Rif Nedarim 2b {Nedarim 10a - 11b}

2b

{Note: Here are two videos, which cover this material.
The first is a collection of other sources in Nedarim that tell us that taking vows is bad. Runtime: 9 minutes 18 seconds.


The next continues with the Mishna, and spans Nedarim 10-11.
Runtime 26 minutes 51 seconds:

On to the actual text:
}

{Nedarim 22a}

גרסינן לקמן בפ"ד אמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע.
מאי קרא וכי תחדל לנדור אתיא חדלה חדלה
כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז
אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה.

We learn later on in the fourth perek {of Nedarim, 22a}:
Shmuel said: Anyone who vows, even though he fulfills it, is called an evildoer.
{in our gemara, Rabbi Abba says the following:} What is the Scriptural basis? {Devarim 23:23}:

כג וְכִי תֶחְדַּל, לִנְדֹּר--לֹא-יִהְיֶה בְךָ, חֵטְא.

23 But if thou shalt forbear to vow, it shall be no sin in thee.

{which, I might note, can be cast as a michlav lav ata shomea hen. If you forbear, it shall be no sin. But if you do not forbear, then it shall be a sin. But that is the derasha put forth in Nedarim 77b. Here, the gemara instead continues:}
It is via a link of forbear - forbear. It is written here {Devarim 23:23}:

כג וְכִי תֶחְדַּל, לִנְדֹּר--לֹא-יִהְיֶה בְךָ, חֵטְא.

23 But if thou shalt forbear to vow, it shall be no sin in thee.

and it is written there {Iyyov 3:17}:

יז שָׁם רְשָׁעִים, חָדְלוּ רֹגֶז; וְשָׁם יָנוּחוּ, יְגִיעֵי כֹחַ.

17 There the wicked cease from troubling; and there the weary are at rest.

Rav Yosef said: Even we also learn it, in the Mishna: "like the vows of the wicked," it is a vow for a Nazirite, for a sacrifice and for an oath.

וגרסינן נמי בפ' נערה
א"ל רבא לר"נ חזי מר הדין דרבנן דאתי ממערבא ואמר אזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטית.
א"ל יאות דתני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא חוטא מאי קרא כי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא הא לא תחדל יהיה בך חטא
תנו רבנן לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות אל תהי רגיל אצל ע"ה שסופו להאכילך טבלים אל תרבה שיחה עם אשה שסופך לבא לידי ניאוף:

And we learn in perek Naarah {Nedarim 77b}:
Rava said to Rav Nachman: Master should see this rabbi who came from the west {=Eretz Yisrael} and said that the Sages gave a hearing to Rav Huna bar Avin, and released his vow, and said to him, "go and seek mercy, for you have sinned."
He said to him, "this is true, for Rav Dimi, the brother of Rav Safra taught {tnei}: Anyone who vows, even if he fulfills it, is called a sinned. What is the Scriptural source? {Devarim 23:23}:

כג וְכִי תֶחְדַּל, לִנְדֹּר--לֹא-יִהְיֶה בְךָ, חֵטְא.

23 But if thou shalt forbear to vow, it shall be no sin in thee.

Thus if you do not forbear, then there will be in you sin.

The Sages learnt {in a brayta}: You should not generally be accustomed to make vows, for your end will be to trespass oaths. You should not frequent amei haAretz {as opposed to a chaver -- thus, someone who is not careful about teruma and maaser, rather than any connotations of ignorance}, for his end will be to feed you tevel {untithed produce}. You should not increase talk with a woman, for your end will be to come to unchastity.

ירושלמי.
מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר
מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחה.
דבר אחר מוקש אדם וגומר איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחה.
מעשה באדם אחד שאמר הרי עלי עולה ושהה להביאה ושקעה ספינתו בים

Yerushalmi:
{Mishlei 20:25}

כה מוֹקֵשׁ אָדָם, יָלַע קֹדֶשׁ; וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר.

25 It is a snare to a man rashly to say: 'Holy', and after vows to make inquiry.

When a person begins to vow, his ledger is opened.
Another explanation: מוֹקֵשׁ אָדָם etc.: when a person delays his vow, his ledger is opened.

There was a incident with a certain person who said "behold upon me a burnt-offering," and he delayed in bringing it, and his ship sunk at sea.

Mishna:

האומר קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כנויין לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירות שבועה שבותה שבוקה נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה

ONE WHO SAYS, 'KONAM,' 'KONAH,' OR 'KONAS,' THESE ARE THE SUBSTITUTES FOR KORBAN.
'CHEREK,' 'CHERECH,' [OR] 'CHEREF,' THESE ARE SUBSTITUTES FOR CHEREM.
'NAZIK,' 'NAZIACH,' 'PAZIACH,' THESE ARE SUBSTITUTES FOR NEZIROTH;
'SHEVU'AH' {but the preceding should presumably be emended out}, 'SHEVUTHAH,' 'SHEKUKAH,' OR ONE WHO VOWS BY MOHI, THESE ARE SUBSTITUTES FOR SHEVU'AH.

Gemara:

אתמר כנויין
ר' יוחנן אמר לשון אומות הן
ריש לקיש אמר לשון שבדו חכמים להיות נודר בו
וכן הוא אומר בחדש אשר בדא מלבו
וטעמא מאי תקינו רבנן כנויין דלא לימא קרבן
ולימא קרבן דלא לימא קרבן לה'
ולימא קרבן לה' דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן
למפיק ש"ש לבטלה

It was stated {by Amoraim}:
Substitutes {=nicknames} --
Rabbi Yochanan said: They are the language of the nations.
Resh Lakish said: They are the language which the Sages devised for people to vow thereby.
And so too it says {in I Kings 12:33}:

לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי--בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. {פ}

33 And he went up unto the altar which he had made in Beth-el on the fifteenth day in the eighth month, even in the month which he had devised of his own heart; and he ordained a feast for the children of Israel, and went up unto the altar, to offer.

{Soncino on gemara notes that this citation of the pasuk appears in no manuscript, and is a copyist's gloss which crept into the main text. Presumably, I would add, to explain the meaning of the word bada.}

And why did the Sages enact substitutes? So that he should not say "korban."
And let him say "korban?!"
So that he will not say "korban to Hashem."
And let him say "korban to Hashem?!"
Perhaps he will say "to Hashem" and not say "korban."
In which case he would be expressing the Name of Heaven in vain.

ותניא רש"א מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים
ת"ל אדם כי יקריב מכם קרבן לה'
וק"ו ומה זה שלא נתכוין להזכיר ש"ש אלא על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה

And they learnt {in a brayta}: Rabbi Shimon says:
{Nedarim 10b}
From where that a person should not say "to Hashem, a burnt-offering"; "to Hashem, a meal-offering"; "to Hashem, a thanksgiving offering"; "to Hashem, a peace offering?"
Therefore it informs us {Vayikra 1:2}:

ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם

2 Speak unto the children of Israel, and say unto them: When any man of you bringeth an offering unto the LORD, ye shall bring your offering of the cattle, even of the herd or of the flock.

And we can draw a kal vachomer: Just as this, in which he did not intend to mention the Name of Heaven except on the sacrifice, the Torah says "an offering unto the LORD," {deliberately} in vain, all the more so!

לימא כתנאי בש"א כנויי כנויין אסורין ובה"א כנויי כנויין מותרין
לימא מ"ד אסורין קסבר לשון אומות הן ומ"ד מותרין סבר לשון שבדו חכמים הן
לא דכ"ע לשון אומות הן
ב"ש סברי הכי משתעי אומות וב"ה סברי הכי לא משתעי אומות
ואב"א ב"ש סברי גזרינן כנויי כנויין אטו כנויי עצמן וב"ה סברי לא גזרינן

Let us say that this is in accordance with a Tannaitic dispute: Bet Shammai says: Nicknames of nicknames are forbidden, and Bet Hillel say that nicknames of nicknames are permitted.
Let us say that the one who said they are forbidden holds that they are the language of the nations. And the one who holds that they are permitted holds that they are the language devised by the Sages.

No. All agree that they are the language of nations. Bet Shammai hold that it is the language of nations. Bet Shammai hold that so do gentiles speak. And Bet Hillel says that gentiles do not speak this way.
And if you want I will tell you that Bet Shammai hold that we decree a nickname for a nickname, because of the nicknames themselves. And Bet Hillel hold that we do not decree.

ה"ד כנויי כנויין לנדר
אמר רב יוסף מקנמנא מקנסנא מקנחנא.

כנויי כנויין דחרם תני ר"י מפשאה חרקייא חרכייא חרפייא.

How so nicknames for nicknames for vows?
Rav Yosef said: Mekanamana, mekanesana, mekanechana.

The nicknames for nicknames for cherem?
Rav Yosef learnt: mepashaah, charkaya, charchaya, charfaya. {Thus, the Aramaic plurals.}

כנויי כנויין דנזירות תני רב יוסף מנזיקנא מנזחנא מפזחנא.

The nickname for nicknames for Nazir?
Rav Yosef learnt: menazikna, menazachma, mefazachna. {First person singular, present tense.}

כנויי כנויין דשבועות ה"ד שבואל שבותאל שקוקאל. שבואל בן גרשום משמע אלא שבובאל שבותאל שקוקאל
אמר שמואל שובתא לא אמר כלום אשקוקא לא אמר כלום קורסנא לא אמר כלום:

The nickname for nicknames for oaths, how so? Shevuel, Shevutel, Shekukel. But Shevuel may imply Shevuel son of Gershom {see Divrei HaYamim I, 23:16}. Rather, Shevuvel, Shevutel, Shekukel.
Shmuel said: If he said Shuvta, he has said nothing. Ashkuka, he has not said anything. Kursana, he has not said anything.

נדר במוהי ה"ז כנוי לשבועה:
תניא רשב"ג אומר במוחי לא אמר כלום במומתא לא אמר כלום אמר מוהי הרי זה כנוי לשבועה:

"If he vowed by Mohi, this is a nickname for oath":
They learnt {in a brayta}: If he said "By Mochi," {=by Moshe} he has not said anything. "By Mometa," he has not said anything. If he said "Mohi," this is a nickname for an oath.

