Rif Megillah 5b {Megillah 18b continues; 16b}

5b
{Megillah 18b continues}

תנו רבנן השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אגמור את כולה ואחזור ואקרא את הפסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך

נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואחזור ואקרא חציה הראשון אלא קורא מתחלה ועד סוף:
The Sages learnt {in a brayta}: If the reader accidentally omitted a single verse, he should not say, "I will finish all of it {the megillah} and return to read {just} the verse." Rather, he should {go back and} read from that verse and on.
If he entered the synagogue and found the congregation has already read half of it, he should not say, "I will read {the second} half with the congregation and return to read the first half," but rather he should read from the beginning until the end.

ומתנמנם. היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקארו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר:
"and dozing":
how so dozing? Rav Ashi said: asleep but not asleep, awake yet not awake, such that they call to him and he responds, but it not able to respond with thought {to give a reasoned response} but if you remind him, he remembers {e.g. if you ask him while is is dozing like this, "Did you hear such and such?" he will be able to remember}.

היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא.
אוקימנא כגון דכתיבא כולה קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחה קמיה וכתב ליה דאפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כרבי יוחנן דאמר אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב חוץ מתפילין ומזוזות דאמרינן אביי שרא להו לבני בי רחבא למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא דתניא רבי יהודה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב ואין צריכין שרטוט והלכתא מזוזה צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין:

"If he was writing it, and expounded it or corrected it, if he directed his heart he fulfilled, and if not he did not fulfill":
We establish this such that it is all written before him, and he read a verse at a time in the megillah which rested before him and then wrote it {in the other megillah}, for even according to the opinion that {one needs to read only} from "Ish Yehudi"
{Esther 2:5 and on:

ה אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.

5 There was a certain Jew in Shushan the castle, whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a Benjamite,

}
it still needs to be entirely written. And we establish like Rabbi Yochanan, who said that it is forbidden to write even a single letter not from what is written {that is, consulting another written text}, except for tefillin and mezuzot, for we say: "Abaye permitted the residents of Bei Rechava to write tefillin and mezuzot not consulting a written text. Like whom? Like this tanna that learnt {in a brayta}: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbenu: tefillin and mezuzot may be written not consulting another written text, nor do they need lines."

And the halacha is that mezuzot do require lines while tefillin do not require lines, and both of them may be written without consulting another written text. What is the reason? They are on everyone's tongue.

{Megillah 16b}

וצריך לשרטוטה למגילתא דא"ר אסי מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה:

And one needs to make lines for the megillah. For R' Assi said: A megillah needs lines just like an actual sefer Torah.

Rif Megillah 5a {Megillah 18a continues; 17a; 18a; 18b; Yerushalmi; 18b}

5a

{Megillah 18a continues}

והלועז ששמע אשורית יצא. ואע"ג דלא ידע מאי קאמרי יצא מידי דהוה אנשים וע"ה דלא ידעי מאי קאמרי' ואפ"ה נפקי ידי חובתייהו דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:

"And the foreign speaker who heard it in Hebrew fulfilled":
And even though he does not know what they are saying, just as is true by women, who even though they do not understand what is being said, even so they fulfill their obligation, for there is the commandment of reading and promulgating the miracle.

{Megillah 17a}
Mishna:

קראה סירוגין ומתנמנם יצא היה כותבה ומגיהה ודורשה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא:

If he read it intermittently {with pauses in the middle}, and dozing, he fulfilled.
If he wrote it and while doing so corrected it or expounded it, if he directed his heart {which in other contexts means either to intend to fulfill or to direct his attention to pronounce it appropriately} he fulfilled and if not he did not fulfill.

{Megillah 18a}
Gemara:

מאי סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקורא מעט ושוהה וחוזר וקורא מעט ושוהה עד שקורא את כולה יצא:

ת"ר קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא:

What is meant by "intermittently?"
Making pauses, such that he reads a bit and waits, and resumes reading a bit and waits, until he reads it all - he fulfilled.

{Megillah 18b}
The Sages learnt {in a brayta}: If he read it intermittently - סירוגין - he fulfilled. Out of order - סירוסין - he did not fulfill.

ירושלמי סירוגין קטועין סירוסין קרי חדא פרא חדא
פירוש קורא אחד ומניח אחד
כגון שקורא פסוק אחד ומדלג השני וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא הפסוק השני שדלג הקורא כה"ג לא יצא דה"ל למפרע

Yerushalmi:
סירוגין means cuts {short bursts}; סירוסין means he reads one and skips one. To explain, he reads one and omits one, such that he reads the first verse and skips the second, and reads the third verse, and returns to read the second verse which he had skipped -- in such an instance, he did not fulfill, for it is "out of order."

Bavli:
{Megillah 18b}

ר' מונא אומר משום ר' יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש
ומסקינן דלית הלכתא כר' מונא אלא אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא
וגבי תקיעות נמי אמרינן אמר ר' יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ותניא כוותיה:

Rabbi Muna said in the name of Rabbi Yehuda: even by intermittent reading, if he paused long enough to have finished it all {the megillah} he must return to the beginning.
And we conclude that the halacha is not like Rabbi Muna, but rather, even if he paused long enough to have finished it all, he fulfilled.
And by blowing the shofar as well, we say {in Rosh haShana}: Rabbi Yochanan said: if he heard 9 blasts at nine hours in the day, he fulfilled. And there is a brayta in accordance with him.

תנו רבנן השמיט בה הסופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא
פירוש שהמתרגם מוסיף דברים כדי לברר טעמו של פסוק ונמצא קורא אותם הדברים על פה כך זה הקורא אם קרא פסוק או אותיות על פה יצא
ורמינן עלה דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ומפרקינן לא קשיא הא בכולה הא במקצתה:

The Sages learnt {in a brayta}: If the scribe omitted letters or verses, and the reader read them like a meturgeman who inserts the Targum -- he fulfilled.
To explain: for the one who says the Targum {aloud in shul during the reading} adds matters in order to explicate the meaning of the verse, and thus he reads out these matters by heart; so too, this reader, if he read the verse or letters by heart he fulfilled.
And we object to this, for they learnt {in a brayta}: if there were letters blurred or ripped, if their form is identifiable, it is valid and if not, it is invalid.
And we answer that this is no problem. here was regarding all of them {that we need רשומן ניכר}; here was my a small portion of them {that reading by heart is allowed}.

Rif Megillah 4b {Megillah 17b - 18a}

4b

{Megillah 17a}
Mishna:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

If one reads the megillah out of order, he does not fulfill. If he reads it by heart, if he reads it in Targum {translation} in any language he does not fulfill.
But they read it for foreign speakers in the foreign tongue;
and a foreign speaker who hears it in Hebrew of course fulfills.

Gemara:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא
תאנא וכן בהלל וכן בקרית שמע וכן בתפלה

"If one reads the megillah out of order, he does not fulfill":
A tanna taught: and so too by Hallel, and so too for the reading of Shema, and so too for prayer {Shemoneh Esrei}.

תפלה מנ"ל דתניא שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה
א"ר יצחק ואיתימא רבי חייא בר אבא ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות על הסדר.

Prayer {=Shemoneh Esrei}, from where do we know?
For they learnt {in a brayta}: Shimon haPakoli ordered the 18 blessings before Rabban Gamliel in their order in Yavneh.
Rabbi Yitzchak, and some say Rabbi Chiyya bar Abba, and some say in a brayta it was taught: 120 elders, and among them many prophets, established the 18 blessings in their order.

מגילה מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים
מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא.

How do we know megillah {must be read in order}? For it is written {Esther 9:28}:

כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם. {ס}

28 and that these days should be remembered and kept throughout every generation, every family, every province, and every city; and that these days of Purim should not fail from among the Jews, nor the memorial of them perish from their seed.

Just as the keeping is not out of order, so too the remembering {by reading the megillah} is not out of order.

הלל מנ"ל אמר רבא דאמר קרא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' כשם שא"א לזרוח השמש למפרע מן המערב למזרח כך אין קורין הלל למפרע.

Hallel, how do we know?
Rava said: Because the verse stated {Tehillim 113:3}:

ג מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד-מְבוֹאוֹ-- מְהֻלָּל, שֵׁם ה.

3 From the rising of the sun unto the going down thereof the LORD'S name is to be praised.

Just as it is impossible for the sun to rise out of order from the west to the east, so do they not read Hallel out of order.

