Rif Bava Kamma 43b {117a - b}

43b

See the Rif inside here.

{Bava Kamma 117a}

דרב פנחס ודרב מרי בני רב חסדא אמרי ליה דרי [ואמטי] בהדן דרא ואמטא בהדיהו

אתא לקמיה דרב אשי פטריה

אמרו ליה רבנן והא תניא אם נשא ונתן ביד חייב

אמר להו הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה אבל הכא כיון דאוקמינהו עילויה מיקלא קלייה

אי אמרת בשלמא הא דתניא חייב אע"ג דאניס היינו דקא מקשו מינה רבנן לרב אשי

אלא אי אמרת הא דתניא חייב בדלא אניס אבל היכא דאניס פטור היכי קא מקשו מינה רבנן לרב אשי

והא ההוא גברא דפטריה רב אשי אנוס הוה

of Rav Pinchas and of Rav Mari, the sons of Rav Chisda. They {=the heathens} said to him "carry the wine and come with us." He carried the wine and came with them. The case came before Rav Ashi, and he exempted him.

The Sages said to him {=Rav Ashi}: But they learnt {in a brayta}: If he took and gave with his hand, he is liable!

He {=Rav Ashi} said to them: These words are where they were not {already} standing by it, but here, since they were already standing by it, it is as if already burnt.

{The Rif now finishes making his diyuk:} You can say well that this that they learnt {in a brayta} that he is liable, is even where he was forced, for then the Sages can ask from it upon Rav Ashi. But if you say that this that they learnt that he is liable is where he was not forced, but where he was forced, he is exempt, how can the Sages ask from it upon Rav Ashi? For that certain person Rav Ashi exempted was forced!

ועוד אמאי קאמר להו רב אשי הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה

לימא להו הנ"מ היכא דלא אניס אבל האי אניס הוא

אלא ש"מ כי לא אוקמינהו עילויה אע"ג דאניס חייב

וכי תימא מ"ש מראה מנשא ונתן ביד דהאי פטור והאי חייב ותרוייהו אניסי האי גרמא והאי בידים

ומסתייע נמי האי סברא מהא דאותיביה רב כהנא לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענבים זה והושיט לו חייב והא הכא אע"ג דקאי עילויה כי קא יהיב ליה בידיה חייב

ופרקינן הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי דנהרא דלא מצי שקיל ליה ומשום הכי חייב ואע"ג דאניס ליה חייב.

ושמעית מינה דמאן דשקיל ליה לממונא דחבריה וממטי ליה בידיה לגבי אנס חייב ואף על גב דאניס:

And furthermore, why did Rav Ashi say "these words were where they were standing by it?" Let him say to them "where he was not forced, while this one was forced!" Rather, we deduce from this that where they were not standing by it, even though he was forced, he is liable. And if you ask why showing is different from taking and giving by hand, that this is exempt and this is liable, for after all both of them are under duress -- this one is via indirect cause and this one is with his own hands.

And this line of thought is also supported from the fact that Rav Kahana {our gemara: Rabbi Abahu} objected to Rav Ashi: If a ruffian said to him "hand be this bunch of sheaves or this cluster of grapes," and he handed it to him, he is liable. And behold, here, even though he is standing by them, when he gives it to him with his hand, he is liable.

And we resolve: With what are we dealing? That they were standing on two banks of a riber, that he {=the ruffian} is not able to take them, and because of this, he is liable; and even though he is forcing him, he is liable.

And we derive from this that one who takes the money {or possessions} of his fellow and transfers him in his hands to a ruffian is liable, and even though he is under duress.

ההיא שותא דהוו קא מינצו עלה בתרי

האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא

קם חד מיניהו מסרה לפרהגמונא דמלכא

אמר אביי יכיל למימר ליה אין מסרי ודידי מסרי

א"ל רבא כל כמיניה

אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי לה וקיימי תרוייהו בדינא:

There was a certain net upon which two people were arguing. This one said "it is mine" and this one said "it is mine." One of them arose and surrendered it to the parhagmona {official of public service} of the king. Abaye said: He is able to say to him, "I indeed surrendered it, and I surrendered my own." Raba said to him: Should he be believed? Rather, Rava said: He place him under the ban until he brings it {=the net}, and both of them come to court.

גרסי' בגטין בפירקא קמא

שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אדם העומדין עלי ובידי למוסרן למלכות מהו

שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי

אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום

שלח ליה קא מצערן לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו

שלח ליה דום לה' והתחולל לו והוא יפילם לך חללים חללים

השכם והערב עליהם בבית המדרש והן כלין מאליהן

שמעינן מינה דאפילו במקום צער אסור למימסר בר ישראל למלכות עובדי כוכבים ל"ש גופיה ל"ש ממוניה:

We learn in Gittin, in the first perek {7a}: Mar Ukva sent to Rabbi Eliezer: There are people harrassing me, and it is in my power to hand them over to the regime, what is the law?

He {=Rabbi Eliezer} made lines {required for writing pesukim} and wrote to him: {Tehillim 39}:

ב אָמַרְתִּי-- אֶשְׁמְרָה דְרָכַי, מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי: אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם-- בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי.

2 I said: 'I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; {N} I will keep a curb upon my mouth, while the wicked is before me.'

That even though there is a wicked one before me, I will keep a curb upon my mouth.

He {=Mar Ukva} sent to him: They are greatly oppressing me, and I do not find that I will arise from it.

He {=Rabbi Eliezer} sent to him: {Tehillim 37}:

ז דּוֹם, לַה'-- וְהִתְחוֹלֵל-לוֹ: אַל-תִּתְחַר, בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ; בְּאִישׁ, עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.

7 Resign thyself unto the LORD, and wait patiently for Him;{N} fret not thyself because of him who prospereth in his way, because of the man who bringeth wicked devices to pass.

{with a derasha on hitcholel with chalal, and lo meaning for him, thus meaning}

And he will cause them to fall before you as corpses.

Get up early and leave late because of them {to study} in the study hall, and they will perish of their own accord.

We derive from this that even in a case of suffering, it is forbidden to give over an Israelite to a gentile government -- and there is no difference between his body or his possessions.

{Bava Kamma 117b}

ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא

אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו

אתו לקמיה דרבא פטריה

א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא

אמר רב אשי נחזי אנן אי אמיד עליה אתו ואי לא אמיד אההוא כסא הוא דאתו.

אמיד פי' עשיר:

There was a certain person with whom was deposited a silver cup. Thieves came upon him, and he took it and gave it to them. They came before Rava, and he exempted him.

Abaye said: This one saved himself with his fellow's money!

Rava Ashi said: We shall see: if he is an amid, they came upon him, but if he is not an amid, they came for that cup.

Amid, its explanation is a wealthy man.

ההוא גברא דאפקידו גביה ארנקא דפדיון שבויים

אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו

אתא לקמיה דרבא פטריה

There was a certain person with whom was deposited a purse {with money} of redeeming captives. Thieves came upon him, and he took it and gave it to them. He came before Rava, and he exempted him.

Rif Bava Kamma 43a {116b - 117a}

43a

See the Rif inside here.

{Bava Kamma 116b}

דאחוי אכריא דחיטי דבי רשי גלותא

אתא לקמיה דרב נחמן

חייביה רב נחמן לשלומי מהא דתנן ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה

וקי"ל דאחוי אחוויי:

who pointed out a heap of wheat of the house of the Exilarch. The case came before Rav Nachman. Rav Nachman obligated him to pay, based on this that they learnt {in a Mishna}: And if {the loss was} because of the thief, he is obligated to furnish him with a field.

And we establish that {indeed}, the case was where he merely pointed it out.

רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני

אתא לקמיה דרבא

אמר ליה כלום בא מעשה לידך

אמר ליה ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו.

אמר ליה קום אהדר עובדא למריה דתניא ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב

ואמר רבא ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב

{Bava Kamma 117a}

Rav Huna bar Yehuda visited Bei Avyunei {either a poorhouse or the name of a place}. He came before Rava and said to him, "has there been any case which came to your hand?" He {=Rava} said to him: An Israelite whom Cutheans forced to show the money of his friend -- this came before me and I obligated him.

He {=Rav Huna bar Yehuda} said: Arise and reverse the matter to its owner {that he should get his money back}, for they learnt {in a brayta}: An Israelite whom Cutheans forced to show the money of his friend is exempt, though if he takes {the money} and places it with his own hand, he is liable.

And Rava {our gemara: Rabba} said: And if he shows it of his own accord, he is like one who got and gave with his own hand, and he is liable.

איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור

הכי נמי ישראל שאנסוהו כותים להביא ממון חבירו והלך והביא פטור

There is one {halachic decisor} who said that just as when an Israelite is forced to point out his fellow's money, he is exempt, so too, if an Israelite is forced to bring the money of his friend, and he goes and brings it, he is exempt.

ואנן לא סבירי לן הכי דכי מעיינת בה בשמעתתא לא סלקא אליבא דהאי סברא כל עיקר

דהאי דתניא ואם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן

אי באונס הא אמרינן פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפילו הראה נמי חייב

אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאניס לא שנא אנסוהו והלך הוא והביא ולא שנא אנסוהו להביא והביא

והכי נמי מסתברא דאמר ההוא גברא דאחוי אחמרא

And we do not maintain this, for when one delves into this sugya, it does not come out in accordance with this position whatsoever. For this that they learnt {in a brayta}, "and if he took and gave with his own hand, he is liable," with what are we dealing? If under duress, behold we have said that he is exempt. And if of his own accord, why should it matter if he took and gave? Even if he {merely} showed it, he would also be liable. Rather, is it not so that this is what it means to say: An Israelite whom Cutheans forced to show the money of his fellow, he is exempt. And specifically to show, but if he took and gave with his hand, he is liable -- and even though we was forced, there is no difference if they forced him and he want and brought, or if they forced him to bring and he brought.

