you should have torn up the document, or alternatively, to have gotten a written receipt upon it," for he will say that them "I relied on the trust that was written to me."

הלכך ל"ש גבי דידיה ול"ש גבי ירתיה כי אמר פרעתיה נאמן
אלא מיהו נאמן ובשבועה דכיון דלא כתב ליה מהימנת אפילו משבועה לא פטרינן ליה משבועה
דחיישינן דילמא הכי א"ל מהימנת עלאי לבטולי לשטרא דילי ולהוי כמלוה על פה
דאילו מעיקרא כי אמר שטרא פריעא הוא לא כל כמיניה ואי א"ל אשתבע לי דינא הוא דמשתבע ליה ושקיל ולא מצי איהו אשתבועי ואפטורי
אבל השתא דכתב ליה כל אימת דאמרת שטרא פריעא הוא מהימנת עלאי ולא פטריה משבועה איכא למימר מאי נאמן דקאמר ליה נאמן לבטולי שטרא ולא אמרינן ליה לאו כל כמינך דמבטלת ליה לשטרא דאי שטרא פריעא הוא איבעי לך למקרעיה או למכתב עליה תברא

Therefore, it does not matter whether by him or by his heirs, when he says "I paid it," he is believed. However, he is specifically believed with an oath, for since he did not write to him "you are believed, even from an oath," we do not exempt him from an oath, for we worry lest he said to him as follows: "You are believed to me to the extent of nullifying my document, such that it will be an oral loan.
For if initially he had said it was a paid off bond, he would not be believed. And if he said to him "swear to me," the law is that he {the lender} would swear and then take, but he {=the borrower} would not be able to swear and be exempt. But now that he has written to him "whenever you say that the document has been paid off, you are believed to me," yet he does not {explicitly} exempt him from an oath, it is possible to say that what is "believed" that he tells him? It is to nullify the document, such that we cannot say to him "you are not believed to nullify the document, for if it were paid off, you would be required to tear it up or to have a written receipt upon it."

אלא כדאמר פריעא הוא בטיל ליה לשטרא והוה ליה כמאן דטעין ליה מלוה על פה
מנה לי בידך וא"ל אידך נתתיו לך דמשתבע שבועת היסת ומיפטר

Rather, when he said "It is paid off," it nullifies the document, and he is to him like one who claims an oral loan: "There is a maneh of mine in your hands" and he says to him "I have given it to you," that he swears an oath of contradiction and is exempt.

ואשכחן נמי לשון נאמנות בהאי גוונא
דאמרינן בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתיו לך מהו
מגו דאי אמר נאנסו מהימן כי א"ל החזרתיו לך מהימן
או דילמא אמר ליה שטרא בידי מאי בעי
אמר ליה נאמן
ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי אילו א"ל נאנסו מי מצי א"ל שטרא בידי מאי בעי ולאו שבועה בעי
הכי נמי מאי נאמן נאמן בשבועה
הלכך האי מלוה כיון דכתב ליה ללוה מהימנת עלאי סתם ולא פטריה משבועה בהדיא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה והאי נאמן דכתב ליה לבטולי לשטרא הוא דכתב ליה הכי אבל מידי שבועה לא מיפטר והכי [שדר] רב האי גאון ז"ל:

And we have also found this language of being believed in such a context. For we say: Rav Amram inquired of Rav Chisda: If one deposited by his friend with a document {as proof of deposit}, and he says to him "I have returned it to you," what {is the law}?
Since if he had said "they were destroyed by accident {ones}" he would be believed, when he says to him "I returned it to you," he is {also} believed? Or perhaps he can say to him "your document is in my hands so what do you want?"
He {=Rav Chisda} said: He is believed.
But let him say "your document is in my hands so what do you want?" If he had said "they were destroyed in an accident," would he be able to say "the document is in my hands so what do you want?" But does he not still require an oath?
So too here, what is believed? Believed by taking an oath.
Therefore, this lender, when he wrote to the borrower "you are believed to me" plainly, and did not exempt him from an oath explicitly, we say that the hand of the owner of the document is on the bottom, and this "believed" which he wrote to him was written to him to nullify the document, but he did not exempt him from an oath.
And so [sent] Rav Hai Gaon, of blessed memory.

הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו':
יורשין משביעין אותה [על העתיד לבא אבל אין משביעין אותה] לשעבר אבל בין מיתה לקבורה משביעינן לה
ורב מתנא אמר אפילו בין מיתה לקבורה לא משביעינן לה דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא
פירוש דאי מכרזי אתי מיתא לאינוולי
הכא נמי אי אמרת משבעינן לה על מה דזבינא לקבורה לא מזבנא ואתי מיתא לאינוולי הילכך לא משבעינן לה
וכן הלכתא

"A woman who went from the grave of her husband to her father's house...":
The heirs can compel her to swear [on the future but cannot compel her to swear] on the past. But {on expenses} between death and burial, they can compel her to swear.
And Rav Matna said: Even between death and burial, they cannot compel her to swear, for those in Nehardea said: For taxes, provisions and burial they sell without announcing.
To explain: For if they announced, the corpse would come to degrade.
So too here, if you say that we compel her to swear on what she sold for the sake of burial, she will not sell, and it will come to degrade. Therefore, we do not compel her to swear.
And so is the halacha.

Mishna:

הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה
עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים
והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה
הפוגמת כתובתה כיצד

If a woman impairs her ketuba, she is not paid except with an oath. If a single witness testifies about her that it is paid off, she is not paid except with an oath, from the assets under lien and from the assets of the heirs. And she who is paid not before him is not paid except with an oath.
She who impairs her ketuba, how so?

Rif Ketubot 46b {86b}

46b

{Ketubot 86b, Mishna, continues}

נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך אינו יכול להשביע לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה
נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה
הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר:

"I have no vow or oath upon you nor on your heir nor upon those who come in your domain {successors}" -- he is not able to compel to swear either her, her heirs, or her successors, but his heirs may compel her, her heirs, or her successors to swear.
"Neither I nor my heirs nor my successors have vow or oath upon you, your heirs, or your successors" -- neither he, his heirs, nor his successors are not able to compel to swear either her, her heirs, or her successors.

If she {=the woman thus exempted from vows and oaths} went from her husband's grave to her father's house, or she returned to her father-in-law's house, but was not made an administratrix, the heirs are not able to compel her to swear. And if she was made an administratrix, the heirs can compel her to swear on the future, but not on that which passed.

תוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או נתנה להם במתנה

Tosefta: Who are her "successors?" Those to whom she sells or grants to them as a gift.

Gemara:

כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך
שבועה מאי עבידתה

א"ר יהודה א"ר על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה
ורב נחמן אמר רבה בר אבוה אפוגמת כתובתה
הא דאמר רב יהודה אמר רב על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה אסיפא מתנינן לה דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו' יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על שעבר שבועה מאי עבידתא א"ר יהודה אמר רב על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה

"If he wrote to her 'I have no claim to vow or oath upon you'":
What is the nature of this oath?
Rav Yehuda cited Rav: {Ketubot 87a} Upon an administratrix who was appointed to be so during her husband's lifetime.
And Rav Nachman cited Rabba bar Avua: {The oath} upon one who impairs her ketuba.

This that Rav Yehuda cited Rav, that it is upon an administratrix who was appointed to be so during her husband's lifetime, it is going on the latter part of our Mishna, which stated, "if she went from the grave of her husband to her father's house, etc., {if she is made an administratrix} the heirs can compel her to swear on the future but they cannot compel her to swear on the past. {And on this, we say} what is the nature of this oath? Rav Yehuda cited Rav: it is going on an administratrix who was made so in her husband's lifetime.

Rif Ketubot 46a {86a - b}

46a

{Ketubot 86a continues}

ליה זיל זבין את ואייתי הב לי
א"ל לא ההוא דשמיע לך תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן

א"ל רב פפא לרב כהנא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא ניחא ליה למעבד מצוה מאי
א"ל תנינא בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאומר לו עשה סוכה ואינו עושה (עשה) לולב ואינו נוטל היו מכין אותו עד שתצא נפשו

to him {he that owes the money}, "You go and sell, and come and give me {/him}."
He {=Rav Chama} said to him {Rav Papa}: No.
He said to him: He upon whom you heard attached his money {=alleged that it belonged} to an idolator. Since he acted inappropriately, therefore they did for him inappropriately.