Mishna:

לא חולין שאוכל לך לא כשר לא דכי לא טהור וטמא נותר ופיגול אסור כאימרא כדירים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים כא' מכל משמשי המזבח אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן. ר' יהודה אומר האומר ירושלים הרי זה לא אמר כלום

{IF ONE SAYS TO HIS NEIGHBOUR}, 'THAT WHICH I MIGHT EAT OF YOURS BE NOT CHULLIN, NOT KOSHER, NOT PURE, NOT RITUALLY CLEAN, AND IMPURE, LEFTOVER, PIGGUL {with improper intent}, FORBIDDEN, LIKE THE LAMB {of the daily sacrifice}, LIKE THE SHEDS OF CATTLE, LIKE THE WOOD, LIKE THE FIRE, LIKE THE ALTAR, LIKE THE TEMPLE, LIKE YERUSHALAYIM, LIKE ONE OF ALL THE UTENSILS OF THE ALTAR, THEN EVEN THOUGH HE HAS NOT MENTIONED A KORBAN, HE HAS VOWED BY KORBAN.
RABBI YEHUDA SAYS: IF ONE SAYS "LIKE YERUSHALAYIM," HE HAS NOT SAID ANYTHING.

{Nedarim 11a}
Gemara:

סברוה מאי לחולין לא חולין הוי אלא קרבן
מני מתני' אי ר"מ הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן רמ"א כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי
ואלא ר' יהודה?
אימא סיפא רי"א האומר ירושלים לא אמר כלום
ומדסיפא ר"י רישא לאו ר"י
לא קשיא כולה ר' יהודה והכי קתני
שר"י אומר האומר ירושלים לא אמר כלום

וכי אמר כירושלים לר"י מי מיתסר
והתניא ר' יהודה אומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים.
כולה ר' יהודה ותרי תנאי אליבא דר' יהודה.

They thought that what is lechulin {in the Mishna, in a certain girsa}? la chullin is it, but rather an offering.
Who is the author of our Mishna? If it is Rabbi Meir, behold he does not have the principle of from the negative you can infer the positive! For they learnt {in a Mishna}: Rabbi Meir says: Any stipulation which is not like the stipulation of the sons of Gad and the sons of Reuven is not a valid stipulation.
But can we say it is Rabbi Yehuda? The sefa {latter part of the Mishna} states: Rabbi Yehuda says, "One who says Yerushalayim does not say anything." And from the fact that the sefa is Rabbi Yehuda, the resha is not Rabbi Yehuda.
This is no question. It is all Rabbi Yehuda, and this is what it means to say: For Rabbi Yehuda says, "One who says 'Yerushalayim' has not said anything."

But if he said "Like Yerushalayim, would Rabbi Yehuda forbid?" But they learnt {in a brayta}, "One who said 'like Yerushalayim' has not said anything, until he vows with what is sacrificed in Yerushalayim.

{The answer:} It is all Rabbi Yehuda, and it is two Tannaim within the opinion of Rabbi Yehuda.

{Nedarim 11b}

תנא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר.
לא חולין שאוכל לך אסור
לא חולין לא אוכל לך מותר

It was taught: Chullin, haChullin, keChullin, whether "that I eat of yours," or "that I do not eat of yours," is permitted.
It is not chullin, that I eat of yours, it is forbidden.
It is not chullin that I do not eat of yours, it is permitted.

רישא מני ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן
אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר

The resha is who? Rabbi Meir, who does not have the principle of deriving the positive statement from the negative statement. But then the sefa says "lachullin {=not chullin} I will not eat from you, it is permitted!
{And this cannot be Rabbi Meir, because:}

והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר וקשיא לן
הא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן
וא"ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך
ה"נ לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך

האי תנא סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא ס"ל בחדא דלית ליה מכלל לאו וכו' ופליג עליה בחדא בקרבן

רב אשי אמר הא דאמר לחולין הא דאמר לא חולין דמשמע לא ליהוי חולין אלא קרבן

But we learnt {in a Mishna}: lakorban {=not a korban} that which I do not eat of yours, Rabbi Meir forbids. {With the simple understanding that: since that which I do not eat is not a korban, that which I would eat of your would be forbidden like a korban.} But Rabbi Meir does not hold of the principle of deriving the positive statement from the negative statement?!
And Rabbi Abba {there} says: He is made as if he said "for a korban {=lekorban} it should be, and therefore I will not eat of yours."
So too {here, by the sefa of the brayta, we should interpret it as} "it is not to be chullin, and therefore I will not eat of yours."

The answer: This tanna holds like him {Rabbi Meir} in one and argues upon him in one. He holds in one {=the resha} that there is no principle of deriving the positive statement from the negative statement. And he argues with him in one of them -- by the korban. {and the meaning of lakorban.}

Rav Ashi said: This {=resha} is where he said leChullin, and this is where he said la chullin, which implies that it should not be chullin but rather korban.

Video, Rif Yomi on Nedarim daf 9 - 10a

Runtime: 5 minutes 45 seconds

The theme: taking vows is bad.

Rif Nedarim 2a {Nedarim 8a - 9a; 10a}

2a

(Note: Here is a video on Rif on Nedarim daf 8. Runtime 13 minutes:


And here is the video on Nedarim daf 9 - 10a. Runtime 5 minutes 45 seconds.

)

{Nedarim 8a continues}

א"ר גידל א"ר האומר אשנה פרק זה או מסכת זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל.
והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה
מאי קמ"ל דאפילו לזרוזי בעלמא היינו דר"ג קמייתא
הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית:

Rav Gidel cited Rav: One who says "I will learn this perek," or "this masechet," this is a great vow to the God of Israel.
But is he not already sworn on this from Har Sinai, and an oath cannot apply on top of an existing oath? What is this coming to inform us? If it is that it is to encourage himself, then this is the same as the first statement of Rav Gidel. Rather, it informs us that {the oath is binding}, since if he wished he could exempt himself {of the Biblical obligation} with the reading of Shema in the morning and evening.

א"ר גידל א"ר האומר נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים שנאמר ויאמר (ה') אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר (עמך) [אותך] ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד:

Rav Gidel cited Rav: If one said {to his fellow}, let us arise early and learn this perek, it is upon him {=the one who said this} to arise early, for it is stated {Yechezkel 3:22-23}:

כב וַתְּהִי עָלַי שָׁם, יַד-ה; וַיֹּאמֶר אֵלַי, קוּם צֵא אֶל-הַבִּקְעָה, וְשָׁם, אֲדַבֵּר אוֹתָךְ.	22 And the hand of the LORD came there upon me; and He said unto me: 'Arise, go forth into the plain, and I will there speak with thee.'
כג וָאָקוּם, וָאֵצֵא אֶל-הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה-שָׁם כְּבוֹד-ה עֹמֵד, כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל-נְהַר-כְּבָר; וָאֶפֹּל, עַל-פָּנָי.	23 Then I arose, and went forth into the plain; and, behold, the glory of the LORD stood there, as the glory which I saw by the river Chebar; and I fell on my face.

א"ר יוסף נדוהו בחלום צריך י' בני אדם להתירו והוא דתני הלכתא אבל מתנו ולא תנו לא
ואי ליכא אפי' מתנו ולא תנו
ואי ליכא אזיל ויתיב אפרשת דרכים ויהיב שלמא לבי עשרה עד דמקלעין עשרה דתנו הלכתא.

Rav Yosef said: If he was placed under a ban in a dream, he needs 10 men to release him. And this is where they learnt halacha, but if they learnt Mishna and did not learn {halacha}, no.
{See here in Rif on Megillah 9b, where the distinction is between Mishna and Talmud, but with the relative importance reversed and identities reversed. See Nimukei Yosef where he gives the distinction of learned vs. taught, or Mishna vs. Talmud. Learned vs. taught is based on a slightly different girsa.}
And if there are none, then even those who learned Mishna but did not not learn {halacha}.
And if there are none, he should go and sit at the crossroads, and give greeting to ten men, until he reaches ten men who have learned halacha.

א"ל רבינא לרב אשי ידע מאן שמתיה מהו דנשרי ליה
אמר ליה לשמותי שוויה שליח למשרי לא שוויה שליח

Ravina said to Rav Ashi: If he known who placed him under the ban {in his dream}, may he have him release him {while awake}?
He said to him: He {=this man} was appointed an agent to ban him, but was not appointed an agent to release him.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי שמתוהו ושריוהו בחלמא מהו.
א"ל כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דבר בטל.

Rav Acha son of Rava said to Rav Ashi: If he both banned him and released him it the dream, what is the law?
He said to him: Just as it is impossible to have wheat without chaff, so is it impossible to have a dream without some measure of meaningless matter. {And the release is the meaningless matter.}

{Nedarim 8b}

רבינא הו"ל נדרא לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו
א"ל אי מכנפין אין אי לא לא.
ש"מ תלת ש"מ לא שרי למשרי נדרא באתרא דרביה.
וש"מ כי מיכנפי שפיר דמי.
וש"מ לכנופי לא

ויחיד מומחה שרי שמתא ואפי' באתרא דרביה

Ravini's wife had a vow, and he came before Rav Ashi.
He {=Ravina} said to him: May a husband be an agent for the regret of his wife?
He said to him: If they {=the three scholars} are already assembled, yes, but if not {and he will have to go to the trouble of assembling them}, no.
We derive from this three things. We derive from this that one may not release a vow in the location of his teacher. And we derive from this that if they are assembled, it is fine. And we derive from this that to assemble, no.

And an single ordained scholar may release a ban even in the location of his teacher.

{Nedarim 9a}
Mishna:

כנדרי רשעים נדר בנזיד בקרבן ובשבועה
כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן

{IF ONE SAYS} 'AS THE VOWS OF THE WICKED,' HE HAS VOWED IN RESPECT OF NEZIROTH, A SACRIFICE, AND AN OATH.
{IF HE SAYS:} 'AS THE VOWS OF THE RIGHTEOUS,' HIS WORDS ARE OF NO EFFECT.

{BUT IF HE SAID,} 'AS THEIR FREEWILL-OFFERINGS,' HE HAS VOWED IN RESPECT OF A NAZIRITE VOW AND A SACRIFICE.

Gemara:

מאן תנא דשני [ליה] בין נדר לנדבה
לימא לא ר"מ ולא ר"י ולא ר"י
דתניא את אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם
טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ
ר"י אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם

Who is the Tanna who teaches this distinction between a vow and a freewill offering? Let us say it is neither Rabbi Meir nor Rabbi Yehuda.
For they learnt {in a brayta} {Kohelet 5:4}:

ד טוֹב, אֲשֶׁר לֹא-תִדֹּר-- מִשֶּׁתִּדּוֹר, וְלֹא תְשַׁלֵּם.

4 Better is it that thou shouldest not vow, than that thou shouldest vow and not pay.

Better than this or that is not to vow in the first place. These are the words of Rabbi Meir.
Rabbi Yehuda said: Better than this or that is to vow and fulfill.