And so it is also logical, for it stated: There was a certain person who showed the wine

Rif Bava Kamma 42b {116a - b; 117a; 116b}

42b

See the Rif inside here.

{Bava Kamma 116a}

כי אפקריה אדעתא דאריה אפקריה אדעתא דכ"ע לא אפקריה

א"ל לרווחא דמילתא הוא דעבד:

When he declared it ownerless, he did so with respect to the lion, but he did not declare it ownerless with regard to the entire world!"

He {=Ravina} said to him {Rav Acha miDifti}: He did so as an extra precaution {so as not to get into arguments about it}.

בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו

א"ל זו שאלה היא אין לו אלא שכרו

איתיביה השוכר את הפועל להביא לו כרוב ודורמסקין לחולה ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם

א"ל התם עביד שליח שליחותיה הכא לא עביד שליח שליחותיה:

Rav inquired of Rabbi: If he descended to save {the other fellow's donkey, under that stipulation}, but he did not save {despite his efforts}, what is the law?

He {=Rabbi} said to him: Is this a question? He only gets his wages {for his efforts, but not the value of his own lost donkey}.

An objection was raised: "If one hired a laborer

{Bava Kamma 116b} to bring a cabbage or damascene plums to a sick person, and {when he arrived} he found that he died, or that he became well, he is paid in full."

He said to him: There, the agent performed his agency, whereas here the agent did not perform his agency.

תנו רבנן שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות ואם שכרו תייר לפניהם מחשבין אף לפי נפשות.

ולא ישנו ממנהג החמרין.

ורשאין החמרין להתנות כל מי שתאבד לו חמור מעמידין לו חמור אחר אבדה בכוסיא פירוש בפשיעה אין מעמידין לו שלא בכוסיא מעמידים לו ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין נזקקין לו

פירוש אם אמר תנו לי דמי חמור שלי שאיני רוצה ליקח חמור ואני אשמור עמכם כבראשונה אין נזקקין לו

פשיטא

לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא

מהו דתימא אמר להו הא אית לי חמרא אחרינא בהדייכו

קמ"ל דאמרי ליה אתרי מסרת נפשך טפי [אחד לא מסרת נפשך טפי]:ק

The Sages learnt {in a brayta}: If a caravan was traveling in the wilderness, and a band of robbers came upon it to plunder it {and they are going to bribe the band of robbers to go away}, they calculate {each person's contribution} in accordance with the money involved and do not calculate in accordance with the souls {people}. And if they hired a guide to go before them {so that they do not get lost in the desert, in paying his wages} they calculate even in accordance with the souls. But they do not deviate from the custom of donkey-drivers {in determining payment}. And the donkey-drivers are entitled to stipulate that whoever loses a donkey, that they should furnish him with another donkey. If it was lost by negligence, they do not furnish him with another one. Not by negligence, they furnish him with another one. And if he said "Give me and I will guard," they do not heed him.

To explain: If he said "give me the money for my donkey, for I do not wish to take a donkey, and I will guard with you just as at first," they need not heed him.

This is obvious! No, it is necessary, such as where he has another donkey. I would have said that he could say to them "behold I have another donkey among you." Therefore it informs us that they may say to him "upon two, you will commit yourself more, while upon one, you will not commit yourself more."

תנו רבנן ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובעה והקלו ממשאה מחשבין לפי משוי ואין מחשבין לפי ממון.

ולא ישנו ממנהג הספנין.

ורשאין הספנין להתנות ביניהן כל מי שתאבד לו ספינה מעמידין לו ספינה אחרת אבדה בכוסיא אין מעמידין לו שלא בכוסיא מעמידין לו ואם פירש למקום שאין הספנין הולכין אין מעמידין לו

The Sages learnt {in a brayta}: If a boat was traveling on the sea, and a gale arose to sink it, and they lightened its load, they calculate {how much each must surrender} in accordance with the weight, and do not calculate according to the monetary calue. And they do not deviate from the custom of the sailors. And the sailors are entitled to stipulate among themselves that whoever loses a boat, they furnish him with another boat. If it is lost through negligence, they do not furnish him with one, but if not through neglicence, they furnish him. And if he went off to a place the sailors do not go, they do not furnish him.

ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע

ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו

The Sages learnt {in a brayta}: If a caravan was traveling in the wilderness, and a band of robbers came upon it and plundered it, and one arose and saved, he saved for all {such that they all split what he saved}. And if he said "I am saving for myself," he saves for himself.

היכי דמי אי דיכולין להציל אפי' אמר נמי ולא כלום הוא ואי דאינן יכולין להציל אפי' לא אמר נמי

אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו אמר מיפלג פליג לא אמר לא פליג

ורבא אמר הכא בפועל עסקינן וכדרב

דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום אמר מהדר הדר ביה לא אמר לא הדר ביה

רב אשי אמר הכא ביכולין להציל ע"י הדחק לא אמר אמרי ליה אי אמרת לן הוה מסרינן נפשין אמר ניתיבו אינהו אסוחי אסחו דעתייהו:

הני תלתא פירושי הלכתא נינהו:

How so? If they are able to save, even if he said as well, it is not worth anything! And if they are not able to save, even if he does not say, also {he is saving for himself}.

Rami bar Chama said: Here, we are dealing with partners, and in a case such as this, this partner can break up {the partnership} against the will of his fellow. If he said, then he is severing {the partnership}, but if he did not say, then he did not sever.

And Rava said: Here, we are dealing with a laborer, and like Rav.

For Rav said: A laborer is able to withdraw even in the middle of the day. If he {who saved from the robbers} said, then he is withdrawing, but if he did not say, then he is not withdrawing.

Rav Ashi said: Here, where they are able to save with great difficulty. If he did not say, then they would say to him, "If you would have said to us, we would have committed ourselves." If he said, then they have removed their intent from it.

These three explanations are {all} halacha.

תוספתא

בני חבורה שמחלו עליהן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחול לו:

Tosefta:

The members of a company upon which was forgiven customs, it was forgiven towards the middle {such that they all split}. And if they said that they were forgiving it because of Ploni, that which they forgave is forgiven to him {only}.

Mishna:

הגוזל את השדה ונטלוהו מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת

שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך:

IF ONE ROBBED A FIELD AND MASSIKIN CONFISCATED IT, IF THIS BLOW BEFELL THE WHOLE PROVINCE HE {=THE ROBBER} MAY SAY TO HIM {THE MAN ROBBED}, 'HERE IS THINE BEFORE THEE'; BUT IF IT WAS CAUSED THROUGH THE ROBBER HIMSELF HE WOULD HAVE TO PROVIDE HIM WITH ANOTHER FIELD.

{Bava Kamma 117b}

IF A RIVER FLOODED {THE A MISAPPROPRIATED FIELD, THE ROBBER} IS ENTITLED TO SAY TO THE OTHER PARTY, 'HERE IS YOURS BEFORE YOU'.

{Bava Kamma 116b}

Gemara:

אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה

היכי דמי אילימא דאנסוהו לכולהו ארעתא [דידיה ולא אנסיה לכולהו ארעתא] ואנסוהו להא נמי בהדייהו מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה

הכא במאי עסקינן כגון דאנסוהו ואמרי ליה אחוי ארעתך ואחוי נמי ההיא בהדייהו:

"BUT IF IT WAS CAUSED THROUGH THE ROBBER HIMSELF, HE WOULD HAVE TO PROVIDE HIM WITH ANOTHER FIELD":

How so? If they confiscated all the land [of his and did not confiscate the entire land], and they confiscated this one {field} as well among them, then we derive from the resha: "IF THIS BLOW BEFELL THE WHOLE PROVINCE HE {=THE ROBBER} MAY SAY TO HIM {THE MAN ROBBED}, 'HERE IS THINE BEFORE THEE'." Thus, if it is not so, he is required to furnish him with a field.

With what are we dealing? Such as where they confiscated from him, and they said to him "show us your land," and he showed them this one as well among them. {but did not first steal the field}

ההוא גברא

There was a certain person

Rif Bava Kamma 42a {115a - 116a}

42a

See the Rif inside here.

{Bava Kamma 115a}

קסבר עשו בו תקנת השוק

והלכתא כר' יוחנן דקסבר עשו בו תקנת השוק

אמר רבא גנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק:

He maintains that they did make for him the restoration of money {he paid} at the market.

And the halacha is like Rabbi Yochanan, who maintains that they did make for him the restoration of money at the market.

Rava said: By a notorious thief, they did not establish a restoration of money of the market.

איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו לא עשו בו תקנת השוק

מאי טעמא דאמרינן ליה לאו אדעתא דהאי מידי דיהיב לך יהבת ליה זוזי:

It was stated {by Amoraim}: If he stole and paid off his debt; if he stole and paid off goods received on credit, they did not establish a restoration of money of the market.

What is the reason? For we say to him: Not for the things that he gave you {now} did you {initially} give him money.

משכנתא שוה מאתן במאה עשו בו תקנת השוק.

