13a
{Moed Katan 20b continues}
אבלות בלא אנפה לא נהוג אבלות
דתניא מי שמת חמיו וחמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבלות וכן היא שמת חמיה וחמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות
ותניא אידך אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו
קשיאן אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בחמיו וחמותו וכאן בשאר קרובים שמע מינה
תנ"ה לא אמרו בשביל כבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד
ומעשה ומת בנו של ר' יוסי בצפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו ובתו של רבי בבית שערים ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו
תנא ובלבד שלא יעמיד מתורגמן ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר' אלעאי ונכנס לבית המדרש כל היום כולו ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא ור' חנניה בן עקביא לתורגמן והתורגמן השמיע לרבים
A tanna taught: So long as he does not set up a meturgeman {announcer who repeats loudly what he said to the audience}.
Rather, how should he conduct himself?
Like this that they learnt {in a brayta}: There was an incident in which the son of Rabbi Yehuda beRabbi Ilai died and he entered the study hall the entire day, and Rabbi Chanania ben Akavia entered and sat on his side, and he {Rabbi Yehuda beRabbi Ilai} whispered to Rabbi Chanania ben Akavia, and Rabbi Chanania ben Akavia to the announcer, and the announcer made it heard by the audience.
הא דאמרי' אסור ברחיצה לא שנא רחיצה בחמין ולא שנא רחיצה בצונן דגרסי' בתעניות בפ' קמא והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור להעביר את הזוהמא מותר:
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח לתפילין ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר
אבל ביום שני מותר וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפילו באו פנים חדשות
ת"ר אבל שלשה ימים ראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה
mourning, but not in his presence do not practice mourning.
ולא אמרו בכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו אבל אחי אשתו או אחותו לאדתניא מי שמת חמיו וחמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבלות וכן היא שמת חמיה וחמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות
ותניא אידך אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו
קשיאן אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בחמיו וחמותו וכאן בשאר קרובים שמע מינה
תנ"ה לא אמרו בשביל כבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד
And they only said that {he should maintain mourning} for his wife's honor regarding {the death of} his father-in-law and mother-in-law, but for his brother-in-law or sister-in-law, no.
For they learnt {in a brayta}: One whose father-in-law or mother-in-law died is not permitted to force his wife to apply kohl to her eyes or to arrange her hair, but rather he overturns his mattress and practices mourning with her. And so too she, where her father-in-law or mother-in-law died, is not permitted to apply kohl to her eyes or to arrange her hair, but rather she overturns her mattress and practices mourning with him.
And another brayta states: Even though they said that he is not permitted to force his wife {to apply kohl, etc.}, in truth {often = halacha lemoshe miSinai} they said that she mixes for him the cup and arranges for him the bed, and washes his face, hands, and feet.
These appear to contradict one another {in that in one, he must himself keep mourning and in the other he does not and she washes his face, etc.}? Rather do we not derive from this that here it is for his father-in-law and mother-in-law, and here is for other relatives. We indeed so deduce.
A brayta also says so: They only said {he should maintain mourning} for his wife's honor for his father-in-law and mother-in-law.
{Ketubot 4a}
For they learnt {in a brayta}: One whose father-in-law or mother-in-law died is not permitted to force his wife to apply kohl to her eyes or to arrange her hair, but rather he overturns his mattress and practices mourning with her. And so too she, where her father-in-law or mother-in-law died, is not permitted to apply kohl to her eyes or to arrange her hair, but rather she overturns her mattress and practices mourning with him.
And another brayta states: Even though they said that he is not permitted to force his wife {to apply kohl, etc.}, in truth {often = halacha lemoshe miSinai} they said that she mixes for him the cup and arranges for him the bed, and washes his face, hands, and feet.
These appear to contradict one another {in that in one, he must himself keep mourning and in the other he does not and she washes his face, etc.}? Rather do we not derive from this that here it is for his father-in-law and mother-in-law, and here is for other relatives. We indeed so deduce.
A brayta also says so: They only said {he should maintain mourning} for his wife's honor for his father-in-law and mother-in-law.
{Ketubot 4a}
גרסינן בכתובות בפרק קמא
תניא הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש. ונוהג שבעת ימי משתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבלות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום ודוקא אביו של חתן ואמה של כלה דליכא איניש דטרח להו אבל איפכא לא
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתנו מים ע"ג בשר אבל לא נתנו מים ע"ג בשר מזדבן:
אמר מר הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אין אבלות במועד אבל דברים שבצנעא נוהג
תניא הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש. ונוהג שבעת ימי משתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבלות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום ודוקא אביו של חתן ואמה של כלה דליכא איניש דטרח להו אבל איפכא לא
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתנו מים ע"ג בשר אבל לא נתנו מים ע"ג בשר מזדבן:
We learn in Ketubot in the first perek: They learnt {in a brayta}: Behold, if his bread was baked, his meat slaughtered, and his wine mixed, and the father of the groom died or the mother of the bride died, they take the corpse to a room and the groom and the bride to the bridal-canopy, and they consummate the marriage with an {single} intercourse of mitzvah and then separate.