{Nedarim 10a}

ואסקי' מתני' ר"י היא.
וכי קאמר ר"י בנדבה בנדר לא קאמר.
והקתני טוב מזה ומזה נודר
תני נודב.
ומ"ש נדר דלא דילמא אתי לידי תקלה נדבה נמי אתי לידי תקלה.
ר"י לטעמיה דאמר מביא אדם כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך ידו עליה ושוחטה

And we conclude that the Mishna is Rabbi Yehuda. And where Rabbi Yehuda spoke {in the brayta}, he was speaking of a free-will offering.
But it taught in the braya "better than this or that is one who vowed." Teach instead "made a free-will offering."
And what it the difference that by a vow, no? Perhaps he will come to a stumbling block. But by a free-will offering, perhaps he will also come to a stumbling block!
Rabbi Yehuda is consistent in his opinion, for he said: A man can bring his sheep to the Temple court, and then consecrate it, lean his hand upon it, and slaughter it.

Rif Nedarim 1b {5b - 8a}

1b

(Note: Here is a video of the Rif on Nedarim 5 through 7. Text follows:

)

{Nedarim 5b continues}

כר' יהודה דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין:

like Rabbi Yehuda, who said that handles which are not explicit are not handles. For we learnt: The essential part of a get is "Behold you are permitted to any man." Rabbi Yehuda says: And this {document} should be from me to you as a book of dismissal and a letter of release."

אתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים:

It was stated {by Amoraim}: Handles which are not explicit, Abaye said that they are handles and Rava said that they are not handles.

{Nedarim 7a}

איבעיא להו יש יד לצדקה או אין יד לצדקה
היכי דמי אילימא דאמר זוזא הדין לצדקה והדין נמי. צדקה עצמה היא.
אלא כגון דאמר ודין ולא אמר נמי מאי והדין נמי לצדקה קאמר או דילמא והדין לנפקותא בעלמא קאמר ודיבורא הוא דלא אסקיה ואסיק תלמודא בתיקו והלכך אזלינן לחומרא:

אמר רבי יוסי בר' חנינא מודר אני לך שניהם אסורין מודר אני ממך הוא אסור וחבירו מותר.
ומיירי דאמר מודר אני לך מאכילה או מהנאה אבל בסתם הוי ידים שאינן מוכיחות:

It was a question to them:
Is there a handle to charity or is there not a handle to charity?
How so? If you say that he said, "these zuzim to charity, and these also," then it is {designation} of charity itself.
Rather, such as he said "and this" and he did not say "also." What? Did he thus say "and these also are for charity," or perhaps did he thus say "and these for some general expenditure." And it is an unclear statement. And the Talmud concludes with a teku {leaving it unresolved}. Therefore, we go stringently.

Rabbi Yossi beRabbi Chanina said: "I am avowed to you," both of them are forbidden. "I am avowed from you," he is forbidden and his friend is permitted.
And this is talking about where he said "I am avowed to you from eating," or "from benefit," but plainly, without elaboration, these are inexplicit handles.

ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר
אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה דא"כ נתני ר"ע מחמיר:

"Rabbi Akiva was inclined in this to be stringent":
Abaye said: Rabbi Akiva admits in terms of lashes that he is not lashed, for if so, it should have taught "Rabbi Akiva is stringent."

אמר רבינא נדינא ממך דכ"ע לא פליני דאסור משמתינא ממך דכ"ע לא פליגי דשרי.
במאי פליגי במנודה אני לך
דר"ע סבר לישנא דנדויא הוא ורבנן סברי לישנא דשמותא הוא.

Ravina {our gemara: Rav Pappa} said: "I am isolated {nedina} from you," all agree that he is forbidden. "I am in shamta {mishmatina} from you," all agree that he is permitted. In what do they argue? By "I am banned {meduna} to you."
{Nedarim 7b}
That Rabbi Akiva holds that it is a language of nidui {isolation}. And the Sages hold that it is a language of shamuta {accursed}.

ופליגא דר' חסדא
דההוא גברא דאמר משמתנא בנכסי דבריה דר' ירמיה בר אבא
אתא לקמיה דר"ח
אמר לית דחש להא דר"ע
דקסבר במשמתנא פליגי.

And this {understanding by Rav Pappa/Ravina of the dispute between Rabbi Akiva and the Sages} is in disgreement with Rav Chisda. For there was a certain person, who said "I am accursed {mishmatna} in the assets of Rabbi Yirmeya bar Abba," who came before Rav Chisda. He {=Rav Chisda} said: There is none who worry about this of Rabbi Akiva.
Thus he held that they argue in {the language} of mishmatna.

אמר רבי אילא אמר רב נדוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו.
נדוהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו.

Rabbi Ila cited Rav: If he {=a Rabbi} banned him in his presence, we only release him in his presence. If he banned him not in his presence, we release him whether in his presence or not in his presence.

א"ר אבין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה ועניות כמיתה
שנא' כי מתו כל האנשים המבקשים וגו'
ותניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני:

Rabbi Avin {our gemara: Rabbi Chanin} cited Rav: If one hears mention of the Name {in vain} from his fellow's mouth, he must ban him. And if he did not ban him, then he himself is under the ban. For whenever mention of the Name {in vain} is found, there poverty is found.
And poverty is like death. For it is stated {Shemot 4:19}:

יט וַיֹּאמֶר ה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

19 And the LORD said unto Moses in Midian: 'Go, return into Egypt; for all the men are dead that sought thy life.'

and they learnt in a brayta: Rabban Shimon ben Gamliel says {our gemara omits the attribution}: Wherever the Sages cast their eyes is either death or poverty.

אמר רבי אבין הוי קאמינא קמיה דרב הונא.
שמעה לההיא אתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה ושמתה ושרא לה לאלתר ושרא לה באנפה.
ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו
וש"מ נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו
וש"מ אין בין נדוי להפרה כלום.

Rabbi Avin {our gemara: Rabbi Abba} said: I was standing before Rav Huna, when he heard a certain woman utter a mention of the Name in vain, and he placed her under the ban and then released her immediately, and permitted her in her presence.
We deduce from this three things. We deduce from this that one who hears mention of the Name {in vain} from his fellow's mouth is required to place him under the ban.
And we deduce from this that is he placed him under the ban in his presence, we do not release him except in his presence.
And we deduce from this that there need not be between the ban {nidui} and the annulling any time at all.

א"ר גידל ת"ח היה מנדה לעצמו ומיפר לעצמו.
פשיטא מ"ד אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קמ"ל.
היכי דמי כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוי מיחייב בר בי רב שמתא הוה משמת נפשיה והדר משמת בר בי רב וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה.

Rav Gidel said {our gemara: citing Rav}: A Torah scholar may ban himself and annul for himself {his ban}.
This is obvious!
I would have said that one locked up cannot release himself from prison. Therefore it informs us.
How so? Like this of Mar Zutra Chasida, when a disciple incurred a ban {shamta, a less restrictive ban}, he would ban himself and then turn around and ban the disciple. And when he entered his house, he released himself and subsequently released him.

אמר רב גידל א"ר מנין שנשבעין לקיים את המצות
שנאמר נשבעתי ואקיימה וגו'.
והא מושבע מהר סיני הוא
אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה

Rav Gidel cited Rav:
{Nedarim 8a}
How do we know that we swear to fulfill the commandments? For it is stated {Tehillim 119:106}:

קו נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה-- לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

106 I have sworn, and have confirmed it, to observe Thy righteous ordinances.

But he is already under an oath from Har Sinai?!
Rather this informs us that a man is permitted to encourage himself.

Rif Yomi Video Edition {Nedarim 2-4}

Runtime: 11 minutes

Rif Nedarim 1a {2a - 5b}

1a

{Nedarim 2a}
Mishna:

כל כנויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות ונזירות כנזירות

האומר לחבירו מודר אני ממך מופרש אני ממך מרוחק אני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור.

מנודה אני לך ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר

ALL THE SUBSTITUTES FOR {THE FORMULAS OF} VOWS HAVE THE VALIDITY OF VOWS, THOSE FOR CHARAMIM ARE LIKE CHARAMIM, THOSE FOR OATHS ARE LIKE OATHS, AND THOSE FOR NEZIROTH ARE LIKE NEZIROTH.

IF ONE SAYS TO HIS NEIGHBOUR, 'I AM DEBARRED FROM YOU BY A VOW, [OR] I AM SEPARATED FROM YOU,' [OR] 'I AM REMOVED FROM YOU, IN RESPECT OF THAT I MIGHT EAT OF YOURS OR THAT I MIGHT TASTE OF YOURS,' HE IS PROHIBITED.

{IF HE SAYS:} I AM BANNED TO YOU,' THEN R. AKIBA WAS INCLINED TO GIVE A STRINGENT RULING.

{Nedarim 2b}
Gemara:

שקלינן וטרינן ואסקינן דמתני' ה"פ כל כנויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים ואלו הן ידות נדרים האומר לחבירו מודרני ממך וכו' ואלו הן כנויין קונם קונח קונס:

We ask and answer, and resolve that this is the explanation of our Mishna: All nicknames for vows are like vows, and handles to vows are like vows. And these are the handles to vows: If one says to his friend "I AM DEBARRED FROM YOU..."; and these are the nicknames: konam, konach, konas.

{Nedarim 3a}

וידות היכן כתיבן
דכתיב כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'
לעשות ידות נזירות כנזירות וכנויי נזירות כנזירות
אין לי אלא בנזיר בנדרים מנין
ת"ל נדר נזיר להזיר
מקיש נדרים לנזירות ונזירות לנדרים מה נזירות עשה ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה ידות נדרים כנדרים
ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר.
ומה נדרים האב מפר נדרי בתו ובעל מפר נדרי אשתו אף נזירות האב מפר נזירות בתו ובעל מפר נזירות אשתו:

And "handles," where are they written? For it is written {Bemidbar 6:2}:

ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַה.

2 Speak unto the children of Israel, and say unto them: When either man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a Nazirite, to consecrate himself unto the LORD,

to make the handles of nezirut like nezirut, and the nicknames for nezirut like nezirut. This only tells me for a Nazirite. By vows, from where? Therefore it informs us נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר: it connects vows to nezirut and nezirut to vows. Just as by nezirut it made handles to nezirut like nezirut, so too by vows it make handles to vows like vows.
And just as for vows, one might violate "not breaking his word" and "not delaying," so too upon nezirut one might violate "not breaking his word" and "not delaying."

{Bemidbar 30:3:

ג אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.

