Rif Bava Kamma 37b {104b; 103a; 106a; 105b; 106b}

37b

{Bava Kamma 104b}

אמר ליה ניקנינהו ניהלך אגב ארעא ותא את כתוב לן התקבלתי
כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתה נפיק לאפיה עד תווך:

He said to him: let him transfer to you the ownership of the money by dint of land, and when you come back you will give us a written acknowledgment that you have received the money.
Like this of Rav Pappa, who was owed twelve thousand zuz from the house of Chaza'ei, and he transferred them to Rav Shmuel bar Acha via the threshold of him house. When he came {back} he went out to meet him until Tavach.

היכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה בהדי ההוא פלניא דא"ל ואיתניסו פטור מלשלומי דתנן בהשואל את הפרה
א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה.

Where he said to his fellow, "send me my money via Ploni," and he sent to him via that particular Ploni he told him of, and a mishap occurs, he is exempt from paying, for they learnt {in a Mishna} in HaShoel et HaPara {Bava Metzia 98b}: IF THE BORROWER SAID TO HIM, 'SEND IT TO ME BY MY SON, SERVANT, OR AGENT,' OR 'BY YOUR SON, SERVANT OR AGENT, OR IF THE LENDER SAID TO HIM, 'I AM SENDING IT TO YOU BY MY SON, SERVANT OR AGENT,' OR 'BY YOUR SON, SERVANT OR AGENT, AND THE BORROWER REPLIED, 'SEND IT,' AND HE SENT IT, AND IT DIED [ON THE ROAD], HE IS RESPONSIBLE. AND THE SAME HOLDS GOOD WHEN HE RETURNS IT.

והיכא נמי דאתני בינייהו מעיקרא כל דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשות לשדורי ליה בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה איתניס.

And it is so, as well, where they stipulate initially between them that when one sends to his fellow, he has permission to send it with whichever person he wishes, it is a monetary stipulation, and it stands, and he has permission to send with whichever person he sees fit; and if he encounters a mishap on the road, in the domain {or: with the permission} of the owner he had a mishap.

והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותיהו דהכי נהגו האידנא תגרי וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא והני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה לא דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתיבנא לעיל.
וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורכי איניש אחרינא בההיא אורכתא דיכיל למימר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:

And where he sent to his fellow a letter, and said to him {in it}, "that thing which I have by you, send it to me via Ploni," and he sent it to him, he is not liable in its responsibility, for so are the {traveling} merchants accustomed nowadays. And we establish that where such is the custom {/common practice}, it is a substantial matter; and so was sent {as a ruling} from the Metivta. And these words were where it was willingly, but against his will, no, for he can say to him, 'You have no claim against me', as we have written above.

{?} And to a man whom is granted authorization to seize, another man does not have authorization to seize via that authorization, for he is able to say to him "I do not wish to have my pledge in the hand of another."

גרסינן בפרק השולח גט לאשתו אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה
ולא אמרן אלא דליכא פירא בארעא אבל איכא פירא בארעא מגו דמישתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:

We learn in perek HaSholeach Get LeIshto {Gittin 48b} Abaye said: We have it on tradition that a husband {before going to law} about property belonging to his wife requires authorization from her. And we only say this where there is no produce, but where there is produce on the land, since he can put forth a lawsuit on the fruits, he can put forth a lawsuit on the main body {=the land} as well.

אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפרי וכו' כדכתבינן בפרק מרובה

The Nehardeans said: We do not write an authorization of seizure on movable objects {the claim upon which} was denied {by a bailee}, etc., as we have written in perek Meruba. {See here.}

{Bava Kamma 103a}

Mishna:

נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו:

IF HE REFUNDED TO HIM THE PRINCIPAL BUT DID NOT PAY HIM THE [ADDITIONAL] FIFTH, OR IF THE OTHER EXCUSED HIM THE PRINCIPAL THOUGH NOT THE FIFTH, OR EXCUSED HIM BOTH ONE AND THE OTHER, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF LESS THAN THE VALUE OF A PERUTAH ON ACCOUNT OF THE PRINCIPAL, HE WOULD NOT HAVE TO GO AFTER HIM.

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו.

IF {HOWEVER} HE PAID HIM THE FIFTH BUT DID NOT REFUND THE PRINCIPAL, OR WHERE THE OTHER EXCUSED HIM THE FIFTH BUT NOT THE PRINCIPAL, OR EVEN WHERE HE REMITTED HIM BOTH ONE AND THE OTHER, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF THE VALUE OF A PERUTAH ON ACCOUNT OF THE PRINCIPAL, HE WOULD HAVE TO CONVEY IT PERSONALLY TO HIM.

{Bava Kamma 106a}

Gemara:

אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון
ולית הלכתא כרב

Rav said {Our gemara: Rav Huna cited Rav}: "I have 100 zuz of mine in your possession," and the other one says "you have nothing in my possession," and swears to that effect, and afterwards witnesses come, he is exempt. For it is stated {Shemot 22:10}:

י שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם--אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ; וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם.

10 the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.

Once the owner has accepted the oath, we no longer longer pay money.
And the halacha is not like Rav.

דאמרינן א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך
א"ל לפרושי לדרב בעלמא קא בעי.
והא רב קרא קאמר
קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא
שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם
מי שעליו לשלם הוא נשבע והלכתא כרב נחמן.
ואפילו אתא חד סהדא דאית ליה גביה מנה ואישתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא חד סהדא אחרינא מצטרף בהדי קמא ומיחייב לשלומי:

For we say:
Rami bar Chama said to Rav Nachman: Since you do not personally accept this view of Rav, why are you pledging yourself to defend this statement of Rav?
He {=Rav Nachman} said to him: I did it merely to interpret the view of Rav.
But Rav quoted a verse!? That verse comes in reference to all those who take oaths in the Torah, that they swear and do not pay. {Perhaps as opposed to the plaintiff swearing and taking.} For it is stated {Shemot 22:10}:

י שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם--אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ; וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם.

10 the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.

The one upon whom devolves the obligation to pay swears.
And the halacha is like Rav Nachman.

And even if one witness comes that he has by him 100 zuz, and he swears a Biblical oath, and afterwards another single witness comes, he combines with the first one and obligates him to pay.

{Bava Kamma 105b}

אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסיו.
מתיב רמי בר חמא ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא
ואם איתא מכפירה איפסיל ליה אמרי הכא במאי עסקינן [דקאי] באגם דלאו כפירה היא סבר אישתמיט ליה עד דמייתינא ליה:

Rav Sheshet said: If one {falsely} denies a pledge, he is made upon it a robber such that he is liable in any accident that occurs to it.
Rami bar Chama objected:

'Where the other party was suspected regarding the oath. {How so?} Where he took falsely] either an oath regarding evidence or an oath regarding a deposit or an oath in vain.'

But if as you say, let them say that false denial renders him unfit!
With what are we dealing? Where it {=the animal} was placed on the meadow, such that it is not {real} denial. He is thinking 'I will get rid of him {=the plaintiff} until I will go and deliver up to him.

{Bava Kamma 106b}

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מ"ט דאמר קרא כי הוא זה

Rabbi Chiyya bar Abba cited Rabbi Yochanan: One who {falsely} advances a plea of theft with reference to a deposit is not liable until he denies a part and admits a part.
What is the reason? For Scripture states {Shemot 22:8}:

ח עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶׂה עַל-שַׂלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה--עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}

8 For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. {S}