Rav Pappa said to Rav Kahana: According to you, that you said that payment to a creditor is a precept, if he says that he does not feeling like fulfilling this precept, what {is the law}?
He said to him: We learnt it {in a brayta}: Where are these words said? By a negative commandment, but by a positive commandments, such as he says to him "Build a sukkah" and he does not make, "a lulav" and he does not take, they lash him until his soul departs.

{Ketubot 86b}

Mishna:

המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפוטרופא הרי זה משביעה כל זמן שירצה
לא הושיבה חנונית ולא מינה אפוטרופא ה"ז אינו יכול להשביעה
רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עיסתה

If one sets up his wife as a shopkeeper or appoints her as an adminstratrix, he may compel her to swear to him whenever he wants.
{Bach says to take out the following sentence:} If he does not set her up as a shopkeeper or as an administratrix, he is not able to compel her to swear to him.
Rabbi Eliezer says: Even on her spindle and her dough.

Gemara:

חזינן לרבוותא דאמרי לית הלכתא כת"ק ולא כרבי אליעזר אלא כר"ש דקתני סיפא ר"ש אומר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה
ואמרינן ר"ש אהייא ואסקה רב פפא לאפוקי מדרבי אליעזר ומחלוקתו
למימר דהלכה כרבי שמעון

We have seen the {post-Talmudic} Rabbis, that they say that the halacha is not like the Tanna Kamma and not like Rabbi Eliezer, but rather like Rabbi Shimon, that they teach in the end {in a later Mishna} that "Rabbi Shimon says that whenever she claims her ketuba, the heirs may compel her to swear, but if she does not claim her ketuba, the heirs may not compel her to swear. And we say, what is Rabbi Shimon going on? And Rav Pappa concludes that it is to exclude from Rabbi Eliezer and his dispute. That is to say that the halacha is like Rabbi Shimon.

ואנן סבירא לן דהלכה כתנא קמא דהוא סתם מתניתין וקיימא לן בכל דוכתא דלא אפסיקא הלכה בהדיא דהלכה כסתם מתניתין והכא לא אפסיקא הילכתא בהדיא דרב פפא לא אתא לאפסוקי הלכתא אלא לפרושי בעלמא הוא דאתא והכי אמר רב פפא רבי שמעון לאפוקי מדרבי אליעזר ומחלוקתו קאתי ולעולם הלכתא כתנא קמא

And we are of the opinion that the halacha is like the Tanna Kamma, for it is a stam Mishna, and we establish that in all place that the halacha is not explicitly ruled, that the halacha is like the stam Mishna. And here, the halacha is not explicitly ruled, for Rav Pappa does not come to rule the law but rather is coming merely to explain, and this is what Rav Pappa says -- that Rabbi Shimon comes to exclude from Rabbi Eliezer and his dispute, yet still the halacha is like the Tanna Kamma.

ועוד הא קתני לה גבי הילכתא פסיקתא דתנן ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ובן בית וקי"ל דהני כולהו הילכתא נינהו
ולא מצית למימר דהאי אשה אלמנה היא דאשה סתם קתני בין אלמנה בין א"א (ועוד דלא קתני הכא הנושאת והנותנת בתוך הבית כשתובעת כתובתה) ועוד דסוגיא דשמעתא כת"ק אזלא הלכך הילכתא כת"ק דאמר המושיב אשתו חנונית או שמינה אפוטרופא ה"ז משביעה כל זמן שירצה

And furthermore, behold we teach it explicitly by a ruled halacha, for we learn {in a Mishna}, "and these swear without a claim: the partners, the tenant-farmers, the administrators, and the woman who conducts trade within the house, and a member of the household." And we establish that all of these are halacha.
And we cannot find to say that this "woman" {/wife} is a widow, for it states plainly "woman" in the Mishna, not distinguishing between widow and married woman. (*And furthermore, it does not state "she who deals in trade in the home, when she claims her ketuba." *) And furthermore, the sugya on this statement goes according to the Tanna Kamma. Therefore, the halacha is like the Tanna Kamma, who said that "If one sets up his wife as a shopkeeper or appoints her as an adminstratrix, he may compel her to swear to him whenever he wants."

Mishna:

כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה

If he wrote to her "I have no {claim for} vow or oath upon you," he is not able to compel her to swear. However, he may compel her heirs and those who come in her domain {successors} to swear.

Rif Ketubot 45b {Ketubot 86a continues; Bava Batra 34b - 35b; Ketubot 36a}

45b

{Ketubot 86a continues}

דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא

for more than the man wishes to marry, the woman wishes to be married.

והכין שדר ר' האי גאון למר אברהם קבסי זצ"ל
ואיכא מ"ד דהא דאמימר ליתא אלא כששטר כתובה ושט"ח שניהם יוצאים ביום אחד דדיינינן בהו שודא דדייני כדאמרינן שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני ואתא אמימר לאשמועינן דהיכא דחד מינייהו בע"ח וחד מינייהו כתובת אשה [איכא] שודא דדייני בהא מילתא דלבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא אבל (בעלמא) היכא דשטר חוב וכתובה שוין כגון לוה ולוה ואחר כך קנה אי נמי מטלטלין בזמן הזה דקיימי לן חולקין לא אמרינן בכי האי מילתא לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן דהא לאו שודא דדייני הוא
הילכך כתובה ושטר חוב נמי חולקין כבעלי חובות

And Rav Hai Gaon wrote as follows to Mar Avraham Kabasi, of blessed memory:
And there is an opinion that this of Amemar is only when the document of the ketuba and the bond of debt, both of them went out on one day, that we judge in them at the discretion of the judges, as we say, "Two documents which went out on a single day, Rav said they split {the available amount} and Shmuel said that it is at the discretion of the judges," and Amemar came to inform us that when one of them one a creditor and the other one was the ketuba of a woman, [there is] the discretion of the judges in this matter, that we give to the creditor and we do not give to the wife, for more than the man wishes to marry, a woman wishes to be married. But, (*in general*) {when they did not go out on the same day} where the bond of debt and the ketuba are equal, such that he borrowed and borrowed and afterwards acquired, or alternatively, movable objects nowadays, which we establish they split, we do not say in this matter that we give to the creditor but do not give to the wife, for this is not the discretion of the judges.
Therefore a ketuba and a bond of debt, we also split, like among plural creditors.

והאי מימרא לאו מימרא מעליא הוא חדא דלא אמרינן בגמרא דזמנם ביום אחד אלא סתמא קאמר האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב למימר דכל היכא דכי הדדי נינהו וליכא דינא דקדימה לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן ועוד דהא דאמר שמואל בשני שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני דקא גמרי מיניה לאו שטרי בעלי חובות נינהו אלא שטרי קרקעות נינהו כגון מעשה דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא דמפרש לקמן אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר שמואל שודא דדייני דהא תנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה

And this statement is not a valid statement, firstly, because we do not say in the gemara that their date is the same day, but rather it is stated without specification, "One who has upon him a ketuba of a woman as well as a creditor" -- to say that whenever they are together, and there is no law of precedence, we give to the creditor and do not give to the wife. And furthermore, this which Shmuel said regarding two bonds which went out on a single day that it is subject to the discretion of the judges, from which we learn, is not going on bonds of creditors but rather on documents of land, such as the incident of Rami bar Chama and Rav Ukva bar Chama that we explain later on, but by documents of admission {of debt} and lending, Shmuel does not say that there is discretion of the judges, for behold the Mishna teaches that if they all went out at a single hour and there is only a single maneh, they split it equally.

וליכא למימר דשמואל פליג אמתני' דאם איתא דפליג שמואל אמתניתין אדמותבינן עליה מברייתא דקתני שני שטרות היוצאות ביום אחד חולקין ופריק הא מני רבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי לותביה ממתניתין אלא ודאי מדלא אותבי' ליה ממתניתין שמעינן דלא פליגא דשמואל אמתניתין אלא דשמואל לחוד ומתניתין לחוד

And one cannot say that Shmuel argues on the Mishna, for if it is so that Shmuel argues on the Mishna, before we object to him from the brayta which states that "two bonds which went out on a single day, they split," and we resolve "who is this? It is Rabbi Meir, who said that signed witnesses cause it," let us object to him from our Mishna!? Rather, certainly, since we do not object to him from our Mishna, we derive that Shmuel does not argue on our Mishna, but rather Shmuel is discussing one matter and our Mishna another matter.