שוה מאה במאה

אמימר אמר לא עשו בו תקנת השוק

מר זוטרא אמר עשו בו תקנת השוק

As a pledge worth 200 for 100 {which the received}, they make for him {the person who took it as a pledge} a restoration of money of the market.

Worth 100 for 100:

Amemar said: They do not make for him a restoration of the market.

Mar Zutra said: They do make for him a restoration of the market.

זביני שוה בשוה עשו בו תקנת השוק

שוה מאה במאתן

רב ששת אמר לא עשו בו תקנת השוק

רבא אמר עשו בו תקנת השוק

As a sale for an equal amount {to their value}, they make for him a restoration of the market.

Something worth 100 for 200:

Rav Sheshet said: They do not make for him a restoration of the market.

Rava said: They do make for him a restoration of the market.

והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק לבר מגנב ופרע בחובו וגנב ופרע בהקיפו דלא עשו בו תקנת השוק:

And the halacha in all of them is that they do make for him a restoration of the market, with the exception of where he stole and paid off his debt, or stole and paid off goods received on credit, where they do not make for him a restoration of the market.

אביי בר נאזי חמוה דרבי הוה מסיק ביה ארבע זוזי בההוא גברא

גנב ואייתי גלימא יהב ליה ויהב ליה ארבעה זוזי אחריני

אתא לקמיה דרבינא

א"ל ארבעה זוזי קמא גנב ופרע בחובו הוא לא בעית למיתבא ליה הני ארבעה זוזי בתראי ודאי זיל הב ליה ושקול גלימך

מתקיף לה רב כהן דלמא גלימא מהנהו ארבעה זוזי קמאי יהבה ניהליה דהוה ליה גנב ופרע בחובו ארבעה בתראי הימוני הימניה כדמעיקרא

איגלגל מילתא ומטת לקמיה דרבא אמר להו הלכתא כרב כהן:

Abaye {our gemara: Avimi} bar Nazi, the father-in-law of Rabbi {our gemara: Ravina} was owed 4 zuz by a certain person. He {=that person} stole and brought him a garment, and gave it to him, and borrowed upon it another four zuz. This came before Ravina. He said: The first four zuz, since it is stealing and paying his debt, he {the owner} does not need to pay to him {to Abaye}. These last four zuz, certain go and give him, and take your garment.

Rav Kohen objected to this: Perhaps the garment was just for these first four zuz that he gave him, such that it will be a case of stealing and paying for his debt {such that the owner would be exempt}, while the four last ones he was trusting him with as at first.

The matter moved about the courts and arrived before Rava. He said to them: The halacha is like Rav Kohen.

נרשאה גנב ספרא זבנא לפפונאי בתמנן זוזי

אזל פפונא זבניה לבר מחוזא במאה ועשרים

לסוף הוכר הגנב

אמר אביי אזיל מריה דספרא יהיב ליה לבר מחוזא תמנן ושקיל סיפריה ואזיל בר מחוזא שקיל ארבעין מפפונא

מתקיף לה רבא השתא בלוקח מן הגנב עשו תקנת השוק בלוקח מן הלוקח לא כל שכן

אלא אמר רבא מרי ספרא יהיב ליה לבר מחוזא מאה ועשרים ושקיל ספרא ואזיל מארי ספרא שקיל ארבעין מפפונא ושקיל תמנן מן גנבא

וכן הלכתא:

A resident of Naresh stole a book and sold it to a resident of Papunia for 80 zuz. The resident of Papunia went and sold it to a resident of Mechoza for 120 {zuz}. It the end, the thief was recognized.

Abaye said: The owner of the book should go and give the resident of Mechoza 80 {zuz} and take his book, and the resident of Mechoza should go and take the {remaining} 40 {zuz} from the resident of Papunia.

Rava objected: Now that one who purchases from a thief, they enact for him a restoration of the money of the market, by one who purchases from a purchaser, would it not be all the more so? Rather, Rava said: The owner of the book should give to the resident of Mechoza 120 {zuz} and take the book, and the owner of the book {in order to recover some of that money} should go and take 40 from the resident of Papunia, and taken 80 from the thief.

And so is the halacha.

זה בא בחביתו של יין וכו':ש

אמאי לימא ליה אנא מהפקירא קא זכינא

כדאמר רבי ירמיה כשעקל בית הבד כרוך עליה מתני' נמי כשעקל בית הבד כרוך עליה

אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו

ולימא ליה משטה אני בך

מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא א"ל משטה אני בך

אמרי הא לא דמיא אלא לסיפא אמר לו טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם.

מ"ש רישא ומ"ש סיפא

אמר רמי בר חמא סיפא בצייד ששולה דגים מן הים עסקינן דא"ל אפסדתן מיהא כוורי בזוזא:

"IF ONE MAN WAS COMING ALONG WITH A BARREL OF WINE...":

{Bava Kamma 115b}

But why? Let him say to him, "I am obtaining it from hefker" {since the honey is being lost and is then ownerless}! As Rabbi Yirmeyah said: When the bale of the press-house was twined around it {it would not become ownerless, since it would only drip out}. In our Mishna as well, {say that it is} where the bale of the press-house was twined around it.

{Bava Kamma 116a}

"{If} he says to him 'I will save yours and you pay me the value of mine,' then he {=the other} is obligated to give to him" -- But let him say 'I was merely jesting with you!' For do we not learn {in a brayta}: "Behold if one was fleeing from prison and there was a ferryman before him, and he said to him {=to the ferryman} 'take a dinar and ferry me across', he {=the ferryman} only gets his wages." Thus it is clear that he can say "I was merely jesting with you." They say that it is only comparable to the sefa {of that brayta, which reads}: "If he said to him 'take this dinar as your wages and ferry me across,' he must pay the full wages {he specified, of a dinar}."

Why are the resha and the sefa different? Rami bar Chama said: In the sefa, we are dealing with a case in which he was a fisherman catching fish from the sea, such that he can say to him, 'you caused me to lose fish amounting to a zuz {=a dinar}.'

שטף נהר חמורו וחמור חבירו וכו':ש

בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו

א"ל ההוא משמיא הוא דרחימו עליה

כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בההיא שיירתא לוינהו אריה כל אורתא הוו שדו ליה חמרא דחד מינייהו

ההיא אורתא דמטא גבי רב ספרא שדייה ניהליה לחמריה לא אתא אריה קדים רב ספרא למחר זכה ביה בחמריה

א"ל רב אחא מדפתי לרבינא למה ליה לרב ספרא דאקדים זכה ביה פשיטא

"SO ALSO IF A RIVER SWEPT AWAY HIS ASS AND ANOTHER MAN'S ASS...":

Rav Kahana inquired of Rav: If he descended to save {the other person's donkey, under the stipulation that he be paid for the value of his own donkey which would be lost}, and his own donkey came up on its own, what is the law? {Should he still be paid the stipulated amount?}

He {=Rav} said to him: This is from Heaven which had mercy upon him {and so his still receives the stipulated amount}.

Like this of Rav Safra, who was traveling with a certain caravan. A lion followed them, and every night they would cast to it one of their donkeys {so as not to be attacked themselves}. That night which reached Rav Safra's turn, they cast it his donkey, and the lion did not come. The next day, Rav Safra immediately retook possession of his donkey.

Rav Acha of Difri said to Ravina: Why did Rav Safta need to immediately take possession of it? It is obvious

Rif Bava Kamma 41b {114b - 115b; 115a}

41b

See the Rif inside here, courtesy of HebrewBooks.org.

{Bava Kamma 114b}

דהוה קמיה דרבי מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואימא נשבינו לבין האומות יצאתי לשאוב מים ודעתי על אימא ללקט עצים ודעתי על אימא והשיאה רבי לכהונה על פיו משום דבשבויה הקילו רבנן:

which was before Rabbi, an incident about a certain person {our gemara: child} who spoke in all innocence and said "I and mother was taken captives among the gentiles. I went out to draw water and my thoughts {=attention} were on mother; to collect wood, and my thoughts were on mother." And Rabbi married her off to a kohen on his word. Because in cases of a woman taken captive, the Sages were lenient.

הא דתניא דרבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לשדה חבירו וקוצץ סוכה של חבירו ומציל נחילו ונותן דמי סוכה מתוך נחילו

וכן תנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק את עציו ומציל פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו

וכן תנאי בית דין שיהא זה שופך את יינו ומציל דבשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דבשנו של חברו

חזינן מאן דאמר הני כולהו הלכתא נינהו

ואנן לא סבירא לן הכי דקי"ל כמתני' דתנן אין לו אלא שכרו

וגרסי' נמי בס"פ מרובה בענין עשרה תנאין שהתנה יהושע

ותו ליכא

הא איכא הא דא"ר יהודה בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו וצוברו כל ל' יום ברה"ר כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ

והא איכא הא דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וכו'

ופרקינן דיחידאה לא קאמרינן דביחידאה לא קא מיירי דשמעת מינה הא דר' יהודה והא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כולהו לאו הלכתא נינהו:

This that they learnt {in a brayta}:

Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yochanan ben Beroka says: It is a stipulation of Bet Din that this one may descend to his fellow's field and cut off a bough that belongs to his fellow and thus save his swarm, and pay the amount of the bough from {the value of} his swarm. And so too, it is a stipulation of Bet Din that this one may unload his wood {from his donkey} and save his fellow's flax, and take the cost of his wood from the flax of his fellow. And so too, it is a stipulation of Bet Din that this one may pour out his wine {to have a container available} and save the honey of his fellow, and take the cost of his wine from the honey of his fellow.