And they practice the seven days of feasting, and afterwards practice seven days of mourning, and all those days he sleeps amongst men and his wife sleeps amongst women. And they do not hold back adornments from the bride all 30 days. And specifically the father of the groom and the mother of the bride, for there is no one {else} who will trouble for them {to have them married another time}, but the opposite {his mother or her father} no.
Rafram bar Pappa cited Rav Chisda: They only taught this where they placed water on the meat, but if they did not place water on the meat, it can be sold.
And they practice the seven days of feasting, and afterwards practice seven days of mourning, and all those days he sleeps amongst men and his wife sleeps amongst women. And they do not hold back adornments from the bride all 30 days. And specifically the father of the groom and the mother of the bride, for there is no one {else} who will trouble for them {to have them married another time}, but the opposite {his mother or her father} no.
Rafram bar Pappa cited Rav Chisda: They only taught this where they placed water on the meat, but if they did not place water on the meat, it can be sold.
אמר מר הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אין אבלות במועד אבל דברים שבצנעא נוהג
Master said: He sleeps amongst the men and his wife sleeps amongst the women. This supports the statement of Rabbi Yochanan. For Rabbi Yochanan said: Even though they said there is no mourning on the Moed, things in private are practiced.
{Moed Katan 21a}
ואלו דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובהלכות ובהגדות ואם היו רבים צריכים לו אינו נמנע{Moed Katan 21a}
ומעשה ומת בנו של ר' יוסי בצפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו ובתו של רבי בבית שערים ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו
תנא ובלבד שלא יעמיד מתורגמן ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר' אלעאי ונכנס לבית המדרש כל היום כולו ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא ור' חנניה בן עקביא לתורגמן והתורגמן השמיע לרבים
And these are the things that a mourner is forbidden in them: He is forbidden in work, washing {his body}, anointing, wearing sandals, and marital relations. And he is forbidden to read in the Torah, Neviim, and Ketuvim, and to learn Mishna, Midrash, Halacha, Haggadah. And if the public needs him, he does not hold back.
And there was an incident in which the son of Rabbi Yossi died in Tzippori and he entered the study hall and expounded the entire day; and the daughter of Rabbi {died} in Bet Shearim and he entered the study hall and expounded the entire day.
A tanna taught: So long as he does not set up a meturgeman {announcer who repeats loudly what he said to the audience}.
Rather, how should he conduct himself?
Like this that they learnt {in a brayta}: There was an incident in which the son of Rabbi Yehuda beRabbi Ilai died and he entered the study hall the entire day, and Rabbi Chanania ben Akavia entered and sat on his side, and he {Rabbi Yehuda beRabbi Ilai} whispered to Rabbi Chanania ben Akavia, and Rabbi Chanania ben Akavia to the announcer, and the announcer made it heard by the audience.
הא דאמרי' אסור ברחיצה לא שנא רחיצה בחמין ולא שנא רחיצה בצונן דגרסי' בתעניות בפ' קמא והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור להעביר את הזוהמא מותר:
This that they said that he is forbidden to wash, there is no distinction between washing with hot or washing with cold, for we learned in Taanit, in the first perek: And the halacha is that a mourner is forbidden {to wash his body}, whether with hot or cold, and his face, and his face, hands and feet, with hot it is forbidden and with cold it is permitted. And to anoint, even any amount, is forbidden; to remove the sweat, it is permitted.
תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח לתפילין ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר
אבל ביום שני מותר וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפילו באו פנים חדשות
ת"ר אבל שלשה ימים ראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעה בתוך ביתו והאשה טוה בפלך בתוך ביתה
The Sages learnt {in a brayta}: A mourner, the first three days, it is forbidden for him to put on tefillin.
And the conclusion is that he is only forbidden the first day, for the main bitterness is the one day, for it is written {Amos 8:10}:
A mourner on the second day {and on} is permitted, and once he puts them on on the second day, he does not return and take them off, even if new people come.
{Moed Katan 21b}
The Sages learnt {in a brayta}: A mourner in the first three days is forbidden in performing work, and even if he is a poor person who draws sustenance from charity. From then on he does it discreetly within his house, and a woman spins with a spindle within her house.
And the conclusion is that he is only forbidden the first day, for the main bitterness is the one day, for it is written {Amos 8:10}:
A mourner on the second day {and on} is permitted, and once he puts them on on the second day, he does not return and take them off, even if new people come.
{Moed Katan 21b}
The Sages learnt {in a brayta}: A mourner in the first three days is forbidden in performing work, and even if he is a poor person who draws sustenance from charity. From then on he does it discreetly within his house, and a woman spins with a spindle within her house.
Posts
No comments:
Post a Comment