ואע"ג דחזינן בירושלמי דאקשי בה על שמואל וקאמר הכין מתניתין פליגא אדשמואל דאמר מי שהיה נשוי וכו' אין שם אלא מנה חולקות בשוה ולית תמן שודא דדייני אגמרא דילן סמכינן ומדחזינן לגמרא דילן דלא אקשי מינה לשמואל שמעינן דלית היא פליגא עליה ולגמרא דבני מערבא דסבר דמתניתין פליגא אדשמואל מסתברא לן דהלכתא כרב (סבירא ליה) דקיימא מתניתין כוותיה וממילא הדרי תרין גמרי לחד טעמא דבהודאות והלואות חולקין

And even though we see in the Yerushalmi that they ask from it on Shmuel, and it says that our Mishna argues on Shmuel, that it said that if one was married, etc., there is only a single maneh, they split it equally, and there is not there any discretion of the judges, {even so} we rely upon our own gemara. And from the fact that we see that our gemara does not ask from it on Shmuel, we derive from there that he does not argue on it. And to the gemara of the residents of the West {Yerushalmi} which holds that our Mishna argues on Shmuel, it is logical to us that the halacha is like Rav (* it holds *) for the Mishna establishes like him. And perforce, the two gemaras are in accord in a single conclusion, that by admissions and lendings they split {rather than it being subject to shuda dedaynei}.

ומסתייע נמי האי סברא מהא דגרסינן פרק חזקת הבתים זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי
אמר רב נחמן כל דאלים גבר
ואקשינן ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד דרב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני
ושנינן התם ליכא למיקם עלה דמילתא הכא איכא למיקם עלה דמילתא
והדרינן ואקשינן ומאי שנא מהא דתנן המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו ושנינן התם איכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר הכא אי דמר לאו דמר ואי דמר לאו דמר
מדקא משנינן הכא דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר ולא משנינן הכי בשני שטרות היוצאין ביום אחד אלא קא משנינן בה דליכא למיקם עלה דמילתא שמעינן דשני שטרות היוצאין ביום אחד דאמר שמואל שודא דדייני ליכא דררא דממונא למר ודררא דממונא למר אלא אי דמר לאו דמר ואי דמר לאו דמר כעין זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דליכא דררא דממונא למר ודררא דממונא למר ומש"ה משנינן בה בליכא למיקם עלה דמילתא ולא משנינן באיכא דררא דממונא למר

And this opinion is also supported from this which we learn in perek Chezkat haBatim {Bava Batra 34b}:
This one says it was from my fathers, and this one says it was from my fathers.
Rav Nachman said: Whoever is stronger {in grabbing hold of it} prevails.
And we ask: And why is this different than two bonds which went out in a single day, {Bava Batra 35a} where Rav said they split and Shmuel said that it is at the discretion of the judges?
And we learn that there, it is not possible to {further} establish the matter {with more evidence}, but here it is possible to establish the matter.
And we rejoin and we ask: And why is it different from this which they learnt {in a Mishna}, "if one exchanged a cow for a donkey, and it gave birth, and so too one who sold his maidservant and she gave birth -- this one says 'before I sold, she gave birth,' and this one says 'from when I purchased she gave birth,' -- they split.
{Bava Batra 35b}
And we learn {and answer}: there, there is loss of money to this one and there is loss of money to this one, whereas here, if it is this one's it is not that one's, and if it is that one's it is not this one's.
From the fact that we learn this {answer} that here, there is loss of money to this one and there is loss of money to that one, and we do not answer here by two bonds which go out on a single day, but rather we answer in it that one cannot establish the matter, we deduce that by two bonds which go out on one day, upon which Shmuel said it is to the discretion of the judges, there is no loss of money to this one and loss of money to that one. Rather, if it is this one's it is not that one's, and if it is that one's it is not this one's, akin to where this one says "it was of my fathers" and this one says "it was of my fathers," where there is no loss of money {both} to this one and loss of money to that one. And therefore, we learn in it that it is not possible to establish the matters, and we do not learnt in it that there is loss of money to this one.

הרי איפשיט לך דשני שטרות היוצאין ביום אחד דדיינינן בהו שודא דדייני ליתא בשטרי הודאות והלואות אלא בשטרי קרקעות בלחוד דאי איתא בשטרי הודאות והלואות הא איכא דררא דממונא למר ודררא דממונא למר (ועוד דשודא דדיינא למאן דחזי יהיב ואי האי לא מצי יהיב לה לאשה לא הוי שודא דדייני שודא דדייני למאן דבעי יהיב)

Thus behold, it is laid out for you that two documents which go out on a single day, where we judge in them according to the discretion of the judges, it is not on bonds of admissions and lendings, but rather only by documents of land. For if it were so by bonds of admission and lendings, there would be loss of money to this one and loss of money to that one. (* And further, the discretion of the judges means that to he whom he sees fitting he gives it, and if here, he cannot give to the woman, then it is not the discretion of the judges -- for in discretion of the judges, he gives to whoever he wishes. *)

ועוד אי לאו דשני שטרות דבעלי חובות היוצאין ביום א' חולקין לא הוי נמי לוה ולוה ואח"כ קנה חולקין
דהיינו טעמא דלוה ולוה ואח"כ קנה דחולקין משום דשעבודא דתרוייהו בהדי הדדי קאתו
והכא נמי כששניהם יוצאין ביום אחד שעבודא דתרוייהו בהדי הדדי קאתי
ומש"ה תנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה וחד יומא באתרא דלא כתבי שעות כחדא שעתא באתרא דכתבי שעות דמי הלכך תרוייהו חד טעמא נינהו וחד דינא נינהו וליכא שינויא בינייהו וכבר אבטיל ליה ההיא סברא וליכא למיסמך עלה

And furthermore, if it is not so that two bonds of creditors which go out on one day, they split, then it would not be so that if he borrowed {from one} and borrowed {from another} and then purchased, that they split. For this is the reason that if he borrowed and borrowed and afterwards acquired, that they split -- because the liens of both of them come at once. And here too, when they both go out the same day, the liens of both of them comes at once. And therefore, they learn {in the Mishna} that if all of them go out at the same hour, and there is only a single maneh, they split it equally. And one day in a place where they do not write hours is like one house in a place where they do write hours. Therefore, they both have the same reason, and the same law, and there is no distinction between them. And so this opinion have been already nullified and there is not to rely upon it.

הילכך בין שטר חוב וכתובה יוצאין ביום אחד בין ששניהן כעין לוה ולוה ואחר כך קנה בין מטלטלי בזמן הזה הואיל ושעבודא דתרוייהו בהדי הדדי קאתו וליכא דינא דקדימה לחד מינייהו אי ליכא אלא מאי דשקיל חד מינייהו לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:

Therefore, whether a bond of debt and a ketuba go out on one say, or whether both of them are like where he borrowed and borrowed and then purchased, or whether movable objects nowadays, since the lien of both of them comes at the same time, and there is no law of precedence to either of them, if there is only there what one of them can take, then we give to the creditor and do not give to the wife, for more than the man wishes to marry, the woman wishes to be married.

אמר ליה רב פפא לרב חמא ודאי דאמריתו משמיה דרבא האי מאן דמסקי ביה זוזי ואית ליה ארעא וא"ל זיל שקיל מארעא אמרינן

Rav Pappa said to Rav Chama: It is certain that which you have said in the name of Rava, that if there was one against whom there was a monetary claim, and he had land, and he said "Go take from the land," we say

Rif Ketubot 45a {Ketubot 86a}

45a

{Ketubot 86a}

שמעה אזלה ואחילתה
אמר רב נחמן עשינו עצמנו כעורכי הדיינין
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר
מעיקרא סבר מבשרך לא תתעלם
ולבסוף סבר אדם חשוב שאני

She heard, and went and forgave it.
Rav Nachman said: We have made ourselves into legal advisors {which is not a good thing}.
Initially, what did he think, and in the end, what did he think?
Initially, he though {Yeshaya 58:7}:

ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

7 Is it not to deal thy bread to the hungry, and that thou bring the poor that are cast out to thy house? when thou seest the naked, that thou cover him, and that thou hide not thyself from thine own flesh?

And in the end, he thought: A distinguished person is different.

ומהא נמי שמעינן דליתיה להאי טעמא דאמר עיינית בחושבנאי לא פש לי מידי
דאי מהאי טעמא אמרינן חזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל לא הוה אפשר ליה לרב נחמן דליסבה עצה בכי הא מילתא דהויא לה טענתא דשיקרא וחס ליה לרב נחמן לאגמורי טענותא דשיקרא לאינשי

And from this as well we deduce that this reason is not valid, that he can say "I looked into my calculations and he does not owe me anything." For if that is the reason we say that if he turned around and forgave it, it is forgiven, and even for an heir it is forgiven, then it would not have been possible for Rav Nachman to extend advice in such a manner, such that she would have a false claim, and forfend for Rav Nachman to teach a false claim to people!

גופא אמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזרו ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל
אמר רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקש ליה בזוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה
אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה מיניה דמוחל [דמי] שטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא
[הוה עובדא] ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמי
והלכתא כוותיה

To return to the main text: Shmuel said: If one sold a bond of debt to his fellow, and then turned around and forgave it, it is forgiven, and even the heir can forgive.
Rav Huna son of Rav Yehoshua said: And if he {the buyer} is clever, he rattles for him {the debtor} some money such that he {the debtor} will write the bond in his name {before the creditor forgives the debt}.
Amemar said: He {=Rabbi Meir} who judges liability for indirect action would here allow one to collect from the one who forgave, the amount of a valid bond, and one who does not judge liability for direct action would allow collection of only the value of the paper.
[There was an incident] and Rafram compelled Rav Ashi to order collection of it as a beam fit for decorative mouldings.
And the halacha is like him.

אמר אמימר משמיה דרב חמא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי
פירוש וליכא חד מינייהו דקדים (כגון שנשא ולוה)
לבעל חוב מסלקין בזוזי ולאשה בארעא האי כדיניה והאי כדיניה ואי ליכא אלא ארעא ולא חזיא אלא לחד לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא
שמעינן מהא דאמימר דכל היכא דכי הדדי נינהו וליכא דינא דקדימה לחד מינייהו כגון מטלטלי בזמה"ז וליכא אלא שיעורא דחד מינייהו לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן

Amemar said: If there was one who had upon him {the claim of} his wife's ketuba and a creditor, and he has both land an money --
to explain: and there is not one of them who preceded (* such that he married and borrowed *)
To the creditor we take out with money and to the wife with land. This one according to its law {/rights} and this according tis law. And if there is only land, and it is only fit for one, then to the creditor we give but to the wife we do not give, for more than the man wishes to marry, the woman wishes to be married.

We derive from this of Amemar that wherever they are opposite each other and there is no law of precedence to either of them -- such as movable objects nowadays -- and there is only the measure for one of them, we give to the creditor but do not give to the wife,

Rif Ketubot 44b {85b - 86a} Forgiving A Sold Debt: In General, For a Deathly Ill Man, An Heir, A Women Who Marries

44b

ובפרק מי שמת אמרינן ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול

And in perek mi sheMet we say, "and Shmuel admits that if it was given as the gift of a deathly ill man, he is not able to forgive {the debt}."

וחזינא למקצת רבוותא דאמרי היינו טעמא דמוכר שטר חוב לחבירו דיכול למוחלו בין הוא בין יורש משום דיכול למימר עיינית בחושבני ולא פש לי גביה ולא מידי אי נמי אסתפקא לי מילתא אי פריע אי לא פריע ומספיקא לא מגבינן שטרא הילכך ש"מ דלא מצי למימר הכי משום דסתמיה דשכיב מרע מידק דייק ויהיב אינו יכול למחול

And we have seen that a few of the {post-Talmudic} Rabbis say that this is the reason that one who sells a bond of debt to his fellow, that he is able to forgive it, whether he or the heir -- because he can say "I inspected my calculations and he does not owe me anything at all," or alternatively "The matter is doubtful to me if it was paid off or was not paid off," and from a doubt, we do not collect from a bond. Therefore, we deduce from this that we cannot say this, for since the typical deathly ill person is exact before giving, he is not able to forgive {the debt}.

ואנן מסתברא לן דהאי טעמא ליתיה דטעמא פריכא הוא
דאי איתא להאי טעמא אפי' המכנסת שטר חוב לבעלה הוי יכולה למחול ומדלא יכלה למחול שמעינן דליתיה להאי טעמא
ועוד שכיב מרע גופיה אמאי אינו יכול למחול הא קיימא לן בשכיב מרע דכל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו ואע"ג דסתמיה מידק דייק והדר יהיב אלא ודאי האי טעמא פריכא הוא דשכיב מרע גופיה יכול למחול

And we, to us it is logical that this reason is not valid, for it is a rejectable reason. For if this reason is indeed so, even a woman who brought in a bond of debt to her husband should be able to forgive it. And since she is not able to forgive it, we deduce that this reason is not so.
And furthermore, the dealthly ill person himself, why is he unable to forgive? For behold, we establish regarding a deathly ill person that anyone that if he stood {from his illness} could retract, can retract from his gift. and even though typically he is act and only then gives, certainly, this is a rejectable reason, for the deathly ill person himself is able to forgive.

והא דאמרינן מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול לאו אשכיב מרע גופיה קיימינן אלא איורש קיימינן ומהאי טעמא אין יורש יכול למחול משום דמתנת שכיב מרע עשאוה כמתנת דאורייתא דמטיא ליה לידיה דמקבל והיינו דאמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ומשום הכי לא יכיל יורש למחול דלית ליה מאי דמחיל

And this that we say that "Shmuel admits that if he gave it as the gift of a deathly ill person, that he is not able to forgive it" is not going on the deathly ill person himself, for rather we are going on the heir {to the deathly ill person}. And for this reason, the heir is not able to forgive, because the gift of a deathly ill person is made into a Biblical gift which came to the hands of the person who accepted it. And this is what we say that the words of a deathly ill person are like they are written and given over. And because of this, the heir is not able to forgive {the debt}, for he does not have what to forgive.

ובהדיא אמרינן בפרק מי שמת דטעמא דהאי מילתא כדכתבינן
דאמרינן התם אמר רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא גזירה שמא תטרוף דעתו עליו
ואקשינן ומי אמר רב נחמן הכי
והא אמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול אפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ופריק אינה של תורה ועשאוה כשל תורה דמטיא לידיה דמקבל
ושמעת מינה דמשום דעשאוה כשל תורה הוא דאינו יכול למחול ואיורש קיימינן ולא אשכיב מרע גופיה כדפשטינן

And explicitly we say {=the gemara says} in perek mi sheMet that the reason of this matter is as we have written. For we say there: Rava cited Rav Nachman: The gift of a deathly ill person is merely Rabbinic, as a decree lest he be torn up by his thoughts. And we ask: And does Rav Nachman indeed say this? But Rav Nachman said: Even though Shmuel said that one who sold a bond of debt to his fellow and then turned around and forgave it, it is forgiven, even for an heir, Shmuel nevertheless admits this if it was given as the gift of a deathly ill person, that he is not able to forgive it. Now you can say well if it is Biblical -- because of this he is not able to forgive. But if you say it is Rabbinic, why is he not able to forgive? And it resolves: It is not Biblical but they made it as if Biblical, that it comes to the hand of he that accepts it.
And we derive from this that it is because it was made as if Biblical that he is not able to forgive it, and we are dealing with the heir, and not on the deathly ill person himself, as we have laid out.

ועוד אי הא דאמר שמואל חזר ומחלו מחול משום דיכיל למימר עיינית בחושבנא ולא פש לי מידי גביה הכי איבעיא ליה למימר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ואמר לא פש לי מידי גביה מהימן ולא הוה אמר וחזר ומחלו מחול ומדאמר וחזר ומחלו מחול שמע מינה דאפילו אמר אית לי גביה אלא הרי הוא מחול לו מחול
וטעמא דהמכנסת שטר חוב דאינה יכולה למחול הא קא פריש לה בהדיא מפני שידו כידה דכי היכי דאיהו לא מצי מחיל משום דילה (הם) הכי נמי איהי לא מציא מחלה משום דיליה דכדיליה דמי דאין קנין לאשה בלא בעלה

And furthermore, if this that Shmuel said that if he turned around and forgave it, it is forgiven, is because he is able to say "I looked into my calculations and he owes me nothing," then it would be necessary to say "If one sold a bond of debt to his fellow and turned around and said 'he owes me nothing,' he is believed," and it should not say "and he turned around and forgave it, it is forgiven." We derive from this that even if he said "I have debt from him, but behold it is forgiven to him," it is forgiven.
And the reason for a woman who brings a bond of debt {into marriage}, that she is not able to forgive it, is explained explicitly -- because his hand is as her hand -- for just as he is unable to forgive because of hers, so too she is not able to forgive because of his, for it is as if his. For there is no acquisition for a woman without her husband.