We have seen one who said that all of these are the halacha. But we do not maintain this to be so, for we establish like our Mishna which taught "he only has his wages." And also, we learn in the end of perek Merubah {Bava Kamma 81b}:

There were ten stipulations which Yehoshua stipulated. And are there not more? Behold, there is that that Rabbi Yehuda said: At the time of the taking out of dung, a person may take out his dung and pile it up for a period of 30 days in the public domain such that it be trodden upon by the legs of people and the legs of animals, for on this condition Yehoshua gave over the land to Israel as an inheritance. And behold, there is that of Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, etc.?!

And we answer that those which are positions of individuals we do not say {in the brayta}, for something which is of an individual we don't say. And we deduce from this that this of Rabbi Yehuda and this of Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, all of them are not the halacha.

Mishna:

המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול

ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחם זה ממנו

IF A MAN IDENTIFIES HIS ARTICLES OR BOOKS IN THE POSSESSION OF ANOTHER PERSON, AND A RUMOR OF BURGLARY IN HIS PLACE HAD ALREADY BEEN CURRENT IN TOWN, THE PURCHASER {WHILE PLEADING PURCHASE IN MARKET OVERT} WOULD HAVE TO SWEAR HOW MUCH HE PAID AND WOULD BE PAID ACCORDINGLY {WHILE THE OWNER GETS BACK HIS POSSESSIONS}.

BUT IF THIS WAS NOT SO, HE COULD NOT BE BELIEVED, FOR I MAY SAY THAT HE {THE ORIGINAL OWNER} SOLD THEM TO ANOTHER PERSON FROM WHOM THE DEFENDANT PURCHASED THEM.

{Bava Kamma 115a}

זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש

נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכה אין לו אלא שכרו

ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:

THIS ONE WAS COMING WITH HIS BARREL OF WINE AND THIS ONE WAS COMING WITH HIS BARREL OF HONEY, AND THE BARREL OF HONEY CRACKED, AND THIS ONE POURED OUT HIS OIL AND SAVED THE HONEY WITHIN IT,

{Bava Kamma 115b}

HE ONLY HAS HIS WAGES. AND IF HE SAID TO HIM "I WILL SAVE YOURS AND YOU WILL GIVE ME THE VALUE OF MINE," THEN HE IS OBLIGATED TO GIVE IT TO HIM.

שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:

A RIVER SWEPT AWAY HIS ASS AND HIS FELLOW'S ASS, HIS ASS BEING WORTH A MANEH {=100 zuz} AND HIS FELLOW'S ASS BEING WORTH 200 {zuz}, AND HE LEFT HIS OWN {TO ITS FATE} AND SAVED THAT OF HIS FELLOW, HE ONLY HAS HIS WAGES. AND IF HE SAID TO HIM "I WILL SAVE YOURS AND YOU WILL GIVE ME THE VALUE OF MINE," THEN HE IS OBLIGATED TO GIVE IT TO HIM.

{Bava Kamma 114b}

Gemara:

וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוה דלמא זבוני זבנינהו והוא ניהו דקא מפיק שמא

אמר רב יהודה אמר רב הכא במאי עסקינן כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי נגנבו כלי ודלמא עילה מצא

רב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואבונקראות של כלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני

ודלמא כלים שקול ספרים לא שקול

ואסיקנא א"ר אבהו באומרים הללו כליו של פלוני והללו ספריו של פלוני:

And if there went out a rumon of the theft in city, what of it? Perhaps he indeed sold it, and he himself was the one who put out the rumor!

Rav Yehuda cited Rav {what follows is as the statement has been modified}: Here, we are dealing with a case such that people come and lodged in his house, and he stood and called out in the night, saying "my vessels have been stolen, my vessels have been stolen!"

And perhaps that he merely found a pretext?

Rav Kahana completed the statement in the name of Rav as: Such that there was a tunnel dug and the people who lodged there had left, with bundles of articles on their shoulders, and all say that the vessels of Ploni were stolen.

And perhaps vessels were taken but books were not taken?

And we conclude: Rabbi Abahu said: Where they said 'these are the vessels of Ploni and these are the books of Ploni.'

אמר רבא לא שנו אלא בבעל הבית העשוי למכור את כליו אבל בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו לא צריך כולי האי

ודלמא איצטריך ליה זוזי וזבין

אמר רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר:

Rava said: They only learned this regarding a houseowner who was accustomed to sell his vessels, but regarding a houseowner who was not accustomed to sell his vessels, {Bava Kamma 115a} we do not need all of this.

And perhaps he needed the money and sold?

Rav Ashi said: Behold, there is the rumor of the theft in the city {supporting this other assumption that the homeowner would not sell his vessels}.

ש [אתמר] גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב

רב משמיה דרבי חייא אמר הדין עם הראשון

ר' יוחנן משמיה דר' ינאי אמר הדין עם השני

אמר רב פפא דכ"ע גלימא למריה הדר והכא בעשו בו תקנת השוק קא מיפלגי

ומאי הדין הדין [עם דין] הלוקח

רב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון דינא דלוקח למישקל זוזיה מגנב סבר לא עשו בו תקנת השוק

ר' יוחנן אמר הדין עם השני דינא דלוקח למישקל זוזיה מבעל הבית

It was stated {by Amoraim}: If he stole and sold, and then the thief was identified:

Rav in the name of Rabbi Chiya said: The lawsuit is against the first one {=the thief}.

Rabbi Yochanan in the name of Rabbi Yannai said: The lawsuit is against the second one {=the purchaser}.

Rav Pappa said: All agree that the garment itself returns to its owner. But here, the dispute is about the restoration of the extra money paid in the market. And what is the "din?" The din is regarding the law of the purchaser:

Rav in the name of Rabbi Chiya said that the law is with the first one, that the law of the purchaser to take his {extra} money from the thief. He maintains that they did not set for him the extra money paid in the market.

Rabbi Yochanan said that the law is with the second one, that the law of the purchaser is to take his extra money {that he paid} from the owner {of the stolen item}.

Rif Bava Kamma 41a {114a - b}

41a

See the Rif inside at HebrewBooks.org.

{Bava Kamma 114a}

אריא ארבעת לי אמיצראי משמתינן ליה עד דאתי ומקבל כל אונסא דאתי מחמתיה:

{he may say to him:} "You have crouched a lion at my border." We place him under the ban under he comes and accepts responsibility for any mishap which comes because of him.

המציל מן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו

אם נתייאשו אין סתמא לא

אמר רב אסי לא שנו אלא בלסטין עכו"ם דדיינו בגיותא אבל בישראל דאמרי מי יימר אפילו סתמא נמי איאושי מיאש:

If one saves {some property} from the river or from bandits, if the owners have given up hope, behold they are his.

{The implication of this is:} If they have given up hope, yes, but in the plain instance, no.

Rav Assi {our gemara: Rav Ashi} said: They only learned this regarding heathen bandits, who judge with haughtiness. But by an Israelite, where they will say "who says" {that it is as you have described? Bring witnesses}, even in the normal case, he will certainly have abandoned hope.

Mishna:

אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה

ומהלך בתוך שדהו ונוטל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק

אבל לא יקוץ את הסוכה על מנת ליתן דמים

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר קוצץ ונותן דמים:

RABBI YOCHANAN BEN BEROKA SAID: A WOMAN OR A MINOR IS TRUSTED WHEN STATING THAT THIS SWARM STARTED FROM HERE; AND HE {=THE OWNER OF BEES} IS ALLOWED TO WALK INTO THE FIELD OF HIS NEIGHBOR FOR THE PURPOSE OF RESCUING HIS SWARM, THOUGH IF HE CAUSES DAMAGE HE WOULD HAVE TO PAY FOR THE AMOUNT OF DAMAGE HE DOES. HE MAY, HOWEVER, NOT CUT OFF HIS NEIGHBOR'S BOUGH {UPON WHICH HIS BEES HAVE SETTLED} {EVEN} WITH THE INTENTION OF PAYING HIM ITS VALUE.

RABBI YISHMAEL THE SON OF RABBI YOCHANAN BEN BEROKA SAID: HE CUTS AND PAYS HIM ITS VALUE.

{Bava Kamma 114b}

Gemara:

אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד

אמר ליה רבינא לרב אשי והא נחיל של דבורים

א"ל בקנין דרבנן

וההוא עובדא נמי

Rav Ashi said: Speaking in all innocence is not valid except for testimony on behalf of a woman {in terms of death of the husband such that she may now remarry}.

Ravina said to Rav Ashi: But there is the instance of the swarm of bees.

He {=Rav Ashi} said to him: This was a case of {only} Rabbinic aquisition {that one may own this}.

And there was a certain incident as well,

Rif Bava Kamma 40b {113b - 114a}

40b

The Rif inside at HebrewBooks.org

{Bava Kamma 113b}

אמר שמואל וטעותו מותרת כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא מן ההוא כותי בארבע זוזי ואבלע ליה זוזי יתירא:

רב כהנא זבן מאה ועשרין חביתא דחמרא בכלל מאה מההוא כותי אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא:

Shmuel said: And his error is permitted.

Like this that Shmuel bought a golden bowl under the assumption it was copper from a certain Cuthean for four zuz, and also swallowed an extra zuz.

Rav Kahana bought 120 barrels of wine under the assumption that they were 100 from a certain Cuthean. He {=Rav Kahana} said to him: See that I am relying upon you.

