Rif Bava Kamma 40a {113a - b}

40a

Rif inside at HebrewBooks.org.
{Bava Kamma 113a}

ואע"ג דליתיה במתא נמי לא אמרן אלא דאתי ביומיה אבל אי לא אתי ביומיה לא
מ"ט אישתלו ולא אמרו ליה
ואע"ג דאתי ביומיה נמי לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא דבי דינא אבל אי אית ליה אורחא אבבא דבי דינא לא
מ"ט לא אמרו ליה סברי אשכחיה וא"ל:

And even though he is not in the town, we also only say it when was to come {home} that day, but if he would not come home that day, no. What is the reason? They might have forgotten and not told him.
And even though he came home that day, we still only say this when his path {home} does not pass by the gate of Bet Din, but if his path would take him past the gate of Bet Din, no. What is the reason? They figured that they would find him and tell him.

ואמר רבא האי מאן דכתבינן פתיחא עליה אדלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן ליה לפתיחיה.
אדלא צאית לדינא לא קרעינן ליה לפתיחיה עד דצאית
ולא היא כי אמר ציאתנא קרעינן ליה לפתיחיה:

And Rava said: A person upon whom we write a Peticha for not coming before court, when he comes to court, we tear up his Peticha. {If we wrote it} for his not having obeyed the court decision, we tear up his Peticha only when he obeys. And it is not so. When he {merely} says 'I will obey', we tear up his Peticha.

אמר רב חסדא קבעינן זמן דייתי לדינא שני וחמישי ושני זימנא וזימנא דבתר זימנא.
ועד למחר לא כתבינן פתיחא:

Rav Chisda said: When we fix a time that he should come to court, it is Monday, Thursday, Monday, one time after another {fixing the time} but for the next day, we do not write a Peticha. {our gemara: and the next day {of the last fixed date}, we write}.

רב אשי איקלע לבי רב כהנא אפום נהרא חזייה לההיא איתתא דאקבעה זימנא בצפרא וקא כתבי עלה פתיחא לאורתא
א"ל לא סבר לה מר להא דרב חסדא
[דא"ר חסדא] קובעין זמן ב' וה' וב'
וא"ל הנ"מ גברא דלא שכיח במתא אבל איתתא כיון דשכיחא במתא ויתבה ולא קא אתיא מעיקרא מורדת היא
אמר רב לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי סיון ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא:
אבל מניסן לבתר ניסן ומתשרי לבתר תשרי מקבעינן:
וממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דמיטרד בשבתא:

Rav Ashi visited the house of Rav Kahana at the mouth of the river {"the mouth of the river" missing in our gemara}. He saw a certain woman upon whom the time was set for the morning, and they wrote upon her a Peticha for the night.
He said to him: Does master not hold like that of Rav Chisda? For Rav Chisda said: We establish a time on Monday, Thursday, and Monday.
And he said to him: These words are regarding a man, who is {=might} not frequent the town, but a woman, since she is commonly in the town dwelling ther, and yet she does not come, she is rebellious from the beginning.

Rav said: We do not set a time for the days of Nissan, for the days of Sivan, for the days of Tishrei, not erev Shabbos or erev Yom Tov.
But during Nissan for after Nissan and during Tishrei for after Tishrei, we do establish. And from erev Shabbat for after Shabbat, we do not establish, because he could be busy preparing for Shabbat.

פיסקא אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס הגבאין
מוכסין
והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא
אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה
דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו:

Citation {from the Mishna on 113a}:
"NO MONEY MAY BE TAKEN IN CHANGE EITHER FROM THE BOX OF THE CUSTOMS-COLLECTORS OR FROM THE PURSE OF THE TAX-COLLECTORS":
Customs-collectors? {Why should the customs-collectors be considered to be acting unlawfully?} But Shmuel said: The law of the land is the law.
Rav Chinena bar Kahana cited Shmuel: By a custom-collector who has no set limit.
In the academy of Rabbi Yannai they said: By a self-appointed custom-collector.

וכן הא דתנן נודרים להרגים ולחרמים ולמוכסים במוכס העומד מאליו או מוכס שאין לו קצבה

And so too that which they taught {in the Mishna}, "To {escape} murderers or robbers or customs-collectors one may confirm by a vow {a false statement that the grain is terumah}" is for a self-appointed custom-collector or to a custom-collector who has no set limit.