קרית שמע מנ"ל דכתיב והיו שלא יקרא למפרע:

Reading of the Shema, from where do we {know}?
For it is written {Devarim 6:6}:

ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ.

6 And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart;

that you should not read them out of order.

{Megillah 17b}

אבל קורין אותה ללועזות בלעז.
והוא שכתובה בלעז
ותניא גפטית לגפטים ועברית לעבריים יונית ליונים

"But they may read them to foreign speakers in foreign tongues":

{Megillah 18a}
and this is where it was written in that foreign tongue {in the megillah}.

And they learnt {in a brayta}:
Giftish to Giftim, Hebrew to Hebrews, Greek to Greeks.

Rif Megillah 4a {Taanit 15b; Rosh haShana 19b; Taanit 18a; Megillah 14a; 16b}

4a

תנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד בהון לפניו אסור ולאחריו מותר רבי יוסי אמר לפניו ולאחריו אסור.
דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אמר לפניו אסור ולאחריו מותר
והאידנא בטלה מגילת תענית לבד מחנוכה ופורים
ותרוייהו דלא למספד כתיב בהו במגילת תענית הלכך לפניהם ולאחריהם נמי אסור בתענית ובהספד כר' יוסי
ואע"ג דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבדלא למספד כת"ק ס"ל דאמר לפניו אסור לאחריו מותר
אפ"ה כר' יוסי עבדינן דהא רב אשי קאמר כל שלאחריו אסור בהספד ובתענית מותר והא כר' יוסי איתיה דאי ת"ק לית ליה אחריו אסור כלל הלכך חנוכה בין לפניו בין לאחריו אסור בהספד ולגבי פורים בני י"ד אסורין נמי בט"ו בהספד ובתענית ובי"ג אסור בהספד לחודיה ובני ט"ו אסורין בתרוייהו בהספד ובתענית ובט"ז אסור בהספד:

{Taanit 15b}
They learnt over there {in Taanit 15b}: anything written in Megillat Taanit not to eulogize therein, {the day} beforehand is forbidden {as well} and after it is permitted.
Rabbi Yossi said: Both before and after it is forbidden.
Not to fast therein, before and after is permitted.
Rabbi Yossi said: Beforehand is forbidden and after it is permitted.

{Rosh haShana 19b}
And nowadays, Megillat Taanit has been nullified except for Chanukka and Purim.
And regarding both of them it is written not to eulogize therein. Therefore, before them and after them are also forbidden to fast and eulogize, like Rabbi Yossi.

{Taanit 18a}
And even though R' Chiyya bar Abba cited Rabbi Yochanan that the halacha is like Rabbi Yossi regarding not fasting, implying that regarding not eulogizing, he holds like the Tanna Kamma, who said that before is forbidden and afterwards it permitted -- even so we act like Rabbi Yossi {and not Tanna Kamma in this regard as well}, for Rav Ashi said that in regard to everything it is forbidden afterwards to eulogize, to fast is permitted; and this goes according to Rabbi Yossi, for according to the Tanna Kamma, he has no case where afterwards is forbidden.
Therefore, Chanukka, both beforehand and afterwards it is forbidden to eulogize, and regarding Purim, those who keep the 14th {as Purim} are forbidden also on the 15th to eulogize and to fast, and on the 13th they are only forbidden in eulogizing; and those who keep the 15th are forbidden on both of them in eulogizing and fasting, and on the 16th are forbidden in eulogizing.

{Megillah 14a}

ת"ר מ"ח נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה
מאי דרוש א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן קרחה ק"ו ומה מעבדות לחירות אומרים שירה ממות לחיים לא כ"ש
אם כן הלילא נמי נימא
א"ר יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס הנעשה בחו"ל
מתקיף לה רב נחמן והרי יציאת מצרים דנס העשוי בחו"ל הוא וקאמרי הלילא התם כדתניא עד שלא באו לארץ ישראל הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה
ר"נ אמר קריאתה זו היא הלילא
מתקיף לה רבא מי דמי בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא מאי נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן
הלכך לא אמרינן הלילא בפורים:

The Sages learnt {in a brayta}: 48 prophets and 7 prophetesses prophesied for Israel, and they did not take away or add to what was written to the Torah even a single letter, except for the reading of the megillah.
What did they deduce {to add this}?
R' Chiyya bar Abba cited Rabbi Yehoshua ben Korcha: A kal vachomer: If from servitude to servitude to freedom they say song {Shirah}, from death to life certainly so! {and reading the megillah is apparently equivalent.}
If so, they should also say Hallel?!
R' Yitzchak said: Because they don't say song {=Hallel} on a miracle done outside of the land of Israel.
Rav Nachman objected to this: But the exodus from Egypt was a miracle done outside of the land of Israel, and they said Hallel?!
There, it is as they learnt {in a brayta}: Until they entered the land of Israel, all the lands were acceptable to say in them Song {for miracles performed in them}; once Israel entered the land {of Israel}, all the lands were no longer acceptable to say in them Song.
Rav Nachman said: The reading {of the Megillah} is its Hallel.
Rava objected: Is it really comparable {in order to say Hallel}? All is well over there {by the exodus} to say הללו עבדי ה - and not servants to Pharaoh; here, what should he say - הללו עבדי ה and not servants to Achashverosh? We are still servants to Achashverosh?!
Therefore, we do not say Hallel on Purim.

{Megillah 16b}

אמר ר' אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי לממרינהו בנשימה אחת
מ"ט כולהו בהדדי נפק נשמתייהו
אמר רבי יונה אמר רבי זירא וא"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפא מאי טעמא כולהו בחדא זקיפא אזדקיפו
א"ר רבי יונה בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה

Rabbi Abba of Yaffo said: The ten sons of Haman and the word "Aseret" {the ten}, one is required to say them in a single breath.
What is the reason? For all of them, their souls left at the same time {and neshima - breath and neshama - soul are related}.
Rabbi Yona cited Rabbi Zera {our gemara just has Rabbi Yochanan}: The vav of וַיְזָתָא must be elongated like a long rod.
What is the reason? For they all were hung on one gallows {thus, zekifa - zekifa}.
Rabbi Yona bar Pappa {our gemara: Rabbi Chanina bar Pappa} said: Rabbi Shela of Kefar Temarata expounded: All the {Biblical} songs are {written} half-brick upon brick and brick on top of half-brick, except for this song which is half-brick on half-brick and brick upon brick.

{Note: To explain this visually, compare Shirat haYam:



to the listing of the ten sons of Haman:


}

מאי טעמא אמר רבי אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן:

What is the reason?
Rabbi Abahu said: such that there should be a subsequent rising-up to their fall.

END PEREK ONE

Rif Megillah 3b {Megillah 6b - 7b; 5b}

3b

{Megillah 6b}
Mishna:

קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני
אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים:

If they read the megillah during Adar I and then they make it a leap year {thus adding Adar II}, they read it in Adar II. The only difference between Adar I and Adar II is the reading of the megillah and gifts to the poor.

Gemara:

הא דקתני אין בין אדר הראשון לאדר השני בארבעה עשר קיימא והכי קתני
אין בין ארבעה עשר של אדר הראשון לארבעה עשר של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים
הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין וכן הלכתא:

This that they learnt {in the Mishna} that there is no difference between Adar I and Adar II is established in regard to the 14th, and this is what it means to say:
There is no difference between the 14th of Adar I and the 14th of Adar II except for reading of the megillah and gifts to the poor; however in terms of eulogizing and fasting, both are identical {that one should not}.
And so is the halacha.

{Megillah 7a}

ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים
תני רב יוסף שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם

{Esther 9:22}

כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

22 the days wherein the Jews had rest from their enemies, and the month which was turned unto them from sorrow to gladness, and from mourning into a good day; that they should make them days of feasting and gladness, and of sending portions one to another, and gifts to the poor.

Rav Yosef taught: Two portions to one person; and gifts to the poor are two presents to two different people.

{Megillah 7b}

אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפי סעודתן להדדי:
אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו
מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב בהו:

Abaye bar Avin and Rav Chanina bar Avin would switch their meals with each other {thus fulfilling mishloach manot}.
Rava said: One is obligated on Purim to drink until he cannot distinguish between "Blessed be Mordechai" and "Cursed be Haman."
And Rava said: The meal of Purim eaten at night, one does not fulfill his obligation.
What is the reason?
{Esther 9:22}:

כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

22 the days wherein the Jews had rest from their enemies, and the month which was turned unto them from sorrow to gladness, and from mourning into a good day; that they should make them days of feasting and gladness, and of sending portions one to another, and gifts to the poor.

is written about it {emphasis on days of feasting}.