רב אשי הוה שפיל ואזיל [באורחא] חזא הנהו שבשבי דגופנא דתלו לבר מן פרדיסא ותלו בהו קיטופי

א"ל לשמעיה פוק חזי אי דישראל הוא לא תייתי ואי דכותי הוא אייתי

שמעיה ההוא כותי אתא אמר ליה דכותי שרי

א"ל הכי קאמינא ליה אי דכותי הוא אייתי דשקיל דמי ואי דישראל הוא לא תייתי דלא שקיל דמי:

Rav Ashi was walking down the road. He saw some branches of vines hanging outside the vineyard, from which ripe grapes were hanging. He said to his attendant: Go and see: If they are of an Israelite, do not bring them to me, but if of a Cuthean, bring them.

That Cuthean {who owned the vineyard} heard, came, and said to him: Of a Cuthean is permitted?!

He {=Rav Ashi} said to him: This is what I said {meant} to him: If it is of a Cuthean, bring them, for he {=the Cuthean} will accept payment, while if it is of an Israelite, do not bring them, for he will not accept payment.

גופא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא

אמר רבא תדע דקטלי דיקלי ועבדי גישרי ועברינן עלייהו:

The primary text {of the gemara, which we cited before}:

Shmuel said: The law of the land is the law.

Rava said: Know, for if they {=the authorities} cut down palm-trees and make bridges, we can pass over them.

אמר רב האי מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא

וה"מ בשותפי אבל באריסא לא

דאמר רב בר מתא אבר מתא מיעבט וה"מ בבול ארעא

פי' יבול הארץ

ובגיזתא דשתא

אבל חליף ליה שתא כיון דמפייס מלכא לא:

Rav {our gemara: Rava} said: One who is found in the barn pays the king's share {for the grain in the field}.

And these words are when he is a partner, but a sharecropper, no.

For Rav said: A citizen of a town can be pledged for another citizen of the town. And these words are regarding land tax -- to explain: the growth of the land -- and of the fleece {our gemara: karga, capitation tax} of that year. But once the year have passed, since the king was pacified, no.

מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי אישראל חבריה ואזיל מסהיד ליה בכותי היו משמתינן ליה

מ"ט כיון דכותים מפקי ממונא אחד סהדא היו משמתינן ליה

והני מילי במגיסתא אבל בי דואר אינהו נמי חד סהדא למומתא שדו ליה

אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמיצרא דישראל חבריה היו משמתינן ליה

מאי טעמא משום דאמר ליה

Rava announced -- and some {texts} say Rav Huna -- Those who leave up {to Eretz Yisrael} and those who descend {to Bavel}: If there is a son of Israel who knows testimony on behalf of a Cuthean upon his fellow Israelite and goes and testifies on behalf of the Cuthean, we will place him under a ban.

What is the reason? Since Cutheans collect money on {the word of}

{Bava Kamma 114a}

one witness {rather than two}, we place him under the ban. And these words are by Magista {untrained magistrates; or, a village court}. But in the Persian Circuit Court, they also impose an oath based on a single witness.

Rav Ashi said: If there is a son of Israel citizen who sold land to an idolator on the border of his fellow Israelite, we place him under a plan. What is the reason? For he {=the neighbor} may say to him:

Rif Bava Kamma 40a {113a - b}

40a

Rif inside at HebrewBooks.org.
{Bava Kamma 113a}

ואע"ג דליתיה במתא נמי לא אמרן אלא דאתי ביומיה אבל אי לא אתי ביומיה לא
מ"ט אישתלו ולא אמרו ליה
ואע"ג דאתי ביומיה נמי לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא דבי דינא אבל אי אית ליה אורחא אבבא דבי דינא לא
מ"ט לא אמרו ליה סברי אשכחיה וא"ל:

And even though he is not in the town, we also only say it when was to come {home} that day, but if he would not come home that day, no. What is the reason? They might have forgotten and not told him.
And even though he came home that day, we still only say this when his path {home} does not pass by the gate of Bet Din, but if his path would take him past the gate of Bet Din, no. What is the reason? They figured that they would find him and tell him.

ואמר רבא האי מאן דכתבינן פתיחא עליה אדלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן ליה לפתיחיה.
אדלא צאית לדינא לא קרעינן ליה לפתיחיה עד דצאית
ולא היא כי אמר ציאתנא קרעינן ליה לפתיחיה:

And Rava said: A person upon whom we write a Peticha for not coming before court, when he comes to court, we tear up his Peticha. {If we wrote it} for his not having obeyed the court decision, we tear up his Peticha only when he obeys. And it is not so. When he {merely} says 'I will obey', we tear up his Peticha.

אמר רב חסדא קבעינן זמן דייתי לדינא שני וחמישי ושני זימנא וזימנא דבתר זימנא.
ועד למחר לא כתבינן פתיחא:

Rav Chisda said: When we fix a time that he should come to court, it is Monday, Thursday, Monday, one time after another {fixing the time} but for the next day, we do not write a Peticha. {our gemara: and the next day {of the last fixed date}, we write}.

רב אשי איקלע לבי רב כהנא אפום נהרא חזייה לההיא איתתא דאקבעה זימנא בצפרא וקא כתבי עלה פתיחא לאורתא
א"ל לא סבר לה מר להא דרב חסדא
[דא"ר חסדא] קובעין זמן ב' וה' וב'
וא"ל הנ"מ גברא דלא שכיח במתא אבל איתתא כיון דשכיחא במתא ויתבה ולא קא אתיא מעיקרא מורדת היא
אמר רב לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי סיון ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא:
אבל מניסן לבתר ניסן ומתשרי לבתר תשרי מקבעינן:
וממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דמיטרד בשבתא:

Rav Ashi visited the house of Rav Kahana at the mouth of the river {"the mouth of the river" missing in our gemara}. He saw a certain woman upon whom the time was set for the morning, and they wrote upon her a Peticha for the night.
He said to him: Does master not hold like that of Rav Chisda? For Rav Chisda said: We establish a time on Monday, Thursday, and Monday.
And he said to him: These words are regarding a man, who is {=might} not frequent the town, but a woman, since she is commonly in the town dwelling ther, and yet she does not come, she is rebellious from the beginning.

Rav said: We do not set a time for the days of Nissan, for the days of Sivan, for the days of Tishrei, not erev Shabbos or erev Yom Tov.
But during Nissan for after Nissan and during Tishrei for after Tishrei, we do establish. And from erev Shabbat for after Shabbat, we do not establish, because he could be busy preparing for Shabbat.

פיסקא אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס הגבאין
מוכסין
והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא
אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה
דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו:

Citation {from the Mishna on 113a}:
"NO MONEY MAY BE TAKEN IN CHANGE EITHER FROM THE BOX OF THE CUSTOMS-COLLECTORS OR FROM THE PURSE OF THE TAX-COLLECTORS":
Customs-collectors? {Why should the customs-collectors be considered to be acting unlawfully?} But Shmuel said: The law of the land is the law.
Rav Chinena bar Kahana cited Shmuel: By a custom-collector who has no set limit.
In the academy of Rabbi Yannai they said: By a self-appointed custom-collector.

וכן הא דתנן נודרים להרגים ולחרמים ולמוכסים במוכס העומד מאליו או מוכס שאין לו קצבה

And so too that which they taught {in the Mishna}, "To {escape} murderers or robbers or customs-collectors one may confirm by a vow {a false statement that the grain is terumah}" is for a self-appointed custom-collector or to a custom-collector who has no set limit.

תניא אסור להבריח בהם מן המכס
רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא מותר להבריח בהם מן המכס
בשלמא לענין כלאים בהא קא מיפלגי
מר סבר דבר שאין מתכוין אסור ומר סבר מותר
אלא להבריח מן המכס מי שרי
והא קאמר שמואל דינא דמלכותא דינא
אמר רב חיננא בר כהנא במוכס שאין לו קצבה
דבי רבי ינאי אמרו במוכס העומד מאליו
רב אשי אמר הכא במוכס כנעני עסקינן
וכדתניא ישראל וכנעני אנס שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכהו בדין ישראל זכהו ואמור לו כך דיננו בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דינכם ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי ר' ישמעאל
ר"ע אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש השם
וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא:

They learnt {in a brayta}: It is forbidden to utilize them to escape the custom.

Rabbi Shimon says in the name of Rabbi Akiva: It is permitted to utilize them to escape the custom.

This is fine in terms of kilayim {improper mixtures of species} that they argue in that; one master maintains that something not intended is forbidden and one master maintains it is permitted. But to escape the custom-tax, who permits?! Behold, Shmuel said that the law of the land is the law!

Rav Chinena bar Kehana {earlier, citing Shmuel} said: By a custom-collector who has no set limit.

In the academy of Rabbi Yannai they said: By a self-appointed custom-collector.

Rav Ashi said: Here, we are dealing with a Kenaanite custom-collector. {Rashi has: a Kenaanite custom-collector who is an extortionist; so too, Masoret Hashas on this Rif.}

And as they learned {in a brayta}: An Israelite and a Kenaani extortionist who come before you for judgement; if you are able to rule in favor of him {the Israelite} in Israelite law, rule in favor of him, and say to him {the Kenaanite extortionist} "such is our law." If {you can rule in favor of him} in the laws of the Kenaanites, rule in favor of him {the Israelite} and say to him "such is your law." And if not, we come upon him with a ruse. These are the words of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: We do not come upon him with a ruse, because of sactification of Hashem's name.

And we establish {between these Amoraim} like Rav Ashi, for he is last.