3 When a man voweth a vow unto the LORD, or sweareth an oath to bind his soul with a bond, he shall not break his word; he shall do according to all that proceedeth out of his mouth.

and Devarim 23:22:

כב כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ: כִּי-דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה אֱלֹהֶיךָ, מֵעִמָּךְ, וְהָיָה בְךָ, חֵטְא.

22 When thou shalt vow a vow unto the LORD thy God, thou shalt not be slack to pay it; for the LORD thy God will surely require it of thee; and it will be sin in thee.

}

And just as by vows, the father can annul the vows of his daughter and the husband can annul the vows of his wife, so too by nezirut, the father can annul the nezirut of his daughter and the husband can annul the nezirut of his wife.

{Nedarim 4b}

האומר לחבירו מודר אני ממך וכו'
אמר שמואל ובכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך.
אבל אמר מודר אני ממך לא משמע איסור אכילה
מ"ט מודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר מופרשני ממך דלא עבידנא בהדך משא ומתן משמע.
מרוחקני ממך דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע.

"IF ONE SAYS TO HIS NEIGHBOUR, I AM DEBARRED FROM YOU BY A VOW', etc.":
Shmuel said: And in all of them, until he says "that I eat of your or that I taste of yours."
But if he said "I am barred from you," it does not imply a prohibition on eating.
{Nedarim 5a}
What is the reason?
"I am barred from you" implies that I will not speak to you. "I am separated from you" imples that I will not conduct business with you. "I am distanced from you" implies that I will not stand in your four cubits.

{Nedarim 5b}

למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים.
אין סבר ליה

That is to say that Shmuel holds that handles which are not explicit are not handles. Indeed, he does hold

Rif Ketubot 65b {Ketubot 110b continues} END MASECHET

65b

{Ketubot 110b continues}

לא שכיחי
אבל מעיר לכרך מאי טעמא לא
מפני שישיבת כרכין קשה
דא"ר יוסי בר' חנינא מנין שישיבת כרכין קשה שנאמר ויברכו (את) העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים:

things are not accessible. But from a town to a city, why not? Because dwelling in cities is difficult. For Rabbi Yossi beRabbi Chanina said: From where that dwelling in cities in difficult? For it is stated {Nechemia 11}:

ב וַיְבָרְכוּ, הָעָם--לְכֹל, הָאֲנָשִׁים, הַמִּתְנַדְּבִים, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם. {פ}

2 And the people blessed all the men that willingly offered themselves to dwell in Jerusalem. {P}

תוספתא ג' ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל
בד"א בזמן שהיה בן יהודה ואירס אשה ביהודה או בן גליל שאירס אשה בגליל אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה
מוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבי' לעיר שרובה ישראל ולא מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים

Tosefta:
There are three lands in terms of marriage: Judea, Transjordan, and Galilee. Where are these words said? When he was a resident of Judea and he betrothed a woman in Judea, or a resident of Galilee who betrothed a woman in Galilee, we force her to leave, for on this condition he married her.
He may compel her to move with him from a town which is a majority gentile to a town which is majority Israelite, but not from a town which is majority Israelite to a town which is majority gentile.

Mishna:

הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין
הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין
אחד אנשים ואחד נשים (נסחא אחרת ואחד עבדים)

נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות א"י
נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל
נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י
רשבג"א ממעות קפוטקיא

נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא

{A MAN} MAY COMPEL ALL {HIS HOUSEHOLD} TO GO UP {WITH HIM} TO THE LAND OF ISRAEL, BUT NONE MAY BE COMPELLED TO LEAVE IT.
ALL {ONE'S HOUSEHOLD} MAY BE COMPELLED TO GO UP TO JERUSALEM, BUT NONE MAY BE COMPELLED TO LEAVE IT.

{THIS APPLIES TO} BOTH MEN AND WOMEN (* another variant reading: and servants *).

IF A MAN MARRIED A WOMAN IN THE LAND OF ISRAEL AND DIVORCED HER IN THE LAND OF ISRAEL, HE MUST PAY HER [HER KETHUBAH] IN THE CURRENCY OF THE LAND OF ISRAEL.
IF HE MARRIED A WOMAN IN THE LAND OF ISRAEL AND DIVORCED HER IN CAPPADOCIA HE MUST PAY HER [HER KETHUBAH] IN THE CURRENCY OF THE LAND OF ISRAEL.
IF HE MARRIED A WOMAN IN CAPPADOCIA AND DIVORCED HER IN THE LAND OF ISRAEL, HE MUST A GAIN PAY [HER KETHUBAH] IN THE CURRENCY OF THE LAND OF ISRAEL.
RABBAN SHIMON BEN GAMLIEL SAID: HE MUST PAY HER IN THE CAPPADOCIAN CURRENCY.

IF A MAN MARRIED A WOMAN IN CAPPADOCIA AND DIVORCED HER IN CAPPADOCIA, HE MUST PAY HER [HER KETHUBAH] IN THE CURRENCY OF CAPPADOCIA.

Gemara:

הכל מעלין לא"י לאיתויי מאי
לאיתויי עבדים ולמאן דתני עבדים לאתויי מאי
לאתויי מנוה היפה לנוה הרע

"All may be compelled to move {with him} to the land of Israel":
To include what? Servants.
And to the one who teaches {in the Mishna, or perhaps in a brayta; our gemara has "teaches explicitly"} servants, to include what?
To include from a superior dwelling to an inferior dwelling.

ואין הכל מוציאין לאיתויי מאי
לאיתויי עבד שברח מחו"ל לארץ

"And not all can be compelled to move out {of Israel}", to include what? To include a servant who fled from outside the land of Israel into the land {of Israel}.

הכל מעלין לירושלים לאיתויי מאי
לאיתויי מנוה היפה לנוה הרע

"All may be compelled to ascend to Yerushalayim":
To include what? To include from an superior dwelling to an inferior dwelling.

ואין הכל מוציאין לאיתויי אפילו מנוה הרע לנוה היפה

"But not all may be compelled to leave":
To include even from an inferior dwelling to a superior dwelling.

ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא שלא בכתובה
היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא שלא בכתובה
הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה:

The Sages learnt {in a brayta}: He says he wishes to ascend {to Israel/Jerusalem} and she says she does not wish to ascend, we force her to ascend. And if not, she goes out {of marriage} without her ketuba.
She says she wishes to ascend and he says he does not wish to ascend, we force him to ascend, and if not, he divorces and grants her her ketuba.
She says to leave {Eretz Yisrael/Jerusalem} and he says not to leave, we force her not to leave, and if not, she goes out {of marriage} without her ketuba.
He says to leave and she says not to leave, we force him not to leave, and if not, he divorces and grants her the ketuba.

נשא אשה בא"י הא גופה קשיא
אמרת נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן ממעות א"י אלמא בתר שעבודא אזלינן
והדר תני נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י אלמא בתר גוביינא אזלינן
א"ר אבא מקולי כתובה שאנו כאן
רשבג"א נותן לה ממעות קפוטקיא קסבר כתובה דאורייתא

"If he married a woman in the land of Israel":
There is an internal contradiction! You have said "if he married a woman in the land of Israel and he divorced her in Cappadocia, he gives of the currency of the land of Israel." Thus, we go after the place the obligation was undertaken.
But then he teaches "If he married a woman in Cappadocia and divorced her in the land of Israel, he gives her from the currency of the land of Israel." Thus, we go after the place of collection!
Rabbi Abba {our gemara: Rabba} said: They are teaching here of the leniencies of the ketuba {since they hold it is Rabbinic}.
"Rabban Shimon ben Gamliel said: He gives her of the currency of Cappadocia" -- he holds that ketuba is Biblical.

ת"ר המוציא שט"ח על חברו כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל
כתוב בא"י מגבהו ממעות א"י
כתוב סתם הוציאו בבבל מגביהו ממעות בבל הוציאו בא"י מגביהו ממעות א"י
כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגביהו משא"כ בכתובה

משא"כ בכתובה אהייא
א"ר משרשיא ארישא ולאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא קמ"ל דרבנן
וכן הלכתא

The Sages learnt {in a brayta}: If a man produces a bond of indebtedness against another which was written in Bavel {and the place of issue of Bavel was recorded there}, he must allow him to collect it in Babylonian currency.
If it was written in the land of Israel {and the place of issue of Israel was recorded there}, he must allow him to collect it in the currency of Israel.
If it was written without specification, if he produced it in Bavel he must allow him to collect it from Babylonian currency, and if he produced it in the land of Israel, he must allow him to collect it in the currency of the land of Israel.
If it was written in it "silver" without specification {presumably of an amount}, whatever {amount} the borrower wishes to pay he may collect.
Which is not true by ketuba.

"Which is not true by ketuba" is going on what?
R' Mesharshiya said: On the former part {resha}, and to exclude from Rabban Shimon ben Gamliel, who said that ketuba was Biblical. Thus it informs us that it is Rabbinic.

And so is the halacha.

END PEREK AND END MASECHET

Rif Ketubot 65a {Ketubot 110a continues - 110b}

65a

{Ketubot 110a continues}

דכ"ע עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזבורית הפוכי מטראתא הוא
כי פליגי דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית
רב נחמן סבר בשלו הן שמין
ורב ששת סבר בשל כל אדם הן שמין
וקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני

All agree that if both have the best quality land, both have medium quality land, or both have lowest quality land, it is a matter of merely switching bags. {and what is the point?!}
Where do they argue? Where one of them has best and medium, and the other has lowest quality.
Rav Nachman holds that they estimate {this "best" and "worst"} with his own {holdings}. And Rav Sheshet holds that the estimate with what all people have.
And we establish the halacha like Rav Nachman in monetary matters.

Mishna:

שלש ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל
אין מוציאין מעיר לעיר ולא מכרך לכרך
אבל באותה הארץ מוציאין מכרך לכרך ומעיר לעיר אבל לא מכרך לעיר ולא מעיר לכרך
ומוציאין מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא מנוה הרע לנוה היפה מפני שהנוה היפה בודק

{THE FOLLOWING REGIONS ARE REGARDED AS} THREE COUNTRIES IN RESPECT OF MATRIMONY: JUDAEA, TRANSJORDAN AND GALILEE.

[A MAN] MAY NOT TAKE OUT [HIS WIFE WITH HIM] FROM ONE TOWN TO ANOTHER OR FROM ONE CITY TO AN OTHER {in a different country}.