תניא אסור להבריח בהם מן המכס
רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא מותר להבריח בהם מן המכס
בשלמא לענין כלאים בהא קא מיפלגי
מר סבר דבר שאין מתכוין אסור ומר סבר מותר
אלא להבריח מן המכס מי שרי
והא קאמר שמואל דינא דמלכותא דינא
אמר רב חיננא בר כהנא במוכס שאין לו קצבה
דבי רבי ינאי אמרו במוכס העומד מאליו
רב אשי אמר הכא במוכס כנעני עסקינן
וכדתניא ישראל וכנעני אנס שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכהו בדין ישראל זכהו ואמור לו כך דיננו בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דינכם ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי ר' ישמעאל
ר"ע אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש השם
וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא:

They learnt {in a brayta}: It is forbidden to utilize them to escape the custom.

Rabbi Shimon says in the name of Rabbi Akiva: It is permitted to utilize them to escape the custom.

This is fine in terms of kilayim {improper mixtures of species} that they argue in that; one master maintains that something not intended is forbidden and one master maintains it is permitted. But to escape the custom-tax, who permits?! Behold, Shmuel said that the law of the land is the law!

Rav Chinena bar Kehana {earlier, citing Shmuel} said: By a custom-collector who has no set limit.

In the academy of Rabbi Yannai they said: By a self-appointed custom-collector.

Rav Ashi said: Here, we are dealing with a Kenaanite custom-collector. {Rashi has: a Kenaanite custom-collector who is an extortionist; so too, Masoret Hashas on this Rif.}

And as they learned {in a brayta}: An Israelite and a Kenaani extortionist who come before you for judgement; if you are able to rule in favor of him {the Israelite} in Israelite law, rule in favor of him, and say to him {the Kenaanite extortionist} "such is our law." If {you can rule in favor of him} in the laws of the Kenaanites, rule in favor of him {the Israelite} and say to him "such is your law." And if not, we come upon him with a ruse. These are the words of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: We do not come upon him with a ruse, because of sactification of Hashem's name.

And we establish {between these Amoraim} like Rav Ashi, for he is last.

{Bava Kamma 113b}

אמר רב ביבי בר גוזלא א"ר שמעון חסידא גזילו של כנעני אסור אבדתו מותרת:

גזלו אסור כדרב הונא אמר רב
דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל כנעני שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאינן מסורין בידך
אבדתו מותרת כי הא דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבדת כנעני שהיא מותרת שנא' וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך
אבדת אחיך ולא אבדת כנעני
תניא ר"פ בן יאיר אומר כל מקום שיש חילול השם אף אבידתו אסורה

Rav Bibi bar Gozla {our gemara: bar Gidel} cited Rabbi Shimon Chassida: The theft of a Kenaanite is forbidden; his lost article is permitted.

His theft is forbidden, like Rav Huna cited Rav. For Rav Huna cited Rav: From where do we know that theft of a Kenaanite is forbidden? For it is stated {Devarim 7:16}

טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ. {ס}

16 And thou shalt consume all the peoples that the LORD thy God shall deliver unto thee; thine eye shall not pity them; neither shalt thou serve their gods; for that will be a snare unto thee. {S}

at the time that they are given over into your hand, and not at the time that they are not given over into your hand.

His lost article is permitted, like this which Rav Chama bar Guria cited Rav: How do we know that the lost article of a Kenaanite is permitted? For it is stated {Devarim 22:3}:

ג וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם. {ס}

3 And so shalt thou do with his ass; and so shalt thou do with his garment; and so shalt thou do with every lost thing of thy brother's, which he hath lost, and thou hast found; thou mayest not hide thyself. {S}

the lost article of your brother, and not the lost article of a Kenaanite.

They learnt {in a brayta}: Rabbi Pinchas ben Yair said: Anywhere there is desecration of Hashem's name, even his lost article is forbidden.

Rif Bava Kamma 39b {112b - 113a}

39b

{Bava Kamma 112b}

אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח:
ואי אמר קיבעו זימנא דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא קבעינן ליה.
ואי לא אתו בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשהינן ליה תשעין יומין
תלתין יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרינן דלמא אזוזי קא טרח.
תלתין יומין מציעאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרינן דלמא לא אשכח למיזף וקא טרח לזבוני.
שלשים יום בתראי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרי' דלמא ההוא דקא זבין גופיה קא טרח אזוזי
מכאן ואילך ודאי כתבינן אדרכתא אניכסיה