{Ketubot 85b}

קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבה ואתו יורשים קא תבעי לברתה
א"ר נחמן ליכא דליסבה עצה דתיזיל ותיחיל לכתובת אמה לגבי אבוה ותהדר ותירתה מיניה

A female relative of Rav Nachman sold her ketuba for the goodwill {that if her husband died, they would be able to collect}. She was divorced and then died. And the heirs {our gemara omits heirs, and the implication is the buyers} came and claimed from her daughter {who was heir to the ketuba}.
Rav Nachman said {our gemara: to them}: Is there no one to offer her advice,
{Ketubot 86a}
that she can go and forgive the ketuba of her mother towards her father, and turn around and inherit from him.

Rif Ketubot 44a {85a - b} Other Factors In Assessing Ownership of Deposits; Which Toviah?; Forgiving a Sold Debt

44a

{Ketubot 85a continues}

נשים דבעינן כתיבה לשמה וליכא אבל בשאר שטרות מודו ליה דאמר רב אסי א"ר יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו טעמא דנמחל שעבודו הא לשקרא לא חיישינן:

for we require writing with her in mind, and there is not here. However, by other documents, they agree to him. For Rav Assi cited Rabbi Yochanan: a document which he used to borrow and then he repaid it, he should not turn around and borrow using it, for his lien has already been forgiven. The reason is thus that the lien has been forgiven. Thus, we are not worried about falsehood.

{Ketubot 85b}

ההוא גברא דאפקיד שבע מרגניתא דציירין בסדיניה בי רבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי
שכיב רבי מיאשא ולא פקיד
אתא לקמיה דר' אמי אמר ליה חדא דידענא ביה בר' מיאשא דלא אמיד
ועוד הא יהיב סימנא
ולא אמרן אלא באיניש דלא רגיל דעייל ונפיק אבל רגיל דעייל ונפיק לא אימור איניש אחרינא אפקיד ומחזא חזא

There was a certain man deposited seven pearls wrapped in a sheet in the house of Rabbi Miasha the son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi. Rabbi Miasha died and he did not order {who the pearls belonged to}. He came before Rabbi Ammi. He said to him {our gemara: them}: Firstly, I know about Rabbi Miasha that he was not wealthy. And furthermore, he is giving signs {that they are his}.
And we only say this by a man who was not accustomed to enter and leave {the person's house}, but if he is accustomed to enter and leave, no. For one may say that another person deposited it, and he saw it.

וההוא גברא נמי דאפקיד כסא דכספא בי חסא שכיב חסא ולא פקיד ואתו לקמיה דרב נחמן דן להו כהאי דינא דרבי אמי
ותו ההוא גברא דאפקיד מטכסא בי רב דימי אחוה דרב ספרא שכיב רב דימי ולא פקיד אתו לקמיה דרבי אבא ודן להו כרבי אמי ורב נחמן
למימר דהלכה רווחת היא ולית בה פלוגתא
ההוא דאמר נכסאי לטוביה שכיב
אתא טוביה אמר רבי יוחנן הרי בא טוביה אמר לטוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר
ואי אינש דגיס ביה הוא הא גיס ביה
אתו שני טוביה שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם

And there was also a certain man who deposited a silver cup in the house of Chasa. Chasa died and did not order. And they came before Rav Nachman. He judged for them like this verdict of Rabbi Ammi.
And there was furthermore a certain man who deposited a silk cloth in the house of Rav Dimi the brother of Rav Safra. Rav Dimi died and did not order. They came before Rabbi Abba, and he judged for them like Rabbi Ammi and Rav Nachman.
This is to say that this is a well-established halacha, and there is not in it any dispute.

There was a person who said, "My assets to Toviah," who died. A man named} Toviah came . Rabbi Yochanan said: Behold, Toviah has come. If he had said "To Toviah and Rav Tuviah had come, then "To Toviah" he said but "to Rav Toviah" he did not say. And if he is a person who is on familiar terms with him, behold he is on familiar terms with him {so it is OK}.
If two Toviahs come, a neighbor and a Torah scholar, the Torah scholar has precedence. A relative and a Torah scholar, the Torah scholar has precedence.

איבעיא להו שכן וקרוב מאי
ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק
שניהם שכנים שניהם קרובים שניהם ת"ח שודא דדייני

It was a question to them: A neighbor and a relative, what is the law?
Come and hear: {Mishlei 27:10}:

י רֵעֲךָ ורעה (וְרֵעַ) אָבִיךָ, אַל-תַּעֲזֹב-- וּבֵית אָחִיךָ, אַל-תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ; טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב, מֵאָח רָחוֹק.

10 Thine own friend, and thy father's friend, forsake not; neither go into thy brother's house in the day of thy calamity; {N} better is a neighbour that is near than a brother far off.

If both of them are relatives, or both of them are Torah scholars -- it is up to the discretion of the judges.

א"ל רבא לבריה דרבי חייא בר אבין בר אוריין תא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר אבוה דאימך משמיה דשמואל הא דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול מפני שידו כידה

Rava said to the son of Rabbi Chiyya bar Avin bar Uryan: Come, and I will tell you an excellent thing which your mother's father said in the name of Shmuel: This which Shmuel said that "one who sells a bond of debt to his fellow, and then turns around and forgives it {the debt}, it is forgiven, and even the heir may forgive," Shmuel admits by a woman who brings in {to marriage} to her husband a bond of debt, and then {she} turns around and forgives it, that it is not forgiven, for his hand is like her hand.

Rif Ketubot 43b {85a} Bag of Bonds; "I can rely upon him" for flipping the oath or impairing the bond

43b

ובפרק חזקת הבתים נמי אמרינן הנהו עיזי דאכלן חושלי בנהרדעא אתא מרי דחושלא תפיס בהו וקא טעין טובא
אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן
והאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה
שאני עיזי דמסירן לרועה
למימרא דכל היכא דיכיל למימר לקוח הוא בידי יכול למימר בחוב דידי תפשתיה כדאמר ר"נ בבקרא דיתמא

And in perek Chezkat haBatim as well, we say that there were some goats who ate some husked barley. The owner of the husked barley came and seized them and demanded a lot {of recompense}. The father of Shmuel said that he is able to claim up to their {=the goat's} value.
But Resh Lakish said that those in the fold {=animals} do not have a presumption?! Goats are different, for they are given over to the care of a shepherd.
This is to say that wherever he is able to say "they were purchased into my hand," he is able to say "they were seized for my debt," as Rav Nachman said by the herdsman of the orphans.

ומסתברא לן נמי דהאי מלוגא דשטרי בתורת משכון הוא דתפסה ליה אבל לענין מיגבא בהו לא מהניא לה תפיסה ולא כלום בין מחיים בין לאחר מיתה דאין אותיות נקנות במסירה:

And it is logical to us as well that in terms of this bag of bonds, they are within the law of pledge that they are seized, but in terms of claiming with them {the bonds, by the woman holding them}, the seizing is of no use at all, whether during his lifetime or after death, for letters are not acquired with mere handing over.

ההיא איתתא דמחייבה שבועה בי דינא דרבא
אמרה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא
אפכה רבא אשכנגדה

זמנין הוה יתיב רב פפא ורב אדא בר מתנא קמיה אייתו ההוא שטרא לקמיה
אמר ליה רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא
אמר ליה איכא איניש אחרינא בהדי מר
אמר ליה רב אדא בר מתנא ולא יהא ר"פ כבת רב חסדא
אמר ליה בת רב חסדא קים לי בגוה ומר לא קים לי בגויה
אמר רב פפא השתא דאמור רבנן קים לי בגויה מלתא היא כגון אבא בר מר דקים לי בגויה קרענא שטרא אפומיה
קרענא סלקא דעתך אלא מרענא שטרא אפומיה
ולא מפרע מידי מיניה אלא בשבועה אי נמי בשודא דדייני יהבינא לההוא דלא איתרע שטריה

There was a woman who was obligated in an oath in the courthouse of Rava. The daughter of Rav Chisda {=Rava's wife} said, "I know about her that she is suspect in her oaths." Rava flipped over the oath to the one opposite her {in judgment}.