BUT WITHIN THE SAME COUNTRY, HE MAY TAKE HER OUT WITH HIM FROM ONE TOWN INTO ANOTHER OR FROM ONE CITY INTO AN OTHER,
{Ketubot 110b}
BUT NOT FROM A TOWN TO A CITY NOR FROM A CITY TO A TOWN.

[A MAN] MAY TAKE OUT [HIS WIFE WITH HIM] FROM AN INFERIOR TO A SUPERIOR DWELLING, BUT NOT FROM A SUPERIOR TO AN INFERIOR DWELLING.

RABBAN SHIMON BEN GAMLIEL SAYS: NOT EVEN FROM AN INFERIOR DWELLING TO A SUPERIOR DWELLING, BECAUSE THE {CHANGE TO A} SUPERIOR DWELLING PUTS {THE HUMAN BODY} TO A {SEVERE} TEST.

Gemara:

בשלמא מכרך לעיר לא דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר

It is understandable from a city to a town, he may not, because in a city all things are accessible, but in a town,

Rif Ketubot 64b {Ketubot 109b - 110a}

64b

{Ketubot 109b}

ואמר תלם אחד עשיתי לך
אמר ליה שפיר קאמרת דאמר רבי יוחנן אם טען ואמר תלם אחד עשיתי לו נאמן זיל הב ליה מיהא תלם אחד
אמר ליה ניתב ליה ריכבא דדיקלא דקאים עילויה תלם
אמר ליה זיל הב ליה מיהא תלם אחד דאיכא עליה ריכבא דדיקלא
אמר ליה אי הוה אבוהון דיתמי קיים הוה טעין ואמר חזרתיו ולקחתיו ממנו
א"ל שפיר קאמרת דאמר רבי יוחנן אם טען ואמר חזרתי ולקחתי ממנו נאמן
פירוש והוא דהוה ארעא בידיה אבל ליתא בידיה אינו נאמן
דיקא נמי דקאמר ליה זיל הב ליה שמע מינה
אמר אביי מאן דמוקים אפוטרופא נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי

and said "I only conceded to him one furrow {in the field}."
He {=Abaye} said to him {=the guardian}: You have said well. For Rabbi Yochanan said, "If he pleads and says 'I only conceded to him one furrow, he is believed.'" Go and give to him from that one furrow.
{See the girsa in our gemara.}
He said to him: Upon that furrow there sits a nursery of palm trees.
He said to him: Give him from that one furrow which has upon it the nursery of palm trees.
He {=the guardian} said to him: If the father of the orphans were alive, he would plead and say "I turned around and purchased it back from him."
He {=Abaye} said to him: You have said well, for Rabbi Yochanan said, if he pleads and says "I turned around and purchased it back from him," he is believed.
To explain: And this is where the land is in his possession, but if the land is not in his possession, he is not believed.
This can only be arrived at by careful analysis, for he said to him, "go and give him." We so derive.
Abaye said: One who appoints a guardian should appoint like this one, who knows how to turn the scales in favor of the orphans.

Mishna:

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו
אדמון אומר ילך לו בקצרה
וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר

IF A MAN WENT TO A COUNTRY BEYOND THE SEA AND {IN HIS ABSENCE} THE PATH TO HIS FIELD WAS LOST --
ADMON RULED: LET HIM WALK {TO HIS FIELD} BY THE SHORTEST WAY.
THE SAGES, HOWEVER, RULED: LET HIM EITHER PURCHASE A PATH FOR HIMSELF EVEN THOUGH IT [COST HIM] A HUNDRED MANEH OR FLY THROUGH THE AIR.

Gemara:

שפיר קאמר אדמון
אמר רב יהודה אמר רב כגון שהקיפוה ד' בני אדם מד' רוחותיה
אי הכי מאי טעמא דאדמון
אלא אמר רבא ארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כ"ע לא פליגי דמצו מדחו ליה
כי פליגי בחד דאתי מכח ד'
אדמון סבר מכל מקום אורחאי גבך הוא
ורבנן סברי אי צאיתת צאיתת ואי לא מהדרינן שטרי למרייהו דלא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו

Admon said well! {What, then is the reason of the Sages?}
Rav Yehuda cited Rav: Such that 4 different men {own field which} surround his 4 sides.
If so, what is the reason of Admon?
Rather, Rava said: Four who come by virtue of the rights of four {by purchase or gift}, or four who came by virtue of the rights of one {by purchase or gift}, all agree that they can find to push him off.
Where do they argue? By one person who comes by virtue of the rights of four {=he purchased it from four separate individuals}.
Admon held that "In all events, my path is in your territory."
And the Sages hold {that he may retort}, "If you will keep quiet, well and good, but if not I will return the deeds to their respective original owners whom you will have no chance of calling to law."

ההוא דאמר להו דיקלא לברת אתו אחי פלגי ולא יהבי לה דיקלא לברת
סבר רב יוסף למימר היינו מתני'
אמר ליה אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחו ליה הכא דיקלא גבייהו הוא
מאי תקנתייהו ליתבו לה דיקלא וליהדר וליפלגי מרישא

There was one {who was dying} who said to them that a palm tree should be given to his daughter. The brothers came and divided, and they did not give the palm tree to the daughter.
Rav Yosef thought to say that this is our Mishna {in that each brother can shift responsibility to his fellow}.
Abaye said to him: Is it truly comparable? There, each of them can find to push her off. Here, the palm tree is by all of them.
What is their fix? They should give her the palm tree, then turn around and divide again from the start {without the palm tree}.

{Ketubot 110a}

Mishna:

המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה
אדמון אומר אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע את שלך כשמכרת לי את השדה
וחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו את הקרקע שיכול למשכנו עליו

IF A MAN PRODUCED A BOND OF INDEBTEDNESS AGAINST ANOTHER, AND THE LATTER PRODUCED {A DEED OF SALE, SHOWING} THAT THE FORMER HAD SOLD HIM A FIELD --
ADMON RULED; [THE OTHER] CAN SAY, HAD I OWED YOU [ANYTHING] YOU WOULD HAVE RECOVERED IT WHEN YOU SOLD ME THE FIELD'.
THE SAGES, HOWEVER, SAY; THIS [SELLER] MAY HAVE BEEN A PRUDENT MAN, SINCE HE MAY HAVE SOLD HIM THE LAND IN ORDER TO BE ABLE TO TAKE IT FROM HIM AS A PLEDGE.

Gemara:

באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דמצי א"ל היה לך ליפרע את שלך כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אדמון סבר אבעי לך לממסר מודעא אשטרא ורבנן סברי חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה

In a place where they give the money and afterwards write the deed, all agree that he is able to say to him, "you should have been repaid {when you sold me the field}." Where do they argue? In a place where they write the deed and afterwards give the money. Admon holds that he that he should have made a declaration of his motive. And the Sages hold that {the claimant can retort}, "Your friend has a friend, and your friend's friend has a friend."

Mishna:

שנים שהוציאו שט"ח זה על זה אדמון אומר אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני
וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו

IF TWO MEN PRODUCED BONDS OF INDEBTEDNESS AGAINST ONE ANOTHER, ADMON RULED THAT {THE HOLDER OF THE LATER BOND CAN SAY TO THE OTHER,} 'HAD I OWED YOU {ANY MONEY} HOW IS IT THAT YOU BORROWED FROM ME?

THE SAGES, HOWEVER, RULED: THE ONE RECOVERS HIS DEBT AND THE OTHER RECOVERS HIS DEBT.

Gemara:

איתמר שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה
רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה
ורב ששת אמר הפוכי מטראתא למה לי אלא זה עומד בתוך שלו וזה עומד בתוך שלו

It was stated {by Amoraim}: Two who produced bonds of indebtedness on each other {of equal amounts}:
Rav Nachman said: This one collects and that one collects.
And Rav Sheshet said: What is the point in exchanging bags? Rather, this one stays with his and this one stays with his.

Rif Ketubot 64a {Ketubot 108b}

64a

{Ketubot 108b}
Mishna:

הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה

אדמון אומר יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי אבא פבק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור
אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון

IF A MAN PROMISED A SUM OF MONEY TO HIS {PROSPECTIVE} SON-IN-LAW AND THEN DEFAULTED {literally: stretched out his leg towards him},
{Ketubot 109a}
LET HER {=HIS DAUGHTER} REMAIN {SINGLE - unmarried and undivorced} UNTIL HER HAIR GROWS GREY.

ADMON RULED: SHE MAY SAY, 'HAD I MYSELF PROMISED THE SUM ON MY BEHALF I WOULD REMAIN {SINGLE} UNTIL MY HAIR GREW GREY, BUT NOW THAT MY FATHER HAS PROMISED IT, WHAT CAN I DO? EITHER MARRY ME OR SET ME FREE'.

RABBAN GAMLIEL SAID: ADMON'S WORDS HAVE MY APPROVAL.


Gemara:

מתניתין דלא כי האי תנא
דתניא א"ר יוסי בר' יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל שלא תהא יושבת עד שתלבין ראשה
ועל מה נחלקו על שפסקה היא לעצמה
שחכמים אומרים תהא יושבת עד שתלבין ראשה
אדמון אומר יכולה היא שתאמר כסבורה הייתי שאבא נותן עלי
עכשיו שאין אבא נותן עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור
אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון

Or Mishna is not in accordance with the Tanna of the following brayta:
Rabbi Yossi beRabbi Yehuda said: Admon and the Sages do not disagree regarding one who promised money to his son-in-law and then defaults, that she does not sit until her hair turns gray. And upon what do they argue? Where she herself promised. For the Sages say that she sits until her hair turns gray. Admon says: She is able to say, "I thought that Father would give me. Now that Father will not give me, what am I able to do? Either marry me or set me free."
Rabban Gamliel said: I see the words of Admon.

וקי"ל כתנא דידן והשתא דתקינו רבנן למורדת למיתב לה (לאלתר) [גיטא] ל"ש פסק עליה אביה ול"ש פסקה איהי כד אמרה ליה או כנוס או פטור כייפינן ליה ויהיב לה גיטא בעל כרחיה

And we establish like our own Tanna. And now that the Sages enacted for a rebellious woman to give her (* immediately *) [the get], it does not matter whether her father promised on her behalf or if she herself promised, but rather, when she says to him "Either marry me or set me free," we force him, and he gives her the get against his will.