{Megillah 5b}

תני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתעני' יו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה
רבא בריה דרבה אמר הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיב
וכן הלכתא
דקיימא לן דהני תרי יומין דאינון ארביסר וחמיסר תרוייהו אסירי בהספד ובתענית
דכתיב במגילת תענית את יום ארבעה עשר בו ואת יום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון

Rav Yosef taught {darshening words in the pasuk, Esther 9:19}:

יט עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת--עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

19 Therefore do the Jews of the villages, that dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month Adar a day of gladness and feasting, and a good day, and of sending portions one to another.

simcha -- this teaches that it is forbidden to eulogize {then}.
mishteh -- this teaches that it is forbidden to fast.
yom tov -- this teaches that it is forbidden to perform labor.

Rava son of Rabba said: (not) Eulogizing and (not) fasting they accepted upon themselves; labor they did not accept upon themselves. For initially {in the pasuk above, 19}, it is written simcha and mishteh and yom tov, and at the end, it is written

כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

22 the days wherein the Jews had rest from their enemies, and the month which was turned unto them from sorrow to gladness, and from mourning into a good day; that they should make them days of feasting and gladness, and of sending portions one to another, and gifts to the poor.

but yom tov is not written.
And so is the halacha. For we establish that these two days, which are the 14th and the 15th, both of them one is forbidden to engage in eulogizing and fasting, for it is written in Megillat Taanit: the 14th of it {Adar} and the 15th of it are the days of Purim, that one should not eulogize therein nor fast therein.

ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה

And Rava said: it was only required {to list these two days} in order to forbid this for them and that for them. {the 14th for those keeping the 15th and the 15th for those keeping the 14th}

Rif Megillah 3a {Megillah 5a; 19a; 5a}

3a

{Megillah 5a}

אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה קורין אותה בעשרה
הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי ואע"ג דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כותיה דאמרי' לקמן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרו אלא בצבור אבל ביחיד יצא ושמעינן מינה דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד

וכתב רב האי גאון ז"ל מנהג דחזי לנא דמאן דקרי לה למגלה קורא ופושט כאגרת אבל קורא וכורך כספר תורה לא חזי לנא:

Rav said: Megillah in its time {=the 14th} they {may} read it in private and not in its time they read it with ten.
And Rav Asi said: Whether in its time or not in its time they read it with ten.
There was an incident in which Rav took into consideration this opinion of Rav Assi. And even though Rav took care to act in compliance with Rav Assi's opinion, we rule like Rav.
For Rabbi Yochanan establishes like him, for we learn later on {Megillah 19a}: Rabbi Chiyya bar Abba cited Rabbi Yochanan: If one reads the megillah which is written between other Ketuvim, he does not fulfill. And they only said this in public {with the congregation of ten} but individually, he fulfills.
And we derive from this that they read it in private like Rav, who said, in its time they read it in private.

And Rav Hai Gaon z"l wrote: it is a fitting minhag for us that one who reads the megillah should read it and unfold it like a letter, but to read it and roll it like a sefer Torah is not fitting for us.

{Megillah 5a}
Mishna:

איזו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכן הרי זה כפר באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין:

What is a large city? One which has ten idle people in it. Less than that, it is a village. In these they said that they push it earlier {to the day of assembly} but do not push it later.

Gemara:

תנא עשרה בטלנין של בהכ"נ:

A Tanna taught: ten idle people of the synagogue.

באלו אמרו. פירוש בקריאת מגילה ובתרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין דכתיב ולא יעבור
אבל בסעודת פורים וסעודת ראש חדש וספק מילה וזמן עצי הכהנים וחגיגה וט' באב והקהל מאחרין ולא מקדימין
תשעה באב אקדומי פורענותא לא מקדימינן והנך דאכתי לא מטא זמן חיובייהו:

"In these they said":
To explain: in reading of the megillah and collecting of shekalim, they move it earlier but not later, for it is written ולא יעבור {as mentioned above}. But regarding the meal of Purim and the meal of Rosh Chodesh, a doubt of brit milah, and the time of the wood of Kohanim {who donated wood for the altar} and the Chagiga, the 9th of Av, and Hakhel, they delay it and do not move it earlier.
The 9th of Av, because we do not move punishment earlier, and the other because their time of obligation have not yet arrived.

Rif Megillah 2b {Megillah 3b continues; 3a - 4a; Succah 43a }

2b

{Megillah 3b continues}

ואמר ר' יהושע בן לוי כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר ואע"ג דאתו מעלמא

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A kerach {walled city} which does not have ten idle people {devoting themselves to learning} is judged like a kefar {unwalled village}, and even though people come from outside {to the walled city}.

וכרך שהיה מוקף בימי יהושע אף על פי שאין לו עכשיו קורין בחמשה עשר
דתניא ר' אליעזר אומר אשר לוא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן:

And a walled city which was walled in the days of Yehoshua bin Nun, even though it has none now, they read on the 15th. For they learnt {in a brayta}: Rabbi Eliezer says:
Vayikra 25:30:

ל וְאִם לֹא-יִגָּאֵל, עַד-מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה--וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר-בָּעִיר אֲשֶׁר-לא (לוֹ) חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ, לְדֹרֹתָיו: לֹא יֵצֵא, בַּיֹּבֵל.

30 And if it be not redeemed within the space of a full year, then the house that is in the walled city shall be made sure in perpetuity to him that bought it, throughout his generations; it shall not go out in the jubilee.

even though it has none now but had one before this.

{Megillah 3a}

משפחה ומשפח' למה לי
אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה
תניא נמי הכי כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן כולן מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה
מכאן סמכו של בית ר' שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה:

Esther 9:28:

כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם. {ס}

28 and that these days should be remembered and kept throughout every generation, every family, every province, and every city; and that these days of Purim should not fail from among the Jews, nor the memorial of them perish from their seed.

why do I need?
Rabbi Yossi bar Chanina said: To include the families of Kohanim and Leviim who left off their {priestly} work and came to hear the reading of the Megillah.
A brayta also says so: Kohanim with their priestly duties, Leviim at their post and Israelites at their Assembly, all of them leave off of their {holy} work and come to hear the reading of the megillah.
From here those of the house of Rabbi based themselves that they left off learning Torah and came to hear the reading of the megillah.

{Megillah 3ab}

אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדר' יוסי בר חנינא
תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית רבי
תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה:
עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף מולאחותו:
מת מצוה ומקרא מגילה מאי
בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה:

Rava said: It is obvious to me that the Temple work and reading of the Megillah, the reading of the Megillah has priority, from this of Rabbi Yossi bar Chanina.
Learning Torah and reading the megillah, the reading of the Megillah has priority, from the fact that those of the house of Rabbi relied on it to this end.
Learning Torah and the tending to a met mitzvah, a corpse that otherwise would be unattended to, the met mitzvah has priority, from that which they learnt {in a brayta}: They take off from learning Torah for bringing out the corpse and accompanying the bride.
The Temple service and a met mitzvah, the met mitzvah takes priority, from {Vayikra 21:3}:

ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ--לָהּ, יִטַּמָּא.

3 and for his sister a virgin, that is near unto him, that hath had no husband, for her may he defile himself.

Met mitzvah vs. reading of the megillah, what {takes precedence}?
After he asked it, he then resolved it -- met mitzvah takes precedence, for Master said: honor of creations {=man} is great, for it pushes off {even} negative commandments in the Torah.