Another time, Rav Papa and Rav Ada bar Matna sat before him {=Rava}. A certain bond was brought before him.
Rav Pappa said to him: I know about this that this is a paid-off bond.
He {=Rava} said to him: Is there another man together with master {such that we will have two witnesses}?
Rav Ada bar Matna said to him: And is not Rav Pappa like the daughter of Rav Chisda?
He said to him: The daughter of Rav Chisda, I know I can rely on. But Master, I do not know if I can rely on.
Rav Pappa said: Now that the Sages say "I can rely upon him" is has validity, someone such as Abba bar Mar, upon whom I can rely, I would tear up a bond on his say-so.
Tear-up, does it arise in your mind?
Rather, "impair a bond on his say-so."
and not allow payment of anything from it without an oath. Alternatively, with the discretion of the judges we give it to he whose bond is not impaired.

וחזינן לגאון דקאמר דהאידנא לא אפשר ליה לדיין למימר קים ליה בגויה דלא בריר לן קים לן בגויה היכי הוי
הלכך לית ליה לאורועי שטרא או לאפוכי שבועה אלא בעדות ברורה
ואעפ"כ בעדות אדם נאמן מחמיצין את הדין ודורשין וחוקרין עד שיתברר הדבר ויצא הדין לאמיתו:

And we have seen a Gaon who said that nowadays , it is not possible for a judge to say "I can rely upon him," for we are not sure of the exact parameters of "I can rely upon him." Therefore, he cannot impair a bond, or to flip the oath, except with clear testimony. And even so, on the testimony of a trustworthy individual, we let the ruling "ferment" and we investigate and cross-examine until the matter is made clear, and the ruling goes out to its truth.

ההיא איתתא דאחייבת שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי
אמר ליה בעל דין תיתי ותשתבע לי במאתין
אמרה להו כתובו לי זכותא דלכי משתבענא יהבו לי
אמר להו רב ביבי בר אביי כתבו לה
א"ר פפי משום דאתו ממולאי אמרי מילי מוליתא
הא אמר רבא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דליחוו סהדי חתימות ידייהו פסולה אלמא מיחזי כשיקרא הכא נמי מיחזי כשיקרא
וליתא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר"מ אלא בגיטי

There was a certain woman who became obligated in taking an oath in the courthouse of Rav Bibi bar Abaye. The litigant said to him: Let her come and take an oath in our town {where she would be ashamed of lying}. She said to them: Write for me my favorable judgment, such that when I swear, they will give it to me. Rav Bibi bar Abaye said to them: Write it for her.
Rav Papi said: Because you come from short-lived people, you speak frail words. For behold, Rava said: An attestation of judges written before the witnesses see {/identify} the signing of their hands is invalid. Thus it is clear that is appears like falsehood. Here too, it looks like falsehood.
And this conclusion {of Rav Papi} is not so, from that of Rav Nachman. For Rav Nachman said, Rabbi Meir would say, even if he {=the husband} found it {=the get} in the trash heap and they signed and gave it to her, it is valid. And even the Sages do not argue with Rabbi Meir except by bills of divorce.

Rif Ketubot 43a {85a} The Bag of Bonds

43a

{Ketubot 85a}

ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי
אתו יורשין תבעי לה מינה
אמרה להו מחיים תפיסנא להו
פירוש בתורת משכון
אתו לקמיה דר"נ אמר לה אית לך סהדי דתבעינהו מיניך מחיים ולא יהבתה ניהלייהו
אמרה ליה לא
אמר לה א"כ הוי תפיסה דלאחר מיתה ותפיסה דלאחר מיתה לאו כלום דמטלטלי לא משתעבדי לבע"ח וכיון דלא תפסה לה מחיים קם ליה ברשות יורשין

There was a certain woman to whom was entrusted a bag of bonds. The heirs came to claim them from her. She said to them, "during life {of the depositor} I seized them."
To explain: As a matter of pledge.
They came before Rav Nachman. He said to her, "do you have witnesses that it was claimed from you during {the depositor's} lifetime, and you did not give it to him?"
She said to him: No.
He said to her: If so, it is a seizing after death, and seizing after death is nothing. For movable objects are not under lien to a creditor, and since she did not seize them in his lifetime, they are in the domain of the heirs.

והדין דינא דגמרא הוא אבל השתא תקינו רבנן דמתיבתא למגבא בע"ח מיתמי אפי' ממטלטלי
ומסתברא לן דהא דאצרכה רב נחמן לאתויי סהדי דמחיים תפסה ליה במלוגא דשטרי בלחוד הוא דדיינין הכי ולא גמרינן למידי אחרינא משום דמלוגא דשטרא לא יכלה למימר לקוחין הן בידי דאי אמרה לקוחין הן בידי אמרינן לה אחוי שטריך דקי"ל אין אותיות נקנות במסירה הילכך צריכה עדים דתבעוה מינה מחיים ולא יהבה להו ניהלייהו
אבל מידי אחרינא דיכיל למימר לקוח הוא בידי ומהימן כי אמר מחיים תפיסנא ליה מהימן כדכתבינא לעיל בההוא בקרא
הא ר"נ גופיה הוא דאמר בההוא בקרא דיתמא צריך לאתויי ראיה דלאחר מיתה תפסיה מיניה בע"ח והוא דאמר במלוגא דשטרי דבע"ח צריך לאיתויי ראיה דמחיים תפס דשמעת מינה דשאני דינא דמלוגא דשטרי משאר מילי

And this was the law of the gemara, but not that the Sages of the Metivta enacted that the creditor collects from the orphans, even from movable objects.

And it is logical to us that this which Rav Nachman requires to bring witnesses that it was seized during his lifetime, this is solely by a bag of bonds that we rule such. And we do not learn from this to any other thing. For by a bag of bonds, she is unable to say that "they were purchased into my hands." For if she were to say "they were purchased into my hands," we will say to her, "show your deed." For we establish that letters are not acquired with mere handing over. Therefore, she needs witnesses that he attempted to claim them from her in his lifetime, and she did not give it over to him.

However, a different thing, about which one can say that "it was purchased into my hands," and be believed, then when he said "I seized it in his lifetime," he is believed, as we have written above about the certain herdsman. Behold Rav Nachman himself was the one who said by that herdsman of the orphans that he needed to bring a proof that after death the creditor seized it. And this which he said by the bag of bonds that the creditor needs to bring a proof that he seized it during his lifetime, we deduce from this that the law of a bag of bonds is different from other matters.

Rif Ketubot 42b {84a - 85a}

42b
{Ketubot 84a continues}

זכתה אשה יתר על כתובתה ובע"ח יתר על חובו המותר
ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
ר"ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה

If the wife took possession of more than her ketuba, or the creditor more than the debt owed him, regarding the excess:
Rabbi Tarfon says: It shall be given to the one with the greatest disadvantage.
Rabbi Akiva says: We do not act mercifully in {monetary} law, but rather, it shall be given to the heirs, for everyone else requires an oath {to take it} and the heirs do not require an oath.

Gemara:

מאי כושל בעל חוב ואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראיה
ומאי שנא פקדון ומלוה משום דמטלטלי לבע"ח לא משתעבדי והני כיון דלא אתו לרשות יורשים משתעבדי לבע"ח מדר' נתן דתניא מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו
ור"ע מאי איריא מותר כולהו נמי דיורשין הוו אין הכי נמי ואיידי דאמר ר' טרפון מותר אמר איהו נמי מותר ור' עקיבא תפיסה לא מהניא כלל
אמר רבא אמר רב נחמן מהניא כשתפס מחיים אבל לאחר מיתה לא

What is meant by "at a disadvantage?" The creditor. And why is he called at a disadvantage? For he does not collect except with proof. And why is a pledge or a loan different? For movable objects are not under lien to a creditor, and these, since they do not come to the domain of heirs, they are under lien to the creditor. From that of Rabbi Natan. For they learnt {in a brayta}: How do we know that one who is owed a maneh by his friend, and his friend {is owed} by his friend, that we take from this one and give to that one? For it is stated {Bemidbar 5:7}:

ז וְהִתְוַדּוּ, אֶת-חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת-אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו; וְנָתַן, לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ.