Mishna:

העורר על השדה והוא חתום עליה עד
אדמון אומר יכול לומר השני נוח לי והראשון קשה ממני

וחכמים אומרים איבד את זכותו
עשאה סימן לאחר איבד זכותו

IF A MAN CONTESTS {THE OWNERSHIP OF} A FIELD ON {THE DEED OF SALE OF} WHICH HE IS SIGNED AS A WITNESS {and his claim is that the seller took the field from him by violence} --
ADMON RULED; {HIS CLAIM IS ADMISSIBLE BECAUSE} HE CAN SAY, '{LITIGATION WITH} THE SECOND {=the purchaser} IS EASIER FOR ME, SINCE THE FIRST IS A MORE DIFFICULT PERSON THAN ME {our Mishna: THAN HE}'.
THE SAGES, HOWEVER, RULED THAT HE HAS LOST HIS RIGHT.

IF HE {=THE SELLER - so Soncino; but from below, perhaps the contestant} MADE IT {=the contested field} A {BOUNDARY} MARK FOR ANOTHER PERSON {who bought an adjacent field}, then he {=THE CONTESTANT} HAS LOST HIS RIGHT.

Gemara:

אמר רבי אמי לא שנו אלא עד אבל דיין לא איבד זכותו דתני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אא"כ קראוהו והדיינין חותמין אע"פ שלא קראוהו:

Rabbi Ammi {our gemara: Abaye, as below} said: They only learned this where he was a witness, but as a judge, he did not lose his right. For Rabbi Chiyya taught: The witnesses do not sign on the deed unless they have read it, while the judges sign it even though they have not read it.

עשאה סימן לאחר איבד זכותו
אמר אביי לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דאי לאו דעבד הכי לא הוה מזבין ליה

"If he made it as a {boundary} sign for another, he {the contestant} has lost his right":
Abaye said: They only learned this where it was for another person, but for {the contestant} himself, he {=the contestant} has not lost his right. For if he did not do that, he would not have sold to him.

ירושלמי לא סוף דבר שעשאה העורר סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר לאחר והעורר חתום עליה בעד איבד זכותו

Yerushalmi:
It is not the end of the matter that the contestant makes it a sign for another, but even if another makes {it a sign} for still another, and the contestant signs upon it as a witness, he lost his right.

ההוא דעשאה סימן לאחר שכיב ושביק אפוטרופא
אתא לקמיה דאביי
אמר ליה עשאה סימן לאחר איבד זכותו
אמר ליה ודילמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין

There was one who made it a sign for another and {one of the witnesses complained and [note: our gemara has "complained"]} died, and left a guardian. He {=the guardian} came before Abaye. He {=Abaye} said to him: Since he made it a sign for another, he lost his right {to complain}. He {=the guardian} said to him: And perhaps if their father {of these orphans} was alive, he would plead

Rif Ketubot 63b {Ketubot 107b - 109a}

63b

{Ketubot 107b}

תנן התם המודר הנאה מחבירו

שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ומחזיר לו אבידתו ובמקום שנותנין עליה שכר תפול הנאה להקדש
בשלמא שוקל לו שקלו מצוה קעביד
דתנן תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות
ומחזיר לו אבידתו נמי מצוה קא עביד
אלא פורע לו חובו הא קא משתרשי ליה
אמר ליה רב הושעיא הא מני חנן היא דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי:

We learnt {in a Mishna} there: If one vows off benefit from his friend,
{Ketubot 108a}
he may still pay his shekel {contribution to the Temple for korbanot}, pay off his debt {owed to a third party}, return his lost article, but where a reward is offered {for the return of the lost article}, that benefit is to hekdesh.
It is well and good in terms of paying his shekel, for he is performing a precept. For we learned {in a Mishna}: It is lawful to withdraw {from the Temple funds} on the account of that which was lost, collected, or about to be collected.
And {the ruling that he may} restore to him any object he may have lost' {is also intelligible since thereby} also he is performing a precept.
But paying his debt, he certainly causes him to root {=benefit him}!
Rav Hoshaya said: Who is this? It is Chanan, who said that he is placing his money on the horn of a stag.

ירושלמי
רבה בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים
א"ר יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכי מצי אמר ליה מפייס הוינא ליה ומחיל לי ואע"ג דהוה משכון
רבי יהושע בן לוי אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון או בגולגולת
רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו
חיליה דרב מהדא הגוזל שדה ומכרה לחבירו ונטלוה מסיקין כופין להחזיר את מעותיו ולא שמע דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן קנס קנסו בגזלן

Yerushalmi:
Rabba bar Mamal {said}: If one pays a bond of indebtedness to {=of} his friend without his {friend's} knowledge, it is a dispute between Chanan and the sons of the Kohanim Gedolim.
Rabbi Yossi said: The reason of the sons of the Kohanim Gedolim over there, is that it did not enter his mind that his wife will starve to death. But here, he can find to say that "I would have placated him, and he would have forgiven me the debt," and even though there was a pledge.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: You do not find someone who is placated on his friend who owes him money except for the produce tax and the head tax.
Rav said: Whatever is seized because of his fellow, he is obligated to repay him.
The strength of Rav is from here: If one stole a field and sold it to his friend, and the authorities took it away from him, they force him {=the thief} to return the money. And he did not hear the statement of Rabbi Yochanan, for Rabbi Yochanan said: They imposed a fine on the thief.

{Ketubot 108b}
Mishna:

אדמון אומר שבעה מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנות יזונו והבנים יורשין ובזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים
אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי
אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון

ADMON LAID DOWN SEVEN RULINGS:
IF A MAN DIES AND LEAVES SONS AND DAUGHTERS, IF THE ESTATE IS LARGE THE SONS INHERIT IT AND THE DAUGHTERS ARE MAINTAINED {FROM IT}.
AND IF THE ESTATE IS SMALL THE DAUGHTERS ARE MAINTAINED FROM IT, AND THE SONS CAN GO BEGGING.
ADMON SAID, 'AM I TO BE THE LOSER BECAUSE I AM A MALE!?
RABBAN GAMLIEL SAID; ADMON'S VIEW HAS MY APPROVAL.

ולית הלכתא כאדמון

{Rif:} And the halacha is not like Admon.

Mishna:

הטוען את חבירו כדי יין וכדי שמן והודה לו בקנקנים
אדמון אומר הואיל והודה ממין הטענה ישבע
וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה
אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון

IF A MAN CLAIMED FROM ANOTHER JARS OF OIL AND [THE LATTER] ADMITTED HIS CLAIM TO [EMPTY] JARS, ADMON RULED: SINCE HE ADMITTED A PORTION OF THE CLAIM HE MUST TAKE AN OATH.
BUT THE SAGES SAID: THE ADMISSION OF THE PORTION [OF THE CLAIM] IS NOT OF THE SAME KIND AS THE CLAIM.
RABBAN GAMLIEL SAID; ADMON'S VIEW HAS MY APPROVAL.

Gemara:

היכא דאמר ליה מלא עשרה כדי שמן יש לי בידך שמן טעין ליה קנקנים לא טעין ליה
עשרה כדים מלאים שמן יש לי אצלך שמן וקנקנים קא טעין ליה

Where he said to him, "the fullness of ten jugs of oil I have in your hand," then he is claiming the oil but not claiming the jugs.
"Ten jugs full of oil I have by you," he is claiming both oil and jugs.

כי פליגי היכא דא"ל עשרה כדי שמן יש לי אצלך
אדמון סבר יש בלשון הזה לשון קנקנים והוה ליה מודה מקצת הטענה וישבע
ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים ואין כאן הודאה ממין הטענה אלא מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו
דהוה ליה כמו שטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור
וקי"ל כאדמון דאמר יש בלשון הזה לשון קנקנים והוה ליה מודה מקצת הטענה

Where do they argue? Where he said to him, "ten jugs of oil I have by you."
Admon holds that there is in this language the language of jugs, such that he {who admits the jugs} admits to part of the claim, and thus swears.
And the Sages hold that there is not in this language the language of jugs, and so this is not admission to part of the claim, but rather that which he claimed, he did not admit to him, and that which he admitted to him, he did not claim.
For it is like where he claimed wheat and he admitted to him barley, that he is exempt.

And we establish like Admon who said there there is in this terminology the language of jugs, and so he is admitting to him part of the claim.

{Ketubot 109a}

דאמרינן אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו יש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו
כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו ואינך לא
ודאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון תלתא אינון
מי שמת והניח בנים ובנות והטוען את חבירו כדי שמן והפוסק מעות לחתנו
מי שמת והניח בנים ובנות נפקא ליה מהלכתא וקיימא לן כרבנן דאמרי בנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים פשו להו תרתי דהלכתא בה כאדמון

For we say: Rabbi Zera cited Rabba Bar Yirmeya: Two things which Chanan said, the halacha is like him and like those like him. The seven things said by Admon, there are some of them in which the halacha is like him, and those like him; there are some of them in which the halacha is not like him and those like him.
Wherever Rabban Gamliel said I see the words of Admon, the halacha is like him, and if not, no.
And those of which Rabban Gamliel said "I see the words of Admon," they are three -- (a) one who died and left sons and daughters; (b) and one who claimed from his fellow jugs of oil; (c) and one who allocates money for his son-in-law.
Now, one who died and left sons and daughters, we take it out of this halachic conclusion, and we establish like the Sages, who say that for a small estate, the daughters are supported and the sons beg at doorways.
We are thus left with two, in which the halacha is like Admon, and those like him.

כיוצא בו דחנן הא דאמרינן לעיל
אמר רב הושעיא הא מני חנן היא דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי

Those like Chanan, is that which we said earlier: Rav Hoshaya said: Who is this? This is Chana , who said that he placed his money on the horns of a stag.

כיוצא בו דאדמון הא דאמרינן בשבועות טענו שור ושה וחמור והודה לו באחד מהן חייב
ואמר רבי חייא בר אבא תלמוד ערוך הוא בפי' ר' יוחנן הא מני אדמון היא וכבר ברירנא בשבועות שהלכה היא טענו שור שה
וחמור והודה לו באחד מהן חייב

Those like Admon is that which we said in Shevuot: If he claimed an ox, a sheep and a donkey, and he {=the other} admitted to him in one of them, he is obligated.
And Rabbi Chiyya bar Abba said: It was a laid out teaching, in the explanation of Rabbi Yochanan - Who is this? It is Admon.
And we have already explained it in Shevuot, that the halacha is that if he claimed an ox, a sheep and a donkey, and he admitted to him in one of them, he is obligated.