Rava said: The law is that a document may be authenticated even not in the presence of the other party; and even if he protests aloud before us {that the document is a forgery}.
And if he says, 'Give me time till I can bring witnesses, and I will invalidate the document', we give him time. And if he does not appear we wait again over the following Monday and Thursday and Monday. If he still does not appear we write a Peticha {=a warrant} out against him and wait for him for ninety days.
For the first thirty days we do not take possession of his property as we say that he is busy trying to borrow money; during the middle thirty we similarly do not take possession of his property as we say perhaps he was unable to raise a loan and is trying to sell his property; during the last thirty days we similarly cannot take possession of his property as we still say that the purchaser himself is busy trying to raise the money. From then on, we certainly write an adrachta {=a legal order to trace the debtor's property for the purpose of having it seized and assessed to the creditor for his debt} on his property.

והנ"מ דקא מישתמיט אישתמוטי ואמר אתינא [אתינא] אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה
והני מילי מלוה אבל פקדון לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה
והני מילי אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן מ"ט דלמא שמיט ואכיל להו ומייתי האיך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאשתלומי מיניה
ואפי' אית ליה למלוה מקרקעי לא כתבינן ליה אדרכתא אמטלטלי דחיישינן דלמא מיכספן הנך מקרקעי וליכא לאישתלומי מיני'
וכי כתבינן אדרכתא אניכסיה מודעינן ליה והוא דמקרב כגון דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתי בארבעה בשבא וקאי בחמשה בבי דינא:

And these words are where he pleads 'I will come {/bring}, I will come}', but if he says 'I will not come', we immediately write an adrachta on his property.
And these words are regarding a loan, but regarding a pledge, we immediately write an adrachta on his property.
And these words are regarding land, but upon movable object we do not write {an adrachta}. What is the reason? Lest he meanwhile carry them off and consume them; and when these one brings witnesses and invalidates the document, there be nothing to pay him from.
And even where the creditor has land, we do not write an adrachta on movable objects, for we fear lest this land may depreciate in value and there not be what to repay from.
And when we write an adrachta on his property, we inform him. And this is where he is nearby, such as that an agent {of the court} leaves {to him} on Tuesday and comes on Wednesday, and he can appear on Thursday in Bet Din.

אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי
והנ"מ לשמתא אבל לפתיחא לא
מ"ט ממונא הוא דקא מחסר ליה דבעי מיתב זוזא דפתיחא:

Rava {our gemara: Ravina} said: The agent of Ben Din is believed like a set of two {witnesses, that the party refused to come to court}.
And these words are in terms of placing him under the ban, but for a Peticha {=warrant}, no.
What is the reason? Because it is monetary matters which he is causing him loss, for he needs to give money for the Peticha. {our gemara: for the scribe; but Tosafot have Peticha}.

ואמר רבא קבעינן ויהבינן זימנא אפומי דאיתתא ואפומי דשיבבא ולא אמרן אלא דליתא במתא אבל איתיה במתא לא
מ"ט לא א"ל סברי אשכחיה שליחא וא"ל

And Rava {our gemara: Ravina} said: We establish and give a fixed date {for a summons} on the word of a woman, and on the word of a neighbor.
And we only say this where he {=the party} was not in the town,
{Bava Kamma 113a}
but if he is in town, no.
What is the reason? They {=the woman or neighbor} might not tell him, thinking that the agent will find him and tell him.

Rif Bava Kamma 39a {112a-b}

39a

{Bava Kamma 112a}

אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה
מתה אין חייבין באונסיה
כסבורין הן של אביהן היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול וכו' כדכתבנוה בכתובות בפרק אלו נערות

Rava said: If their father left them a cow which was borrowed by him, they may use it until the expiration of the period for which it was borrowed, though if it [meanwhile] died they would not be liable for the accident.
If they were under the impression that it was the property of their father, and so slaughtered it and consumed it, they would have to pay for the value of meat at the cheapest price, etc., as we have written it in Ketubot, in perek Elu Naarot.

ת"ר והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל
יחזיר כעין שגזל ומכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם
והמניח לפניהן בין גדולים בין קטנים חייבין
משום סומכוס אמרו גדולים חייבין קטנים פטורים:

The Sages learnt {in a brayta}: {Vayikra 5:23}:

כג וְהָיָה, כִּי-יֶחֱטָא וְאָשֵׁם--וְהֵשִׁיב אֶת-הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת-הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת-הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת-הָאֲבֵדָה, אֲשֶׁר מָצָא.