{Megillah 4a}

א"ר יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס
וא"ר יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי

Rabbi Yehoshua ben Levi said: Women are obligated in the reading of the megillah, for they too were involved in the miracle.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: One is required to read the megillah and night and repeat it in the day, for it is written {Tehillim 22:3}:

ג אֱלֹהַי--אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה; וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

3 O my God, I call by day, but Thou answerest not; and at night, and there is no surcease for me.

ואמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת
פי' יום חמשה עשר לבני כרכים שחל להיות בשבת
שואלין ודורשין בענינו של יום
דתניא וידבר משה את מועדי ה'
משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג אבל מגילה בשבת לא קרינן
מאי טעמא אמר רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברה"ר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר:

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: Purim which fell on Shabbat
to explain -- the 15th for the people in walled cities, which fell on Shabbat
they ask and expound regarding the matter of the day
For they learnt {in a brayta}:
{Vayikra 23:44}:

מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶת-מֹעֲדֵי ה, אֶל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל. {פ}

44 And Moses declared unto the children of Israel the appointed seasons of the LORD.

Moshe established for Israel that they should ask and expound the laws of Pesach on Pesach, the laws of Shavuot on Shavuot, the laws of Succot on Succot.
But Megillah on Shabbat they do not read.
What is the reason?
Rabba said: All are obligated in reading the megillah but not all are expert in the reading of megillah. It is a decree lest he take it in hand and go to an expert in order to learn, and come to carry it 4 cubits in the public domain. And this is the reason for lulav and this is the reason for shofar.

{Succah 43a}

גרסי' במסכת סוכה מפני מה אין לולב דוחה את השבת ביו"ט ראשון והלא מצוה מן התורה ואפי' בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה

We learn in Masechet Succah: Why does lulav not push off Shabbat on the first day of Yom Tov? Is it not a Biblical commandment, even outside the Temple? And we establish that it is because we don't really know the establishment of of the months, and from doubt we do not push off Shabbat. And this is the reason of shofar, and this is the reason of megillah.

Rif Megillah 2a {Megillah 2b continues; 3b}

2a

{Megillah 2b continues}

והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר (יום) בו ובארבעה עשר (יום) בו ונוח בחמשה עשר בו מ"ט הואיל ונעשה בו נס

{explaining why on Shushan they read on the 15th, even though it was not walled from the time of Yehoshua bin Nun:}

יח והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.

18 But the Jews that were in Shushan assembled together on the thirteenth day thereof, and on the fourteenth thereof; and on the fifteenth day of the same they rested, and made it a day of feasting and gladness.

What is the reason? Since the miracle was done in it.

אמר ר' יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך וקורין בחמשה עשר ועד כמה אמר רבי ירמיה כמחמתן לטבריא והיינו מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמחמתן לטבריא:
Rabbi Yehoshua ben Levi said: A large city, all that neighbors it, and all that is seen with it {from a distance} is judged to be the large city and reads on the 15th {if it is a walled city from the time of Yehoshua bin Nun}.
And until how far?
Rabbi Yirmeya said: As from Chamtan to Teveria, and this is a mil.
So let him have said a mil?!
This informs us that the measure of a mil is as from Chamtan to Teveria.

{Megillah 3b}

וא"ר יהושע בן לוי כרך שישב ואח"כ הוקף נידון ככפר
מ"ט ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה
מושב שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A large city which was settled and afterwards walled is judged as a {n unwalled} town.
What is the reason?
{Vayikra 25:29}

כט וְאִישׁ, כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה--וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ, עַד-תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ: יָמִים, תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ.

29 And if a man sell a dwelling-house in a walled city, then he may redeem it within a whole year after it is sold; for a full year shall he have the right of redemption.

Thus, a settlement that was walled and afterwards settled, and not that it was settled and afterwards walled.

Rif Megillah 1a {Megillah 2a}

1a

{Megillah 2a}
Mishna:

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר
כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר
כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר
אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה

The megillah is read on the 11th {of Adar}, on the 12th, on the 13th, on the 14th, on the 15th, no more and no less.
Cities which were surrounded by walls from the time of Yehoshua bin Nun read on the 15th.
Villages and large {unwalled} cities read on the 14th, except that the villages are moved up earlier to the time of assembly {at the nearby large city, so that they can hear the reading}.

כיצד חל להיות בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר
חל להיות בשלישי וברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר
חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר
חל להיות בערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפין חומה בו ביום
חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר
חל להיות בא' בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר

How so?
{Note: the days of assembly are Monday and Thursday}
If it {the 14th} fell on a Monday, villages and large cities read on that day, and walled cities the next day {Tuesday, the 15th}.
It it fell on a Tuesday or a Wednesday, villages hear earlier at the day of assembly {that is, Monday, which is the 13th or the 12th, respectively}, and the large cities read on that day {the 14th}, and walled cities the next day {the 15th}.
If it fell on a Thursday {then it is the same as a Monday}, villages and large cities read on that day, and walled cities the next day {Friday, the 15th}.
If it fell on a Friday, the villages hear earlier at the day of assembly {that is, Thursday, the 13th}, and large cities and walled cities on that day {walled cities not reading on the next day since they will not read on Shabbat}.
If it fell on Shabbat, villages and large cities hear earlier at the day of assembly {Thursday, the 12th} and walled cities the next day {that is, Sunday the 15th}.
If it fell on a Sunday, villages hear earlier on the day of assembly {Thursday the 11th}, large cities on that day {the 14th}, and walled cities the next day {the 15th}.

Rif Megillah 1b {Megillah 2a continues; 2b}

1b

{Megillah 2a continues}
Gemara:

מגילה נקראת
היכא רמיזא
אמר רב שמן בר אבא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם
זמנים הרבה תקנו להם חכמים
ואימא ארביסר וחמיסר
א"כ לימא קרא זמנם מאי זמניהם ש"מ הרבה
ואימא תריסר ותליסר תליסר זמן קהלה לכל היא ולא צריך קרא לרבויי
ואימא שיתסר ושיבסר אמר קרא ולא יעבור:

"The megillah is read {on one of these possible days}...":
Where is this hinted at?
Rav Shemen bar Abba said: {Esther 9:31}:

ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֶל-שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה--מַלְכוּת, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וֶאֱמֶת.	30 And he sent letters unto all the Jews, to the hundred twenty and seven provinces of the kingdom of Ahasuerus, with words of peace and truth,
לא לְקַיֵּם אֶת-יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל-נַפְשָׁם, וְעַל-זַרְעָם: דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת, וְזַעֲקָתָם.	31 to confirm these days of Purim in their appointed times, according as Mordecai the Jew and Esther the queen had enjoined them, and as they had ordained for themselves and for their seed, the matters of the fastings and their cry.

{בִּזְמַנֵּיהֶם} - many {different} appointed times did the Sages establish for them.

And say this refers to the 14th and 15th? If so, the verse should state בזמנם. Why בזמניהם? We thus deduce many {days}.
And say it is the 12th and the 13th {for these additional two}? The 13th was a time of gathering for all
{as we see in Esther 9:

א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת: בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.	1 Now in the twelfth month, which is the month Adar, on the thirteenth day of the same, when the king's commandment and his decree drew near to be put in execution, in the day that the enemies of the Jews hoped to have rule over them; whereas it was turned to the contrary, that the Jews had rule over them that hated them;
ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים.	2 the Jews gathered themselves together in their cities throughout all the provinces of the king Ahasuerus, to lay hand on such as sought their hurt; and no man could withstand them; for the fear of them was fallen upon all the peoples.

}
and thus does not need a {derasha on a} verse to include it.
And say {that the two additional days are} the 16th and the 17th?
The verse states {in perek 9}:

כז קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל-זַרְעָם וְעַל כָּל-הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲבוֹר--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה.

27 the Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them, so as it should not fail, that they would keep these two days according to the writing thereof, and according to the appointed time thereof, every year;

{taken midrashically to mean "and it should not pass}

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם
אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה

כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי שיחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה

ויש שגורסין הואיל ומסתכנין בה כלומר באותו העת שהיו ישראל מעמידין דתיהם ואין באין לידי סכנה היו קורין אותה באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר אבל בזמן הזה שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה שהן ארבעה עשר וחמשה עשר
וכן הלכתא:

Rabba bar bar Chana cited Rabbi Yochanan: These are the words of Rabbi Akiva as the stam Mishna, that he makes the type of derivation of {extra letters in each of these forms, progressing} זמן זמנם זמניהם. But the Sages say that nowadays, since they look to it, we only read it in its time {the 14th or 15th}.

That is to say {giving a definition of ומסתכלין}: Since the eyes of the poor lift to the reading of the megillah such that they apportion to them the money of Purim, they only read it in its time.

And there are those who have the girsa of ומסתכנין {with a nun rather than a lamed} in it. That is to say, at that time, Israel kept their religious laws and did not come to danger, so they would read it on the 11th, the 12th, the 13th {as well}. However, nowadays, that Israel endangers themselves in keeping their religious laws, they only read it in its time, which is the 14th and the 15th.
And so is the halacha.