Rif Ketubot 63a {107b}

63a

דאי איתאלהאי מימרא הוה ליה למתני ניזונת והולכת עד שתפרע כל כתובה ומדקתני עד כדי כתובתה שמעינן דכי מטו מזונותיה עד כדי כתובתה פקעה כתובתה במזונותיה ולא שקלה בתר הכי כלום

ואע"ג דאוקמא שמואל להא מתניתא כששמעו בו שמת ההוא שינויא בעלמא הוא דהא לית הלכתא כוותיה

For if we held like that statement, he should have taught that she continues to be maintained until she is paid all of the ketuba. And from the fact that he teaches "until the value of her ketuba," we derive that when the maintenance reaches the value of her ketuba, her ketuba has gone off in exchange for her maintenance, and she does not take after this anything at all.

And even though Shmuel established this brayta as where they heard about him that he died, this is a mere "answer," and the halacha is not like it.

{Ketubot 107b}
Mishna:

מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד מעותיו
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול
אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם
א"ר יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי

IF A MAN WENT TO A COUNTRY BEYOND THE SEA AND SOMEONE CAME FORWARD AND MAINTAINED HIS WIFE, CHANAN SAID: HE LOSES HIS MONEY.
THE SONS OF THE HIGH PRIESTS DIFFERED FROM HIM AND RULED: LET HIM TAKE AN OATH AS TO HOW MUCH HE SPENT AND RECOVER IT.
SAID RABBI DOSA BEN HARKINAS: [MY OPINION IS] IN AGREEMENT WITH THEIR RULING.

R. YOCHANAN BEN ZAKKAI SAID: CHANAN SPOKE WELL [FOR THE MAN] PUT HIS MONEY ON A STAG'S HORN.

Gemara:

תניא כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שבעלה חייב במזונותיה אלא כשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה
טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה
ושמעינן מהא דאפילו חנן דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי הני מילי פרנס אבל לותה ואכלה מוציאין ממנו

They learnt {in a brayta}: In what circumstance did they say that a girl who refuses does not receive maintenance. You are unable to say that it is while she still dwells under her husband's domain, for then her husband is obligated in her maintenance. Rather, when her husband goes to an overseas country, and she borrowed ate ate, then arose and refused {the marriage}.

The reason is that she refused, but had she not refused, they would have given her!
And we derive from this that even Chanan who said that he has placed his money on the horn of a stag, these words are where he supported. But if she borrowed {money in general} and ate, they take it out from him {=the husband}.

ותו גרסינן בפרק יש מותרות לבעליהן
בעא מיניה ר"א מרבי יוחנן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן מזונות או לא
ואמרינן היכי דמי אילימא ביושבת תחתיו בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה
לא צריכא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה מאי מזוני תנאי כתובה נינהו ומדאית לה כתובה אית לה מזוני וכו'
שמעינן מהא דכל אשה שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה שהבעל חייב לפרוע
וכן הלכתא:

And furthermore, we learn in perek yesh mutarot leVaaleihen:
Rabbi Eleazar inquired of Rabbi Yochanan: A widow to a kohen gadol, a divorcee or chalutza to a regular kohen, do they receive maintenance or not?
And we say: How so? If you say it is where she dwelt under him, she stands to be divorced, and you think that she should receive maintenance?!
No. It is necessary. Such as where her husband went to an overseas country, and she borrowed and ate. What {is the law}? They are the stipulations of her ketuba, and since she receives a ketuba, she receives the maintenance...
We deduce from this that every woman whose husband went to an overseas country, and borrowed and ate, that the husband is obligated to pay.

And so is the halacha.

Rif Ketubot 62b {105a; 106b - 107a}

62b

ואדמון אומר שבעה

מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף
אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם
אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף

AND ADMON LAID DOWN SEVEN RULINGS.

IF A MAN WENT TO A COUNTRY BEYOND THE SEA AND HIS WIFE CLAIMED MAINTENANCE, CHANAN RULED THAT
{Ketubot 105a}
SHE MUST TAKE AN OATH AT THE END BUT NOT AT THE BEGINNING.

THE SONS OF THE HIGH PRIESTS, HOWEVER, DIFFERED FROM HIM AND RULED THAT SHE MUST TAKE AN OATH BOTH AT THE BEGINNING AND AT THE END.
RABBI DOSA BEN HARKINAS AGREED WITH THEIR RULING.
RABBI YOCHANAN BEN ZAKKAI SAID: CHANAN HAS SPOKEN WELL; SHE NEED TAKE AN OATH ONLY AT THE END.

{Ketubot 106b}
Gemara:

מי שהלך למדינת הים וכו':
אתמר רב אמר פוסקין מזונות לאשת איש
ושמואל אמר אין פוסקין מזונות לאשת איש

אמר שמואל ומודה לי אבא בג' חדשים הראשונים שאין פוסקין מה טעם לפי שאין אדם מניח את ביתו ריקן
והלכתא פוסקין מזונות לאשת איש

"IF A MAN WENT TO A COUNTRY BEYOND THE SEA...":
It was stated {by Amoraim}:
Rav said: {Ketubot 107a} An allowance for maintenance must be granted to a married woman {whose husband is in another country}.
And Shmuel said: We do not make an allowance for maintenance for a married woman.

Shmuel said: And Abba {=Abba Aricha = Rav} admits to me by the first three months that we do not make an allowance for maintenance. What is the reason? For a man does not leave his home in a state of emptiness.

And the halacha is that we make an allowance for a married woman.

תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות
בני כהנים גדולים אומרים תשבע חנן אומר לא תשבע ואם בא בעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן
פירוש ובשבועה

They learnt {in a brayta}: One who traveled to an overseas country and his wife seeks maintenance. The sons of the Kohanim Gedolim say that she swears. Chanan says that she does not swear. And if the husband comes and says "I allocated maintenance for her {by giveing her some valuables}, he is believed."
To explain: And {specifically} with an oath.

תניא אידך מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי ואם קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו

Another brayta: One who traveled to an overseas country and his wife seeks maintenance -- if he said to her exchange your handiwork for your maintenance, he is allowed. And if bet Din preempted and allocated, what they allocated was {validly} allocated.

תניא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה אמרה גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה
דייקינן מינה עד כדי כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא

They learnt {in a brayta}: A woman who went together with her husband to an overseas country, and she comes {back} and says "my husband died," then if she wishes she can be maintained and if she wishes she can collect her ketuba. If she says "my husband divorced me," she can continue to be supported until the value of her ketuba.
We derive from this that until the value of her ketuba, yes, but more than her ketuba, no.

ושמעת מינה דליתא להא דגרסי' בגמרא דבני מערבא אדם שגירש אשתו ולא נתן כתובתה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד
פרוטה אחרונה

And we deduce from this that we do not hold of this which we learn in the Yerushalmi: A man who divorced his wife and did not grant her her ketuba, he is obligated in her maintenance until he pays her the very last peruta {of the ketuba}.

Rif Ketubot 62a {104a - b}

62a

{Ketubot 104a continues}

וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם
וכל זמן שהיא בבית אביה גובה עד כ"ה שנים

מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים

THE SAGES, HOWEVER, RULED: SO LONG AS SHE LIVES IN HER HUSBAND'S HOUSE {A WIDOW} MAY RECOVER HER KETHUBAH AT ANY TIME, BUT AS LONG AS SHE LIVES IN HER FATHER'S HOUSE SHE MAY RECOVER HER KETHUBAH ONLY WITHIN TWENTY-FIVE YEARS.

IF {THE WIDOW} DIED, HER HEIRS MUST MENTION {and claim} HER KETUBA WITHIN TWENTY-FIVE YEARS.

Gemara:

אמר ליה אביי לרבא אתיא קודם שקיעת החמה גביא אחר שקיעת החמה אחילתא
א"ל אין כל מדת חכמים כן היא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן.

הא דקתני יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנה
אוקימנא בפרק כל הנשבעין שנשבעה ומתה:

Abaye said to Rava {in our gemara, to Rav Yosef}: If she comes before sunset {at the end of the 25th year} she collects it, but after the sunset she has surrendered it {and cannot claim it}.
He said to him: Yes. All measures of the Sages are such {=exact}. He immerses in 40 seah. In 40 seah minus one kortov, he is not able to immerse in them.

This that they teach {in the Mishna}, that her heirs mention her ketuba up to 25 years, we establish in perek kol hanishbain that she swore and then died.

{Ketubot 104b}

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו בששטר כתובה יוצא מתחת ידה או בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה והלכה כדברי מי
שלח ליה בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה והלכה כדברי חכמים [אבל] שטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה כתובתה לעולם [והלכה כדברי חכמים]

Rav Nachman bar Rav Chisda sent to Rav Nachman bar Yaakov: Will our Master instruct us whether it {=the dispute} is where the document of the ketuba came out from under he hand {=she produced it} or where the document of the ketuba did not come out from under her hand, and also in accordance with whom is the halacha?
He sent him {a reply}: Where the document of the ketuba did not come out from under her hand, and the halacha is like the words of the Sages. [However], if the document of the ketuba did come out from under her hand, she collects her ketuba always. [And the halacha is like the words of the Sages.]

כי אתא רב דימי אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה ורבי אבהו א"ר ינאי אפילו תוספת יש לה דא"ר אייבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמו
וכן הלכתא.

When Rav Dimi came, he cited Rabbi Shimon ben Pazi who cited Rabbi Yehoshua ben Levi in the name of Bar Kappara: They only learned this regarding the 100 and 200, but she does not receive the addition.
And Rabbi Abahu cited Rabbi Yannai: She even has the addition. For Rabbi Aibo cited Rabbi Yannai: The stipulations of the ketuba are like the ketuba.
And so is the halacha.

חמותיה דרב חייא אריכא מדפתי איתת אחוה הואי זנה עשרים וחמש שנים בבי נשא
לסוף אמרה ליה הב לי מזוני אמר לה לית לך מזוני הב לי כתובה
אמר לה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך
תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר רב שילא
א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה
אמר זניתה עשרין וחמש שנין בבי נשא וחיי דמר דבכתפאי אמטיה לה
א"ל טעמא מאי אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרינן מחמת כיסופא הוא דלא תבעה הא נמי מחמת כיסופא הוא דלא תבעה זיל הב לה

The mother-in-law of Rabbi Chiyya Aricha of Difri was the wife of his brother {who died childless and whose estate was inherited by Rabbi Chiyya}. She was maintained for 25 years in he father's house. At the end of this, she said to him, "give me maintenance." He said to her "you do not have {any more}." "Give me my ketuba." He said to her, "you have neither maintenance nor ketuba."
She summoned him to a court case before Rabba bar Rav Shela.
He said to him {=Rabbi Chiyya}, "tell me the circumstances of the matter, how it was."
He said: I maintained her for 25 years while she stayed in her father's house and, by the life of Master {=Rabba bar Rav Shela}, I carried it to her on my shoulder.
He {=Rabba bar Rav Shela} said to him: What is the reason that the Sages said that so long as she is in her husband's house, she collects the ketuba forever? For we say that it is because of shame that she did not claim it. Here as well, it was because of shame that she did not claim it {=the ketuba}. Go and give it to her.