7 then they shall confess their sin which they have done; and he shall make restitution for his guilt in full, and add unto it the fifth part thereof, and give it unto him in respect of whom he hath been guilty.

And according to Rabbi Akiva, what is the point of discussing the excess? All of it as well is the heirs?! Indeed it is so, but once Rabbi Tarfon spoke of excess, he also spoke of excess. And according to Rabbi Akiva, grabbing it is of no use at all.

Rava cited Rav Nachman: It is of use where he seized it during his lifetime, but after death, no.

והלכה כרבי עקיבא דקי"ל הלכה כר' עקיבא מחבירו
ואמרינן נמי דון דייני כרבי טרפון ואהדרה ר' שמעון בן לקיש לעובדא כר"ע
אלא מיהו הנ"מ בזמן דמטלטלין לא הוו משתעבדי לבעל חוב אבל האידנא דמטלטלי משתעבדי לבעל חוב גבי בע"ח מנייהו דיתמי בין תפס בין לא תפס

And the halacha is like Rabbi Akiva, for we establish that the halacha is like Rabbi Akiva over his colleague. {Ketubot 84b} And we say also that judges ruled like Rabbi Tarfon, but Resh Lakish reversed the verdict to be like Rabbi Akiva. However, these words were true when the movable objects were not under lien to the creditor, but nowadays that movable objects are under lien to the creditor, the creditor collects of them from the orphans, whether or not he seized it.

ההוא בקרא דיתמי דתפס תורא מיניה בעל חוב אמר אנא מחיים תפיסנא ליה ובקרא אמר לאחר מיתה תפסתיה
אתא לקמיה דרב נחמן
א"ל אית לך סהדי דלאחר מיתה תפסיה
א"ל לא
א"ל מגו דיכול לומר לקוח הוא בידי יכיל למימר מחיים תפיסנא ליה
והאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה
שאני [התם] דמסירן לרועה

There was a herdsman of the orphans from whom an ox was seized by the creditor. He {=the creditor} said "I seized it during his lifetime {of the deceased}" and the herdsman said "after death he seized it." This came before Rav Nachman. He said, "Do you have witnesses that he seized it after death?" He said to him, "no." He said to him, "since he {=the creditor} was able to say 'It was purchased into my hands,' you are able to {credibly} say 'he seized it in his lifetime.' "
But Resh Lakish said that presumption {of pessession} does not apply to those kept in the fold {=living creatures}? It is different [over there] for he handed them over to a herdsman.

{Ketubot 85a}

אבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סיטראי נינהו אתא לקמיה דר' אבהו א"ל אית לך סהדי דפרעתינהו א"ל לא אמר ליה מגו דיכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי [נמי] למימר סיטראי נינהו
וכבר ביררנוהו בפרק שבועת הדיינין בירור יפה

Avimi son of Rabbi Abahu has money which was claimed from him from the residents of Bei Choza'ei. He sent it in the hand of Chama son of Rabba bar Abahu. He went and paid them. He said to them, "give me the bond." They said to him, "These are from other sides {=it was in payment for some other claims."
He case came before Rabbi Abahu.
He said to him: Do you have witnesses that you paid them?
He said to him: No.
He said to him: Since they are able to say that this never happened, they are [also] able to say that these are from other sides.

And we have already explained this with a good explanation in perek Shvuat haDayanim.

לענין שלומי שליח מאי
אמר רב אשי אי אמר ליה שקול שטרא והב זוזי משלם
הב זוזי ושקול שטרא לא משלם
ולא היא בין כך ובין כך משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי
וה"מ היכא דאמר ליה שקול שטרא מינייהו
אבל אי לא א"ל שקול שטרא מינייהו לא מחייב לשלומי
וכן נמי אי ליכא שטרא אי לא אמר ליה פרעינהו באפי סהדי לא מיחייב למפרעינהו בסהדי
דתנן [גבי] חנוני על פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב בפנקסי שאתה חייב לי מאתים זוז אלא שאמר לו תן לבני סאתים חטים ולפועלי סלע מעות הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין הוה חנוני יהיב לפועלים בלא סהדי ולא מפסיד

In terms of the liability of the agent {to pay back the sender, for this mess-up}, what is the law?
Rav Ashi said: If he said to him, "take the bond and give the money," then he must pay him back. "Give the money and take the bond," he need not pay.
And it is not so. Rather, whether this or than, he pays, for he {the sender} will say to him, "To fix matters I sent you, and not to mess them up."
And these words are where he told him {at all} to take the bond from them. But if he did not take him "take the bond from them," he is not required to pay. And so too also if there is no bond, if he does not tell him "pay them in front of witnesses," he is not required to pay them before witnesses.
For they learnt {tnei}: A shopkeeper can collect based on his ledger. How so? Not that he says to him, "It is written in my ledger that you are liable to me for 200 zuz." Rather, that he says to him {the shopkeeper}, "Give my son 2 seah of wheat and to my laborer a sela of money" -- he says "I gave them" and they say "we did not take." Then, he swears and takes and they swear and take.
Thus, the shopkeeper gives to the laborers without witnesses and does not lose.

וגרסינן נמי בקידושין פרק האיש מקדש
א"ר נחמן האומר לשנים קדשו לי אשה פלונית הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות
ואסיקנא השתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי עדים דיהבינהו ליה ומשתבע מלוה דלא שקיל מינייהו ופרע לי' לוה למלוה
ושמעינן מינה דלא מיחייב שליח למיפרע באפי סהדי

And we also learnt in Kiddushin, in perek haIsh mekadesh:
Rav Nachman said: If one said to two {people}, "betroth for me this certain woman," then they are both his agents and his witnesses. And so too by divorce. And so too by monetary matters.
And we conclude: Now that the Sages have enacted an oath of contradiction, the witnesses swear that they gave them to him, and the lender swears that he did not take it from them, and the borrower pays to the lender.
And we learn from this that the agent is not required to pay before witnesses.

Rif Ketubot 42a {38b - 84a}

42a

{Ketubot 83b}

רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה
אמר רב הלכה כרשב"ג ולית הלכתא כוותיה דקי"ל דבר שבממון תנאו קיים:

"R' Shimon ben Gamliel says: If she died, he inherits her, for he stipulated upon that which was written in the Torah":
Rav said: The halacha is like R' Shimon ben Gamliel.
And the halacha is not like him, for we establish that in a monetary matter, his stipulation stands.

ירושלמי
א"ר יוסי אלין דכתבין לנשיהן אי מיתה בלא בני כל מאי דילה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים

Yerushalmi:
Rabbi Yossi said: Those who write to their wives, "if she died without children, all that is hers shall be returned to her father's house," this is a stipulation in money, and it stands.

{Ketubot 84a}
Mishna:

מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים
רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה
הניח פירות תלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה

If one died and left behind a wife, a creditor, and heirs, and he had a pledge or a loan in the hands of others:
Rabbi Tarfon says: It shall be given to the one with the greatest disadvantage.
Rabbi Akiva says: We do not act mercifully in judgment, but rather it shall be given to the heirs. For all {others} require an oath {that it is owed to them}, but the heirs do not require an oath.
If he left behind fruits unattached to the ground, whoever gets to them first merits them.

Rif Ketubot 41b {Ketubot 83a continues; 83b}

41b

{Ketubot 83a continues}

לבעלה איני נזונת ואיני עושה
אי הכי אפילו נשואה נמי
אביי אמר נשואה ידו כידה
רבא אמר ידו עדיפא מידה
ונפקא מינה לשומרת יבם שאם מתה נכסיה לבעלה ואם מת הבעל והניח אשתו שומרת יבם כל הנכסים שנפלו לה בחיי בעלה לא נתרוקנה בהן הרשות לעצמה אלא עדיין רשות בעלה עמה שהרי יש לה ליבמה בהן רשות מחמת בעלה וידו עדיפא מידה

איבעיא להו קנו מידו של בעל ועודה ארוסה מהו
אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו
ור"נ אמר מגופה של קרקע קנו מידו
והלכתא מגופה של קרקע קנו מידו בין בעורר על קניינו בין בעומד:

to her husband, "I will not be provided for and I will not work." If so {that he can renounce}, even a married woman as well! {so why does the academy of Rabbi Yannai speak of while she is just a betrothed woman?}
Abaye said: A married woman, his hand is as her hand.
Rava said: His hand is superior to his wife's hand.
And the practical difference is for a woman waiting on her levir.
That if she dies, her assets are to her husband, and if the husband dies, and he leaves his wife as waiting on her levir, all assets which fall to her within her husband's lifetime, the rights in them is not emptied out to her, but rather the rights if her husband are with her. That there is to her, to the yevama, in them, rights because of her {deceased} husband, and his hand is stronger than her hand.