{Megillah 2b}

כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר
מנ"ל אמר רב דאמר קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר
ומדפרזים בארבעה עשר מוקפין חומה בחמשה עשר
ושושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר דכתיב

"Cities walled from the time of Yehoshua bin Nun read on the 15th":
From where do we derive these words?
Rav {our gemara: Rava} said: For the verse states {Esther 9:19}:

יט עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת--עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

19 Therefore do the Jews of the villages, that dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month Adar a day of gladness and feasting, and a good day, and of sending portions one to another.

and since the unwalled cities are on the 14th, the walled cities are on the 15th.
And Shushan, even though it was not walled from the days of Yehoshua bin Nun, they read in it on the 15th, for it is written

Rif Taanit 10b {Taanit 30a; Bava Batra 60b; Taanit 26b}

10b

{Taanit 30a}

ולא יאכל בשר ולא ישתה יין:
תניא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו

בשר מליח עד כמה
אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל כ"ז שהוא כשלמים יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס
דתניא יין תוסס אין בו משום גלוי
וכמה תסיסתו ג' ימים

"Nor may he eat meat nor drink wine":
They learnt {in a brayta}: But he may eat salted meat and drink wine from his vat.

Salted meat, until what? Rav Chanina bar Kahana cited Shmuel: So long as it is like the Shelamim {salted for three days, as long as the Shelamim may be eaten}.
Wine from his vat, until when? As long as it is fermenting, for they learnt {in a brayta}, fermenting wine does not have an issue of being left standing uncovered, and how much is its period of fermentation? Three days.

אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אלעאי ערב ט' באב מביאין לו פת חריבה במלח ושורה אותה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו:

Rav Yehuda cited Rav: Such was the custom of Rabbi Yehuda beRabbi Illai: on erev 9th of Av, they would bring him dry bread with salt, and he would immerse it in water, and sit between the oven and stove and eat it, and he would drink afterwards a jug of water, and his manner was like one whose dead relative lay before him.

גרסי' בסוף חזקת הבתים
תנו רבנן כשחרב הבית באחרונה נהגו פרושים שבישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין
נטפל להן ר' יהושע בן חנניה
אמר להן בני מנין לכם
אמרו לו נאכל בשר שהיו מקריבין ממנו ע"ג המזבח ועכשיו בטל
נשתה יין שהיו מנסכין ממנו על גבי המזבח ועכשיו בטל
אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות
אמרו לו אפשר בפירות
אמר להם פירות לא נאכל שכבר בטלו הבכורים.
אמרו לו אפשר בפירות אחרות
אמר להם מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים
מיד שתקו
אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר א"א שכבר נגזרה גזירה להתאבל יתר מדאי א"א שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה
אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט

וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה
אמר רב חסדא וכנגד הפתח.

We learn at the end of Chezkat haBatim {Bava Batra 60b}
The Sages learnt {in a brayta}: When the Temple was last destroyed, the ascetics in Israel adopted a custom not to eat meat and not to drink wine {ever}.
Rabbi Yehoshua ben Chanania conversed with them.
He said to them: My sons, where do you get this?
They said to him: Shall we eat meat, where they used to sacrifice from it on the altar, and now it is nullified?! Shall we drink wine, which they used to pour libations of it on the altar, and now it is nullified?!
He said to them: If so, we should not eat bread because the meal-offerings were nullified.
They said to him: It is possible to make do with fruit.
He said to them: Fruits we should not eat, for the bikkurim {first fruits} were nullified.
They said to him: It is possible with other fruits.
He said to them: We should not drink water, for the water libation has been already nullified.
Immediately, they were quiet {and had no answer}.
He said to them: My sons, come and I will tell you: Not to mourn whatsoever is not possible, for a decree has already been decreed. To mourn overmuch is not possible, for we do not decree on the community unless the majority {perhaps multitude} of the community is able to handle it. Rather, so said the Sages: One should whitewash his house with lime but leave a little bit {untreated}.

And how much? Rav Yosef said: A cubit by a cubit.
Rav Chisda said: And opposite the door.

עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא.
עושה אשה תכשיטיה ומשיירת בה דבר מועט מאי היא אמר רב בת צידעא

A man may prepare all the needs of a banquet and leave out a little bit.
What is it? Rav Papa said: The hors d'oeuvre of salted fish.
A woman may make {put on} all her ornaments, and leave out a little bit.
What is it? Rav said: on the temples.

אם אשכחך ירושלם וגו' תדבק לשוני לחכי וגו' מאי על ראש שמחתי
א"ר יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים
א"ל רב פפא לאביי היכא מנח ליה
א"ל במקום תפילין דכתיב לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר

{Tehillim 137}:

ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם-- תִּשְׁכַּח יְמִינִי.	5 If I forget thee, O Jerusalem, let my right hand forget her cunning.
ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי-- אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם-- עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.	6 Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I remember thee not; {N} if I set not Jerusalem above my chiefest joy.

What is meant by al rosh simchati -- {at the head of my joy}?
R' Yitzchak said: This is the crushed ash {placed} on the heads of bridegrooms.
Rav Papa said to Abaye: Where should he place it?
He {=Abaye} said to him: In the place of tefillin, for it is written {Yeshaya 61:3}:

ג לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל--מַעֲטֵה תְהִלָּה, תַּחַת רוּחַ כֵּהָה; וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר.

3 To appoint unto them that mourn in Zion, to give unto them a garland for ashes, the oil of joy for mourning, the mantle of praise for the spirit of heaviness; that they might be called terebinths of righteousness, the planting of the LORD, wherein He might glory.

{where efer and pe`er are anagrams; and pe`er is the place of tefillin.

תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין
רשב"ג אומר לעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים

תניא רשב"ג אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים כדי שיתענו
ר"ג אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם
ר"ע אומר כל האוכל ושותה בתשעה באב כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים
וחכ"א כל האוכל ושותה בט"ב אינו רואה בשמחתה של ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנא' שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו' וכל האוכל בשר ושותה יין בערב ט"ב עונותיו חקיקין לו על עצמותיו שנא' ותהי עונותם על עצמותם:

They learn over there {in a Mishna in Pesachim 54b}: In a place where they are accustomed to do work on the 9th of Av, we may do so. In a place where they are accustomed not to do work on the 9th of Av, we do not do so.
And in every place, Torah scholars cease {from doing work on the 9th of Av}.
Rabban Shimon ben Gamliel says: A man may always make himself like a Torah scholar {and not do work on the 9th of Av, and is not mechzeh keyuhara}.

They learnt {in a brayta}:
Rabban Shimon ben Gamliel says: Everyone should make himself like a Torah scholar {in this regard} so as to afflict himself.
Rabban Gamliel says: Anyone who works on the 9th of Av will never see a sign of blessing.
Rabbi Akiva says: Whoever eats and drinks on the 9th of Av is as if he ate and drank on Yom Kippur.
And the Sages say: Whoever eats and drinks on the 9th of Av will not see of the joy of Yerushalayim, and whoever mourns for Yerushalayim will merit to see its joy, for it is written {Yeshaya 66:10}:

י שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ; שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.

10 Rejoice ye with Jerusalem, and be glad with her, all ye that love her; rejoice for joy with her, all ye that mourn for her;

And anyone who eats meat and drinks wine on erev the 9th of Av, his sins are engraved on his bones, for it is written {Yechezkel 32}:

כז וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת-גִּבּוֹרִים, נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים: אֲשֶׁר יָרְדוּ-שְׁאוֹל בִּכְלֵי-מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת-חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם, וַתְּהִי עֲו‍ֹנֹתָם עַל-עַצְמוֹתָם--כִּי-חִתִּית גִּבּוֹרִים, בְּאֶרֶץ חַיִּים.

27 And they that are inferior to the uncircumcised shall not lie with the mighty that are gone down to the nether-world with their weapons of war, whose swords are laid under their heads, and whose iniquities are upon their bones; because the terror of the mighty was in the land of the living.