לא אשגח ביה
אזל כתב לה אדרכתא אנכסיה
אתא לקמיה דרבא
א"ל קא חזי מר היכי דנן
א"ל שפיר דנך
א"ל איזיל ולהדר אפירי מן ההוא יומא עד השתא
אמר לה אחוי אדרכתיך חזא דלא הוה כתיב בה ואשתמודענא דנכסין אלין דמיתנא אינון
אמר לה הא אדרכתא לאו שפיר כתיבא
אמרה לי' תיזיל אדרכתא אישקיל מיומא דשלימו ימי אכרזתא עד השתא
אמר לה הני מילי היכא דליכא טעותא באדרכתא אבל הכא דאיכא טעותא באדרכתא ל"ל בה אמרה

He disregarded this {ruling}. Whereupon he {=Rabba bar Rav Shela} wrote for her an adrachta on his property {to seize it -- this follows the tirpha document}. He {=Rabbi Chiyya} came before Rava.
He {=Rabbi Chiyya} said to him {=to Rava}, "Does Master see how he judged me?!"
He said to him: He judged you well.
She {=the widow} said to him: If so, let him go and refund all the fruits from that day until now.
He {=Rava} said to her: Show me your adrachta.
He saw that there was not written upon it "And we have ascertained that this estate belonged to the deceased."
He {=Rava} said to her: This is not a properly written adrachta.
She said to him: Let the adrachta go off {and forget about it}, but let me take from the day that the announcement terminated until now.
He said to her: There words are where there is no error in the adrachta, but where there is an error in the adrachta, there is no validity to it.

אמרה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא
אמר לה בהא אפי' רבה בר רב שילא טעי הוא סבר הני והני דידיה נינהו
ולא היא זימנין דמיגבו לה ואזלא ומשבחא להו ואמר לה שקילי דידך והב לי דידי ואתי לאפוקי לעז על בי דינא:

She said {to him}: But Master is the one who said that {the omission of} pledging property is regarded as mere scribal error {but we regard it as having been written}.
He said to her: In this {we cannot say it is scribal error, for} even Rabba bar Rav Shela erred in it. He thought that since both this and that belong to him {what matter does it make if from his own of from Rav Chiyya's brother}. And it is not so. There are times where she could collect {that specific property}, and she goes and improves them {while the lands of her husband deteriorate}, and then he says to her take your own and give me mine, and a stigma would fall upon the court.

הדרן עלך פרק הנושא את האשה
END PEREK TWELVE

BEGIN PEREK THIRTEEN
Mishna:

שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבשלום חנן אומר שני דברים

TWO JUDGES OF CIVIL LAW WERE {ADMINISTERING JUSTICE} IN JERUSALEM, ADMON AND CHANAN BEN AVSHALOM.
CHANAN SAYS TWO RULINGS

Rif Ketubot 61b {102b - 103a; 104a}

61b
{Ketubot 102b continues}

לא יאמר הראשון כשתבא אצלי אזונה
אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה
תניא מי שמת והניח בן קטן יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו והיא אומרת [יהא] גדל אצלי אין מניחין [אותו] אצל מי שראוי ליורשו מעשה היה ושחטוהו ער"ה

"The first husband is not entitled to plead, 'when she comes to me I will give her maintenance'":
Rav Chisda said: This says that the daughter must be living with her mother, with no difference whether she is an adult of a minor.
They learnt {in a brayta}: One who died and left a minor son, the heirs of the father say 'let him grow up with us,' and she says 'let him grow up with me,' we do not place him with anyone entitled to be an heir. There was an incident and they slaughtered him on the very first evening! {J: See this post on parshablog for elaboration.}

{Ketubot 103a}

וכן לא יאמרו שניהן הרי אנו זנין אותה כאחת:
ההוא גברא דאגר ריחיא לחבריה לטחינה
לסוף איעתר זבין ריחיא וחמרא
אמר ליה לאגירא עד האידנא הוה טחיננא גבך באגר ריחיא דידי
השתא דלא צריכנא הב לי אגר ריחיא
אמר ליה לא אלא מיטחן טחינא לך באגרא דילך כדמעיקרא
סבר רבינא למימר היינו מתניתין לא יאמרו שניהן הרי אנו זנין אותה כאחת אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות הכא נמי כיון דלא צריך לטחינה שקיל מיניה דמי
א"ל רב עוירא מי דמי התם חדא כריס' אית לה תרתי כריסיאתה לית לה הכא אמר ליה טחון זבון טחון אותיב
ולא אמרן אלא דלית ליה לאגירא טחינה אבל אית ליה (לאגירא) טחינה כופין אותו על מדת סדום ויהיב דמי

"And so too, the two of them may not say 'we will support her together' {providing only a single maintenance}":
There was a certain man who leased his mill to his fellow man in exchange for grinding {his grain}. Eventually, he because wealthy and bought a mill and a donkey.
He {the now wealthy man} said to the renter {in our gemara, "to the renter"}: Until now, I had my grinding done by exchange for the rent of my mill. Now that I do not need this, give me the rent for my mill.
He said to him: No, but rather I will grind for you as the exchange for your rent, as initially.

Ravina thought to say that this is our Mishna: "the two of them cannot say that we will maintain her as one," but rather one feeds her and the other gives her the money equivalent to the food. So too here, since he does not require the grinding, he should take from him money.
Rav Avira said to him: Is this really comparable? There, she has one belly, but does not have two bellies. Here, he said to him: Grind {in yours} and sell; Grind {in mine} and keep.
And they only said this where the lessee does not have to grind {for others}, but if there is (* to the lessee *) sufficient grinding, we force him, because of the trait of Sodom {that he should not act with such a trait}, and make him give money.

Mishna:

אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשים יכולים לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה

אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולין יורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות

ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים נותנין לה מזונות והיא בבית אביה

SHOULD A WIDOW SAY, 'I HAVE NO DESIRE TO MOVE FROM MY HUSBAND'S HOUSE', THE HEIRS CANNOT TELL HER, GO TO YOUR FATHER'S HOUSE AND WE WILL MAINTAIN YOU', BUT THEY MUST MAINTAIN HER IN HER HUSBAND'S HOUSE AND GIVE HER A DWELLING BECOMING HER DIGNITY.

IF SHE SAID, HOWEVER, I HAVE NO DESIRE TO MOVE FROM MY FATHER'S HOUSE', THE HEIRS ARE ENTITLED TO SAY TO HER, 'IF YOU STAY WITH US YOU WILL HAVE YOUR MAINTENANCE, BUT IF YOU DO NOT STAY WITH US YOU WILL RECEIVE NO MAINTENANCE'.

IF SHE BASED HER PLEA ON THE GROUND THAT SHE WAS YOUNG AND THEY WERE YOUNG, THEY MUST MAINTAIN HER WHILE SHE LIVES IN THE HOUSE OF HER FATHER.

Gemara:

תנו רבנן משתמשת במדור שנשתמשת בו בחיי בעלה בכרים וכסתות שנשתמשת בחיי בעלה בכלי כסף וכלי זהב שנשתמשת בחיי בעלה בעבדים ושפחות שנשתמשת בחי בעלה שכך כותב לה כל יומי שמיגר אלמנותיך בביתי

The Sages learnt {in a brayta}: {A widow} may use {her deceased husband's} dwelling as she used it during his lifetime. {She may also use} the bondmen and bondwomen, the cushions and the bolsters, and the silver and gold utensils as she used them during the lifetime of her husband, for such is the written undertaking he gave her: 'And you shall dwell in my house and be maintained therein out of my estate throughout the duration of your widowhood

תני רב יוסף בביתי ולא בעקתי
אר"נ יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשו כלום

Rav Yosef taught: "In my house" and not "in my hovel."
Rav Nachman said: If orphans sold a widow's dwelling, their act is legally invalid.

ומ"ש מדרב אסי א"ר יוחנן דא"ר אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו
התם לא תפיסה מחיים הכא תפיסה מחיים

אמר אביי נקיטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו
ותנ"ה מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפי' אומרת הניחו לי ואבננו משלי אין שומעין לה
בעי אביי שיפוצא מאי תיקו הילכך לא תשפץ:

And why is this different from Rav Assi citing Rabbi Yochanan? For Rav Assi cited Rabbi Yochanan: If the orphans preempted and sold a small amount of assets, what they sold, they sold?
There, she did not seize it during his lifetime, but here, she seized it during his lifetime.

Abaye said: We have a tradition that the dwelling of a widow which fell down, the heirs are not required to rebuild it.
And a brayta also says so: The dwelling of a widow which fell, the heirs are not obligated to rebuild it. And not only that, but even if she says 'Allow me and I shall rebuild it at my own expense', we do not listen to her.
Abaye said: If she repaired it, what is the law?
The question stands. Therefore, she should not repair.

אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא:
וליתבו לה כי יתבה התם
מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה
וליתבו לה לפי ברכת הבית אה"נ

"IF SHE SAID, HOWEVER,'I HAVE NO DESIRE TO MOVE FROM MY FATHER'S HOUSE'":
Why should they not give her maintenance while she lives there {in her father's house}?
This supports Rav Huna, for Rav Huna said: 'The blessing of a house [is proportionate] to its size.' {Thus, it is cheaper to buy in bulk, which they cannot do if she lives elsewhere.}
Why then can they not give her according to the blessing of the house?
Indeed, they could.

{Ketubot 104a}
Mishna:

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם
וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה שנים
שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי ר"מ שאמר משום ר"ג

SO LONG AS SHE LIVES IN HER FATHER'S HOUSE {A WIDOW} MAY RECOVER HER KETHUBAH AT ANY TIME.

AS LONG, HOWEVER, AS SHE LIVES IN HER HUSBAND'S HOUSE SHE MAY RECOVER HER KETHUBAH ONLY WITHIN TWENTY-FIVE YEARS, BECAUSE IN THE COURSE OF TWENTY-FIVE YEARS SHE HAS SUFFICIENT OPPORTUNITIES OF RENDERING FAVORS CORRESPONDING {IN VALUE TO THE AMOUNT OF} HER KETHUBAH; THESE ARE THE WORDS OF RABBI MEIR WHO LAID DOWN THE RULING IN THE NAME OF RABBI SHIMON BEN. GAMLIEL.