{Bava Kamma 113b}

אמר רב ביבי בר גוזלא א"ר שמעון חסידא גזילו של כנעני אסור אבדתו מותרת:

גזלו אסור כדרב הונא אמר רב
דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל כנעני שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאינן מסורין בידך
אבדתו מותרת כי הא דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבדת כנעני שהיא מותרת שנא' וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך
אבדת אחיך ולא אבדת כנעני
תניא ר"פ בן יאיר אומר כל מקום שיש חילול השם אף אבידתו אסורה

Rav Bibi bar Gozla {our gemara: bar Gidel} cited Rabbi Shimon Chassida: The theft of a Kenaanite is forbidden; his lost article is permitted.

His theft is forbidden, like Rav Huna cited Rav. For Rav Huna cited Rav: From where do we know that theft of a Kenaanite is forbidden? For it is stated {Devarim 7:16}

טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ. {ס}

16 And thou shalt consume all the peoples that the LORD thy God shall deliver unto thee; thine eye shall not pity them; neither shalt thou serve their gods; for that will be a snare unto thee. {S}

at the time that they are given over into your hand, and not at the time that they are not given over into your hand.

His lost article is permitted, like this which Rav Chama bar Guria cited Rav: How do we know that the lost article of a Kenaanite is permitted? For it is stated {Devarim 22:3}:

ג וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם. {ס}

3 And so shalt thou do with his ass; and so shalt thou do with his garment; and so shalt thou do with every lost thing of thy brother's, which he hath lost, and thou hast found; thou mayest not hide thyself. {S}

the lost article of your brother, and not the lost article of a Kenaanite.

They learnt {in a brayta}: Rabbi Pinchas ben Yair said: Anywhere there is desecration of Hashem's name, even his lost article is forbidden.

Rif Bava Kamma 39b {112b - 113a}

39b

{Bava Kamma 112b}

אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח:
ואי אמר קיבעו זימנא דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא קבעינן ליה.
ואי לא אתו בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשהינן ליה תשעין יומין
תלתין יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרינן דלמא אזוזי קא טרח.
תלתין יומין מציעאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרינן דלמא לא אשכח למיזף וקא טרח לזבוני.
שלשים יום בתראי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרי' דלמא ההוא דקא זבין גופיה קא טרח אזוזי
מכאן ואילך ודאי כתבינן אדרכתא אניכסיה

Rava said: The law is that a document may be authenticated even not in the presence of the other party; and even if he protests aloud before us {that the document is a forgery}.
And if he says, 'Give me time till I can bring witnesses, and I will invalidate the document', we give him time. And if he does not appear we wait again over the following Monday and Thursday and Monday. If he still does not appear we write a Peticha {=a warrant} out against him and wait for him for ninety days.
For the first thirty days we do not take possession of his property as we say that he is busy trying to borrow money; during the middle thirty we similarly do not take possession of his property as we say perhaps he was unable to raise a loan and is trying to sell his property; during the last thirty days we similarly cannot take possession of his property as we still say that the purchaser himself is busy trying to raise the money. From then on, we certainly write an adrachta {=a legal order to trace the debtor's property for the purpose of having it seized and assessed to the creditor for his debt} on his property.

והנ"מ דקא מישתמיט אישתמוטי ואמר אתינא [אתינא] אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה
והני מילי מלוה אבל פקדון לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה
והני מילי אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן מ"ט דלמא שמיט ואכיל להו ומייתי האיך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאשתלומי מיניה
ואפי' אית ליה למלוה מקרקעי לא כתבינן ליה אדרכתא אמטלטלי דחיישינן דלמא מיכספן הנך מקרקעי וליכא לאישתלומי מיני'
וכי כתבינן אדרכתא אניכסיה מודעינן ליה והוא דמקרב כגון דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתי בארבעה בשבא וקאי בחמשה בבי דינא:

And these words are where he pleads 'I will come {/bring}, I will come}', but if he says 'I will not come', we immediately write an adrachta on his property.
And these words are regarding a loan, but regarding a pledge, we immediately write an adrachta on his property.
And these words are regarding land, but upon movable object we do not write {an adrachta}. What is the reason? Lest he meanwhile carry them off and consume them; and when these one brings witnesses and invalidates the document, there be nothing to pay him from.
And even where the creditor has land, we do not write an adrachta on movable objects, for we fear lest this land may depreciate in value and there not be what to repay from.
And when we write an adrachta on his property, we inform him. And this is where he is nearby, such as that an agent {of the court} leaves {to him} on Tuesday and comes on Wednesday, and he can appear on Thursday in Bet Din.

אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי
והנ"מ לשמתא אבל לפתיחא לא
מ"ט ממונא הוא דקא מחסר ליה דבעי מיתב זוזא דפתיחא:

Rava {our gemara: Ravina} said: The agent of Ben Din is believed like a set of two {witnesses, that the party refused to come to court}.
And these words are in terms of placing him under the ban, but for a Peticha {=warrant}, no.
What is the reason? Because it is monetary matters which he is causing him loss, for he needs to give money for the Peticha. {our gemara: for the scribe; but Tosafot have Peticha}.

ואמר רבא קבעינן ויהבינן זימנא אפומי דאיתתא ואפומי דשיבבא ולא אמרן אלא דליתא במתא אבל איתיה במתא לא
מ"ט לא א"ל סברי אשכחיה שליחא וא"ל

And Rava {our gemara: Ravina} said: We establish and give a fixed date {for a summons} on the word of a woman, and on the word of a neighbor.
And we only say this where he {=the party} was not in the town,
{Bava Kamma 113a}
but if he is in town, no.
What is the reason? They {=the woman or neighbor} might not tell him, thinking that the agent will find him and tell him.

Rif Bava Kamma 39a {112a-b}

39a

{Bava Kamma 112a}

אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה
מתה אין חייבין באונסיה
כסבורין הן של אביהן היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול וכו' כדכתבנוה בכתובות בפרק אלו נערות

Rava said: If their father left them a cow which was borrowed by him, they may use it until the expiration of the period for which it was borrowed, though if it [meanwhile] died they would not be liable for the accident.
If they were under the impression that it was the property of their father, and so slaughtered it and consumed it, they would have to pay for the value of meat at the cheapest price, etc., as we have written it in Ketubot, in perek Elu Naarot.

ת"ר והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל
יחזיר כעין שגזל ומכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם
והמניח לפניהן בין גדולים בין קטנים חייבין
משום סומכוס אמרו גדולים חייבין קטנים פטורים:

The Sages learnt {in a brayta}: {Vayikra 5:23}:

כג וְהָיָה, כִּי-יֶחֱטָא וְאָשֵׁם--וְהֵשִׁיב אֶת-הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת-הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת-הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת-הָאֲבֵדָה, אֲשֶׁר מָצָא.

23 then it shall be, if he hath sinned, and is guilty, that he shall restore the theft which he took by robbery, or the thing which he hath gotten by oppression, or the deposit which was deposited with him, or the lost thing which he found,

What does it come to inform us with אֲשֶׁר גָּזָל, "which he took by robbery"? That he should return it when it is in he same form as what he stole. And from here they said that one who stole and fed his sons, they are exempt from paying; and if he left it to them {as an inheritance}, whether they are adults or minors, they are obligated. In the name of Sumchus they said that adults are obligated and minors are exempt.

בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפי דרבי ירמיה
אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה שלו הוא תובע
א"ל והא מייתינא סהדי דאחזקי בה בחיי אבוה
אמר ליה וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין
א"ל והתניא בין גדולים בין קטנים חייבין
אמר ליה הרי מחלוקתך בצדך משום סומכום אמרו גדולים חייבין קטנים פטורים
אמר איכפל עלמא וקאי כסומכוס לאפקועי לדידי

The {minor} son of the father-in-law of Rabbi Yirmeyah bolted the door in the face of Rabbi Yirmeyah {who wanted to take possession of the premises}.
He came before Rabbi Abba. He said to him: He was merely asserting his right to his own.
He {=Rabbi Yirmeyah} said to him: I can bring witnesses to testify that I took possession of the premises during the lifetime of the father.

{Bava Kamma 112b}
He {=Rabbi Abba} said to him: Can the evidence of witnesses be accepted {Bava Kamma 112b} where the other party is not present?
He {=Rabbi Yirmeyah} said to him: But they learnt {in a brayta}: "Whether adults or minors they would be liable."
He {=Rabbi Abba} said to him: Is not the divergent view at your side? "In the name of Sumchus they said that adults are obligated and minors are exempt."
He {=Rabbi Yirmeyah} said to him: Has the whole world doubled itself {=decided} like Sumchus in order to deprive me of my property?

איגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אבהו
אמר ליה לא שמיע לכו הא דאמר רב חמא בר יוסף א"ר אושעיא
תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי היא אין אומרים נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל אם יש לו עדים יביא ראיה ונראה
מי דמי התם הוא דלא קיימא בחזקה דאבוה אבל הכא דקיימא בחזקה דאבוה לא:

Meanwhile the matter was referred from one to another until it arrived before Rabbi Abahu. He {=Rabbi Abahu} said to him: Have you not heard of what Rav Chama bar Yosef said in the name ofRabbi Oshaya? If a minor collected his slaves and took possession of another person's field claiming that it was his, we do not say, Let us wait till he come of age, but we wrest it from him forthwith and when he comes of age he can bring forward witnesses {to support his allegation} and then we will consider the matter.
But is it really comparable? There, he had no presumptive title to it from his father, but here, where he has such a presumptive title from his father, no.