{Ran points out the connection to drinking wine in the gemara about how drinking different kinds of wine impacts the bones in various ways.}

{Taanit 26b}

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן:

Rabban Shimon ben Gamliel said: There were not festivals for Israel comparable to the 15th of Av and Yom Kippur, that on these days the Jewish maidens would go out with borrowed white garments, so as not to embarrass she who has none. And all this clothing had to be previously immersed. And the Jewish maidens would go out and dance in the vineyards, and what did they say? "Young man, lift up your eyes and see what you choose for yourself. Do not cast your eyes on beauty but rather cast your eyes on family." And so it states {Shir haShirim 3:11}:

יא צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה--בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ. {ס

11 Go forth, O ye daughters of Zion, and gaze upon king Solomon, even upon the crown wherewith his mother hath crowned him in the day of his espousals, and in the day of the gladness of his heart.

"his espousals" -- this is the giving of the Torah.
"and in the day of the gladness of his heart" -- this is the building of the Temple. May it be Your Will that the Temple be rebuilt speedily in our days. Amen.

END PEREK
END MASECHET

Rif Taanit 10a {Taanit 30a continues; Yerushalmi; Bavli Pesachim 54b}

10a

{Taanit 30a continues}
Mishna:

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין
רשב"ג אומר ישנה
ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים:

On erev 9th of Av, one should not eat two dishes {shnei tavshilin}, nor eat meat, nor drink wine.
Rabban Shimon ben Gamliel says: He should change {his ordinary way of living}.
Rabbi Yehuda obligates one to turn over the bed {as a sign of morning} and the Sages disagreed with him.

Gemara:

אמר רב יהודה אמר שמואל לא הודו לו חכמים עשאוהו כמי שמתו מוטל לפניו דאינו נוהג אבלות ואינו חייב בכפיית המטה.

Rav Yehuda cited Shmuel: "the Sages disagreed with him" -- they made him {the person in regard to 9th of Av} like one whose dead lay before him, where he does not practice mourning nor is obligating in overturning the bed.

א"ר יהודה אמר רב ל"ש אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר.
אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר
ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה לחודה הוה אמינא אפי' משש שעות ולמטה קמ"ל משש שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה לחודה הוה אמינא אפילו בסעודה שאין מפסיק בה קמ"ל בסעודה המפסיק בה

Rav Yehuda cited Rav: They only learned this regarding from 6 hours {in the day} and on, but earlier than 6 hours, it is permitted.
Rav Yehuda cited Rav: They only learned this regarding the dividing meal {leading into the fast} but the non-dividing meal, it is permitted.
And both of them are lenient, and are necessary. For if it had informed us only about the dividing meal, I would have believed that even earlier than 6 hours {it is forbidden}. Therefore it informs us that this is from 6 hours and on.
And if it had informed it only about "from 6 hours and on," I would have believed that this is true even by a non-dividing meal. Therefore it informs us that this is the dividing meal.

תניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא
כלישנא בתרא הסועד ערב ת"ב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לסעוד בשר ולשתות יין ואם לאו אסור
תניא כלישנא קמא ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה א"ר יהודה כיצד משנה היה רגיל לאכול שני מיני תבשילין אוכל מין אחד היה רגיל לסעוד בי' בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות בי' כוסות שותה בחמשה בד"א מו' שעות ולמעלה אבל מו' שעות ולמטה מותר:

There is a brayta like the first phrasing {of Rav} and there is a brayta like the latter phrasing.
Like the latter phrasing: If one eats on erev 9th of Av, if he will later eat another meal, it is permitted to eat meat and drink wine, and if not, it is forbidden.
There is a brayta like the first phrasing: On erev 9th of Av, one should not eat two dishes, nor eat meat not drink wine. Rabban Shimon ben Gamliel says: He should change {his accustomed practice}. Rabbi Yehuda said: How should he change? If he was used to eating two types of dishes, he should eat only one. If he was used to eat with ten people, he should eat with five. If he was used to drink with ten cups, he should drink five. When are these words said? From 6 hours and one, but from 6 hours and earlier, it is permitted.

ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב. אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובתלמוד ובהלכות ובהגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן (אינן) בטלין בו ד"ר מאיר
ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין בו משו' שנא' פקודי ה' ישרים משמחי לב

והלכתא כר' יהודה:

The Sages learnt {in a brayta}: All commandments which are practice by a mourner are practiced on the 9th of Av. Forbidden are washing {oneself}, anointing, wearing of sandals, and marital relations, and it is forbidden to read the Torah, Neviim, and Ketuvim, and to learn Mishna, Talmud, halacha and aggada. However he may read from a place he is not used to reading and learn from a place he is not used to learning, and may read Kinnot {=Eicha}, Iyyov, and the negative things in Yirmiyahu. And children in school are {one possible girsa: are not} let off on it. These are the words of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda says: He also does not read from the place he is not used to reading from, nor may he learn from the place he is not used to learning from, but he may read Kinnot {=Eicha}, Iyyov, and the negative things in Yirmiyahu. And children in school are let off on it, for it is written {Tehillim 19:9}:

ט פִּקּוּדֵי יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב; מִצְוַת ה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.

9 The precepts of the LORD are right, rejoicing the heart; the commandment of the LORD is pure, enlightening the eyes.

ירושלמי ר' אחא אומר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו נחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו'
והיכן אומרו אמר ר' ירמיה כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה וכל שהוא לשעבר אומרו בהודאה
כדתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא

ונהגי עלמא למימרה בבונה ירושלים וסמכי אהאי דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר:

Yerushalmi:
R' Acha says: An individual on the 9th of Av needs to make mention of the occasion, and what is this? Nachem = Console, O Hashem our God, us and Israel Your nation, and Yerushalayim Your city, etc.

And where should he say it? Rabbi Yirmeya said: Anything which is for the future he says in the Avodah {= in Retzei, right before veTechzena} and anything which is for the past he says in Hodaah {Modim, thanking for what is past}, as we learn {in the 9th perek of Berachot, 4th Mishna}: "And he gives thanks for what is past and cries out for what will be in the future to come."

And the world is accustomed to say it in Bonei Yerushalayim {that is, in veLiyrushalayim Irecha beRachamim tashuv, right before the closing blessing of Baruch ata Hashem Bonei Yerushalayim...} and they are relying on this that Rav Yehuda son of Rav Shmuel bar Shelat cited Rav, that even though they said that one asks his needs in Shomeia' Tefilla {=Shema Koleinu} if he comes to say at the end of any blessing what is relevant to that blessing, he may say. {and Nachem is related in this way to Bonei Yerushalayim}

גרסינן בפרק מקום שנהגו אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד
דרש רבא עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים ובין השמשות שלו אסור
אמר ר' אלעזר אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור ביום הכפורים

We learn in perek Makom Shenahagu {Pesachim 54b}: Shmuel said: There is no public fast in Bavel except for the 9th of Av.
Rava expounded: Pregnant woman and nursing mothers fast and finish {the fast} on it, just as they finish the fast on Yom Kippur, and its twilight {bein hashmashot} is forbidden.
Rabbi Eleazar said: It is forbidden for one to stick his finger into water on the 9th of Av, just as it is forbidden on Yom Kippur.

Rif Taanit 9b {Taanit 26b continues; 29a; 30a}

9b

{Taanit 26b continues}
א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין:
Rabbi Shimon bar Pazi cited Rabbi Yehoshua ben Levi who cited Bar Kappara: Why is the section of the Priestly Blessing juxtaposed with the section about the Nazirite? To inform you that just as the Nazirite is forbidden in wine, so is the blessing Kohen forbidden to have wine.

Mishna:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וה' בתשעה באב
בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובוטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ונחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר.

משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

Five things happened to our ancestors in the 17th of Tammuz, and five on the 9th of Av:
On the 17th of Tammuz, the Tablets {with the Ten Commandments} were broken, the daily {burnt}offering was stopped, the city was breached, Apostamos burned the Torah, and placed an idol in the Temple.
On the 9th of Av, it was decreed on our ancestors that they should not enter the land {of Israel, when they were in the desert}, the first and second Temple were destroyed, and Betar was conquered, and the city {Yerushalayim} was plowed.

When Av enters they reduce in joy. The week in which the 9th of Av falls, it is forbidden to get a haircut or wash clothing, and on Thursday it is permitted because of honor of Shabbat.

