Rif Bava Kamma 44b {118a}

44b

See the Rif inside here.

{Bava Kamma 118a}

לא יחזיר לו במדבר

על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר:

HE MAY NOT RESTORE IT TO HIM5 IN THE WILDERNESS;

UPON THE STIPULATION THAT HE WAS GOING INTO THE WILDERNESS, HE MAY MAKE RESTORATION EVEN WHILE IN THE WILDERNESS.

האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לא החזרתי חייב לשלם:

IF ONE MAN SAYS TO ANOTHER, 'I HAVE ROBBED YOU, I HAVE BORROWED MONEY FROM YOU, I RECEIVED A DEPOSIT FROM YOU BUT I DO NOT KNOW WHETHER I HAVE [ALREADY] RESTORED IT TO YOU OR NOT,' HE HAS TO MAKE RESTITUTION.

אבל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת פטור מלשלם:

BUT IF HE SAYS, 'I DO NOT KNOW WHETHER I HAVE ROBBED YOU, WHETHER I HAVE BORROWED MONEY FROM YOU, WHETHER I RECEIVED A DEPOSIT FROM YOU,' HE IS NOT LIABLE TO MAKE RESTITUTION.

Gemara:

ורמינהי מלוה משתלמת בכל מקום אבדה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן

אמר אביי ה"ק מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבדה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן

And they raised an objection {from a brayta}: 'A loan can be paid in all places, whereas a lost article {which was found}, or a deposit cannot be restored save in their place {=a place suitable for this.'

Abaye said: This is what it means to say: A loan can be demanded in any place, whereas a lost article {which was found} or a deposit cannot be demanded save in their {proper} place.

שמעינן השתא ממתני' ומברייתא דהמלוה את חבירו בישוב אית ליה רשותא למיגבא מיניה בדברא אפי' בעל כרחיה דלוה

אבל אי לא בעי מלוה לאיפרועי בדברא לית ליה רשותא ללוה למימר ליה למלוה הא לך זוזי דאית לך גבאי אלא קיימי באחריותיה דלוה עד דפרע ליה למלוה בישוב כדאוזפיה בישוב

We deduce from here, from the Mishna and the brayta that one who loaned his fellow in a settled area has permission to collect from him in the wilderness, even against the will of the borrower. But if the lender does not wish to be paid in the wildreness, the borrower does not have permission to say to the lender "here are your zuzim which you have by me," but rather they stand under the responsibility of the borrower until he pays the lender in a settled area, when he lended to him in a settled area.

והני מילי מלוה אבל אבדה דאשכחה בישוב אי נמי פקדון דאיתפקד גביה בישוב לית ליה למרי אבדה או למרי פקדונא רשותא למתבעיה לחבריה בגויה ובדברא היכא דליתנהו גביה וכי היכי דלא מיחייב חבריה לאהדרינהו ניהליה בדברא היכא דליתנהו גביה

הכי נמי אי איתנהו גביה ולא בעא מרייהו לקבלינהו בדברא לית ליה רשותא להאיך לאותבינהו גביה ולמיזל אלא מיחייב באחריות עד דמהדר להו לישוב כדאפקדינהו ניהליה בישוב

And these words are regarding a loan, but a lost article which he found in a settled area, or alternatively, a pledge which was deposited by him in a settled area, the owner of the lost article or the owner of the pledge does not have permission to demand it of his fellow when in the wilderness, when he does not have it with him. And just as his fellow is not obligated to return it to him in the wilderness when he does not have it with him, so too, if he does have it with him and the owner does not wish to accept it in the wilderness, this other one does not have permission to return it to him and to go off, but rather is obligated in its responsibility until they return to a settled area, when it was deposited with him in a settled area.

האומר לחבירו גזלתיך והלויתני וכו':ש

ודוקא בדקא תבע ליה חבריה

דכיון דברי ליה שגזל או שלוה ואיסתפק ליה אם החזיר אם לא החזיר חייב דאין ספק מוציא מידי ודאי

ואי לא תבע ליה חבריה אלא איהו אמר מדעתא דנפשיה וחבריה לא קא תבע ליה אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים

והיכא דתבע ליה חבריה ואמר ליה מנה לי בידך ואיהו אמר לא ידענא אי לוינא מינך אי לא פטור

והיינו דתנן אבל אם אמר לו איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי [אם לא הפקדת] פטור

ורב הונא ורב יהודה דאוקמוה למתני' בדלא קא תבע ליה לית הלכתא כוותיהו אלא אע"ג דקא תבע ליה פטור דקי"ל כרב נחמן ורבי יוחנן דאמרי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור מלשלם אבל משתבע דלא ידע ואם בא לצאת ידי שמים חייב:

"IF ONE MAN SAYS TO ANOTHER, 'I HAVE ROBBED YOU, I HAVE BORROWED MONEY FROM YOU...'":

And this is specifically where his fellow has demanded it from him, for since he {=the defendant} is certain that he stole or borrowed, and is in doubt if he returned or did not return it, he is liable, for doubt does not take out of certainty.

And if his fellow does not demand it, but rather he says it on his own, while his fellow does not demand it of him, he is not liable, except if he comes to fulfill the requirements of Heaven.

And if his fellow does demand it of him, and says to him "I have a maneh in your possession," and he says "I do not know if I borrowed it from you or not," he is exempt. And this is what we learnt {in a Mishna}: "but if he says to him 'I do not know if I stole from you; if I borrowed from you; if you deposited by me [or you did not deposit], he is exempt."

And Rav Huna and Rav Yehuda who establish the Mishna as where he did not demand it from him, the halacha is not like them. Rather, even though he demanded it of him, he is exempt, for we establish like Rav Nachman and Rabbi Yochanan, who say {that in the case of one saying} "I have a maneh in your hand," and the other says "I do not know," he is exempt from paying, but must swear that he does not know; and if he comes to fulfill the requirements of Heaven, he is liable.

Mishna:

הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב

IF A MAN STOLE A SHEEP FROM THE HERD AND PUT IT BACK [THERE], AND IT SUBSEQUENTLY DIED OR WAS STOLEN