אמר רבי אסי אמר רבי שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין
תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין
קיבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים
שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא:

Rabbi Assi cited Rabbi Shabtai: We accept the testimony of witnesses even not in the presence of the litigant.
Rabbi Yochanan reacted to this in surprise: Do we indeed accept witnesses not in the presence of witnesses?
Rabbi Yossi bar Chanina accepted from him {this ruling} in such a situation as where he was ill, or his witnesses were ill; that his witnesses wished to travel to an overseas country, and they sent for him and he did not come.

Rif Bava Kamma 38b {111b - 112a}

38b

{Bava Kamma 111b continues}

את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם
לאחר יאוש היא ואין גזלה קיימת
אבל גזלה קיימת אפילו לאחר יאוש חייבים להחזיר.
דתנא רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם והמניח לפניהם גזלה קיימת חייבין אין גזלה קיימת פטורין.
ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם.

his children, or left it before them {as an inheritance}, they are exempt from paying, that is after abandoning hope {which the owner does}, and the theft is not extant. But if the theft is still extant, then even after abandoning hope, they are obligated to return it.
For Rabbi Oshaya taught: If one stole and fed his children, they are exempt from repaying; and if he left it before them {as an inheritance}, then if the theft is still extant they are obligated, while if the theft is not extant, they are exempt. And their father left them property constituting security, they are liable to pay.

ואמרינן אין גזלה קיימת פטורין
לימא תהוי תיובתא דרב חסדא
ופריק לא רב חסדא מוקים ליה לאחר יאוש.

And we said "if the theft is not extant, they are exempt." Let us say that this is a refutation to Rav Chisda! And they resolve: No. Rav Chisda will establish it as after abandoning of hope.

והשתא דמטלטלי משתעבדי לבע"ח חייבין לשלם ממטלטלי דשבק אבוהון בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בין אכלו בין לא אכלו דהוה ליה כמלוה על פה
וקי"ל השתא דמלוה על פה גובה מן היורשין בין ממקרקעי בין ממטלטלי.
אבל ודאי הניח להן אביהן מעות של רבית אין חייבין להחזיר
דתניא הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שהן יודעים שהן של רבית אין חייבין להחזיר:

And now that movable objects are under lien to creditors, they are obligated to pay from the movable objects that their father left them, whether before {the owner} giving up hope or after giving up hope, whether they ate it or whether they did not eat it, for it is to him like an Oral loan. And we establish now that an oral loan collects from the heirs, whether from land or movable objects.

But certainly if their father left them money of usury, they are not liable to return it. For they learnt {in a brayta}: Money of usury, even though they knew it was of usury, they are not obligated to return.

{Bava Kamma 112a}

ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן:

And if their father left them a cow, a cloak, or any distinguishable object {in Bava Metzia, the context is that received as interest}, they are obligated to return it because of their father's honor.

ואמרינן עלה
אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי
רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי
ושאני הכא דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית
לדידיה הוא דאזהריה רחמנא לבריה לא אזהריה רחמנא.
והאי דאמרינן חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן הני מילי בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת כדאוקימנא בפ' איזה הוא נשך:

And we say upon it:
Rama bar Chama said: This informs that the possession of the heir is like the possession of the purchaser. {in that there is no real obligation to return it except for the father's honor}
Rava said: In truth, I will say to you that the possession of the heir is not like the possession of the purchaser. And it is different here for the Scriptures stated {Vayikra 25:36}:

לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ.

36 Take thou no interest of him or increase; but fear thy God; that thy brother may live with thee.

For himself is what the All-Merciful warned; to his son, the All-Merciful did not warn.

And this that we say that they are obligated to return because of their father's honor, these words are where he repented but did not have opportunity to repent before he died, as we have established it in perek Ezehu Neshech.

Rif Bava Kamma 38a {106b - 107a; 108b; 111b; 113a; 114a; 108b-109a; 110a; 111b}

38a

{Bava Kamma 106b}

ופליגא דרבי חייא בר יוסף
דא"ר חייא בר יוסף עירוב פרשיות כתוב כאן
וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב

And this is in conflict with Rabbi Chiyya bar Yosef. For Rabbi Chiya bar Yosef said: {Bava Kamma 107a} There is here an 'interweaving of sections', and when it is written {Shemot 22:8}:

ח עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶׂה עַל-שַׂלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה--עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}

8 For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. {S}

it is written about a loan.

מ"ש גבי מלוה כדרבה דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת טענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכולהו בעי דלודי ליה והא דלא אודי ליה אשתמוטי קא אישתמיט גבי מלוה הוא דאינו מעיז אבל גבי פקדון מעיז
וקי"ל כר' חייא בר יוסף
ושמעינן מינה דלית הלכתא כרמי בר חמא דאמר ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת:

Why is it different by a loan? Like Rabba. For Rabba said: Why did the Torah state that partial admission requires that he swear? Because there is an assumption that a person is not so brazen before his {true} creditor, and he would really be admitting the entire claim; and this that he did not admit to him is because he is putting him off {because he cannot pay the entire amount}. But it is by the lender that he is not going to be so brazen. But by a pledge, he would be so brazen.

And we establish like Rabbi Chiyya bar Yosef.
And we derive from this that the halacha is not like Rami bar Chama who said that "four watchmen require denial in part and admission in part."

{Bava Kamma 108b}

נגנבה באונס והוכר הגנב
אמר אביי אם שומר חנם הוא רצה עושה עמו דין רצה נשבע ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע.
ורבא אמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע:

If it was stolen by violence and the thief was identified:
Abaye said: If he {=the watchman} was an unpaid watchman, then if he wishes he may go to law with him, and if he wishes he may swear {and be exempt, such that the owner must contend with the thief}. And if he is a paid watchman, he goes to law with him and is unable to swear {to exempt himself}.
And Rava said: In both this case and that case, he brings him to law and does not swear.

ואם קדם ונשבע ואח"כ הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה עמו דין ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין
וכן הלכתא:

And if he first swore, and only afterwards was the thief identified:
If he is an unpaid watchman, then if he wishes he may stand in his oath and if he wishes he may bring him to law. And if he is a paid watchman, he brings him to law.
And so is the halacha.

סליקו להו פרק הגוזל עצים
END PEREK NINE
BEGIN PEREK TEN

{Bava Kamma 111b}
Mishna:

הגוזל ומאכיל את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם.
ואם היה דבר שיש לו אחריות נכסים חייב לשלם.

IF ONE MISAPPROPRIATED [FOODSTUFF] AND FED HIS CHILDREN OR LEFT [IT] TO THEM [AS AN INHERITANCE], THEY WOULD NOT BE LIABLE TO MAKE RESTITUTION, BUT IF THERE WAS ANYTHING [LEFT] WHICH COULD SERVE AS SECURITY THEY WOULD BE LIABLE TO PAY.

{Bava Kamma 113a}

אין פורטין לא מתיבת המוכסים ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהן צדקה.
אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק.

NO MONEY MAY BE TAKEN IN CHANGE EITHER FROM THE BOX OF THE CUSTOMS-COLLECTORS OR FROM THE PURSE OF THE TAX-COLLECTORS, NOR MAY CHARITY BE TAKEN FROM THEM, THOUGH IT MAY BE TAKEN FROM THEIR [OWN COINS WHICH THEY HAVE AT] HOME OR IN THE MARKET PLACE.

{Bava Kamma 114a}

נטלו המוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו לסטין כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן.
המציל מיד הגייס ומן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו:

IF CUSTOMS-COLLECTORS TOOK AWAY A MAN'S ASS AND GAVE HIM INSTEAD ANOTHER ASS, OR IF BRIGANDS TOOK AWAY HIS GARMENT AND GAVE HIM INSTEAD ANOTHER GARMENT, IT WOULD BELONG TO HIM, FOR THE OWNERS HAVE SURELY GIVEN UP HOPE OF RECOVERING IT.
IF ONE RESCUED [ARTICLES] FROM A RIVER OR FROM A MARAUDING BAND OR FROM HIGHWAYMEN, IF THE OWNERS HAVE GIVEN UP HOPE OF THEM, THEY WILL BELONG TO HIM.

{Bava Kamma 108b}

הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.
אם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באין ונפרעין ממנו:

IF A MAN ROBBED HIS FATHER AND, [WHEN CHARGED BY HIM,] DENIED IT ON OATH, AND [THE FATHER AFTERWARDS] DIED, HE WOULD HAVE TO REPAY THE PRINCIPAL AND A FIFTH [AND A TRESPASS OFFERING] TO HIS [FATHER'S] CHILDREN OR TO HIS [FATHER'S] BROTHERS;
BUT IF HE IS UNWILLING TO DO SO, OR HE HAS NOTHING WITH HIM, HE SHOULD BORROW [THE AMOUNT FROM OTHERS AND PERFORM THE DUTY OF RESTORATION TO ANY OF THE SPECIFIED RELATIVES] AND THE CREDITORS CAN SUBSEQUENTLY COME AND [DEMAND TO] BE PAID [THE PORTION WHICH WOULD BY LAW HAVE BELONGED TO THE ROBBER AS HEIR].