{Taanit 29a}
Gemara:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה
אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים באב נישתמיט ליה דריע מזליה באדר ניזיל בהדיה דבריא מזליה:

Rav Yehuda son of Rav Shelat cited Rav: Just as when Av enters, they reduce in joy, so too when Adar enters, they increase in joy.
Rav Pappa said: Therefore {as a word of advice}, if an Israelite has an adjudication with a gentile during Av, he should postpone it because his luck {mazal, contellation, however one translates it} is weakened; in Adar, he should go against him, for his mazal is strong.

שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה וכו':
אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר
ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור
והלכתא כרב ששת:

"The week in which 9th of Av falls...":
Rav Nachman said: They only learnt this regarding washing clothing to wear, but washing clothing to put aside {to wear later} is permitted.
And Rav Sheshet said: Even to wash and to put aside is forbidden.
And the halacha is like Rav Sheshet.

שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה:

Rav Yitzchak bar Yaakov bar Giuri sent in the name of Rabbi Yochanan: Even though they said that linen clothing may be ironed {during this week}, it is forbidden to wear them during the week that the 9th of Av falls.

תניא ט' באב שחל להיות בשבת וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו ואפי' כסעודת שלמה בשעתו ואסור לספר ולכבס מר"ח ועד התענית דברי ר' מאיר
ר' יהודה אומר כל החדש כולו אסור
רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד

They learnt {in a brayta}:
If the 9th of Av fell on a Shabbat, and similarly if erev 9th of Av fell on a Shabbat, he eats and drinks all he needs {/wants}, and puts on his table even like the meal of {King} Solomon in his time, and it forbidden to cut hair and wash clothing from Rosh Chodesh until the fast. These are the words of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda says: The entire month is forbidden.
Rabban Shimon ben Gamliel says: Only that week is forbidden.

{Taanit 30a}

אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה
מאן דאמר מר"ח ועד התענית אסור מחגה
ומאן דאמר כל החדש כולו אסור מחדשה
ומאן דאמר אין אסור אלא אותה שבת בלבד משבתה

Rabbi Yochanan said: And all of them derive it from a single verse. {Hoshea 2:13}:

יג וְהִשְׁבַּתִּי, כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ--וְכֹל, מוֹעֲדָהּ.

13 I will also cause all her mirth to cease, her feasts, her new moons, and her sabbaths, and all her appointed seasons.

The one who said from Rosh Chodesh is forbidden gets it from "her feasts" {presumably, that of Rosh Chodesh.}
And the one who said the entire month is forbidden gets it from "her months."
And the one who said only that week {Shabbat = week} is forbidden gets it from "her Shabbats."

אמר רבא הלכה כר' מאיר
ואמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל
ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר' מאיר לחודיה הוה אמינא אפי' מראש חדש אסור לספר ולכבס קמ"ל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל
ואי אשמועינן הלכה כרשב"ג לחודיה הוה אמינא אפילו לאחר התענית נמי אסור לספר ולכבס קמ"ל כרבי הלכה כרבי מאיר הלכך הלכה כתרוייהו
לקולא

Rava said: The halacha is like Rabbi Meir.
And Rava said: The halacha is like Rabban Shimon ben Gamliel.
And both statements are intended leniently, and are necessary. For if they only informed us that the halacha is like Rabbi Meir, I would have believed that even from Rosh Chodesh is forbidden to take a haircut or wash clothing. Therefore it informs us that the halacha is like Rabban Shimon ben Gamliel {that only that week}.
And if they only informed us that the halacha was like Rabbi Shimon ben Gamliel, I would have believed that even {the portion of the week} after the fast it is also forbidden to take a haircut or wash one's clothes. Therefore it informs us that the halacha is like Rabbi Meir.
Thus, the halacha is like both of them leniently.

Rif Taanit 9a {Taanit 25b; 26a - 26b}

9a

{Taanit 25b continues}
Mishna:

מעשה שגזרו תענית על הצבור בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות אמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול:

It once happened that a fast was ordered in Lydda and it rained before noon, whereupon Rabbi Tarfon said to the people: "Go, eat and drink, and make a feast."
They went, ate and drank, and made a feast; but in the evening they returned and sang the great Hallel.

Gemara:

ולימרו הלל הגדול מעיקרא
אביי ורבא דאמרי תרוייהו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מליאה
ואיזהו הלל הגדול רב יהודה אמר מהודו עד על נהרות בבל
וקיימא לן כוותיה
וחותמין מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ברחמיך וכו' כדכתבנוה בפירקא קמא דהא מסכתא:

They should have said the Great Hallel initially {before feasting}!?
Abaye and Rava both say that they do not say the Great Hallel except with a satisfied soul and full belly.
{Taanit 26a}
And what is the Great Hallel? Rav Yehuda said: From Hodu {Tehillim 136}:

א הוֹדוּ לַה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

1 O give thanks unto the LORD, for He is good, for His mercy endureth for ever.

until "Al Naharot Bavel" {Tehillim 137}

א עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.

1 By the rivers of Babylon, there we sat down, yea, we wept, when we remembered Zion.

{presumably only chapter 136}
And we establish like him.
And we conclude, "We thank you, Hashem our God, for each and every drop that you cause to descend to us in Your mercy, etc." and we have written it in the first perek of this Masechta.

END PEREK THREE

Mishna:

בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים:

At three times during the year the Kohanim raise their hands four times during the day, namely during Shacharit, Mussaf, Mincha, and Neila: During fasts, {fasts of Maamadot}, and Yom Kippur.

{Taanit 26b}
Gemara:

תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף
חסורי מחסרא והכי קתני
בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף מנחה ונעילה ואלו הן שלשה פרקים בתעניות ובמעמדות וביוה"כ

Now do fast days and Maamadot have a Mussaf?!
The text is {as if} deficient, and this is what it means to say:
Three times during the year, Kohanim raise their hands every time they pray, some of whic are four times a day, during Shacharit, Mussaf, Mincha and Neilah {and to exclude Maariv}, and these are the three times: fasts, Maamadot, and Yom Kippur.

תניא שחרית ומוסף מנחה ונעילה יש בהן נשיאות כפים דברי ר"מ
ר' יהודה אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאות כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאות כפים
רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאות כפים מנחה אין בה נשיאות כפים.

They learnt {in a brayta}: During Shacharit, Mussaf, Mincha and Neilah they have raising of hands {of Kohanim = duchening}. These are the words of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda says: During Shacharit and Mussaf they duchen, while during Mincha and Neilah they do not duchen.
Rabbi Yossi sayd: Neilah has duchening; Mincha does not have duchening.

במאי קא מיפלגי ר"מ סבר כל יומא טעמא מאי משום שכרות והאידנא ליכא שכרות
ור' יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות גזרינן
ור' יוסי סבר מנחה דאיתא כל יומי גזרינן נעילה דליתא כל יומי לא גזרינן
אמר רב נחמן הלכה כר' יוסי
ואלא האידנא מ"ט פרשי כהנים ידיהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא:

In what point do they argue?
Rabbi Meir holds that every day, for what reason {do they not duchen all those times}? Because of drunkenness. And now, there is no drunkenness {on a fast day}.
And Rabbi Yehuda holds that Shacharit and Mussaf of every day, drunkenness is not common and so they do not decree; Mincha and Neilah of every day it is common and so they decree {and the decree applies across the board, even on days during which they cannot become intoxicated}.
And Rabbi Yossi holds that Mincha which we have every day, they made a decree {and this decree then applies across the board}; Neilah which does not occur every day, they did not make a decree.
Rav Nachman said: The halacha is like Rabbi Yossi.

However, nowadays, how come the Kohanim duchen during Mincha of a fast day {if we hold like Rabbi Yossi}? Since it is close to sunset, they duchen -- it is compared to a Neilah prayer.

דכ"ע מיהת שכור אסור בנשיאות כפים
מנה"מ אמר רבי שמעון בן פזי

Meanwhile, everyone holds that one who is drunk is forbidden to duchen. From where do we know these words?
Rabbi Shimon ben Pazi cited

Rif Taanit 8b {Taanit 22a continues; 22b; 19a; 22b; 25b; Yerushalmi}

8a

{Taanit 22a continues}

נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת ראתה שני בני אדם ורצה אחריה משולחת ברחה מפניהם אינה משולחת טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם משולחת שניהם אינה משולחת עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת:

If it is seen in the day, it is sent. At night, it is not sent. If it sees two men and runs after them it is sent. If is runs from them it is not sent. If it tears apart two men and eats one of them, it is sent; both of them, it is not sent. If it ascends to a roof and takes an infant from a crib, it is sent.