23 then it shall be, if he hath sinned, and is guilty, that he shall restore the theft which he took by robbery, or the thing which he hath gotten by oppression, or the deposit which was deposited with him, or the lost thing which he found,

What does it come to inform us with אֲשֶׁר גָּזָל, "which he took by robbery"? That he should return it when it is in he same form as what he stole. And from here they said that one who stole and fed his sons, they are exempt from paying; and if he left it to them {as an inheritance}, whether they are adults or minors, they are obligated. In the name of Sumchus they said that adults are obligated and minors are exempt.

בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפי דרבי ירמיה
אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה שלו הוא תובע
א"ל והא מייתינא סהדי דאחזקי בה בחיי אבוה
אמר ליה וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין
א"ל והתניא בין גדולים בין קטנים חייבין
אמר ליה הרי מחלוקתך בצדך משום סומכום אמרו גדולים חייבין קטנים פטורים
אמר איכפל עלמא וקאי כסומכוס לאפקועי לדידי

The {minor} son of the father-in-law of Rabbi Yirmeyah bolted the door in the face of Rabbi Yirmeyah {who wanted to take possession of the premises}.
He came before Rabbi Abba. He said to him: He was merely asserting his right to his own.
He {=Rabbi Yirmeyah} said to him: I can bring witnesses to testify that I took possession of the premises during the lifetime of the father.

{Bava Kamma 112b}
He {=Rabbi Abba} said to him: Can the evidence of witnesses be accepted {Bava Kamma 112b} where the other party is not present?
He {=Rabbi Yirmeyah} said to him: But they learnt {in a brayta}: "Whether adults or minors they would be liable."
He {=Rabbi Abba} said to him: Is not the divergent view at your side? "In the name of Sumchus they said that adults are obligated and minors are exempt."
He {=Rabbi Yirmeyah} said to him: Has the whole world doubled itself {=decided} like Sumchus in order to deprive me of my property?

איגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אבהו
אמר ליה לא שמיע לכו הא דאמר רב חמא בר יוסף א"ר אושעיא
תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי היא אין אומרים נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל אם יש לו עדים יביא ראיה ונראה
מי דמי התם הוא דלא קיימא בחזקה דאבוה אבל הכא דקיימא בחזקה דאבוה לא:

Meanwhile the matter was referred from one to another until it arrived before Rabbi Abahu. He {=Rabbi Abahu} said to him: Have you not heard of what Rav Chama bar Yosef said in the name ofRabbi Oshaya? If a minor collected his slaves and took possession of another person's field claiming that it was his, we do not say, Let us wait till he come of age, but we wrest it from him forthwith and when he comes of age he can bring forward witnesses {to support his allegation} and then we will consider the matter.
But is it really comparable? There, he had no presumptive title to it from his father, but here, where he has such a presumptive title from his father, no.

אמר רבי אסי אמר רבי שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין
תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין
קיבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים
שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא:

Rabbi Assi cited Rabbi Shabtai: We accept the testimony of witnesses even not in the presence of the litigant.
Rabbi Yochanan reacted to this in surprise: Do we indeed accept witnesses not in the presence of witnesses?
Rabbi Yossi bar Chanina accepted from him {this ruling} in such a situation as where he was ill, or his witnesses were ill; that his witnesses wished to travel to an overseas country, and they sent for him and he did not come.

Rif Bava Kamma 38b {111b - 112a}

38b

{Bava Kamma 111b continues}

את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם
לאחר יאוש היא ואין גזלה קיימת
אבל גזלה קיימת אפילו לאחר יאוש חייבים להחזיר.
דתנא רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם והמניח לפניהם גזלה קיימת חייבין אין גזלה קיימת פטורין.
ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם.

his children, or left it before them {as an inheritance}, they are exempt from paying, that is after abandoning hope {which the owner does}, and the theft is not extant. But if the theft is still extant, then even after abandoning hope, they are obligated to return it.
For Rabbi Oshaya taught: If one stole and fed his children, they are exempt from repaying; and if he left it before them {as an inheritance}, then if the theft is still extant they are obligated, while if the theft is not extant, they are exempt. And their father left them property constituting security, they are liable to pay.

ואמרינן אין גזלה קיימת פטורין
לימא תהוי תיובתא דרב חסדא
ופריק לא רב חסדא מוקים ליה לאחר יאוש.

And we said "if the theft is not extant, they are exempt." Let us say that this is a refutation to Rav Chisda! And they resolve: No. Rav Chisda will establish it as after abandoning of hope.

והשתא דמטלטלי משתעבדי לבע"ח חייבין לשלם ממטלטלי דשבק אבוהון בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בין אכלו בין לא אכלו דהוה ליה כמלוה על פה
וקי"ל השתא דמלוה על פה גובה מן היורשין בין ממקרקעי בין ממטלטלי.
אבל ודאי הניח להן אביהן מעות של רבית אין חייבין להחזיר
דתניא הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שהן יודעים שהן של רבית אין חייבין להחזיר:

And now that movable objects are under lien to creditors, they are obligated to pay from the movable objects that their father left them, whether before {the owner} giving up hope or after giving up hope, whether they ate it or whether they did not eat it, for it is to him like an Oral loan. And we establish now that an oral loan collects from the heirs, whether from land or movable objects.

But certainly if their father left them money of usury, they are not liable to return it. For they learnt {in a brayta}: Money of usury, even though they knew it was of usury, they are not obligated to return.

{Bava Kamma 112a}

ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן:

And if their father left them a cow, a cloak, or any distinguishable object {in Bava Metzia, the context is that received as interest}, they are obligated to return it because of their father's honor.

ואמרינן עלה
אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי
רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי
ושאני הכא דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית
לדידיה הוא דאזהריה רחמנא לבריה לא אזהריה רחמנא.
והאי דאמרינן חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן הני מילי בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת כדאוקימנא בפ' איזה הוא נשך:

And we say upon it:
Rama bar Chama said: This informs that the possession of the heir is like the possession of the purchaser. {in that there is no real obligation to return it except for the father's honor}
Rava said: In truth, I will say to you that the possession of the heir is not like the possession of the purchaser. And it is different here for the Scriptures stated {Vayikra 25:36}:

לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ.

36 Take thou no interest of him or increase; but fear thy God; that thy brother may live with thee.

For himself is what the All-Merciful warned; to his son, the All-Merciful did not warn.

And this that we say that they are obligated to return because of their father's honor, these words are where he repented but did not have opportunity to repent before he died, as we have established it in perek Ezehu Neshech.

Rif Bava Kamma 38a {106b - 107a; 108b; 111b; 113a; 114a; 108b-109a; 110a; 111b}

38a

{Bava Kamma 106b}

ופליגא דרבי חייא בר יוסף
דא"ר חייא בר יוסף עירוב פרשיות כתוב כאן
וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב

And this is in conflict with Rabbi Chiyya bar Yosef. For Rabbi Chiya bar Yosef said: {Bava Kamma 107a} There is here an 'interweaving of sections', and when it is written {Shemot 22:8}:

ח עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶׂה עַל-שַׂלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה--עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}

8 For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. {S}

it is written about a loan.

מ"ש גבי מלוה כדרבה דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת טענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכולהו בעי דלודי ליה והא דלא אודי ליה אשתמוטי קא אישתמיט גבי מלוה הוא דאינו מעיז אבל גבי פקדון מעיז
וקי"ל כר' חייא בר יוסף
ושמעינן מינה דלית הלכתא כרמי בר חמא דאמר ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת:

Why is it different by a loan? Like Rabba. For Rabba said: Why did the Torah state that partial admission requires that he swear? Because there is an assumption that a person is not so brazen before his {true} creditor, and he would really be admitting the entire claim; and this that he did not admit to him is because he is putting him off {because he cannot pay the entire amount}. But it is by the lender that he is not going to be so brazen. But by a pledge, he would be so brazen.

And we establish like Rabbi Chiyya bar Yosef.
And we derive from this that the halacha is not like Rami bar Chama who said that "four watchmen require denial in part and admission in part."

{Bava Kamma 108b}

נגנבה באונס והוכר הגנב
אמר אביי אם שומר חנם הוא רצה עושה עמו דין רצה נשבע ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע.
ורבא אמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע:

If it was stolen by violence and the thief was identified:
Abaye said: If he {=the watchman} was an unpaid watchman, then if he wishes he may go to law with him, and if he wishes he may swear {and be exempt, such that the owner must contend with the thief}. And if he is a paid watchman, he goes to law with him and is unable to swear {to exempt himself}.
And Rava said: In both this case and that case, he brings him to law and does not swear.

ואם קדם ונשבע ואח"כ הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה עמו דין ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין
וכן הלכתא:

And if he first swore, and only afterwards was the thief identified:
If he is an unpaid watchman, then if he wishes he may stand in his oath and if he wishes he may bring him to law. And if he is a paid watchman, he brings him to law.
And so is the halacha.

סליקו להו פרק הגוזל עצים
END PEREK NINE
BEGIN PEREK TEN

{Bava Kamma 111b}
Mishna:

הגוזל ומאכיל את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם.
ואם היה דבר שיש לו אחריות נכסים חייב לשלם.

IF ONE MISAPPROPRIATED [FOODSTUFF] AND FED HIS CHILDREN OR LEFT [IT] TO THEM [AS AN INHERITANCE], THEY WOULD NOT BE LIABLE TO MAKE RESTITUTION, BUT IF THERE WAS ANYTHING [LEFT] WHICH COULD SERVE AS SECURITY THEY WOULD BE LIABLE TO PAY.

{Bava Kamma 113a}

אין פורטין לא מתיבת המוכסים ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהן צדקה.
אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק.

NO MONEY MAY BE TAKEN IN CHANGE EITHER FROM THE BOX OF THE CUSTOMS-COLLECTORS OR FROM THE PURSE OF THE TAX-COLLECTORS, NOR MAY CHARITY BE TAKEN FROM THEM, THOUGH IT MAY BE TAKEN FROM THEIR [OWN COINS WHICH THEY HAVE AT] HOME OR IN THE MARKET PLACE.

{Bava Kamma 114a}

נטלו המוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו לסטין כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן.
המציל מיד הגייס ומן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו:

IF CUSTOMS-COLLECTORS TOOK AWAY A MAN'S ASS AND GAVE HIM INSTEAD ANOTHER ASS, OR IF BRIGANDS TOOK AWAY HIS GARMENT AND GAVE HIM INSTEAD ANOTHER GARMENT, IT WOULD BELONG TO HIM, FOR THE OWNERS HAVE SURELY GIVEN UP HOPE OF RECOVERING IT.
IF ONE RESCUED [ARTICLES] FROM A RIVER OR FROM A MARAUDING BAND OR FROM HIGHWAYMEN, IF THE OWNERS HAVE GIVEN UP HOPE OF THEM, THEY WILL BELONG TO HIM.

{Bava Kamma 108b}

הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.
אם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באין ונפרעין ממנו:

IF A MAN ROBBED HIS FATHER AND, [WHEN CHARGED BY HIM,] DENIED IT ON OATH, AND [THE FATHER AFTERWARDS] DIED, HE WOULD HAVE TO REPAY THE PRINCIPAL AND A FIFTH [AND A TRESPASS OFFERING] TO HIS [FATHER'S] CHILDREN OR TO HIS [FATHER'S] BROTHERS;
BUT IF HE IS UNWILLING TO DO SO, OR HE HAS NOTHING WITH HIM, HE SHOULD BORROW [THE AMOUNT FROM OTHERS AND PERFORM THE DUTY OF RESTORATION TO ANY OF THE SPECIFIED RELATIVES] AND THE CREDITORS CAN SUBSEQUENTLY COME AND [DEMAND TO] BE PAID [THE PORTION WHICH WOULD BY LAW HAVE BELONGED TO THE ROBBER AS HEIR].

האומר לבנו קונם שאת נהנה לי אם יירשני בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו:
אם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באין ונפרעין ממנו:

IF A MAN SAID TO HIS SON: 'KONAM BE WHATEVER BENEFIT YOU HAVE OF MINE, {skipping some of our Mishna -- Bava Kamma 109a} IF YOU INHERIT FROM ME, BOTH DURING MY LIFE AND AFTER MY DEATH,' IF HE DIES, HE DOES NOT INHERIT HIM, [BUT THE PORTION] WILL BE TRANSFERRED TO HIS FATHER'S [OTHER] CHILDREN OR TO HIS [FATHER'S] BROTHERS.
IF HE DOES NOT WANT OR DOES NOT HAVE [A LIVELIHOOD], HE MAY BORROW [FROM OTHERS AN AMOUNT EQUAL TO HIS PORTION IN THE INHERITANCE] AND THE CREDITORS CAN COME AND DEMAND PAYMENT [OUT OF THE ESTATE].

{Bava Kamma 110a}

הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל וגו':

IF ONE ROBBED A PROSELYTE AND [AFTER HE] HAD SWORN TO HIM [THAT HE DID NOT DO SO], THE PROSELYTE DIED, HE WOULD HAVE TO PAY THE PRINCIPAL AND A FIFTH TO THE PRIESTS, AND BRING A TRESPASS OFFERING TO THE ALTAR, AS IT IS SAID {Bemidbar 5:8}:

ח וְאִם-אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו--הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה, לַכֹּהֵן: מִלְּבַד, אֵיל הַכִּפֻּרִים, אֲשֶׁר יְכַפֶּר-בּוֹ, עָלָיו.

8 But if the man have no kinsman to whom restitution may be made for the guilt, the restitution for guilt which is made shall be the LORD'S, even the priest's; besides the ram of the atonement, whereby atonement shall be made for him.

{Bava Kamma 111b}

Gemara:

אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה
מאי טעמא
כיון דלא אייאוש בעלים ברשותייהו קיימי:

Rav Chisda said: If one misappropriated {an article} and before the owner gave up hope of recovering it, another person came and consumed it, the owner has the option of collecting payment from either the one or the other.
What is the reason?
Since the owner did not abandon hope, it still remained in his possession.

והא דתנן הגוזל ומאכיל

And this that they learnt {in the Mishna}: If one stole and fed

Rif Bava Kamma 37b {104b; 103a; 106a; 105b; 106b}

37b

{Bava Kamma 104b}

אמר ליה ניקנינהו ניהלך אגב ארעא ותא את כתוב לן התקבלתי
כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתה נפיק לאפיה עד תווך:

He said to him: let him transfer to you the ownership of the money by dint of land, and when you come back you will give us a written acknowledgment that you have received the money.
Like this of Rav Pappa, who was owed twelve thousand zuz from the house of Chaza'ei, and he transferred them to Rav Shmuel bar Acha via the threshold of him house. When he came {back} he went out to meet him until Tavach.

היכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה בהדי ההוא פלניא דא"ל ואיתניסו פטור מלשלומי דתנן בהשואל את הפרה
א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה.

Where he said to his fellow, "send me my money via Ploni," and he sent to him via that particular Ploni he told him of, and a mishap occurs, he is exempt from paying, for they learnt {in a Mishna} in HaShoel et HaPara {Bava Metzia 98b}: IF THE BORROWER SAID TO HIM, 'SEND IT TO ME BY MY SON, SERVANT, OR AGENT,' OR 'BY YOUR SON, SERVANT OR AGENT, OR IF THE LENDER SAID TO HIM, 'I AM SENDING IT TO YOU BY MY SON, SERVANT OR AGENT,' OR 'BY YOUR SON, SERVANT OR AGENT, AND THE BORROWER REPLIED, 'SEND IT,' AND HE SENT IT, AND IT DIED [ON THE ROAD], HE IS RESPONSIBLE. AND THE SAME HOLDS GOOD WHEN HE RETURNS IT.

והיכא נמי דאתני בינייהו מעיקרא כל דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשות לשדורי ליה בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה איתניס.

And it is so, as well, where they stipulate initially between them that when one sends to his fellow, he has permission to send it with whichever person he wishes, it is a monetary stipulation, and it stands, and he has permission to send with whichever person he sees fit; and if he encounters a mishap on the road, in the domain {or: with the permission} of the owner he had a mishap.

והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותיהו דהכי נהגו האידנא תגרי וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא והני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה לא דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתיבנא לעיל.
וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורכי איניש אחרינא בההיא אורכתא דיכיל למימר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:

And where he sent to his fellow a letter, and said to him {in it}, "that thing which I have by you, send it to me via Ploni," and he sent it to him, he is not liable in its responsibility, for so are the {traveling} merchants accustomed nowadays. And we establish that where such is the custom {/common practice}, it is a substantial matter; and so was sent {as a ruling} from the Metivta. And these words were where it was willingly, but against his will, no, for he can say to him, 'You have no claim against me', as we have written above.

{?} And to a man whom is granted authorization to seize, another man does not have authorization to seize via that authorization, for he is able to say to him "I do not wish to have my pledge in the hand of another."

גרסינן בפרק השולח גט לאשתו אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה
ולא אמרן אלא דליכא פירא בארעא אבל איכא פירא בארעא מגו דמישתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:

We learn in perek HaSholeach Get LeIshto {Gittin 48b} Abaye said: We have it on tradition that a husband {before going to law} about property belonging to his wife requires authorization from her. And we only say this where there is no produce, but where there is produce on the land, since he can put forth a lawsuit on the fruits, he can put forth a lawsuit on the main body {=the land} as well.

אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפרי וכו' כדכתבינן בפרק מרובה

The Nehardeans said: We do not write an authorization of seizure on movable objects {the claim upon which} was denied {by a bailee}, etc., as we have written in perek Meruba. {See here.}

{Bava Kamma 103a}

Mishna:

נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו:

IF HE REFUNDED TO HIM THE PRINCIPAL BUT DID NOT PAY HIM THE [ADDITIONAL] FIFTH, OR IF THE OTHER EXCUSED HIM THE PRINCIPAL THOUGH NOT THE FIFTH, OR EXCUSED HIM BOTH ONE AND THE OTHER, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF LESS THAN THE VALUE OF A PERUTAH ON ACCOUNT OF THE PRINCIPAL, HE WOULD NOT HAVE TO GO AFTER HIM.

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו.

IF {HOWEVER} HE PAID HIM THE FIFTH BUT DID NOT REFUND THE PRINCIPAL, OR WHERE THE OTHER EXCUSED HIM THE FIFTH BUT NOT THE PRINCIPAL, OR EVEN WHERE HE REMITTED HIM BOTH ONE AND THE OTHER, WITH THE EXCEPTION, HOWEVER, OF THE VALUE OF A PERUTAH ON ACCOUNT OF THE PRINCIPAL, HE WOULD HAVE TO CONVEY IT PERSONALLY TO HIM.

{Bava Kamma 106a}

Gemara:

אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון
ולית הלכתא כרב

Rav said {Our gemara: Rav Huna cited Rav}: "I have 100 zuz of mine in your possession," and the other one says "you have nothing in my possession," and swears to that effect, and afterwards witnesses come, he is exempt. For it is stated {Shemot 22:10}:

י שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם--אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ; וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם.

10 the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.

Once the owner has accepted the oath, we no longer longer pay money.
And the halacha is not like Rav.

דאמרינן א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך
א"ל לפרושי לדרב בעלמא קא בעי.
והא רב קרא קאמר
קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא
שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם
מי שעליו לשלם הוא נשבע והלכתא כרב נחמן.
ואפילו אתא חד סהדא דאית ליה גביה מנה ואישתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא חד סהדא אחרינא מצטרף בהדי קמא ומיחייב לשלומי:

For we say:
Rami bar Chama said to Rav Nachman: Since you do not personally accept this view of Rav, why are you pledging yourself to defend this statement of Rav?
He {=Rav Nachman} said to him: I did it merely to interpret the view of Rav.
But Rav quoted a verse!? That verse comes in reference to all those who take oaths in the Torah, that they swear and do not pay. {Perhaps as opposed to the plaintiff swearing and taking.} For it is stated {Shemot 22:10}:

י שְׁבֻעַת יְהוָה, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם--אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ; וְלָקַח בְּעָלָיו, וְלֹא יְשַׁלֵּם.

10 the oath of the LORD shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution.

The one upon whom devolves the obligation to pay swears.
And the halacha is like Rav Nachman.

And even if one witness comes that he has by him 100 zuz, and he swears a Biblical oath, and afterwards another single witness comes, he combines with the first one and obligates him to pay.

{Bava Kamma 105b}

אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסיו.
מתיב רמי בר חמא ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא
ואם איתא מכפירה איפסיל ליה אמרי הכא במאי עסקינן [דקאי] באגם דלאו כפירה היא סבר אישתמיט ליה עד דמייתינא ליה:

Rav Sheshet said: If one {falsely} denies a pledge, he is made upon it a robber such that he is liable in any accident that occurs to it.
Rami bar Chama objected:

'Where the other party was suspected regarding the oath. {How so?} Where he took falsely] either an oath regarding evidence or an oath regarding a deposit or an oath in vain.'

But if as you say, let them say that false denial renders him unfit!
With what are we dealing? Where it {=the animal} was placed on the meadow, such that it is not {real} denial. He is thinking 'I will get rid of him {=the plaintiff} until I will go and deliver up to him.

{Bava Kamma 106b}

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מ"ט דאמר קרא כי הוא זה

Rabbi Chiyya bar Abba cited Rabbi Yochanan: One who {falsely} advances a plea of theft with reference to a deposit is not liable until he denies a part and admits a part.
What is the reason? For Scripture states {Shemot 22:8}:

ח עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל-שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶׂה עַל-שַׂלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה--עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}

8 For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. {S}