האומר לבנו קונם שאת נהנה לי אם יירשני בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו:
אם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באין ונפרעין ממנו:

IF A MAN SAID TO HIS SON: 'KONAM BE WHATEVER BENEFIT YOU HAVE OF MINE, {skipping some of our Mishna -- Bava Kamma 109a} IF YOU INHERIT FROM ME, BOTH DURING MY LIFE AND AFTER MY DEATH,' IF HE DIES, HE DOES NOT INHERIT HIM, [BUT THE PORTION] WILL BE TRANSFERRED TO HIS FATHER'S [OTHER] CHILDREN OR TO HIS [FATHER'S] BROTHERS.
IF HE DOES NOT WANT OR DOES NOT HAVE [A LIVELIHOOD], HE MAY BORROW [FROM OTHERS AN AMOUNT EQUAL TO HIS PORTION IN THE INHERITANCE] AND THE CREDITORS CAN COME AND DEMAND PAYMENT [OUT OF THE ESTATE].

{Bava Kamma 110a}

הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל וגו':

IF ONE ROBBED A PROSELYTE AND [AFTER HE] HAD SWORN TO HIM [THAT HE DID NOT DO SO], THE PROSELYTE DIED, HE WOULD HAVE TO PAY THE PRINCIPAL AND A FIFTH TO THE PRIESTS, AND BRING A TRESPASS OFFERING TO THE ALTAR, AS IT IS SAID {Bemidbar 5:8}:

ח וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו--הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה, לַכֹּהֵן: מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר-בּוֹ, עָלָיו.

8 But if the man have no kinsman to whom restitution may be made for the guilt, the restitution for guilt which is made shall be the LORD'S, even the priest's; besides the ram of the atonement, whereby atonement shall be made for him.

{Bava Kamma 111b}

Gemara:

אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה
מאי טעמא
כיון דלא אייאוש בעלים ברשותייהו קיימי:

Rav Chisda said: If one misappropriated {an article} and before the owner gave up hope of recovering it, another person came and consumed it, the owner has the option of collecting payment from either the one or the other.
What is the reason?
Since the owner did not abandon hope, it still remained in his possession.

והא דתנן הגוזל ומאכיל

And this that they learnt {in the Mishna}: If one stole and fed

Rif Bava Kamma 37b {104b; 103a; 106a; 105b; 106b}

37b

{Bava Kamma 104b}

אמר ליה ניקנינהו ניהלך אגב ארעא ותא את כתוב לן התקבלתי
כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתה נפיק לאפיה עד תווך:

He said to him: let him transfer to you the ownership of the money by dint of land, and when you come back you will give us a written acknowledgment that you have received the money.
Like this of Rav Pappa, who was owed twelve thousand zuz from the house of Chaza'ei, and he transferred them to Rav Shmuel bar Acha via the threshold of him house. When he came {back} he went out to meet him until Tavach.

היכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה בהדי ההוא פלניא דא"ל ואיתניסו פטור מלשלומי דתנן בהשואל את הפרה
א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה.

Where he said to his fellow, "send me my money via Ploni," and he sent to him via that particular Ploni he told him of, and a mishap occurs, he is exempt from paying, for they learnt {in a Mishna} in HaShoel et HaPara {Bava Metzia 98b}: IF THE BORROWER SAID TO HIM, 'SEND IT TO ME BY MY SON, SERVANT, OR AGENT,' OR 'BY YOUR SON, SERVANT OR AGENT, OR IF THE LENDER SAID TO HIM, 'I AM SENDING IT TO YOU BY MY SON, SERVANT OR AGENT,' OR 'BY YOUR SON, SERVANT OR AGENT, AND THE BORROWER REPLIED, 'SEND IT,' AND HE SENT IT, AND IT DIED [ON THE ROAD], HE IS RESPONSIBLE. AND THE SAME HOLDS GOOD WHEN HE RETURNS IT.

והיכא נמי דאתני בינייהו מעיקרא כל דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשות לשדורי ליה בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה איתניס.

And it is so, as well, where they stipulate initially between them that when one sends to his fellow, he has permission to send it with whichever person he wishes, it is a monetary stipulation, and it stands, and he has permission to send with whichever person he sees fit; and if he encounters a mishap on the road, in the domain {or: with the permission} of the owner he had a mishap.

והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותיהו דהכי נהגו האידנא תגרי וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא והני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה לא דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתיבנא לעיל.
וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורכי איניש אחרינא בההיא אורכתא דיכיל למימר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:

And where he sent to his fellow a letter, and said to him {in it}, "that thing which I have by you, send it to me via Ploni," and he sent it to him, he is not liable in its responsibility, for so are the {traveling} merchants accustomed nowadays. And we establish that where such is the custom {/common practice}, it is a substantial matter; and so was sent {as a ruling} from the Metivta. And these words were where it was willingly, but against his will, no, for he can say to him, 'You have no claim against me', as we have written above.

{?} And to a man whom is granted authorization to seize, another man does not have authorization to seize via that authorization, for he is able to say to him "I do not wish to have my pledge in the hand of another."

גרסינן בפרק השולח גט לאשתו אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה
ולא אמרן אלא דליכא פירא בארעא אבל איכא פירא בארעא מגו דמישתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:

We learn in perek HaSholeach Get LeIshto {Gittin 48b} Abaye said: We have it on tradition that a husband {before going to law} about property belonging to his wife requires authorization from her. And we only say this where there is no produce, but where there is produce on the land, since he can put forth a lawsuit on the fruits, he can put forth a lawsuit on the main body {=the land} as well.

אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפרי וכו' כדכתבינן בפרק מרובה

The Nehardeans said: We do not write an authorization of seizure on movable objects {the claim upon which} was denied {by a bailee}, etc., as we have written in perek Meruba. {See here.}

{Bava Kamma 103a}

Mishna:

נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו:

IF HE REFUNDED TO HIM THE PRINCIPAL BUT DID NOT PAY HIM THE [ADDITIONAL] FIFTH, OR IF THE OTHER EXCUSED HIM THE PRINCIPAL THOUGH NOT THE FIFTH, OR EXCUSED HIM BOTH ONE AND THE OTHER, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF LESS THAN THE VALUE OF A PERUTAH ON ACCOUNT OF THE PRINCIPAL, HE WOULD NOT HAVE TO GO AFTER HIM.

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו.

IF {HOWEVER} HE PAID HIM THE FIFTH BUT DID NOT REFUND THE PRINCIPAL, OR WHERE THE OTHER EXCUSED HIM THE FIFTH BUT NOT THE PRINCIPAL, OR EVEN WHERE HE REMITTED HIM BOTH ONE AND THE OTHER, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF THE VALUE OF A PERUTAH ON ACCOUNT OF THE PRINCIPAL, HE WOULD HAVE TO CONVEY IT PERSONALLY TO HIM.

{Bava Kamma 106a}

Gemara:

אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון
ולית הלכתא כרב

Rav said {Our gemara: Rav Huna cited Rav}: "I have 100 zuz of mine in your possession," and the other one says "you have nothing in my possession," and swears to that effect, and afterwards witnesses come, he is exempt. For it is stated {Shemot 22:10}:

י שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם--אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ; וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם.

10 the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.

Once the owner has accepted the oath, we no longer longer pay money.
And the halacha is not like Rav.

דאמרינן א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך
א"ל לפרושי לדרב בעלמא קא בעי.
והא רב קרא קאמר
קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא
שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם
מי שעליו לשלם הוא נשבע והלכתא כרב נחמן.
ואפילו אתא חד סהדא דאית ליה גביה מנה ואישתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא חד סהדא אחרינא מצטרף בהדי קמא ומיחייב לשלומי:

For we say:
Rami bar Chama said to Rav Nachman: Since you do not personally accept this view of Rav, why are you pledging yourself to defend this statement of Rav?
He {=Rav Nachman} said to him: I did it merely to interpret the view of Rav.
But Rav quoted a verse!? That verse comes in reference to all those who take oaths in the Torah, that they swear and do not pay. {Perhaps as opposed to the plaintiff swearing and taking.} For it is stated {Shemot 22:10}:

י שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם--אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ; וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם.

10 the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.

The one upon whom devolves the obligation to pay swears.
And the halacha is like Rav Nachman.

And even if one witness comes that he has by him 100 zuz, and he swears a Biblical oath, and afterwards another single witness comes, he combines with the first one and obligates him to pay.

{Bava Kamma 105b}

אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסיו.
מתיב רמי בר חמא ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא
ואם איתא מכפירה איפסיל ליה אמרי הכא במאי עסקינן [דקאי] באגם דלאו כפירה היא סבר אישתמיט ליה עד דמייתינא ליה:

Rav Sheshet said: If one {falsely} denies a pledge, he is made upon it a robber such that he is liable in any accident that occurs to it.
Rami bar Chama objected:

'Where the other party was suspected regarding the oath. {How so?} Where he took falsely] either an oath regarding evidence or an oath regarding a deposit or an oath in vain.'

But if as you say, let them say that false denial renders him unfit!
With what are we dealing? Where it {=the animal} was placed on the meadow, such that it is not {real} denial. He is thinking 'I will get rid of him {=the plaintiff} until I will go and deliver up to him.

{Bava Kamma 106b}

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מ"ט דאמר קרא כי הוא זה

Rabbi Chiyya bar Abba cited Rabbi Yochanan: One who {falsely} advances a plea of theft with reference to a deposit is not liable until he denies a part and admits a part.
What is the reason? For Scripture states {Shemot 22:8}:

ח עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶׂה עַל-שַׂלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה--עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}

8 For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. {S}