It was a question to them: If they acquired it from him {via a formal acquisition} while she was yet betrothed, what is the law?
Rav Yosef said: From "right and claim" they acquired from his hand {and there is nothing to this formal acquisition.
And Rav Nachman said: From the body of the land they acquired from his hand {and so the acquisition is valid}.
{Ketubot 83b}
And the halacha is that from the body of the land they acquired from his hand, whether he lodged a protest on his acquisition or whether he delayed it.

ר' יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות

ת"ר אלו הן פירות ואלו הן פירי פירות הכניסה לו קרקע ועשתה פירות הרי הן פירות מכר הפירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות הן הן פירי פירות:

"Rabbi Yehuda says: He always eats the fruits of the fruits":
The Sages learnt {in a brayta}: Which are the fruits and which are the fruits of the fruits. If she brought in to him {in marriage} land, and they produced fruits, there are the fruits. If he sold those fruits and purchased land with them, and that land produced fruits, these are the fruits of the fruits.

Rif Ketubot 41a {78b continues; 83a}

41a

{78b continues}

את הישנים שנפלו לה מקודם שנישאת

the old ones -- which fell to her before she was married.

ואקשינן על ר' חנניא בן עקביא היאך אתה אומר שר"ג אומר להן על מי שנפלו נכסים עד שלא נשאת ונשאת שאינה מוכרת לכתחילה והא אנן [תנן] עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים לכתחילה
ותירץ רב זביד הברייתא ואמר לא תשני בברייתא אף זו לא תמכור אלא כך שנה אם מכרה ונתנה קיים לכתחילה וקיימא ברייתא כמתניתין שמוכרת לכתחילה

And we ask on Rabbi Chanania ben Akavia: How do you say that Rabban Gamliel says to them about she to whom assets fell before she was married and then married, that she may not sell them ab initio -- but we [taught {tnan}] that "before she was married and she married, Rabban Gamliel says that if she sold or gave, it is valid, meaning ab initio!?
And Rav Zevid answers up the brayta and said that you should not learn in this brayta "even this one should not sell," but rather learn "if she sold or gave, it is valid" ab initio. And thus we establish this brayta like out Mishna that she sells ab initio.

ואתא רב פפא ופריק פירוקא אחרינא ואמר הא דתנן במתניתין מוכרת לכתחילה ר' יהודה אומר אליבא דר"ג
והא דתניא בברייתא לא תמכור לכתחילה ר' חנניא בן עקביא אמרה אליבא דר"ג ודייקא מינה לרבי חנניא בן עקביא אם עד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחילה
אלמא עד שלא תנשא מוכרת לכתחילה נכסים שנפלו לה כשהיא ארוסה
האי סברא דב"ש הוא דאי ב"ה הא תנא לא תמכור לכתחילה והיכי קאי רבי חנניא בן עקביא כב"ש
אפשר דשביק ר"ג ב"ה ומורי כב"ש וב"ש במקום ב"ה אינה משנה
ופרקינן הכי קאמר ר' חנניא ב"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כלל אלא כולם מודים שאם נפלו לה נכסים משנתארסה נמי מוכרת לכתחילה ופליג אתנא דמתני' דקסבר פליגי ב"ש וב"ה בדבר זה וקא א"ל לא נחלקו בדבר זה זה הוא הפירוש הנכון

And Rav Papa came and he offered another resolution, and said that this that it taught in the Mishna that she sell ab initio, this is Rabbi Yehuda interpreting Rabban Gamliel's position. And this which they learnt in the brayta that she should not sell ab initio is Rabbi Chanania ben Akavia saying it, interpreting Rabban Gamliel.
And we derive from this according to Rabbi Chanania, if {she received it} before she was married and then she married, she should not sell ab initio. Thus it is clear that before she was married, she sells ab initio assets which fell to her when she was merely betrothed. But this is the opinion of Bet Shammai! For it is Bet Hillel, behold they taught {tana} "she should not sell" ab initio. And how could Rabbi Chanania establish like Bet Shammai? It is possible that Rabban Gamliel abandoned Bet Hillel and ruled like Bet Shammai? But Bet Shammai in place of Bet Hillel is of no significance.
And we resolve that so said Rabbi Chanania ben Akavia: Bet Shammai and Bet Hillel do not argue in this matter at all, but rather all agree that if assets fell to her once she was betrothed, she may also sell ab initio, and he argues on the Tanna of the Mishna who held that Bet Shammai and Bet Hillel argued about this matter. And he said to him: They did not argue about this matter.
This is the correct explanation.

ובגמרא דבני מערבא גרסינן רבי פינחס בעי קומי רבי יוסי למה לא תנינא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה
אמר ליה לא אתינן מיתנא אלא דבר החמור משני צדדין וקל משני צדדין אבל הכא חמור מצד אחד וקל מצד אחד
פירוש חמור מצד אחד דתנן ב"ה אומרים לא תמכור וקל מצד אחד דתנן אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ואיתא נמי בגמרא דפאה בפרק בית שמאי

And in the gemara of the residents of the West {=in Yerushalmi}, they learn:
Rabbi Pinchas inquired before Rabbi Yossi: Why to we not teach this among the leniencies of Bet Shammai and the stringencies of Bet Hillel? He said to him: We only teach there a matter which is stringent from two sides and lenient from two sides, but here, it is stringent from one side and lenient from one side.
To explain: It is stringent from one side, for they learnt {in a Mishna}: Bet Shammai say she should not sell. And it is lenient from one side, for they learnt {in a Mishna}: These and these agree that if she sold or gave, it is valid. And it is there also in the gemara {Yerushalmi} of Peah, in perek Bet Shammai.

הדרן עלך פרק האשה שנפלו
END PEREK EIGHT

{Ketubot 83a}
BEGIN PEREK NINE
Mishna:

הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה
אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים
כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה
רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירות ופירי פירותיהן עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם
כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן [עד עולם] בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה
רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל

If one wrote to his wife, "I have no right or claim to your assets," behold he eats the fruits in her lifetime, and if she dies, he inherits her.
If so, why did he write to her ""I have no right of claim to your assets?" That is she sold or gave, it is valid.
If he wrote to her, "I have no right or claim to your assets or their fruits," behold he does not eat the fruits, and if she dies, he inherits her.
Rabbi Yehuda says: He always eats the fruits, and the fruits of the their fruits, until he writes to her ""I have no right or claim to your assets or their fruits or the fruits of their fruits ad infinitum."
If he wrote to her, "I have no right or claim to your assets or their fruits or the fruits of their fruits [ad infinitum] {but Mishna in Bavli and Yerushalmi, like Rif, does not have "ad infinitum"} in your life and in your death," he does not eat fruits in her lifetime and if she dies, he does not inherit her.
R' Shimon ben Gamliel says: If she dies he inherits her, for he has attempted to impose a stipulation upon what was written in the Torah, and whoever imposes a stipulation on what is written in the Torah, his stipulation is nullified.

Gemara:

תני רבי חייא האומר לאשתו
וכי כתב לה מאי הוי
והא תניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת ממנה לא אמר כלום
אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא
דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה וכדרבא דאמר רבא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו מאי כגון זו כדרב הונא אמר רב [דאמר רב הונא אמר רב] יכולה אשה שתאמר

Rabbi Chiyya taught: "If a man said {rather than wrote} to his wife."
And {even} if he wrote to her, what of it? For behold we learnt {in a brayta}, "if one said to his friend 'I have no right of claim on this field, and I have nothing to do with it, and my hand is removed from it,' he has not said anything."
They said in the academy of Rabbi Yannai: When he wrote to her while she was yet a betrothed woman, and like Rav Kahana. For Rav Kahana said: An inheritance which comes to a man from another place {from a stranger who became a relative through marriage, such that he inherits Rabbinically}, he may stipulate upon it that he will not inherit it. And in accordance with Rava. For Rava said: One who said "I do not wish to make use of the enactment of the Sages, such as this," we listen to him. What is meant by "such as this." Like Rav Huna cited Rav, for Rav Huna cited Rav: A woman is able to say