ועל החרב
ת"ר אין צריך לומר חרב שאינה של שלום אלא אפי' חרב של שלום שאין לך חרב של שלום יותר משל פרעה נכה
ואעפ"כ נכשל בה יאשיהו המלך
שנא' וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אני היום כי אם אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתוך

מאי אלהים
אמר רב יהודה אמר רב ע"ז
אמר הואיל וקא בטח בע"ז יכילנא ליה
וכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה מלמד שעשאוה ככברה

"And for the sword":
The Sages learnt {in a brayta}: It need not be say a sword which is not of peace, but even a sword of peace. For you have no greater sword of peace than that of Pharaoh Necho {who wished to pass through on his way to fight the Assyrians}, and even so, King Yoshiyahu stumbled thereby, as is stated {Divrei Hayamim 2 35:21}:

כא וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה-לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא-עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל-בֵּית מִלְחַמְתִּי, וֵאלֹהִים, אָמַר לְבַהֲלֵנִי: חֲדַל-לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר-עִמִּי, וְאַל-יַשְׁחִיתֶךָ.

21 But he sent ambassadors to him, saying: 'What have I to do with thee, thou king of Judah? I come not against thee this day, but against the house wherewith I have war; and God hath given command to speed me; forbear thee from meddling with God, who is with me, that He destroy thee not.'

What is meant by Elohim? {Does it refer to Hashem, as per the JPS translation above, or to idolatry? In fact, the first might mean Hashem and the second idolatry. See e.g. Judaica Press translation.}

Rav Yehuda cited Rav: Idolatry.
He {Yoshiyahu} said, since he {Pharaoh Necho} trusts in idols, I will vanquish him.
And it is written {same perek, pasuk 23}

כג וַיֹּרוּ, הַיֹּרִים, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי, כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד.

23 And the archers shot at king Josiah; and the king said to his servants: 'Have me away; for I am sore wounded.'

And Rav Yehuda said: This teaches that it made him like a sieve.

{Taanit 22b}
Mishna:

מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון
ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן
רבי יוסי אומר לא שאכלו אלא שנראו

ועל אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גייסות או נהר ועל ספינה המטורפת בים
רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה
שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים

It once happened that some elders going from Jerusalem, each to his own place, decreed a fast, because a grain-blast, the grainless stalks of which were sufficient to heat an oven, had been seen in Ashkelon.

They also decreed a fast on account of two children having been devoured by wolves on the other side of Jordan.
Rabbi Yossi says: Not because the wolves devoured the children, but they were seen.

On account of the following an alarm should be sounded even on Sabbath: For a city surrounded by enemies, for a flood threatening to inundate the country, and for a ship in imminent danger of being wrecked at sea.
Rabbi Yossi says: This sounding is intended to obtain assistance from men, and not as an imploring cry to God.
Shimon the Temani says: They shall also {sound on Shabbat} in case of pestilence. But the Sages did not agree with him.

Gemara:

ת"ר עיר שהקיפוה גייסות או נהר וספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם ומפני רוח רעה מפני לסטים מתריעין עליהן מיד בשבת ועל כולן [יחיד רשאי] לסגף עצמו בתענית
ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמין עליו:

The Sages learnt {in a brayta}:
For a city surrounded by enemies, for a flood threatening to inundate the country, and for a ship in imminent danger of being wrecked at sea, for an individual chased by gentiles, from an evil spirit, from robbers, they blow regaring these immediately on Shabbat, and on each of these an individual {yachid} is permitted to mortify himself with a fast.
Rabbi Yossi says: An individual is not permitted to mortify himself with a fast, lest he require the support of others and others do not have mercy upon him.

{Taanit 19a}
Mishna:

על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב הגשמי'
מעש' שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמי' אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו התפלל ולא ירדו גשמים
עג עוגה ועמד בתוכה ואמר רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך
התחילו הגשמים מנטפין
אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות
ירדו בזעף
אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה
ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים
אמרו לו כשם שהתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהן שיכלו להן
אמר להן צאו וראו אם נמחית אבן טועין
שלח ליה שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

On account of every plague such that the community should not be visited with it, an alarm should be sounded except on account of an excess of rain.

It once happened that Choni Hame'agel {the circle-drawer/the ditch-digger} was asked by the people to pray for them, that rain might descend.

He said to them: "Go and bring in the Passover ovens, that they may not be spoiled by the rain." He prayed, but the rain did not descend.

He then drew a circle {digged a ditch} around him, and placing himself within it, prayed as follows: "Creator of the Universe! Thy children have always looked up to me as being like a son of Thy house before Thee. I swear, therefore, by Thy Great Name, that I will not move from this place until Thou wilt have compassion on Thy children." Whereupon the rain commenced to drop down gently.

Said he: "It was not for this I prayed, but for rain sufficient to fill the wells, cisterns, and caves." The rain then fell in torrents, and he said: "Not for such rain have I prayed, but for mild, felicitous, and liberal showers."

The rain then descended in the usual manner, until the Israelites of Jerusalem were obliged to seek refuge from the city to the Temple Mount, on account of the rain.

They came and said to Honi: "Even as thou didst pray that the rain might descend, so pray now that it may cease."

He replied: "Go and see whether the stone To'yim 1 is covered by the waters."

Shimon ben Shetach sent him word, saying: "If thou wert not Choni, I would order that thou be placed in cherem. But what shall I do with thee, since thou art petulant towards God, and yet He forgiveth and indulgeth thee like a petted child who is petulant towards his father and is nevertheless forgiven and indulged? To thee may be applied the passage {Mishlei 23:25}:

כה יִשְׂמַח-אָבִיךָ וְאִמֶּךָ; וְתָגֵל, יוֹלַדְתֶּךָ.

25 Let thy father and thy mother be glad, and let her that bore thee rejoice.

Gemara:
{Taanit 22b}

אמר להן צאו וראו:
מ"ט אמר רבי אבהו אמר שמואל לפי שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די
אמר רמי בר רב יודי אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די
אמר רב יהודה אמר רב ובגולה מתריעין עליהן מיד
תניא נמי הכי בזמן שהגשמים מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהו בתיהם קבריהן

ת"ר עד מתי יהו הגשמים יורדין ויהו הצבור פוסקין מתעניתם כמלוא ברך המחרישה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בחריבה טפח בבינונית טפחים בעבודה שלשה טפחים וקיימא לן כר' יהודה:

"He said to them: Go out and see...":
What is the reason?
Rabbi Abahu cited Shmuel: Because we do not pray regarding excess of good. For it is written {Malachi 3:10}:

י הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי.

10 Bring ye the whole tithe into the store-house, that there may be food in My house, and try Me now herewith, saith the LORD of hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency.

Rami son of Rav Yudi cited Rav: Until {ad} their lips wore out {beli} from saying "Enough!" {dai}

Rav Yehuda cited Rav: And in the exile, they blow regarding them immediately.
A brayta also says so: At the time that the rains are in excess, the men of the watch {anshei mishmar -kohanim} send to the men of the Maamad {Israelite representatives}: Give your eyes to your brothers in the exile {Bavel} that their houses should not be their graves {in a flood}.

{Taanit 25b}
The Sages learnt {in a brayta}: Until when do the rains descend such that the community breaks off their fast? Such as fills up a furrow made by a plow. These are the words of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda {our gem: the Sages} says: On dry land one handbreadth; on mid-level {=moist earth} two handbreadths; on plowed soil, three.
And we establish like Rabbi Yehuda.

Mishna:

היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו ר' אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו:

If, while the people are fasting, rain should fall before sunrise, they shall not continue to fast the whole day; but they must do so if the rain fall after sunrise.
Rabbi Eliezer says: If it rains before noon, they need not continue to fast the whole day; but they must do so if the rain commenced after noon is passed.

Gemara:

רב יהודה גזר תעניתא ירדו להם גשמים אחר הנץ החמה
סבר לאשלומה
אמר ליה ר' אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו:
:

Rav Yehuda {old manuscripts and our gemara: Rabbi Yehuda Nesia} decreed a fast. Rains descended after sunrise. He thought to finish it.
Rabbi Ami said to him: Before noon and after noon is what we learn.

Yerushalmi:

ירושלמי קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה

Before noon they should not finish -- until then it is morning.
After noon they should finish -- most of the day has passed in holiness.