Rif Gittin 2b {Gittin 8b - 9a; 2a}

2b

{Gittin 8b}

חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין
ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהם

If, however, he leaves off even a tiny piece of land {from the transfer of his assets to his slave}, he does not go out free.
Rabbi Shimon says: {Gittin 9a} He {the slave} will always be a free man except in the case where he {the owner} says {in the document} "all my assets are given to Ploni my servant except for 1 ten thousandth of them.

דתנא קמא סבר כיון דשייר קרקע כל שהוא סתם לא יכיל עבדא לברוריה לההוא כל שהוא דליקני איהו שאר נכסי הילכך לא קני בנכסים ולא מידי וכיון דלא קני בנכסים כלום עצמו נמי לא קנה דלא פלגינן דיבורא
ורבי שמעון סבר אף על גב דלא יכיל לברורי לההוא מידי ולא קנה נכסים קנה עצמו ופלגינן דיבורא

{Rif explains:} For the Tanna Kamma holds that since he left off "a tiny bit of land" without specifying what is was, the servant is not able to make a determination of that "tiny bit" so as to acquire the rest of the property. Therefore, he does not acquire the assets at all. And since he does not acquire the assets at all, he himself as well is not acquired, for we do not divide the statement.
And Rabbi Shimon holds that even those he is unable to make a determination to that portion, and so does not acquire the assets, still he acquires himself {who is not land} and we thus divide the statement.

והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שקילס ר' יוסי את ר"ש
דתניא כשנאמרו דברים לפני רבי יוסי קרא עליו המקרא הזה שפתים ישק משיב דברים נכוחים
הלכה כר"מ

{Thus, this statement of Rava was in accordance with Rabbi Shimon, it seems.}
But Rav Yosef bar Minyumi cited Rav Nachman: Even though Rabbi Yossi praised Rabbi Shimon, for they learnt {in a brayta}:

When these words were said before Rabbi Yossi, he applied to him {=Rabbi Shimon} this verse {Mishlei 24:26}:

כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק; מֵשִׁיב, דְּבָרִים נְכֹחִים.

26 He kisseth the lips that giveth a right answer.

The halacha is like Rabbi Meir {=the Tanna Kamma}.

א"ל ההיא מתניתין משום דלאו כרות גיטא הוא דמתנינן לה דכיון דשייר ליה קרקע כל שהוא וכתב הכי בגיטא הוה ליה לרביה זכותא בגויה דגיטא וכגון זה אינו גט כריתות דבעינן דלהוי גיטא דחירותא כוליה לעבדא וליכא ומשום הכין לית הלכתא כר"ש דקאמר לעולם הוא בן חורין
אבל דיבורא פלגינן

He {=presumably Rava} said to him {our gemara has Rav Ashi saying this, and there appears to be some elaboration here}: Our brayta speaks of a case where the connection is not entirely severed, for since he left for himself a tiny bit of land, and he wrote so in the get {document}, his master still has some rights {zechut} within the get, and such as this is not a get of severance. For we require that a get of manumission be entirely to the servant, and there is not that here. And because of this, the halacha is not like Rabbi Shimon, who said that it is always the case that he goes out free. However, we still do say that we divide a statement. {Proof of this follows:}

דהא אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד
חוזר בנכסים מתנת שכיב מרע הוא
ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין
אלמא פלגינן דיבורא וסלקא שמעתא בהכין וכן הלכתא

For behold, Rav Yosef bar Minyumi cited Rav Nachman: A deathly ill man who wrote all his assets to his slave, and he recovered, he may retract as regards the assets, but he may not retract as regards the slave.

He may retract as regards the assets, because they are the gift of one on a deathbed.
And he may not retract as regards the slave, for behold there went out about him {the slave} the name "free man."

Thus, it is clear that we divide his words, and the section goes out with this, and so is the halacha.

{Gittin 2a}

Mishna:

המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו

THE BEARER OF A BILL OF DIVORCE [FROM ONE PLACE TO ANOTHER] IN THE LAND OF ISRAEL IS NOT REQUIRED TO DECLARE, 'IN MY PRESENCE IT WAS WRITTEN AND IN MY PRESENCE IT WAS SIGNED;' IF ITS VALIDITY IS CHALLENGED IT MUST BE ESTABLISHED THROUGH THE SIGNATURES.