Monday, August 13, 2007

Rif Yevamot 32b {Yevamot 101b continues; 102a - b} Judges, Shoes By Chalitza; A Yevama Who Grew Up Among the Brothers


{Yevamot 101b continues}

אמר רבא צריכי דיינין למיקבע דוכתא דכתיב ועלתה יבמתו השערה
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא בחמשה
כמאן כרבי יהודה והא הדר ביה ר' יהודה
לפרסומי מילתא בעלמא
Rava said: The judges need to establish a place, for it is written {Devarim 25:7}:
ז וְאִם-לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת-יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל-הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל--לֹא אָבָה, יַבְּמִי. 7 And if the man like not to take his brother's wife, then his brother's wife shall go up to the gate unto the elders, and say: 'My husband's brother refuseth to raise up unto his brother a name in Israel; he will not perform the duty of a husband's brother unto me.'
Rav Pappa and Rav Huna son of Rav Yehoshua conducted themselves in practice with five. Like whom? Like Rabbi Yehuda? But Rabbi Yehuda retracted! Rather, only to make the matter well-known.

אמר רב כהנא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה אמר לי תיב אזירזא דקני למלויי חמשה לפרסומי מילתא
רב שמואל הוה קאי קמיה דרב יהודה אמר ליה סק ותא לזירזא דקני למלויי חמשה לפרסומי מילתא
א"ל תנינא בבית דין של ישראל ולא בבית דין של גרים ואנא גר אנא
אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מרענא שטרא דממונא אפומיא

Rav Kahana said: I was standing before Rav Yehuda. He said to me "sit on the bundle of reeds mat to fill out the five, in order to make the matter well-known."
Rav Shmuel {our gemara: Rav Shmuel bar Yehuda was} was standing before Rav Yehuda. He said to him: Come, get onto this bundle of reeds to fill out the five, to make the matter well-known."He said to him: "We have learnt {in a brayta} -- in a bet Din of Israelites and not in a bet Din of converts," and I am a convert.
Rav Yehuda said: Such as Rav Shmuel bar Yehuda, I would declare impaired a monetary deed {shtar}.

{Yevamot 102a}
אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה דכתיב שום תשים עליך מלך
עליך הוא דבעיא מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו
ואם היתה אמו מישראל דן ואפילו ישראל
ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל מאי טעמא תרי בישראל כתיבי
Rava said: A convert may, according to Biblical law, judge his fellow {convert}, for it is written {Devarim 17:15}:
טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. 15 thou shalt in any wise set him king over thee, whom the LORD thy God shall choose; one from among thy brethren shalt thou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother.
Upon you is where he is required to be "from among thy brethren," but a convert may judge his fellow {convert}.
And if his mother was from an Israelite {but converted, presumably because her mother was not Jewish}, he may judge even an Israelite. And in terms of chalitza, {the convert may not judge} until both his mother and father are from Israelites. What is the reason? For twice it is written בְּיִשְׂרָאֵל -- "in Israel."

חלצה במנעל חליצתה כשרה
אמר רבא אמר רב כהנא אמר רב [אסי] אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל לכתחילה שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל
ומנעל לכתחילה מ"ט לא
גזירה משום מנעל המרופט אי נמי משום חצי מנעל
"If he performed chalitza on her with a {foot-covering} shoe, it is valid":
Rava {our gemara: Rabba} cited Rav Kahana who cited Rav [Assi]: If {the prophet} Eliyahu would come and tell us that we may perform chalitza with a {foot-covering} shoe -- ab initio {lechatchila} -- we listen to him. That we do not perform chalitza with a sandal, we do not listen to him, for the nation is already accustomed to use the sandal.

And the shoe, ab initio, why not? As a decree because of a flabby {or burst} shoe; alternatively because of half a shoe.

אמר רב אי לאו דחזיתיה לחביבי דחלץ בסנדלא דאית ליה שנאצי אנן לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעא
מ"ט משום דמיהדק טפי
והאי דידן אף ע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא כי היכי דתיהוי חליצה מעלייתא
פירוש סנדלא דטייעא כגון האי דקארו ליה ישמעאלים תאסומ"א דעביד ליה לפי מדת איסתוירא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכניף רצועות דסנדל כולה ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעייק ליה וכד בעי מרווח ליה
Rav said: Had I not seen my uncle {R' Chiyya} conduct a chalitza with a sandal that had laces, I would not conduct a chalitza except with an Arabian sandal. What is the reason? Because it {the Arabian sandal} can be more firmly fastened.
And this {sandal} of ours, even though it has a knot, a strap also should be tied to it such that it should be the best possible chalitza {which involves first untying the strap and then removing the shoe}.
To explain an Arabian sandal: Such as this which the Ishmaelites call tasoma which is made for him according to the measure of the ankle of the leg and they make for him a knot and fold in the straps of the entire sandal and enter it into the knot, and when he wishes to he can tighten it, and when he wishes to he can loosen it.

אמר רב יהודה אמר רב התרת יבמה לשוק בשמיטת רוב העקב
מיתיבי התיר רצועות מנעל וסנדל או ששמט רוב הרגל חליצתה פסולה
טעמא דשמט הוא הא שמטה היא חליצתה כשרה רוב הרגל אין רוב העקב לא
לא היינו רוב הרגל היינו רוב העקב
ואמאי קרו ליה רוב העקב משום דכולה חילא דכרעא עליה דחיס
מסייע ליה לרבי ינאי דאמר רבי ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא בין שהתירה היא ושמט הוא חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמיט היא וכן הלכה:
Rav Yehuda cited Rav: You permit a yevama to the market {to marry a stranger} with the release of most of the heel.
They objected {from a brayta}: If the straps of the {foot-covering} shoe or the sandal were untied or if he removed it from most of the foot, her chalitza is invalid.
The reason is because he removed it, but if she removed it, her chalitza is valid; most of the foot, yes, but most of the heel, no!
No. The phrase "most of the foot" is equal to the phrase "most of the heel." And why do they call it "most of the heel?" Because all the weight of the foot rests upon it.

This supports Rabbi Yannai. For Rabbi Yannai said: Whether he loosened it and she removed it or whether he loosened it and he removed it, her chalitza is invalid, until she loosens it and she removes it.
And so is the halacha.

{Yevamot 102b}

אמר רב יהודה אמר רב יבמה שגדלה בין האחים מותרת לינשא לאחד מהם ואין חוששין שמא חלצה לאחד מהן
טעמא דלא חזינא הא חזינא חיישינן
שמא כיוונה
ואע"ג דתניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהן כאחת הני
מילי למישרייה לעלמא אבל לאחין מיפסלה
Rav Yehuda cited Rav: A yevama who grew up among the brothers, she is permitted to marry one of them, and we do not fear that {as a friendly service} she had at some point performed chalitza {by removing the sandal} of one of them.
The implication of this is that the reason is that we did not see {her do that}, implying that had we seen this, we would worry. {But why? Surely intent in the matter matters!} Perhaps she had intent. And even though they learnt {in a brayta}: Whether he has intention and she does not have intention, or whether she has intention and he did not have intention, her chalitza is invalid, until both of them intend -- these words are to permit her to the world, but {even without this} to the brothers, she is invalidated.

{Note: this either represents a reworking of the gemara based on a specific understanding, or else a different girsa of the gemara.}

No comments: