Rif Moed Katan 18a {Shabbat 152a; Moed Katan 27b; Yerushalmi Moed Katan 14a; Bavli Moed Katan 27b resumes; Evel Rabbati; Moed Katan 27b; 28a}

18a

גרסינן בפ' שואל אדם מחבירו
אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבים במקומו
ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה ולא הוו ליה מנחמין כל יומא הוה מיכניף רב יהודה בי עשרה ואזיל ויתיב בדוכתיה
לבתר שבעה יומין אתחזי ליה בחלמיה
א"ל תנוח דעתך שהנחת דעתי

אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול משלו מדקאמר רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל
רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו להדדי

We learn in perek Shoel Adam meChaveiro {Shabbat 152a}:
Rav Yehuda said: A corpse {Yalkut Shimoni apparently has mi rather than met} which lacks comforters {J: some translate this mourners, which I find difficult}, ten people come and sit in his {the mourner's} place.
There was one who died in the neighborhood of Rav Yehuda, which did not have comforters. Every day Rav Yehuda brought ten and sat in his {I would say: the mourners} place. After seven days it {the one who died} appeared to him in his dream, and said to him, "may your mind be settled, for you have settled my mind."

{Moed Katan 27b}
Rav Yehuda cited Rav: A mourner, on the first day, is forbidden to eat of his own {food -- an important distinction here -- our gemara has the extra word lechem, bread}, from that which the All-Merciful said to Yechezkel {Yechezkel 24:7}:

יז הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה--פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ; וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל.

17 Sigh in silence; make no mourning for the dead, bind thy headtire upon thee, and put thy shoes upon thy feet, and cover not thine upper lip, and eat not the bread of men.'

Rabba and Rav Yosef swapped their meals with each other.

ירושלמי
תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לעשות ולאכול

Yerushalmi {Yerushalmi Moed Katan 14a}:
Curses upon the neighbors of he who needs to perform labor in order to eat {rather than they providing the mourner}.

{Bavli Moed Katan 27b resumes}

אמר רב יהודה אמר שמואל מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה ואי אית ליה מאן דקאים בצרכיה שרי
אמר רב יהודה כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו יותר מדאי ואל תנודו יותר מכשיעור
הא כיצד שלשה לבכי שבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם מרחמין עליו יותר ממני

Rav Yehuda cited Shmuel: When someone dies in the city {/town}, all residents of the city are forbidden in performing labor. And if there is one who stands {appointed} for his {the dead's} needs {that is, a chevra kaddisha} it is permitted.
Rav Yehuda cited Shmuel: Anyone who is overly distraught on his dead, upon another corpse will he cry, for it is stated {Yirmeyahu 22:10}

י אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ; בְּכוּ בָכוֹ, לַהֹלֵךְ--כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד, וְרָאָה אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.

10 Weep ye not for the dead, neither bemoan him; but weep sore for him that goeth away, for he shall return no more, nor see his native country.

Weep ye not for the dead -- do not weep overmuch.
Neither bemoan him -- more than the measure.
How so? Three {days} for crying, seven for eulogy, thirty for pressing {clothing} and haircut. From there on in, Hashem says, "You should not have more mercy on him than I."

גרסינן בפרק נגמר הדין
איבעי' להו הספדא יקרא דחיי הוא או יקרא דשיכבי למאי נפקא מינה דאמר לא תספדון לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשים מאי ופשטיה יקרא דשיכבי הוא

We learn in perek Nigmar haDin {in Sanhedrin 46b}: If eulogy an honor for the living or an honor for the dead?
To what practical consequence?
Where he {the one who died} said {before death} "you should not give a eulogy for that person {=me}. Alternatively, to collect {the expenses for the orator} from the heirs.
What did they resolve?
That it is an honor for the dead.

תנא באבל רבתי
המחותך והמסורס והנפלים ובן שמונה חי וכן בן תשעה מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר
המאבד את עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין קורעין ואין חולצין ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים מפני שהוא כבוד לחיים וכל שהוא כבוד לחיים הרבים מתעסקין בו
ואיזה הוא המאבד את עצמו לדעת לא שעלה לראש הגג ונפל ומת
אלא אמר הריני עולה לגג וראו אותו שעלה לראש הגג ונפל ומת הרי זה בחזקת שאיבד את עצמו לדעת
אבל אם ראו אותו חנוק ותלוי בצוארו באילן הרוג ומושלך ע"ג סייפו זה הוא בחזקת שאיבד את עצמו שלא לדעת ואין מונעין ממנו כל דבר
הרוגי בית דין אין מתעסקין עמהם לכל דבר אחיהן וקרוביהן באין ושואלין בשלום הדיינין ושלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם דבר ודין אמת דנתם ולא יהו מתאבלים אלא אוננים שאין אנינה אלא בלב ולא יהו מברין עליהם שנאמר לא תאכלו על
הדם

It taught in Evel Rabbati:
If it came out via Caesarian section, or a breach birth, a miscarriage, one which underwent 8 months of gestation and lived, and so too one that underwent 9 months of gestation and died, they do not deal with them at all.
If one deliberately destroys himself {=suicide}, they do not deal with him for any matter; and they do not rip, nor doff {expose their arm and shoulder}, nor eulogize for him, but they do stand for him in a row and say for him the blessing of mourners and the comforting of mourners, for it is an honor for the living, and whatever is honor for the living, the public engages in it.
And what is the definition of something classified as suicide? Not that he ascends to the roof and falls and died, but rather, he says, "behold, I will go to the roof," and they see that he went up to the roof, and he falls and dies, he is under the assumption that he committed suicide. But if they saw him strangled and hanging by his neck from a tree, slain and cast on his sword, he is under the assumption that he unwillingly killed himself, and they do not hold back anything from him.

וכל הפורשין מדרכי צבור אין מתעסקין עמהם לכל דבר אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותין ושמחים שאבדו שונאיו של מקום ועליהם אמר הכתוב הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט
הרוגי מלכות אין מונעין מהן כל דבר
מאימתי מתחילין למנות להם משנתיאשו מלשאול אבל לא מלגנוב כיוצא בו מי שנפל לים מי שטבע בנהר מי שאכלתו חיה רעה אין מונעין ממנו כל דבר
מאימתי מתחילין למנות משנתיאשו מלבקש מצאוהו איברים איברים אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו
רבי יהודה אומר השדרה והגולגולת הן רובו

And all who separate from the ways of the congregation, they do not engage in them for any matter. Their brothers and relatives wear white {linen} and wrap themselves in white, and eat, drink, and are merry, for the haters of God were destroyed, and upon them {those who separate} the Scriptures states {Tehillim 139:21}:

כא הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא; וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט.

21 Do not I hate them, O LORD, that hate Thee? And do not I strive with those that rise up against Thee?

Those killed by the government, we hold nothing back from them {Nimukei Yosef - from the mourners, we allow them to wash and anoint, so as not to provoke the government}.
From when do they count {shiva, for usually it is from the sealing of the coffin, but here the government did not allow this}? From the time that they gave up hope of asking {for him to be buried} but did not yet give up hope of stealing {the body}. Likewise, if one falls into the sea or one who drowned in the river, or one who an evil {wild} animal ate him, they do not hold anything back from him. From when do they begin to count {shiva}? From the time they give up hope of seeking him. If they found his various limbs, they do not count {shiva} for him until they found his head and majority. Rabbi Yehuda says: The spine and the skull, these are the majority.

מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר אשתו צלובה עמו בעיר אביו ואמו צלובין עמו בעיר לא ישרה באותו העיר אלא אם כן היא עיר גדולה כאנטוכיא ולא ישרה בצד זה אלא בצד זה
עד מתי אסור עד שיכלה הבשר כולו שאין הצורה ניכרת בעצמות

One whose husband was crucified in her city, or his wife was crucified in his city, or his mother or father was crucified in his city, he should not dwell in that city unless it is a large city like Antochia, and {even then} he should not dwell on that side but rather on this side.
Until when is he forbidden? Until the flesh wastes away, for the form {/visage} is not recognizable in the bones.

{Moed Katan 27b}

א"ר לוי אבל שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו כאלו חרב מונחת לו בין כתיפיו משלשה ועד שבעה כאלו מונחת כנגדו בקרן זוית מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק

Rabbi Levi said: A mourner, the first three days, should see himself as if a sword rests between his shoulders. From three until seven, as if it rests opposite him in the corner. From there on in, as it is passes opposite him in the market.

{Moed Katan 28a}

ולא של נשים לעולם מפני הכבוד
לא שנא חיה ולא שנא שאר כל הנשים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם
סמוך למיתה קבורה

"And not women {in the street} ever because of the honor":
There is no difference between women who died in labor and other women, for it is written {Bemidbar 20:1}:

א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.

1 And the children of Israel, even the whole congregation, came into the wilderness of Zin in the first month; and the people abode in Kadesh; and Miriam died there, and was buried there.

In proximity to death is burial.

[אמר רב יהודה אמר רב אין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע שנא' וישבו אתו לארץ]
ואמר רב יהודה אמר רב אין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל שנאמר ואין דובר אליו דבר וכתיב בתריה אחרי כן פתח איוב את פיהו והדר ויען אליפז התימני ויאמר
אמר רבי אבהו מנין לאבל שמיסב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש וגו'
ואמר רבי חייא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש שנאמר כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש
וכהן מנלן

[Rav Yehuda cited Rav: The comforters are not permitted to sit except upon the ground, for it is stated {Iyyov 2:13}

יג וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת; וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו, דָּבָר--כִּי רָאוּ, כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

13 So they sat down with him upon the ground seven days and seven nights, and none spoke a word unto him; for they saw that his grief was very great.

And Rav Yehuda cited Rav: The comforters are not permitted to say anything until the mourner opens, for it is written {same verse} "and none spoke a word unto him." And it is written afterwards {next pasuk, Iyyov 3:1}:

א אַחֲרֵי כֵן, פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ, וַיְקַלֵּל, אֶת יוֹמוֹ. {פ}

1 After this opened Job his mouth, and cursed his day. {P}

and it subsequently says {after Iyyov's speech which takes up the entire perek, we see in Iyyov 4:1}:

א וַיַּעַן, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי; וַיֹּאמַר.

1 {S} Then answered Eliphaz the Temanite, and said:

אמר רבי אבהו מנין לאבל שמיסב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש וגו'
ואמר רבי חייא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש שנאמר כחתן יכהן פאר
מה כהן בראש אף חתן בראש
וכהן מנלן

Rabbi Abahu said: How do we know that a mourner sits at the head {of the table}? For it is stated {Iyyov: 29:25}

כה אֶבְחַר דַּרְכָּם, וְאֵשֵׁב רֹאשׁ: וְאֶשְׁכּוֹן, כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד; כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם.

25 I chose out their way, and sat as chief, {N} and dwelt as a king in the army, as one that comforteth the mourners.

{though I consider it quite likely that they read it here that the mourners are sitting when being comforted, rather than as the JPS translation above}
And Rabbi Chiyya bar Chanina said: How do we know that a groom sites at the head? For it is stated {Yeshaya 61:10}:

י שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.

10 I will greatly rejoice in the LORD, my soul shall be joyful in my God; for He hath clothed me with the garments of salvation, He hath covered me with the robe of victory, as a bridegroom putteth on a priestly diadem, and as a bride adorneth herself with her jewels.

And a kohen, from where do we know?